פרי יצחק חלק ב נד

הוי א"כ בע"כ יצאה רובה וחזרה מבעי"ו אלא כיון דאי אפשר שתלד בלילה לכן כשנולדה בביה"ש אמרינן דיצאה רובה וחזרה לא שכיח ומיעוטא דמיעוטא הוא וא"כ ע"כ עדיין יום הוא ונ"מ דגם פירות הנושרין אז באותה שעה בביה"ש ג"כ מותרין דהא ע"כ יום הוא, ולפ"ז נראה דגם בדספנא מארעא כיון דרובן יולדות ביום אמרינן דהרוב מכריח דבשעה שנולדה בביה"ש עדיין יום הוא ואף דמיעוטן אפשר שתלד בלילה הא גם בתרנגולת דאיכא זכר הא אפשר דיצאה רובה וחזרה ומ"מ ס"ל למהר"י ברונא דגם הפירות הנושרים באותה שעה מותרין ובע"כ משום דיצאה רובה וחזרה לא שכיח והוי רק מיעוטא וא"כ ה"נ רובן יולדות ביום ואזלינן בתר רובא שבשעה שנולדה עדיין יום הי' וכנ"ל: אולם דברי מהר"י ברונא צע"ג דאיך אפ"ל דמשום דקיי"ל דתרנגולת אינו מוליד בלילה זה מכריע לנו דביצה שנולדה ביה"ש ע"כ ביום נולדה ומתירין בשביל זה גם הפירות הנושרין באותה שעה דאמרינן דבודאי ביה"ש הי' יום גמור דא"כ ביצה זו שנולדה ביה"ש תברר לנו הספק שנסתפקו חז"ל בביה"ש אי הוי יום או לילה והיינו ג' רבעי מיל לאחר שקה"ח ותברר לנו דגם לאחר שקה"ח עדיין יום גמור הוא דממ"נ אם היום גם לאחר שקיעה יום הוא א"כ לעולם הוי יום לאחר שקיעה כפי אותו הזמן שנולדה הביצה בין רב בין מעט, ואף שרש"י ז"ל פירש בשבת דף ל"ד דאפשר שביה"ש ראשון כולו מן היום וביה"ש שני כולו מן הלילה וא"כ גם הכא לא יוכל הביצה לברר רק ביה"ש של היום שהוא יום אבל לא על כל ביה"ש אולם התוס' שם הוכיחו דא"א לומר דביה"ש אחד כולו יום וביה"ש השני כולו לילה ועל זה הזמן שדנין בביה"ש זה כמו מתחלת בה"ש זה הזמן הוי ג"כ בה"ש השני ואם הראשון יום או לילה כן גם השני ולפ"ז אם נולדה הביצה בתחלת ביה"ש או באמצע ומתירין אותה משום דבע"כ נולדה ביום א"כ בע"כ זמן זה לעולם יום ואם נולדה בסוף בה"ש א"כ מוכרח דכל בה"ש יום הוא וכן יהי' לעולם וא"כ נתברר לנו דביה"ש לעולם יום גמור הוא וזה לא ניתן להאמר דבה"ש הוא ספק מוחלט ומאחר דכל חכמי המשנה והתלמוד החליטו דבה"ש הוי ספק יום או לילה לא יוכל להתברר לעולם עפ"י דרכי הטבע עד שיבוא אליהו וזהו ברור כשמש. ועי' בשו"ת רשב"א סי' צ"ח שכ' לענין טריפה שחיתה יב"ח וז"ל זה שראינו שחיתה מעידה שאין זה טריפה ולא על עצמה לבד היא מעידה אלא מטהרת עצמה וחברותי' ע"ש וה"נ אם הועילה הביצה להתיר פירות הנושרין עמה תברר לנו ספיקא דבה"ש וזה אינו כנ"ל, שוב מצאתי להמאירי בחי' לביצה דף ח' שכ' אהא דאמר בגמ' למאי נ"מ לכדרב מרי וא"ת תינח תרנגול עטלף ואדם למאי נ"מ כו' ומ"מ אדם מיהא נ"מ לנולד בה"ש דרמי לה בספיקא דיום או לילה ואלו לא הי' תשמישתו אלא בחדא הוי שדינן לי' בתר זמן תשמישתו ע"ש ומדבריו מבואר כדברי מהר"י ברונא וגם זה צע"ג דא"כ הי' התינוק מכריע לנו ספיקא דבה"ש וזה לא יתכן כלל כנ"ל, ולומר דס"ל להמאירי ומהר"י ברונא כשי' רש"י דאפשר דביה"ש אחד כולו יום והשני כולו לילה זה דוחק גדול דהתוס' הוכיחו בראיות שאינו כן וגם פירש"י יש לישב ועי' בס' מגן אבות להגר"מ באנעט, וגם א"ל כיון דר' יהודא ור"י פליגי בשיעור בה"ש א"כ הביצה תכריע לנו רק להלכה כר"י דכל בה"ש דר' יהודא יום הוא דגם זה אינו כמובן, מיהו דברי המאירי אפשר לישב קצת דלדידהו הי' התינוק מכריע באמת ספיקא דבה"ש אבל דברי מהר"י ברונא שכתב לדינא הכי צע"ג כנ"ל: ולכן נראה לישב דמ"ש מהר"י ברונא דפירות הנושרין בבה"ש אם נולד אצלם ביצה שניהם מותרין דע"כ יום הוא לא קאי על בה"ש דר' יהודה דהיינו לאחר שקיעה דספק זה אין בכח שום דבר לברר אמיתתה אלא דמיירי ביום המעונן וספק לנו אם הגיע בה"ש או לילה או דהוא יום גמור ובזה אמרינן כיון שנולדה אז ביצה א"כ בודאי עוד לא הגיע זמן ביה"ש והוי יום להכי גם הפירות הנושרין מותרין אבל אם נולדה בביה"ש של חז"ל שהוא לאחר שקיעה נהי דהביצה עצמה בדאיכא זכר מותרת מטעם דאפי' נולדה בלילה ע"כ יצאה רובה מבעי"ו אבל בכ"ז הפירות הנושרין עמה אסורין דאינו מועיל לברר הספק של ביה"ש, וכן ביצה שנולדה בביה"ש ממש וליכא זכר בהדה אף דרובן יולדות ביום מ"מ לא מהני לברר הספק והביצה אסורה מספק כנ"ל, אולם באופן שספק לנו מתי נולדה הביצה אם ביום או בבה"ש נראה דאפי' בדליכא זכר מ"מ כיון דרובן יולדות ביום תלינן שע"כ נולדה ביום ולא הי' עדיין זמן ביה"ש, ואף דמהר"י ברונא מיירי בדאיכא זכר בהדה מ"מ לאו דוקא הוא דהא גם בזה אפשר דיצאה רובה וחזרה ואפ"ה התיר פירות הנושרין משום דהוי מיעוטא דמיעוטא ולפ"ז גם בדליכא זכר בהדה כיון דרובן יולדות ביום תלינן שנולדה ביום ולפ"ז ה"ה הפירות הנושרין עמה מותרין: סימן יט ה' מרחשון ברכו"ת לפ"ק עה"מ פעטרבורג כבוד ידיד נפשי הרב הגאון חו"ב סוע"ה מו"ה אברהם בנימן נ"י קלוגער בהגאון רבן של ישראל מוהרש"ק נ"י (זצ"ל) אהדשה"ט כו'. ולאשר הבטחתיו להשיבו עיינתי מעט ואשר רחש לבבי אכתוב על ספר. הנה ע"ד אשר נשאל הרשב"א בתשובה סי' תשמ"ז האוסר נכסיו או לולבו על עצמו אם יוצא בו אף ביום א' הואיל ואי בעי מיתשיל עלי'. והשיב דביום א' אינו יוצא בזה דא"כ אף באתרוג של תרומה טמאה ביד ישראל יוצא בה דהא אי בעי מיתשיל עלה ואנן סתמא תנן של תרומה טמאה פסול ואם איתא הו"ל לפרושי ביד כהן עכ"ל. ובשו"ת שער אפרים תי' ע"ז דלפיכך אינו יוצא בתרומה טמאה ול"א אי בעי מיתשל משום דאי מיתשל עלה הדרא לטבלא ואין מפרישין תרו"מ ביו"ט, וכתב כתר"ה בשם שו"ת שב יעקב סי' נ' שהקשה ע"ז דהא פסק הרמב"ם דאתרוג של תרומה טמאה פסול כל ז' ואכתי בחוה"מ אמאי פסול דליכא למימר דאי מיתשל הדרא לטבלא דבחוה"מ יכול להפריש ממק"א, ותירץ כתר"ה ע"ז עפ"י שיטת בהמ"א בפ"ג דר"ה דבמצות דרבנן ל"א דלאו ליהנות ניתנו להכי פסול כל ז' ול"א אי בעי מיתשל דהפסול הוא משום דתרומה טמאה אסור בהנאה ובשאר ימים דמצות נטילה רק מדרבנן הרי נהנה מאה"נ דבדרבנן מצות ליהנות ניתנו: אבל מה נעשה שהבמ"א בעצמו כתב בפ' לה"ג דאתרוג של ערלה ושל עכו"ם יוצא בו ביום ב' משום דלא בעי לכם אף שאסור בהנאה ובאמת כבר נתקשה בזה השעה"מ ועיין מש"כ בפ"ז מה' לולב ועכ"פ מאחר שהבהמ"א בעצמו ס"ל דיוצאין באתרוג של ערלה ביום ב' ואיך ניקו אנן ונימא לפי שיטתו דאין יוצאין באתרוג של אה"נ כמו תרומה טמאה בשאר הימים משום מצות דרבנן ליהנות נתנו, ולבד זאת הא מפורש בהרמב"ם הטעם דאין יוצאין באתרוג של תרומה טמאה כל ז' משום שהוא אסור באכילה כל ז' ואיך אפ"ל דהוא משום מצות דרבנן ליהנות ניתנו, והנה ס' שב יעקב אין בידי ולא אוכל לעמוד על קושיתו דדברי שע"א בודאי נכונים הם במש"כ דאין להוכיח מהא דתנן של תרומה טמאה פסול דלא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל משום דאף אם ישאל עליו הדר לטבלא ולפ"ז באמת אינו פסול רק ביום א' ואי משום דקשה על הרמב"ם שכ' דפסול כל שבעה אפשר דהרמב"ם ס"ל מסברא דל"א הואיל ואי בעי מיתשיל אבל על הרשב"א דכתב להוכיח ממתניתין דל"א הואיל שפיר הקשה דהדר לטבלא, ובגוף קו' השע"א נראה העיקר דהרשב"א כהרמב"ן ס"ל דיוצאין באתרוג של טבל אפי' ביום א' משום דלכם קרינן בי' ואפי' טבל גמור ומה שנחלקו ב"ש וב"ה בדמאי היינו תרומת מעשר של דמאי טמא (ועיין בריטב"א סוכה שכ' דזה נכון וברור) ולהכי ליכא למימר דהדרא לטבלא דהא גם באתרוג של טבל יוצא ושפיר הוכיח דל"א הואיל ואי בעי מיתשל ועיין בשעה"מ בפ"ח מה' חמץ ומצה שכ' ג"כ לתרץ כן, אולם מש"כ שם השעה"מ עוד דראית הרשב"א משום דס"ל דאתרוג של תרומה טמאה פסול כל ז' ובחוה"מ הא בידו לאיתשולי ולהפריש עליו ממק"א, צ"ע דהא עיקר הוכחת הרשב"א מדקתני סתם פסול ולא קתני ביד כהן כמו ששנינו בפ' כ"ש והכהנים בחלה ובתרומה ואי נימא דביום ראשון לא שייך לומר הואיל משום