פרי יצחק חלק ב סז

הב"ח הנ"ל בשו"ת חו"י סי' רכ"ד מ"מ לכל היותר לא הוי אלא מדרבנן ולפ"ז לא קיי"ל כמהרי"ל אך תמהני על הגאון חת"ס שכ' דס"ל למהרי"ל דמעשר כספים הוי ממש דאורייתא והא מהרי"ל כ' בהדי' בשו"ת סי' נ"ד ז"ל אבל מעות מעשר שאנו לוקחין מן הריוח אינו אלא מנהג משו"ה א"צ להתנות מ"מ כיון שיש לו סמך מן המקרא כו' הרי דס"ל למהרי"ל שאינו אלא מנהג בעלמא רק שיש לו סמך מן המקרא ומלשון מהרי"ל משמע דאפי' חיוב גמור מדרבנן ליכא אלא סמך בעלמא וכמש"כ הב"ח ובשו"ת פנ"י. אבל הברור הוא דס"ל למהרי"ל אע"ג דמעשר כספים אינו אלא מנהג מ"מ הוא שייך לעניים ואין לעשות מזה דבר מצוה דכבר נהגו ליתנן לעניים והנה הדין שכ' המהרי"ל מצאתי מפורש בשו"ת מהר"ם מרוטינבורג סי' ע"ה וז"ל מעות מעשר יראה אחר שהחזיקו בו לתתם לעניים אין לשנות למצוה אחרת דנראה כגוזל עניים דאע"פ שאינו מן התורה אלא מנהג כו' כבר זכו בו עניים ע"י מנהג שכך נהגו כל הגולה ואין לשנות מעניים למצוה אחרת שאין לעניים צורך בהם ע"כ. הרי דס"ל למהר"ם ג"כ דאינו אלא מנהג ומ"מ ס"ל דאין לשנותם למצוה אחרת שכבר נהגו כן כל הגולה וברור שזהו ג"כ דעת מהרי"ל הנ"ל והחת"ס סותר ג"כ דברי עצמו למ"ש שם בתשו' סי' רל"א דגם למהרי"ל אינו חיוב ממש. עכ"פ מכיון שכדברי מהרי"ל מפורש גם למהר"ם מרוטינבורג א"כ פשיטא דהכי קיי"ל ואין להקל בזה עפ"י דברי הר' מנחם שהביא הדרישה: אולם כ"ז הוא לשאר דבר מצוה כמו נרות לבהכ"נ וכדומה אבל לשלם שכר להמלמד תורה עם בנו פשיטא דמותר לכו"ע. והנה כת"ר כתב וז"ל והנה בשו"ע סי' רנ"א פסק המחבר הנותן לבניו הגדולים שאינו חייב במזונותיהם כדי ללמד את הבנים תורה ה"ז בכלל צדקה והוא נלמד מגמ' כתובות דף נ' דדרשי עושה צדקה בכל עת זה המפרנס בניו ובנותיו ולפ"ז לפמ"ש הט"ז בסי' רמ"ט בפשיטות וז"ל וכי ס"ד דיהי' יכול לזון בניו ובנותיו ממעות מעשר אע"ג דהוי צדקה ע"ש ולפ"ז אף לגדולים אסור לתת ממעות מעשר אבל לפע"ד המחבר דנקט בסי' רנ"א בניו הגדולים נראה דמחלק בין גדולים לקטנים ולפ"ז אפשר לגדולים דהוי צדקה לחוד מותר לתת מעות מעשר אבל נראה כיון דכופין האב לזון את בנו עני אפי' הוא גדול א"כ אף דהוי צדקה מ"מ דבר שבחובה הוא ואינו בא אלא מן החולין לדעת מהרי"ל וכן פסקינן בסי' רמ"ה דהאב מחויב להשכיר מלמד עבור בנו המלמדו תורה שבכתב כולה ואף משנה וגמ' כ' הש"ך בסק"ו דאם אפשר מחויב ללמדו וע"כ לא מצאתי היתר לכאורה לשלם שכר המלמד ממעות מעשר עכ"ל כת"ר: והנה מש"כ בשם הט"ז שכ' וכי ס"ד דיהי' יכול לזון בניו ובנותיו ממעות מעשר כו' ולפ"ז אף לגדולים אסור לתת ממעות מעשר לכאורה תמהתי עליו דהרי ז"ל הט"ז דהא גם במה שאדם זן בניו הקטנים אמרינן בפ' נערה דהוי בכלל עושה צדקות בכל עת וכי ס"ד שיוציא אדם מעשר שלו לזון בניו הקטנים עכ"ל הרי דהט"ז כ' בהדי' רק דלא אפשר שיוציא אדם מעשר שלו לזון בניו הקטנים אבל מגדולים לא מיירי כלל ואפשר דבבנים גדולים מודה הט"ז דמותר לפרנסם ממעות מעשר, אבל אחר העיון צדקו דבריו דהרי הט"ז מיירי מבנים קטנים דהוי בכלל עושה צדקה בכל עת וע"ז כ' דלא יוציא ממעות מעשר לזונם והנה הגמ' דמוקי קרא דעושה צדקות בכל עת זה הזן בניו כשהם קטנים ע"כ היינו בקטנים שהם יתרים על שש שאינו מחויב לזונם דלית הלכתא כתקנת אושא וכמבואר בכתובות שם דבפחותים מבן שש מחויב לזונם מדינא ועי' בתו' שם דקטני קטנים לכו"ע חייב וכן פרש"י התם זה הזן כו' והוא צדקה שאין חיוב עליו בהם וכ"כ הב"י בסי' רנ"א דהגמ' מיירי מקטנים שהן יתרים על שש וכן מה שכתב הרמב"ם והטור דהנותן לבניו ובנותיו הגדולים שאינו חייב במזוניתיהם הוא בכלל צדקה כ' הב"י כלומר שהן יתרים על שש דאלו פחותים מבן שש חייב במזונותיהם כדאיתא בס"פ אע"פ ואמרינן בפ' נערה עושה צדקה בכל עת זה הזן בניו הקטנים שהן יתרים על שש שאינו חייב במזונותיהם וכשהוא זנם צדקה תחשב לו עכ"ל הרי דכל שהן יתרים על שש מקרי גדולים שאינו חייב במזונותם ורק דהוא בכלל צדקה ואין חילוק בין יתר מבן שש לגדול ממש דכ"ז הוי רק בכלל צדקה כמבואר ברמב"ם וטור ושו"ע אלא דמ"מ כופין את את האב לזון את בנו עני אפי' הוא גדול וכמש"כ הרשב"א וכ"ה בשו"ע סעי' ד' והיינו רק מתורת צדקה וכופין על הצדקה ובנו קודם ועי' בביאור הגר"א שם ועכ"פ לפ"ז הט"ז שכ' דבקטנים שהן יתרים על שש אין לזון אותם ממעות מעשר נראה דה"ה לגדולים שהן עניים דאין חילוק כלל דאפי' קטנים כל שיתרים מבני שש אין מחויב לזונם, ולפ"ז דברי הט"ז צע"ג דהא בשו"ת מהר"ם מרוטינבורג סי' ע"ו כתב בהדיא ולפזר מעשרותיו לבניו הגדולים שאינו חייב לטפל בהם מותר דאפי' לאביו מותר לתת אם הוא עני לולי משום כבוד אביו. ונראה דמ"ש לבניו הגדולים היינו יתרים על שש כל שאינו חייב במזונותם וכמ"ש הרמב"ם והטור הנותן לבניו הגדולים והיינו ביתרים על שש כמ"ש הב"י והש"ך ולהכי מותר לתת להם ממעות מעשר משום דאין חיוב עליו לזונם רק מתורת צדקה וכנ"ל ואין כופין ע"ז והנה ראית המהר"ם היא ברורה דהא אפי' לאביו מותר לתת אם הוא עני לולי משום כבוד אביו ואביו הוא קודם לבנו שאינו חייב במזונותיהם כמבואר בשו"ע סי' רנ"א ע"ש והא דמבואר בכתובות דאמיד כפינן לי' היינו מתורת צדקה וכמו שפירש"י לא יהא אלא צדקה בעלמא ולכן מותר לזונם ממעות מעשר וכ"כ המהרי"ל בתשו' סי' נ"ד ז"ל ומה"ט במעשר כספים דרבנן התיר גדול הדור מהר"י אפנהיים בתשובה להאכיל לאביו ולאמו דבדאורייתא תבא עליו מאירה, ולפ"ז כ"ש לבניו וכנ"ל ומעתה דברי הט"ז צע"ג ולפ"ז גם מש"כ כת"ר כיון דכופין האב לזון את בנו עני אפי' הוא גדול א"כ אף דהוי צדקה מ"מ דבר שבחובה הוא ואינו בא אלא מן החולין לדעת מהרי"ל הוא תמוה טובא דהא מהר"ם כ' בהדיא דמעות מעשר הוא רק לעניים ומ"מ ס"ל דיכול לפרנס בניו העניים וכן ס"ל למהרי"ל דיכול לזון אביו ממעות מעשר אף דכופין אותו ג"כ מתורת צדקה וקודם לבנו כנ"ל ומש"כ המהרי"ל דאין ליתן מעשר לדבר מצוה לאו משום דבר שבחובה הוא וכבר השיג ע"ז בתשו' פני יהושע סי' ב' אלא שהפנ"י כתב דמעשר כספים אינו אלא מנהג ועיין ביד שאול סי' רמ"ט אבל כדברי פנ"י מבואר במהר"ם ומהרי"ל שאינו אלא מנהג והטעם הוא כמ"ש מהר"ם משום שכבר נהגו ליתן לעניים וכנ"ל: ואחר שנתברר דמותר לפרנס בניו שהם יתרים על שש ממעשר ודלא כהט"ז א"כ נראה דמכש"כ דמותר לתת ממעות מעשר לשכר לימוד לבנו בן ט"ו שנים דהא אינו מחויב ללמדו בשכר אלא תורה שבכתב ואינו חייב ללמדו בשכר משנה וגמ' וכמבו' בשו"ע סי' רמ"ה והנה ליתן מעות מעשר לבני עניים ללמדם תורה פשיטא. דזהו עיקר המצוה ואין צדקה גדולה מזו וכמ"ש המהרי"ק ועי' בכנה"ג ס' רמ"ט ע"ש ולפ"ז ה"ה דיכול לשלם שכר לימוד עבור בנו למשנה וגמ' כיון דדחיקא לי' שעתא ואף בדאפשר לו מצוה ללמדו משנה גמ' הלכה ואגדה מ"מ נראה כיון דאין כופין ע"ז ולא הוי חיוב רק מצוה לחודי' מותר לשלם ממעות מעשר דאין מצוה גדולה מלפרנס אביו ואמו ואף למ"ד בשל אב מ"מ בודאי מצוה איכא דאין לך מצוה ככיבוד אב שהוקש לכבוד המקום ומ"מ כיון דאין חיוב ואין כופין מותר לזונו ממעות מעשר לולי משום כבוד אביו ולדעת גדול הדור מהר"י אפנהיים אף לכתחילה נמי א"כ ה"ה דיכול לשלם שכר לימוד עבור בנו ללמדו משנה וגמ' אף בדאפשר לי' וכנ"ל וכ"ז במעות מעשר שהופרש כבר וכ"ש שיפריש לכתחלה ע"מ כן וכ"ש שהמורה לצדקה הוא עני ודחיקא לי' שעתא וכמ"ש כת"ר בשם כנה"ג בכי ה"ג ולפ"ז אין מקום להחמיר כלל בזה וכנ"ל ויותר אין להאריך כעת: סימן כח בעז"ה כ"ח לחדש אדר תרכ"ח עה"מ פעטרבורג החיים והשלום למשמרת עולם לכבוד הרב הג' החו"ב סוע"ה כו' כקש"ת מו"ה גרשון נ"י (ז"ל) בהגאון מו"ה משה ליב ליטש ראזענבוים הלוי יושב בשבת תחכמוני בעיר פרעשבורג. יקרתו הטהור הגיעני בדבר השאלה שנשאל קדם מר אביו הגאון שיחי' וכתר"ה האריך והרחיב בזה בפלפול רב וסברה ישרה ושדר לן חורפיה ובקש ממני לחוות לו דעתי הקלושה, והנה למעשה מי