פרי יצחק חלק ב סו

שהתחיל למשוך עושה יי"נ מ"מ מה שנמשך יין וענבים ביחד לגרגותני לא מקרי המשכה לאסור מה שבגת ורק הגרגותני נאסר משום התחיל למשוך א"כ מאי מקשה בגמ' על ר"ה מהא דתנן ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר דהא לפמש"כ הרא"ש אף לר"ה לא נאסר יין שבגת ולפ"ז שפיר דהשאר מותר ובע"כ צ"ל דקשי' לי' משום דמשמע לי' והשאר מותר היינו אפי' מה שבגרגותני ולא מיתסר רק מה שירד לבור יין צלול ולר"ה הא לכה"פ גם מה שבגרגותני נאסר דמאז מתחיל למשוך וז"ב, ולפ"ז אפ"ל כן נמי לפרשב"ם דקשי' לי' דהגרגותני עכ"פ יהי' אסור משום כח העכו"ם ונימא דהגרגותני מקרי שפיר נפיק אברא. אבל באמת ז"א דלפרשב"ם דלא מיירי כלל כאן מנגיעת עכו"ם אלא משום כחו א"כ לקושטא דמילתא בהא דקתני דמה שבבור אסור משום כחו והשאר מותר קשה הא מ"מ מה שבגרגותני יהי' אסור מטעם נצוק דהא באמת ס"ל לר"ה נצוק חיבור וצ"ל אליבא דאמת דהשאר מותר היינו מה שבגת ולא נאסר מטעם נצוק משום דהוי נצוק בר נצוק אבל מה שבגרגותני אסור באמת משום נצוק ועי' בהגה"א דרשב"ם גופי' פסק דנצוק הוי חיבור א"כ ס"ל ע"כ דר"ה לא הדר בי' מהא דנצוק חיבור דלא כר"ת אבל לפי' הרא"ש ניחא שפיר דבאמת נראה דעת הרא"ש כר"ת דר"ה הדר בי' וס"ל באמת נצוק לא הוי חיבור, ועוד דבמתניתין אפ"ל דהשאר מותר היינו אפי' הגרגותני והכי קאמר מה שבבור אסור אם נגע בו העכו"ם והשאר אם נגע בו עכו"ם מותר והיינו שלא נגע עכו"ם במה שבבור רק במה שבגת וגרגותני ואף דהגמ' קאמר ש"מ ניצוק חיבור ולא מוקי בשנגע עכו"ם בשולי הגרגותני היינו משום דר"ה סתמא קאמר כמש"כ התו' אבל המשנה בוודאי אפשר לאוקמי בנגע העכו"ם בגרגותני ולא בבור ועכ"פ אין כאן הכרח, אבל לפרשב"ם הרי לקושטא דמילתא הגרגותני בע"כ דממילא אסור משום נצוק ובע"כ צ"ל דהשאר מותר היינו רק מה שבגת ועי' היטב בפי' התו' שם בד"ה גרגותני גבי ויש לפרש דברי ר"ה הכי ועכ"פ קשה טובא כנ"ל דמאי פריך לר"ה ממשנה דלמא הא דקתני והשאר מותר היינו מה שבגת ומשום דכח העכו"ם לא מיתסר אלא מאי דנפיק לברא וזה גופי' אשמעינן ועי' בתו' במשנה ד"ה וירד לבור ובע"כ מוכרח מזה דלפי' רשב"ם גם מה שבגת נאסר באמת משום כח העכו"ם שנמשך מכח דריכתו בגת לר"ה דס"ל דמשהתחיל למשוך עושה יי"נ ולכך פריך שפיר מהא דקתני והשאר מותר דלר"ה יהי' אסור גם מה שבגת משום כח העכו"ם כיון דנקרא יין כנ"ל: ועוד נראה להביא ראי' ברורה מגמ' דף ס' מעצרתא זיירא ר"פ שרי ור"א אסר בכחו כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי בכח כחו איכא דאמרי בכח כחו כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי בכחו ועי' פרש"י מעצרא זיירא גת דאין דורכין אלא כובשין בקורה בכחו היכא דענבים נסחטים מכחו כגון שעולה על הנסרים שעל התפוח ומכבידן והנה באמת דין זה דמעצרתא זיירא הוא ממש מה שכ' התו' והרא"ש בשם רשב"ם בפי' המשנה והוא דבר אחד היינו שהעכו"ם דורך ענבים בגת ולא נגע בהן כגון שעולה ע"ג הנסרים שעל התפוח ומכבידן והענבים נסחטים מכחו והוא כח העכו"ם דכ"ע לא פליגי דאסור אלא דרשב"ם פי' כן במשנה דמה שבבור אסור היינו נמי מתורת כח העכו"ם דע"י דריכתו נמשך היין לבור ודין זה דמעצרתא זיירא הביאו כל הפוסקים ומכללם הרשב"א והרא"ש והטור בסי' קכ"ה ולפ"ז קשה על הגמ' וכן הפוסקים שסתמו דבריהם הא דמעצרתא זיירא בכח ראשון אסור ולא כתבו דבעינן שירד מכחו לבור משמע דכל שנסחט מכחו אסור: ולכן נראה ברור דבכל גווני שהעכו"ם דורך בגת והענבים נסחטו ונמשך ממנו יין אפי' בגת אסור מדין כח עכו"ם. ואע"ג דגם יין גמור לא מיתסר מכחו אלא מה דנפיק אבראי כמש"כ הב"י מ"מ הא זה גופי' מה שהיין נסחט מהענבים לחוץ מקרי כחו של עכו"ם דנפיק אברא והוי כמוריק ארוקי וא"ל דהא כשיוצא מן הענבים עדיין לא מקרי יין עד שנמשך ואח"כ כשנמשך בגת ונעשה יין הא לא נפיק אברא זה אינו דהא גם לפרשב"ם למשנה ראשונה הא אינו נעשה יין עד שיורד לבור ועי' בתו' דגם הקילוח שבין גרגותני עד הבור לא מקרי יין הרי עד הבור לא מקרי יין כנ"ל ומ"מ נאסר מכחו ע"י מה שנמשך מהענבים ומגת לבור אף דעדיין לא הי' נחשב יין וה"נ מה שנמשך יין מגוף הענבים והוי בגת יין הרי נפיק יין מכחו של עכו"ם אבראי ונאסר, ועי' להרשב"א בתורת הבית הביאו הב"י שכ' והאי מעצרתא זיירא דקאמרינן אע"ג דבההוא שעתא דקא עצר אכתי ענבים נינהו ולא יין ובשעה שהיין זב לא כחו איכא ולא כח כחו אפ"ה אסרוה כיון דמכח כחו נמשך עכ"ל הרי בהדיא דלפיכך נקרא כחו מה שהיין זב מהענבים וכן כ'. הרשב"א שם דכח כחו הרי הוא ככחו כיצד הי' ענבים בגת כו' והקורה סחטה ענבים ונמשך היין מהם הרי זה אסורה. כאילו סחט הגוי בידו הענבים כו' הרי דעיקר הקפידא מה. שהיין נמשך מהענבים וה"ז כמו דנפיק אברא כנ"ל. ודברי הטור יש לישב בדוחק דל"ד נקט וירד מכחו לבור אבל כפי מה שפי' הב"י צע"ג. והנה באמת קשה טובא על הב"י שהשמיט. בשו"ע דברי הטור אלו נהי דבעיקר הדבר דאם דרכו העכו"ם ונמשך מכחו מבואר בסי' קכ"ה לענין כחו וכח כחו מ"מ הו"ל לאשמעינן דדוקא דרכו ונמשך וירד מכחו לבור אז אסור וכמו שפי' הב"י גופי' דברי הטור וכ' דכ"ז נתבאר מדברי התו' והרא"ש ומ"ש בשו"ע סי' קכ"ג סכ"ד עכו"ם שדרך היין ולא נגע בו וישראל הוא שכנסו בחבית ה"ז אסור בשתי' אינו מבואר מידי כמובן וגם אפ"ל משום דיש ניסוך ברגל. וצע"ג בכ"ז: סימן כ"ז כבוד אהובי רב חביבי הרב המאוה"ג החו"ב עוקר הרים כו' מו"ה גרשון נ"י (ז"ל) ליטש ראזינבוים הלוי אשר בדק לן כת"ר בענין אשר נשאל מאיש הולך תמים אשר. נהג משנים קדמוניות להפריש מעשר מכל מה שמרויח ועתה אין פרנסתו בריוח כ"כ כמקדם והאיש הנ"ל מגדל כל בניו על התורה ע"כ בא בשאלה האם מותר לו לשלם ממעות מעשר שיהי' מפריש מהיום והלאה להמלמד תורה עם בנו אשר הוא כעת בן ט"ו שנים, וכת"ר האריך בזה וכתב דלא מצא היתר לזה, הנה אין כאן מקום להאריך בזה ואומר אני רק הנלע"ד בקצרה דאין מקום להחמיר כלל בזה ומותר לכתחלה לשלם שכר המלמד ממעות מעשר כיון דדחיקא לי' שעתא טובא: והנה בדרכי משה יו"ד סי' רמ"ט כ' בשם, מהרי"ל וז"ל אותן בני אדם הנותנין המעשר שלהם לנרות בהכ"נ שלא כדין הם עושים דהמעשר שייך להנות בו עניים וכ"מ בביצה ד"כ ע"כ, וכן הוא בהגהות שו"ע בסי' הנ"ל דאין לעשות מעשר שלו דבר מצוה כו' רק יתננו לעניים, אולם הדרישה כתב בשם תשו' ה"ר מנחם דכל מצוה שתבוא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה וכן לקנות ספרים ללמוד בהן אם לא הי' יכולת בידו ולא הי' עושה אותה מצוה יכול לקנות מן המעשר ע"כ והביאו גם הט"ז והש"ך שם, והנה המהרי"ל והר' מנחם בודאי פליגי אהדדי כמובן ובעל באר הגולה שכ' דהא דאין לעשות ממעות מעשר דבר מצוה פי' שבלא"ה מחויב לעשות מצוה זו אבל אם רוצה לעשות מצוה שאינו מחויב בו כבר רשאי כבר השיג עליו בשו"ת חת"ס סי' רל"א דהא מהרי"ל כתב בהדי' הטעם משום דמעשר שייך לעניים ואיך יכול ליקח נרות לבהכ"נ ממעות עניים אפי' אם לא יהי' חייב בהם מ"מ איך יכול לגזול עניים ע"ש ושם בסי' רל"ב השיג ג"כ על באה"ג וכתב דס"ל למהרי"ל דחיוב הפרשת מעשר כספים הוי ממש דאורייתא ולעניים ואין לבעלים בו אלא טובת הנאה ואמנם החולקים דמייתי הש"ך ס"ל דמעשר כספים אינו דומה למעשר גורן שהוא דאורייתא ממש ורק מדרשא דספרי עשר תעשר מכאן שמפרישים מעשר לעומלי תורה ולאו דוקא לעומלי תורה אלא לכל דבר מצוה ע"ש ולפ"ד החת"ס דמהרי"ל והר' מנחם פליגי בזה אי מעשר כספים דאורייתא ומהרי"ל ס"ל דהוי דאורייתא ממש לכן אין לעשות מזה דבר מצוה לפ"ז הי' נראה לומר דלא קיי"ל כמהרי"ל בזה דכבר הסכימו האחרונים דמעשר כספים לא דמי למעשר עני והב"ח בסי' של"א כ' דאין בו חיוב לא מה"ת ולא מדרבנן וכ"כ בשו"ת פני יהושע סי' ב' וכן הוכיח בראיות ברורות בשו"ת שבות יעקב סי' פ"ה ע"ש. ואפי' לדעת הגאון מהר"ד אפנהיים שהקשה על