פרי יצחק חלק ב ס

שחיטה היינו לאחר שתמות ע"י מעשה זו לא הוי נבילה ומ"מ בעודה מפרכסת הוי אבמ"ה ע"ש שהניח בצ"ע. ולכאורה י"ל ע"פ הא דמבואר בגמ' חולין ל"ג דאמר ראב"י ש"מ מדרשב"ל מזמנין ישראל על בני מעיים ואין מזמנין עכו"ם על ב"מ ומשום דכמונח בדיקולא דמי ע"ש א"כ מהא דנותנין לכהן מתנות הזרוע והלחיים והקיבה מוכח דישראל מותר במפרכסת דבני מעיים הוי כחותך בשר ממפרכסת דכמונח בדיקולא דמי וש"מ דשחיטה מפקעת מידי אבמ"ה וכדאמרו בגמ' ישראל בשחיטה תליא מילתא כו', ואין לומר דנותנין הקיבה לכהן רק להנאה דהא אבמ"ה מותר בהנאה דהא מפורש בחולין קל"ו דטריפה פטור מן המתנות ופרש"י דכתיב ונתן לכהן לו ולא לכלבו הרי דחיוב דמתנות הוא רק היכי דמותרין באכילה וא"כ הקיבה ודאי לאכילה ניתנה. ואף דר"ז לא ס"ל הך דר"ל בגמ' שם מ"מ כבר כתב התבו"ש בסי' כ"ז דלאחר שחיטת ב' הסימנים לכו"ע כמאן דמנח בדקולא דמי ע"ש, ועיין בבכור שור בסוגיא שם: מיהו כבר נודע הקושיא המפורסמת מהגאון ברית אברהם בהא דאמרינן במנחות מ"ה נבילה וטריפה מן העוף והבהמה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי ואמר רבינא כהנים איצטריכא לי' סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו תישתרי נמי נבילה קמ"ל ע"ש והקשה הגאון הנ"ל דהאיך הוי ס"ד דכהנים מותרין בנבילה דלפי מה דמבואר בחולין שם דאין מזמנין עכו"ם על בני מעיים משום דעכו"ם במיתה תליא מילתא וא"כ אי נימא דכהנים מותרין בנבילה ולא נצטוו על מצות זביחה א"כ הו"ל כעכו"ם דבמיתה תליא מילתא וא"כ אסורין בבני מעיים והרי התורה צוותה ליתן לכהן הקיבה וע"ש שהאריך להוכיח מזה דס"ל לרבינא כר"ז דלא אמרינן כמונח בדיקולא דמי ודלא כר"ל ולפ"ז צ"ל דלמאן דלא ס"ל כמונח בדיקולא אף לאחר שחיטת ב' סימנים לא הוי כמונח בדיקולא ודלא כמ"ש התבו"ש. ועכ"פ אי נימא דעיקר ההוכחה דישראל מותר במפרכסת הוא מהא דנותנין לכהן הקיבה ובע"כ צ"ל דלאחר שחיטת ב' הסימנין לכו"ע כמונח בדיקולא דמי א"כ ממילא מוכח דגם כהן אסור בנבילה מדמותר בבני מעיים ובע"כ דגם לדידי' בשחיטה תלי מילתא והדרא קושית הברית אברהם דל"ל קרא דכהן אסור בנבילה וכנ"ל אולם הנה הפלתי הקשה למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת א"כ מפרכסת של עוף יהי' אסור משום אבמ"ה דהא בגמ' מבואר דדוקא לישראל מותר מפרכסת משום דבשחיטה תלי מילתא וכיון דאין שחיטה לעוף מה"ת א"כ אינו תלוי בשחיטה ואיך מותר מפרכסת ותירץ עפ"י התוס' ביבמות דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקו"ע וכשתקנו שחיטה התירו מפרכסת, ולפ"ד דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת מפרכסת של עוף שחוטה אסור מה"ת ה"ה בני מעיים של עוף אסור מה"ת דדמי למפרכסת כמבואר בגמ' ורק חכמים התירו והוא דוחק גדול, ועוד דא"כ יהי' אסור לעכו"ם ב"מ של עוף וליכא למימר משום מי איכא מידי דהא מה"ת גם לישראל גופי' אסור ורק מדרבנן כשתקנו שחיטה התירו מפרכסת שיהי' שחוטה כשאר שחיטות אבל לגוי תקנתא ניקו ונעבד. ועוד ק"ל מגמ' נזיר כ"ט האיש מדיר את בנו בנזיר ואפליגו ר"י ור"ל דר"ל אמר כדי לחנכו במצות ומקשינן לר"ל ודינו כשאר נזיר ואי מטמא מייתי ציפורים וקא אכיל כהן מליקה שהיא נבילה ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מה"ת, וקשה נהי דאין שחיטה לעוף מה"ת ומליקה לא הוי נבילה מ"מ הא למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת הבני מעיים הוי אבמ"ה ואסור מה"ת ונהי דחכמים התירו היינו בשחיטה כשאר שחוטות אבל במליקה בצפורן בודאי הוי המעיים אבמ"ה דבזה לא התירו רבנן והכא מה"ת לא הוי קרבן ונהי דהעוף נבילה לא הוי משום דאין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ המעיים הא הוי אבמ"ה וא"כ קשה הא הכהן יאכל גם המעיים כמו בכל עוף וקאכיל אבמ"ה. לכך נראה דאפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ מפרכסת וב"מ של עוף מותרין דהא התוס' חולין דף כ' כתבו דנהי דלא בעי שחיטה מ"מ נחירה בסימנין בעי להוציא הדם דרך הסימנין אבל אם לא קרע הסימנין להוציא הדם ומתה אף בעוף אסור דאל"ה לא משכחת נבלת עוף טהור דמטמא בגדים אבית הבליעה וכן פרש"י באמת בדף כ"ח גבי הא דאר"י כו' אין שחיטה לעוף מה"ת שנא' ושפך את דמו בשפיכה בעלמא סגי ע"ש וכ"נ באמת דהא מקרא מפורש הוא ביחזקאל נבילה וטריפה מן העוף והבהמה לא יאכלו הכהנים וכיון שכן א"כ בעוף נמי נחירתה היינו שחיטתה ורק בשפיכה בעלמא הדם דרך הסימנין סגי לה וא"כ נחירה בעוף מוציאה מידי אבמ"ה כמו שחיטה בבהמ' שמתרת המפרכסת וב"מ כן בעוף הנחירה מתיר מפרכסת וב"מ ולפ"ז ניחא בנזיר דמליקה הוי נחירה בסימנין והותרו הב"מ במליקה בעוף כמו שחיטה בבהמה ולא הוי אבמ"ה דבעוף זהו שחיטתה אף דרך נחירה. ובזה י"ל קושית הברית אברהם דהנה אף אם אמרינן דהו"א דכהנים מותרין בנבילה לא נבילה ממש שמתה דכיון דממליקה ילפינן ובמליקה עכ"פ מוציא הדם דרך הסימנין ודיו להיות כנידון אלא דהו"א דלכהן סגי תמיד אם מוציא הדם דרך הסימנין כמו גבי מליקה וכמו דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת בעי רק להוציא הדם דרך הסימנין וכיון שכן לא הוי גבי כהן המעיים אבמ"ה דהא נבילה שמתה גם לכהן אסורה ולא במיתה תלי אלא דלגבי' דידי' הוצאת הדם דרך הסימנין הוי כמו שחיטה לדידן ושפיר מוציא הנחירה מידי אבמ"ה ולהכי מותר במעיים ולא דמי לעכו"ם דלא בעי שום נחירה ולהכי רק במיתה תלי מילתא וכנ"ל, ובזה ניחא מה שהקשו בחולין ד' מצא ביד כותי דקוריא של צפרים קוטע ראשו של אחד מהן ונותן לו ופריך בגמ' ודלמא קסברי כותים אין שחיטה לעוף מה"ת והקשו דלמא נותן לו כשהיא מפרכסת דאי אין שחיטה לעוף מה"ת ממילא מפרכסת אסור לאכול כמו נכרי בבהמה, אבל לפ"ז ניחא דאף אי אין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ נחירה בעי להוציא הדם דרך הסימנים והוי נחירה כמו שחיטה ומוציאה מידי אבמ"ה אף בעודה מפרכסת: והנה התוס' חולין דף ל"ג הקשו לר"מ דס"ל דאבמ"ה אינו נוהג בעוף לישראל ובב"נ נוהג א"כ מי איכא מידי ותירצו דמ"מ אבמ"ה דעוף לישראל אסור משום דבעי שחיטה והקשה הפלתי סי' ס"ב דאכתי תיקשי למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת א"כ לא בעי שחיטה ושרי לישראל לחתוך אבר מעוף ולאכול וא"כ ע"כ צ"ל דר"מ סבר יש שחיטה לעוף מה"ת א"כ תיקשי מאי קפריך הגמ' לר"מ בדף כ"ח ומזה הביא ראי' להרמב"ם דאבמ"ה אינו נוהג בעוף לב"נ ע"ש. אולם לפ"ד התוס' הנ"ל לא קשה מידי דהא מ"מ נחירה להוציא הדם דרך הסימנים בעי א"כ בפשוטו ניחא דכמו למ"ד יש שחיטה אסור לאכול קודם שחיטה כן למ"ד אין שחיטה אסור לאכול קודם נחירה, והרי התוס' חולין דף ק"כ כתבו דנבלת עוף טהור אף למ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת מקרי לא היתה לה שעת הכושר משום דבחיים יש איסור שאינו זבוחה והרי התם אליבא דר"ל קיימינן ועיין בחולין ק"ג דלר"ל בהמה בחייה לאו לאברים עומדת ור"ל ע"כ ס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת כדמוכח בנזיר כ"ט ומה איסור שאינו זבוחה יש וע"כ התוס' לשיטתו בדף כ' דאפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ בעי נחירה בסימנין להוציא הדם ובלא זה אסור כמו אינה זבוחה למ"ד יש שחיטה והכ"נ אינה שפוכה למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ולפ"ז לחתוך אבר בחייה מן העוף אפי' למ"ד אין אבמ"ה נוהג בעוף ואין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ אסור משום דבעי שפיכה והיינו נמי דלר"ל מקרי לא היתה לה שעה"כ משום דבעי שפיכה: ובאמת נלע"ד לישב קושית הברית אברהם הנ"ל. דהנה עכ"פ זה בודאי צ"ל דע"כ קים להו לחז"ל מקרא דישראל מותר במפרכסת נמצא לפ"ז דהשחיטה באה להתיר שני דברים חדא כשתמות לא הוי נבילה ועוד גם בעודה חיה ומפרכסת כשם שגזה"כ הוא דשחיטה מוציאה מידי נבילה כן הוא גזה"כ דשחיטה מוציאה מידי אבמ"ה אף שכ"ז שמפרכסת היא כחי' לכל דברי'. והנה לס"ד דלכהנים שרי להו נבילה נמצא דלא צריכי לגבייהו שחיטה להפקיע מידי נבילה כיון דגם נבילה שרי להו אולם בהא דגזה"כ דשחיטה מוציאה מידי אבמ"ה בזה גם כהנים לא נפקי מכלל ישראל וכי בשביל שהקילה התורה על הכהנים דמותרין בנבילה לכך לא יהי' בכלל שחיטה להתיר אבמ"ה דכל התורה נאמרה לכהנים ללוים ולישראלים מלבד מה שחלק הכתוב בהדי' והא דאמרינן אין מזמנין עכו"ם על בני מעיים משום דעכו"ם במיתה תלי מילתא היינו משום דעכו"ם אינו שייך בכלל התורה וכיון דלא נאמרה לגבייהו וזבחת ממילא השחיטה