פרי יצחק חלק ב סג

ומכש"כ בבישול ע"י האש. ומש"כ כ"ג דאטו אנן דנין שלא תוכל להפליט זהו דבר שהחוש מכחישו, זהו דברי אמת לאמיתה דבודאי אם יפול דבר חי ברותחין ויתבשל בתוכה אף שיוציאו בעודה חיה מ"מ ישתנה טעם הרוטב אלא דאעפ"כ הרי נסתפקו הגאונים בזה כנ"ל אבל האמת הברור כמש"כ כ"ג דמפליט טעם בחייה ע"י בישול וכיון שנותנת טעם בודאי אוסרת כנ"ל ומש"כ כ"ג על מה שכתבתי דבנ"ד דאפשר שהדג יבש בין סנפיריו וניטל חיותו ובכה"ג בודאי מפליט וע"ז כתב כ"ג וז"ל הנה לפענ"ד לא נרע יבש כסלע שפי' רש"י דהוי נטילת נשמה כמ"ש רש"י בשבת שם והרי שחט שני סימנים ודאי הוי נטילת נשמה ואפ"ה היא כחיה לכל דברי' כמבואר בחולין ד"ל וא"כ אין לאסור בשביל זה עכ"ל הטהור הנה כל דברי סובבים רק על קוטב זה אם דבר חי יש בטבעה להפליט ברותחין והבאתי ראי' מחולין כנ"ל וע"ז כתבתי דאפי' אם נדחוק דשא"ה משום דקודם גמר שחיטה נעשית נבילה או טריפה גרע טפי מ"מ בנ"ד דיבש בין סנפיריו כש"כ הוא דמפליט ומבליע דניטל חיותו לגמרי ולפ"ז אין ראי' כלל מהא דתניא בחולין ד"ל דשחט בה רוב שניים הרי היא כחיה לכל דבריה דודאי לענין דינא היא כחיה לכל דברי' וכ"ה באדם ששחט בו רוב שניים בגיטין ע' אבל לענין זה אפשר דמכיון ששחט בה רוב שניים ניטל חיותה ואין בכחה לעצור בקרבה פליטתה ובליעתה. וצ"ל דכ"ג לטעמי' אזיל דס"ל דאנו דנין רק אם פליטת דבר חי אוסרת ודעתו נוטה דאינה אוסרת לפ"ז שפיר הביא כ"ג ראי' דגם בשחט בה רוב שניים היא כחיה לכל דברי' ואם פליטת חי אינו אסור מדינא גם בשחט בה רוב שניים אין פליטתה אוסרת. אולם דא"כ לפמ"ש כ"ג בעצמו דפליטת ובליעת דבר חי אינו נאסר כלל בכל איסורין רק באבמ"ה וכן ס"ל לכ"ג דלענין זה גם בניטל נשמתה כמו בשחט בה רוב שניים דהרי היא כחיה לכ"ד ואין פליטתה אוסרת וא"כ קשה טובא מסוגיא דחולין שם סכין טריפה פליגי בה ר"א ורבינא חד אמר בחמין והיינו שצריך להגעיל הסכין מפני שבלע שמנונית טריפה כפרש"י וקשה טובא הא לפי דברי כ"ג נהי דפלטה הטריפה שמנונית מ"מ אין פליטתה אוסרת כ"ז שהיא חיה ואף דפולט לאחר שחיטת ב' סימנים מ"מ לדעת כ"ג גם לאחר שחיטת ב' הסימנים היא כחיה ואין פליטתה אוסרת. וכ"ק משוחט בסכין של עכו"ם רב אמר קולף מפני שבלעה שמנונית הסכין הרי דגם בליעתה בחייה אסורה וצע"ג: ועכ"פ לפמ"ש כ"ג בעצמו דחי בודאי מפליט ברותחין לא ידעתי מקום להקל. כלל בנ"ד דהדג חי נתבשל עם בשר ואפי' אם נימא כמ"ש כ"ג דלא אסרה התורה פליטת חי מ"מ אין זה ענין לנ"ד דהוא סכנתא ובפרט דהעיקר הוא דבליעת ופליטת חי אסור כנ"ל. ולא נשאר לספק רק אם פליטת דג חי יש סכנה עם בשר וכמו דמצינו דע"י מליחה דגים ובשר דבלעי מהדדי ליכא סכנה וכן בפליטת כלים אין סכנה כמ"ש הפוסקים ולפ"ז אפשר דע"פ הטבע פליטת דגים בחייהם שנתבשלו עם בשר ליכא סכנה אך ע"ז וכיוצא בזה אמרו ספק סכנתא לחומרא וכ"כ השבות יעקב ח"ש סי' ק"ד ע"ד שנסתפק אם יש בעוף ודגים חשש סכנה הלא סתמא אמרו כו' וכי פירוקא לסכנתא ע"ש ולפ"ז הכ"נ כיון שאין ראי' להיפך דטעם הנפלט ממנה בחייה ליכא סכנה אין להקל כלל כ"א היכי דיש ששים וכמ"ש כ"ג דבזה יש לסמוך בודאי על הש"ך והאחרונים דס"ל דגם במקום סכנה מועיל ס': סימן כה בדין דג טמא שנפל לתוך יורה של בשר. נשאלתי בחתיכת דג טמא שנפל לתוך יורה של בשר רותח ונתבשל בתוכו, והנה אם אין ששים נגד הדג בודאי אסור ככל איסור שנפל להיתר אולם ביש ששים נגד הדג דמצד איסור פשיטא דמותר אך יש לספק אם יש לחוש בזה מצד סכנה דבזה לא מהני ששים לדעת כמה פוסקים ועי' בד"מ סי' קט"ז שהשיג על המרדכי שכ' דדבר שיש בו סכנה בטיל בס' וכ"כ הט"ז שם סק"ב והביא ראי' ממהרי"ל ובנקוה"כ חולק עליו וס"ל דגם בזה מועיל ס' ועובדא דמהרי"ל י"ל דלא הי' ס' ע"ש, ועכ"פ לדעת הד"מ והט"ז לא מהני בזה ששים לבטל טעם הדג ואסור משום סכנה, או אפשר דבעיקר הדבר דמבואר בגמ' ופוסקים דסכנה איכא בדגים שנתבשלו עם בשר היינו דוקא דגים טהורים אבל בדג טמא שנתבשל עם בשר ליכא סכנה כלל, ועיין בש"ך סי' ק"ז סק"א דדג טמא אינו שוה בטעמו עם דג טהור ולפ"ז אפ"ל דאין סכנה רק בדגים טהורים עם בשר והנה בחולין צ"ז רבין בר רב אדא אמר כילכית באילפס הוה ואתי שיילוה לר' יוחנן ואמר להו ליטעמי' קפילא ארמאה ועי' בפרש"י כלכית שקץ דגים קטנים באילפס של בשר, והנה לדעת הד"מ והט"ז דאינו מועיל בזה ס' לבטל טעם הדג א"כ קשה מה בכך שיטעום קפילא דליכא טעם דגים מ"מ ליתסר משום סכנה דהרי דגים קטנים נתבשלו באילפס עם בשר ואסור אפי' דליכא טעם דע"כ מיירי באילפס ראשון דכ"ש אינו מפליט ומבליע כלל לרוב הפוסקים ובע"כ צ"ל דדוקא בדגים טהורים איכא סכנה עם בשר אבל כילכית דהוא שקץ דג טמא ליכא משום סכנה ולענין איסור מהני טעימה דקפילא ארמאה: שוב ראיתי להפר"ח בסי' זה שכ' דהיכי דיש ששים אין טעם לאסור משום סכנה וע"ש שכ' וקצת ראי' לדבר מהך דאמרינן בפ' גיה"נ כילכית באילפס הוה כו' וא"ל לטעמי' קפילא ארמאה ודעת רבים מהפוסקים דס"ל דכילכית הוא מין דג טהור וכמ"ש לעיל בסי' פ"ג ולדידהו משמע דהך כילכית דהכא לא היתה השאלה אלא מדין סכנתא ואעפ"כ השיב ר' יוחנן דסגי בטעימת קפילא ארמאה ע"ש. ולכאורה צ"ע עליו דה"נ לדעת הפו' דס"ל דכילכית דג טמא הוא וכפרש"י יש לה"ר דמהני בזה ס' דאל"ה מאי מהני טעימת קפילא עדיין יתסר משום סכנה וצ"ל כנ"ל דלדעת הפוס' דכילכית דג טמא אפ"ל דליכא בזה כלל משום סכנה ולכן הביא קצת ראי' רק לשיטת הפוס' דדג טהור הוא ומוכרח דמועיל ס' אולם לענ"ד הוא דוחק בפי' הסוגיא דהשאלה הי' משום סכנה דא"כ צ"ל דגם לטעום מעט ולהפליט איכא סכנה מדלא טעם ישראל ובע"כ דגם בטעימה איכא סכנה ולפ"ז א"א לומר כלל שיתנו לטעום לקפילא ארמאה וביותר דהא מבואר בסי' צ"ח דצריך שלא ידע העכו"ם שסומכין עליו וא"כ איך אפשר דספי לעכו"ם דבר סכנה, ועיין בפר"ח גופי' שם שכ' דהר"ן כתב דכילכית ר"ל דג קטן בין טמא בין טהור ולפ"ז לכו"ע מיירי הכא בשקץ דגים טמאים כפרש"י, עכ"פ לדעת הפוסקים דאינו מועיל ס' בזה צ"ל דבדגים טמאים עם בשר ליכא סכנה כלל אולם לדעת הפוס' דגם בזה מהני ס' אין ראי' מכאן דאם יטעמיה קפילא דליכא טעם כלל גם מתורת סכנה מותר (ובטעימה גופי לעולם ליכא סכנה כלל) ולפ"ז אפשר דגם בדגים טמאים שנתבשלו עם בשר איכא סכנה ונ"מ לפמ"ש הש"ך שם סק"א בשם הבאר שבע דאפי' במקום שנוהגים להתיר בדיעבד לענין איסור בריחא מילתא מ"מ לענין סכנתא אפי' דיעבד אסור ע"ש וצ"ע בזה אולם בנ"ד בדג טמא שנתבשל עם בשר ויש ס' בבשר נגד הדג נראה דבודאי מותר לכו"ע דלדעת הסוברים דגם לענין סכנה מועיל ס' פשיטא דמותר ולדעת הסוברים דאינו מועיל ס' לבטל טעם הדג א"כ ע"כ צ"ל דבדגים טמאים עם בשר ליכא סכנה כלל דמסוגיא דכילכית מוכח או דגם לגבי סכנה מועיל ס' או דבדגים טמאים ליכא סכנה כלל וא"כ בדגים טמאים בבשר ויש ס' מותר ממ"נ כנ"ל: ראיתי לברר בעז"ה דין דריכת עכו"ם בגת ולא נגע בהם כגון ששם עצים על הענבים ועלה העכו"ם על העצים ונדרכו מכחו מתי נאסרין הנה הטור יור"ד סי' קכ"ג כ' וז"ל מאימתי נקרא יין ליאסר במגע נכרי משהתחיל למשוך ואם משם ואילך נגע בו נכרי נאסר ואפי' לא נגע בו אלא דרכו ונמשך וירד מכחו לבור מה שבבור אסור כדבעינן מימר שאסרו בכחו במאי דנפיק לברא, וכ' ע"ז הב"י פי' אפילו לא נגע הנכרי בענבים שבגת כלל אלא