פרי יצחק חלק ב נב

ימצא ותליא בפלוגתא אי דבר הגול"מ כממון דמי דהא הלכה פסוקה היא בתלמודא דידן באין חולק דחמץ שקע"א חייב לבער לכ"ע ועוד דאל"ה לא ימצא ל"ל, ועוד דגם בירושלמי גופי' נתבאר כן וז"ל בפ"ק ה"ג א"ר יוסה מכיון שזה צריך לזה כמו שכולן אחד לא יראה לך היתי אומר הפקיד אצלו מותר ת"ל לא ימצא בבתיכם היתי אומר יחד לו בית אסור ת"ל לא יראה לך הא כיצד הפקיד אצלו אסור יחד לו בית מותר ע"כ, הרי בהדיא דמלא ימצא מרבינן לחמץ שקבל עליו אחריות ולפ"ז ה"ה הקדש אפי' לרבנן מ"מ כיון דחייב באחריות יהי' חייב לבער וכנ"ל: שוב ראיתי שכבר התפלא ע"ז הגאון מהרי"ט אלגאזי בחי' להל' חלה להרמב"ן וע"ש שתירץ דס"ל להירושלמי דאין ללמוד מקרא דלא ימצא דבקבל אחריות הוי שלו לענין חמץ כ"א לענין מקבל פקדון מעכו"ם דכיון דא"א ליפטר אם נגנב ונאבד דע"כ צריך לשלם לו מן הדין והוי דבר הגול"מ ע"צ הודאי אבל גבי קדשים שחייב באחריותן אף דמן הדין אם נגנבו ונאבדו חייב לשלם להקדש מ"מ כיון דבידו להיפטר מחיוב זה דאחר שנגנבו או נאבדו מצי לאיתשולי ע"י פתח וחרטה מעיקרא דקיי"ל יש שאלה בהקדש ונפטר מלשלם להקדש כל כה"ג דאינו דבר הגול"מ ע"צ הוודאי דאיכא ב' צדדים לומר שלא יבא לידי חיוב ממון דלמא לא יגנב ולא יאבד ואתצ"ל שיגנב או שיאבד אפשר דמיתשל אנדרי' פטור אפי' לענין חמץ למאן דפליג אר"ש בעלמא ולכן הוצרכו בירושלמי לאוקמי כר"ש דהא לר"ש אפי' בקדשים שחייב באחריותן דיכול ליפטר את עצמו ע"י שיתשול אנדרא קסבר דבר הגורם לממון כממון דמי בעלמא כ"ש גבי חמץ ע"ש: ולא זכיתי להבין דעת קדושים דאיך אפ"ל דלפיכך חמץ של הקדש שהוא חייב באחריות פטור מלבער משום דאי מיגנב או מתביד אפשר דמתשיל עליו ויהי' פטור מחיוב אחריות ולפ"ז אינו גול"מ ע"צ הוודאי, והא בגמ' פסחים מ"ו גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה ור"י אמר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וב"י ואמרינן בגמ' דבהואיל קמפלגי דר"א סובר אמרינן הואיל ואי בעי מיתשל עליו ממונו הוא ור"י סובר ל"א הואיל ולפ"ז לא מיבעי למ"ד הואיל א"כ היכי דאפשר בשאלה עובר בב"י משום זה גופי' דהואיל ואי בעי מיתשל עלה אלא אפי' למ"ד דלא אמרינן הואיל היינו דמשום זה לחודי' דאי בעי מיתשל עלה אין לחייבו לבער ולהחשיבו כשלו משום דהשתא מיהת הא לא שלו הוא אלא של הקדש או תרומה ואינו מספיק לחייבו אבל האיך אפשר להקל עליו ולפטרו מכח זה שלא יהא נחשב כשלו ומשום דהאחריות אינו ברור דאי מיגנב או מיתבד ישאל עליו דהא אי מיתשל עליו נמצא דלא הי' של הקדש מעולם רק שלו למפרע ובודאי עובר בב"י דממ"נ הוא אי מיגנב. ומיתבד ולא ישאל עליו הרי חייב באחריות ואם באת לפטרו מכח דאי מיגנב או מיתבד ישאל על הקדשו א"כ הרי לא הי' של הקדש כלל ועובר בב"י למפרע וזה ברור בעז"ה ודברי הגאון תמוהים מאד. וא"ל דאפי' אי מיתשל עליו לא עבר למפרע בב"י והיינו ע"פ מ"ש התוס' בפסחים כ"ט דב"י הוי לאו הנל"ע דתשביתו ולפ"ז אי ישאל לאחר שיגנב ויאבד לא עבר למפרע בב"י דהא כבר אינו ברשותו דהא נגנב ונאבד והיינו השבתה דידי' שכבר הושבת מביתו, ז"א דכבר הוכחנו במקו"א דאפי' לדעת הרא"ש דוקא במסירה לנכרי הוי השבתה אבל היכי שנגנב ונאבד פשיטא הוא דחמץ שנאבד לא מקרי השבתה כלל ומה"ת ברשותי' קאי ואינו מקיים בזה מ"ע דהשבתה. ועוד דמ"מ הרי בעוד שהחמץ אצלו בכל אופן גול"מ הוא כיון דאם מיגנב או שיצטרך לשלם או שישאל על הקדשו וימצא שמתחלה הי' שלו א"כ הרי בודאי גורם לממון הוא גם עכשיו: אולם הנלע"ד לפרש דברי הירושלמי הוא עפ"י מ"ש דבאמת ס"ל לכל הפוסקים דבתיכם דכתיב גבי חמץ ממעטינן מינה אפי' חמץ של ישראל שהוא חוץ מרשותו ולפ"ז בעינן בחמץ תרתי שיהי' שלו וברשותו וכמ"ש הפר"ח בסי' ת"מ והנה בגמ' ב"ק ט"ו גבי ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן משלם תשלומי דו"ה אמרינן ר"ש אמילתא אחריתא קאי והכי קתני אין הגונב כו' וכן גונב הקדש מבית בעלים פטור מ"ט וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן חייב מ"ט קרינן בי' וגונב מבית האיש ושאינו חייב באחריותן פטור דלא קרינן בי' וגונב מבית האיש ע"כ ועיין להתוס' ריש מרובה ד' ס"ג ד"ה רעהו שהקשו אמאי איצטריך רעהו דהא לקמן ילפינן מוגונב מבית האיש ותירצו דהתם לא מאיש קדריש אלא ה"פ מבית האיש דשייך בי' רעהו. אולם בשיטה מקובצת הביא בשם הראב"ד ר"ש קאי אהא הגונב הקדש מבית בעלים פטור מדו"ה דכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש דכל היכי דאיתא בבית הקדש הוא ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן משלם כפל דבית בעלים קרינן בי' ע"ש הרי להדיא דמבית האיש נתמעט ולא מרעהו והיינו משום דהקדש כל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולא מקרי בית האיש אפי' היכי שההקדש מונח בבית בעלים. ולפ"ז נראה דחמץ של הקדש שהקדישו הבעלים תרתי איתניהו בה דאינו שלו וגם לא מקרי בתיכם אפי' אם מונח בבית הבעלים משום דכל היכי דאיתא בבית הקדש הוא ולא מקרי בתיכם ולפ"ז נראה דס"ל להירושלמי נהי דאיתרבי מקרא דלא ימצא חמץ שקבל עליו אחריות היינו חמץ של עכו"ם שקע"א המונח ברשותו ומשום דכתיב לא ימצא ולא כתיב לך וכפרש"י שם ומרבינן מינה חמץ שקע"א ואע"ג שאינו שלו אבל מ"מ היכי שאינו ברשותו לא איתרבי כלל מלא ימצא דהא אף בשלו בכה"ג אינו עובר דלא הוי בבתיכם ולפ"ז למ"ד דבר הגול"מ לאו כממון דמי פטור מלבער חמץ של הקדש שהוא חייב באחריותו והיינו משום דהקדש אף שקבל עליו אחריות מ"מ הרי הוא אינו ברשותו דכל היכי דאיתא בית הקדש הוא ובחמץ בעינן שלו וברשותו, אבל לר"ש דס"ל דבר הגול"מ כממון דמי מקרי גם ברשותו ובית בעלים קרינן בי' וכמו דאמרינן בב"ק קדשים שחייב באחריותן חייב מ"ט קרינן בי' וגונב מבית האיש אבל למ"ד לאו כממון דמי לא רבי קרא אלא דחייב אפי' אינו שלו ולא שיהי' כממון דאז ממילא הוי ברשותו כמו לר"ש אלא שחייב אע"פ דלאו ממון הוא וכיון דמ"מ ברשותו בעי כמו דכתיב בהדיא בתיכם והקדש לא מיקרי ביתו כנ"ל. ואע"ג דלר"ש נמי אמרינן בגמ' סד"א דוקא היכי דאיתא בעיני' מ"מ אפ"ל כמ"ש הט"ז והצל"ח דקמ"ל באמת דאף בכה"ג הוי גורם לממון או דהירושלמי ס"ל כן דמרבינן מלא ימצא דאפי' היכי דאיתא בעיני' ממון הוא או דהירושלמי ס"ל דר"ש מפיק חמץ שקע"א מסברא דהא ס"ל דדבר הגול"מ כממון דמי ולא ימצא בעינן למי שמצוי בידך למעוטי יחד לו בית ורק לרבנן ילפינן מלא ימצא א"כ לרבנן אף דרבי קרא אחריות מ"מ הרי ביתו בעינן והקדש לאו ביתו הוא והיינו דקאמר בירושלמי דהא דאמר אפי' לגבוה תיפתר בקדשים שחייב באחריותן וכר"ש דס"ל דבר הגול"מ כממון דמי ומקרי ג"כ בתיכם דלרבנן נהי דקדשים שחייב באחריותן לא נתמעט מלך ומשום דכתיב לא ימצא מ"מ אינו מחויב לבער דכתיב לא ימצא בבתיכם והקדש כל היכי דאיתא בית הקדש הוא: והנה באמת אפשר לומר דתלמודא דידן ג"כ לא פליג ע"ז ובזה יתבאר לנכון מה שהעיר הצל"ח על הגמ' שם בפסחים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל הקדש יכול יטמון ויקבל פקדונות מן העכו"ם ת"ל לא ימצא ודקדק מדוע בהיתר בלא קבל עליו אחריות נקט שניהם של אחרים ושל גבוה ואח"כ באיסור בקבל עליו אחריות לא נקט כ"א יכול יקבל פקדונות מן העכו"ם והו"ל לי' לומר יכול יקבל פקדונות מן העכו"ם והקדש, ולפמ"ש יתבאר שפיר דבאמת למ"ד דבר הגול"מ לאו כממון דמי מותר לקבל פקדונות מן ההקדש ונהי דחייב דאחריות וקרא רבי לא ימצא מ"מ בהקדש פטור מטעם דהקדש כל היכי דאיתא בית הקדש מקרי וקרא כתיב לא ימצא בבתיכם ולכך נקט רק יכול יקבל פקדונות מן העכו"ם ודו"ק. (ולפ"ז נראה דהא דקתני בברייתא אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה משום אחרים נקט גבוה דשל גבוה נמי לא מקרי לך אבל באמת למ"ד דבר הגול"מ לאו כממון דמי נתמעט הקדש מבתיכם ג"כ ואפי' קבל עליו אחריות א"צ לבער, ובזה יש לישב קושית התוס' דף מ"ו שהקשו למ"ד דאמרינן הואיל ואי בעי מיתשל עלה א"כ בהקדש נמי נימא הואיל ואי בעי מיתשל עלי' ואמאי אמרינן לעיל רואה אתה של גבוה. ולפמ"ש ניחא דבאמת כבר כתבו הפ"י והשג"א דעיקר הדבר דאמרינן הואיל וטו"ה בחמץ היינו דוקא בחמץ ומשום דרבי רחמנא בחמץ דעובר אפי' בחמץ שקבל עליו אחריות ומטעם גול"מ וס"ל לר"א דאמרינן הואיל ואי בעי מיתשל עלי' מקרי גול"מ עיי"ש ולפ"ז נראה בודאי דגם בעינן שיהי' ברשותו ולמ"ד גול"מ לאו כממון דמי לא מקרי הקדש ברשותו כנ"ל וא"כ הכ"נ