פרי יצחק חלק ב נג

נהי דע"י הואיל ואי בעי מיתשל מקרי שלו והוי גול"מ מ"מ כל זמן שלא שאל הרי אינו ברשותו וכמו לרבנן גבי גונב הקדש מבית הבעלים דפטור אף דיוכל לשאול ומ"מ לא מקרי ביתו והכ"נ לא מקרי בתיכם ולפיכך לכו"ע הוא רואה של גבוה אפי' למ"ד דאמרינן הואיל וכנ"ל]: סימן יז הנה הרמב"ם בפ"א מה' חמץ ומצה כ' האוכל חמץ בפסח כל שהוא ה"ז אסור מה"ת שנא' לא יאכל, ותמה עליו הכס"מ דל"ל קרא בחמץ הא בכל האיסורין חצי שיעור אסור מה"ת ועוד דאי מקרא איפכא הו"ל למילף דלא יאכל שיעור אכילה משמע, ועיין במל"מ שהביא בשם מהרל"ח לתרץ דחמץ לא ילפינן לאסור ח"ש מכל חלב משום דלא דמי לחלב דלא הי' לה שעת הכושר ולהכי איצטריך לא יאכל ולפיכך חידש דלאחר שש דלא כתיב לא יאכל אין איסור תורה בח"ש, ולכאורה אפשר לישב בזה קושית התוס' בשבועות כ"ד בעי ר"א נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה כיון דכזית איסורא דאורייתא הוא כי קא משתבע אהתירא משתבע ודעתי' אמשהו כו' ופי' בתוס' אף דמסתמא גם ר"א ס"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת מ"מ לא חשיב ח"ש מושבע ועומד כו' אבל לפ"ד מהרל"ח בפשיטות ניחא דהא חרצן לנזיר נמי היתה לו שעת הכושר ויש היתר לאיסורו (בפסחים מ"ב) ולפ"ז בחרצן לנזיר ח"ש מותר מה"ת גם לר"י, וכן בשבת צ"א בעי רבא זרק כזית תרומה לבית טמא מהו כו' ע"ש והקשו בתוס' אמאי נקט כזית הא ח"ש אסור מה"ת ע"ש ולפי הנ"ל ניחא דתרומה טמאה הי' לה שעה"כ קודם שנטמאה ואין בה איסור בחצי שיעור. אלא דעיקר דברי מהרל"ח צ"ע טובא דא"כ נימא נמי דומיא דחלב דאיכא כרת ונבילות וטריפות ושאר איסורין דליכא כרת יהא ח"ש מותר מה"ת ולא משמע כן בכולא תלמודא (ועיין בפמ"ג יו"ד סי' ס"ב. וכן תיקשי לכאו' גם מיוה"כ דאסור ח"ש הא גם שם הי' לו שעה"כ) ולכאורה הי' אפ"ל דלפיכך איצטריך בחמץ לא יאכל לאסור ח"ש אף דבכ"מ ח"ש אסור מה"ת דהא בריש פסחים אמרינן דאיתקש אכילת חמץ לאכילת מצה דכתיב לא יאכל חמץ שבעת ימים תאכל מצות וכיון דאכילת מצה אינו מקיים בפחות מכזית הו"א דילפינן דגם אכילת חמץ בכזית להכי איצטריך לא יאכל. אלא דבזה גופא נסתפקו האחרונים דאפשר דגם בחצי שיעור מקיים אכילת מצה. ולכאורה יש להוכיח מדברי התוס' בקדושין ל"ח הקשו בירושלמי אמאי לא אכלו מצה מן החדש ליתי עשה ולידחי ל"ת דחדש ע"ש, והנה האחרו' רצו לפשוט מזה ספיקו של המל"מ אם אכל מצה שלא כדרך הנאתן אם יוצא בזה דהא היו יכולים לאכול שלא כדה"נ אע"כ דאינו יוצא שלא כדה"נ. ולפ"ז לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת הלא היו יכולים לאכול חצי שיעור ומוכח מזה דאינו יוצא בח"ש. ומ"מ יש לדחות ראי' זו דלכ' בעיקר קושית הירושלמי צ"ע הא אמרי' בפסחים ל"ה דאין יוצאין במצה של טבל משום שנאמר לא תאכל חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאיסורו רק משום בל תאכל טבל וא"כ בלא"ה אינו יוצא במצה של חדש דאיסורו משום בל תאכל חדש ומאי ענין לעשה דוחה ל"ת. וע"כ צ"ל דהא בסוגיא דפסחים מבואר דזהו רק למאן דלא ס"ל איסור חל על איסור ואינו חל איסור חמץ על טבל ולפ"ז אפ"ל דהירושלמי מיירי למאן דס"ל איסור חל על איסור וחל איסור חמץ על חדש ואיכא ג"כ משום בל תאכל חמץ (וכ"כ המקנה בחידושיו שם) ולפ"ז א"כ אפי' לר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת ג"כ לא היו יוצאין בח"ש מצה דלית בי' איסורא משום בל תאכל חמץ דמותר בח"ש וא"כ אפי' אם נימא דבכל דוכתי מקיים מ"ע בח"ש אבל מ"מ במצה אינו יוצא בח"ש וגם בשלא כדרך הנאתן דבכה"ג ליכא משום בל תאכל חמץ אבל לדידן דח"ש אסור מה"ת שפיר אפ"ל דיוצא בח"ש מצה דהא איכא בזה משום ב"ת חמץ, אבל הירושלמי ממ"נ ניחא דאם ח"ש מותר מה"ת אינו יוצא בח"ש כנ"ל ולמ"ד דח"ש אסור מה"ת שוב אין עשה דוחה ל"ת, אולם בנזיר כ"ט מדפרכינן והא קאכיל כהן נבילה משמע דאין יוצאין בח"ש דאל"ה ליכול ח"ש (דקושית הגמ' שם היא אליבא דר"ל ור"ל ס"ל דח"ש מותר מה"ת) וכן בפסחים פ"ט גבי יבלת מוכח כן (למאן דס"ל ח"ש מותר מה"ת) ועיין בתוס' פסחים ל"ח ועכ"פ אי נימא דאינו יוצא בח"ש אפ"ל דלהכי הצריך הרמב"ם לא יאכל לח"ש משום דלא נימא דאיתקש לא תאכל חמץ לשבעת ימים תאכל מצות דבעי דוקא כזית כנ"ל ומה שהקשה עוד הכס"מ היכי משמע מלא יאכל לאסור ח"ש לענ"ד אפ"ל עפ"י הירושלמי פ"ו דתרומות דאיתא שם מודה ר"ל באיסורי הנאה אלמא דבאה"נ לכו"ע ח"ש אסור מה"ת אפי לר"ל דלא ס"ל כל חלב א"כ י"ל דזהו כוונת הרמב"ם דחמץ אפי' כ"ש אסור מה"ת שנא' לא יאכל היינו דהא מלא יאכל ילפינן לאסור בהנאה וכיון דאסור בהנאה לפיכך לכו"ע ח"ש. אסור אפי' אי לא ילפינן מכל חלב. ובדברי הירושלמי אלו יש לישב קושית הצל"ח בפסחים כ"ב דמקשינן התם לר"א והרי אבמה"ח דכתיב לא תאכל ותנן מנין שלא יושיט כוס יין לנזיר ואבמה"ח לב"נ שנאמר לפני עור כו' טעמא דלפנ"ע הא משום אה"נ מותר והקשה הצל"ח דלמא מיירי באבר שהוא פחות מכשיעור ולהכי משום אה"נ מותר דהאי תנא סבר ח"ש מותר מה"ת אבל משום לפנ"ע איכא דלא נאמרו שיעורין לב"נ, אבל לפ"ד הירושלמי ניחא שפיר דאי ס"ד דאבמ"ה אסור בהנאה א"כ לכו"ע גם חצי שיעור אסור וע"כ דמותר בהנאה סימן יח ביצה שנולדה בערב יו"ט בין השמשות אם מותרת באכילה. הנה לכאורה נראה דאסורה מספיקא כדין ספק אם נולדה ביו"ט או בחול דמבואר בגמ' ביצה ד"ד ובשו"ע דאסורה משום דהוי ספק בדבר שיש לו מתירין וה"נ ביה"ש הוי ספק יו"ט ספק חול. אולם הנה בשו"ע סי' תקי"ג ס"ו ביצה שיצאה רובה מעיו"ט וחזרה כו' מותרת לפיכך אפי' בדק בקינה של תרנגולת ערב יו"ט סמוך לחשיכה ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת שתרנגולת אינה יולדת בלילה ואנו תולין שמאתמול יצא רובה וחזרה והוא שיש תרנגול זכר שאל"כ אפשר שתלד בלילה ואסור אבל אם לא בדק מעיו"ט אפי' ליכא זכר בהדה שריא שאנו תולין שמאתמול נולדה ובלא זכר רובן יולדות ביום לפיכך מותר ליקח ביצה מן העכו"ם בליל ראשון של יו"ט דתלינן שמעיו"ט נולדו עכ"ל, ועי' היטב בסוגי' דביצה ד"ז ששם מקור הדברים וברא"ש ור"ן שם, ולפ"ז נראה דבדאיכא זכר בהדה שאז אי אפשר שתלד בלילה פשיטא היכי שנולדה ביה"ש לאחר שקיעה ובאופן שבודאי לא נולדה מקודם כגון שבדק קינה מקודם מ"מ מותרת ממ"נ דאי ביה"ש הוי יום הרי נולדה ביום ומותרת ואי ביה"ש הוי לילה הא כיון דא"א שתלד בלילה א"כ בע"כ יצאה רובה מבעוי"ו וחזרה דהא לא גרע מאם נולדה בלילה ממש דמותרת מטעם זה. אולם היכא דליכא זכר בהדה שאז אפשר שתלד בלילה אלא דמ"מ גם בלא זכר רובן יולדות ביום ולהכי כי לא בדק מעיו"ט מותרת וכן מותר ליקח ביצה מעכו"ם בליל ראשון בזה צ"ע אם הטילה ביצה בביה"ש אי נימא כיון דאף בלא זכר רובן יולדות ביום א"כ הרוב מכריע שנולדה ביום ואף דבה"ש ספק לילה הוא מ"מ בכאן הכריע הרוב שהי' עדיין יום או כיון דביה"ש ספיקא הוי ה"נ הוי ספק השקול דאי ביה"ש לילה הוי הרי נולדה בלילה ובדספנא מארעא הא לא אמרינן דיצאה רובה וחזרה כנ"ל ולפ"ז אסורה הביצה כשאר ספק שנולדה ביו"ט או בחול: וראיתי בשו"ת מהר"י מברונא סי' קמ"ט שכ' וז"ל שאל מהר"י מרפורק יצ"ו היכי משכחת איסור הנולד אצל איסור משוי היתר, ותי' פירות הנושרים בביה"ש אסורים מספק שמא חשיכה הוא וכי נולד אצלם ביצה שניהם מותרים דע"כ יום הוא וערב שבת הוא דאי לילה אין תרנגולת מטיל ביצה בלילה דכל המשמש ביום נולד ביום בפ"ק דביצה עכ"ל. והנה דבריו נראה דקאי על ביצה שנולדה מתרנגולת דאיכא זכר בהדה דע"ז אמרו בביצה כל שתשמישו ביום נולד ביום זו תרנגולת ולפ"ז הא הביצה בלא"ה מותרת מטעם ממ"נ כנ"ל דאפי' ביה"ש לילה