פרי יצחק חלק ב מו

בהנאה גם להנגזל אע"ג דלא עבר עליו משום דר"ש ס"ל דקנס זה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין לו בין לאחרים אע"פ שלא עברו עליו בעליו. ולפ"ז א"כ גם הכא אף אם אין המפקיד עובר מ"מ אסור בהנאה לאחר הפסח לעולם וא"כ לכו"ע לא שייך בכאן קבלת אחריות ואינו תלוי כלל אם המפקיד עובר עליו או לאו ומ"מ כתבו הגאונים בהדיא דהנפקד עובר עליו בב"י וחייב לבערו: אלא דאף לפי דעתו ז"ל דהיכי שלא עבר המפקיד בב"י מותר החמץ לאחר הפסח בהנאה מ"מ נראה דלא שייך בזה קבלת אחריות לדידן דהנה הקצוה"ח בסי' שפ"ו כ' בשורף חמצו של חבירו בפסח בענין שמותר להשהותו עד אחה"פ כגון חמץ נוקשה דרבנן פטור המזיק משום דהשתא תוך הפסח לא שוה מידי וראיתו מהא דאמרי' בפ' כ"ש בהא דתנן האוכל חמץ של הקדש במועד מעל וי"א לא מעל דקמפלגי בדבר הגורם לממון כממון דמי מ"ד מעל סבר דבר הגול"מ כמ"ד ומ"ד לא מעל קסבר דהגול"מ לאו כמ"ד ופרש"י מ"ד מעל קסבר אע"ג דהשתא לא חזי כיון דלקמי' חזי גול"מ הוא וכמ"ד ע"ש וא"כ בנ"ד כיון דהשתא תוך הפסח לא שוה מידי אע"ג דלקמי' חזי כיון דאנן קיי"ל כרבנן דר"ש דדבר הגול"מ לאו כמ"ד פטור ואע"ג דבעה"ת כ' בשם הראב"ד דאנן כר"ש ס"ל דכממון דמי כבר נחלקו רוב הפוסקים והעלו דקיי"ל כרבנן ע"ש, הרי מבואר דלדידן דקיי"ל כרבנן אפי' בשורף חמצו של חבירו בפסח אף שמותר להשהותו אחה"פ מ"מ כיון דהשתא לא שוה מידי פטור מלשלם א"כ מכ"ש אם נאבד או נגנב בפסח אחר שנאסר בהנאה מהנפקד שקבל עליו אחריות פטור מלשלם ואף דלאחר הפסח מותר בהנאה להמפקיד מ"מ כיון דבפסח אסור בהנאה ואפי' אם יזיק בידים פטור כיון שאינו שוה כלום מכ"ש שלא יתחייב ע"י קבלת אחריות ולפ"ז אין נ"מ כלל בין אם מותר בהנאה לאחה"פ או לא ולעולם יהי' הנפקד פטור מלבער כיון שנפסק האחריות כנ"ל: הן אמת דדברי קצוה"ח צ"ע דנהי דגול"מ לאו כממון דמי מ"מ יתחייב משום דינא דגרמי דהא בגרמי גם רבנן מודי וכיון דלאחר הפסח ממון גמור הוא יתחייב משום דינא דגרמי, ולא עוד אלא דקצוה"ח סותר דברי עצמו במ"ש בסי' ש"ד בהא דאמרו פ' השואל הני שקולאי דתברי חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מזדבני בחמשה בשאר יומי מזדבני בארבע כו' כו' בשאר יומי מהדרי לי' חמשה ומפירש"י ותוס' שם מבואר דהשבירה הי' בשאר יומא ומ"מ מהדר חמשה משום דאמר חנוני אלו הוי גבאי ביומא דשוקא הוי מזדבנא בה' וכ' הקצוה"ח הטעם עפ"י הגמ' הנ"ל דלמ"ד גול"מ כמ"ד מעל כיון דלקמי' חזי א"כ ה"נ כיון דלקמי' חזי וביום השוק שוה ה' גול"מ הוא ואע"ג דאנן קיי"ל גול"מ לאו כמ"ד מ"מ מחויב משום דינא דגרמי' ואפי' רבנן לא פליגי אר"ש אלא בגונב קדשים שחייב באחריותן דפטור מכפל אבל בקרן גם לרבנן חייב משום גרמי, ולהכי גם גבי שקולאי חייב משום גרמי וא"כ הכ"נ אמאי לא יתחייב משום דינא דגרמי וצ"ע. אולם כ"ז הוא במזיק ממש אבל שומר לא מחויב משום דינא דגרמי (ועיין ברמב"ן בקו' דינא דגרמי שלא מצינו דינא דגרמי רק במזיק) וכיון דס"ל דדבר הגול"מ לאו כמ"ד ונפטר מזיק וכ"ש שומר ומ"מ הרי ס"ל להגאונים דהנפקד חייב בביעורו א"כ ה"ה אי החמץ יהי' אסור לאחה"פ ג"כ חייב הנפקד לבער כנ"ל דהא לעולם נפסק האחריות בפסח ועיין במג"א סי' תמ"ג סק"ה דמשמע ג"כ דנפקד שקבל עליו אחריות עובר בב"י: אלא דמ"מ צריך להבין הטעם והרי דברי הצל"ח צודקים הם דמה שייך קבלת אחריות בדבר שאינו שוה מאומה והוי כעפרא בעלמא וכיון דמן הדין פטור מלשלם הרי אין כאן קבלת אחריות, אלא שהצל"ח בעצמו כתב שם דכ"ז הוא דוקא למ"ד דבר הגול"מ כממון דמי א"כ מה שחייב בביעור משום קבלת אחריות הוא משום גול"מ ואפי' לאיכא דאמרי אלא למ"ד כממון דמי לא ימצא ל"ל ומשני סד"א הואיל ואיתא בעיני' כו' נראה שהכוונה היא שלא תטעה לחלק בהכי קמ"ל קרא שגם זה גול"מ מקרי אבל לעולם הטעם משום גול"מ ולהכי בחמצו של ישראל שנפסק הגורם ובטלה האחריות אפ"ל דאינו עובר עליו שוב. אבל למ"ד גול"מ לאו כממון דמי ושא"ה דאמר קרא לא ימצא א"כ אין הטעם משום גול"מ דהא לאו כמ"ד והוי רק גזיה"כ לאסור בקבלת אחריות א"כ אין לחלק בין חמץ של ישראל לחמצו של עכו"ם ע"ש, ולפ"ז אפ"ל דאין הטעם של הגאונים משום דאין המפקיד עובר עליו אך אפ"ל דהגאונים ס"ל באמת כרבנן דדבר הגול"מ לאו כמ"ד וא"כ גזיה"כ הוא דחייב באחריות ולכן אפי' בשל ישראל עובר הנפקד כנ"ל, ולפ"ז א"כ אפשר דהראב"ד ז"ל דס"ל דהלכה כר"ש דדבר הגול"מ כממון לא משכחת כלל אחריות בחמצו של ישראל ולעולם אין הנפקד עובר (לפי מה שנתבאר לעיל דאפי' אין המפקיד עובר ג"כ אסור בהנאה לאחה"פ). והנה אם כי כדברי הצל"ח דלמ"ד דהגול"מ כמ"ד אין שום חידוש בחמץ והא דאמר סד"א הואיל וכי איתא הדר בעיני' הכונה הוא דקמ"ל דגם בכל דוכתי אפי' איתא בעיני' כממון דמי כתב כן גם הט"ז בסי' ת"מ דלמ"ד דהגול"מ כמ"ד לא ימצא לאו חידוש הוא ע"ש. אולם לא משמע כן מפירש"י שם שכ' סד"א הואיל וכי איתא הדר בעיני' היא גופה למרה וזה עדיין לא נאבד וכי אר"ש להאי היכא דאינו בעין כגון גבי גונב קדשים שבעלים חייב באחריותן דאר"ש כיון שחייב באחריותו רעהו קרינן בי' שזה גרם לו להתחייב ממון ע"ש הרי מבואר דר"ש לא אמר אלא היכי דליתא בעיני' וגבי חמץ חידוש הוא דרבי קרא לא ימצא וכ"כ הקצוה"ח סי' שפ"ו דכן משמע מפרש"י דאי נימא דלר"ש אפי' איתא בעיני' כמ"ד א"כ תקשי לא ימצא ל"ל וז"ב ע"ש, מיהו אין זה מוכרח דאפ"ל דכ"ז כ' רש"י לפום הס"ד דהו"א דכי אר"ש היכי דליתא בעין ולהכי אצטריך לא ימצא וילפינן מינה באמת אף בעלמא דהיכי דאיתא בעין ג"כ כממון דמי, אולם הביא שם גם בשם צמח צדק דר"ש לא אמר דכממון דמי רק היכי דליתא בעין וה"ר מפרש"י דהכא. והנה לכאורה יש להביא ראי' לזה דהיכי דאיתא בעיני' גם ר"ש מודה מסנהדרין קי"ב א"ר חסדא פקדונות של אנשי עיר הנדחת מותרין ה"ד אי לימא דעיר אחרת ואיתנייהו בגוה פשיטא דמותרין דלאו שללה הוא כו' לעולם דעיר אחרת דמפקדי בתוכה והב"ע דקביל עליו אחריות מהו דתימא כיון דקביל אחריות כדידי' דמי קמ"ל, והנה לרבנן דס"ל דהגול"מ לאו כמ"ד ל"ל לאשמעינן דפקדונות של עה"נ מותרין והאיך הו"א כיון דקביל אחריות כדידי' דמי הא ע"י אחריות אינו אלא גול"מ ולאו כמ"ד ובע"כ נ"ל דר"ח אליבא דר"ש אצטריך דס"ל גול"מ כמ"ד והו"א כיון דכממון דמי כדידי' דמי קמ"ל היינו דכי אר"ש דכממון דמי היכי דליתא בעין כגון שנגנב אבל פקדונות של עה"נ אף דקבל אחריות מ"מ כיון דאיתא בעיני' לאו כממון דמי אפי' לר"ש ולא מקרי שללה ורק בחמץ רבי קרא לא ימצא דהוי כממון אפי' היכי דאיתא בעין כנ"ל:, אולם הנה ראיתי להקצוה"ח שהוכיח להיפך מגמ' שם ע"ב ת"ר היו בה קדשים קדשי מזבח ימותו ופריך ואמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו כו' ר"ל אמר ממון בעלים הוא והכא בקדשים שחייב באחריותן ור"ש היא דאמר ממון בעלים הוא ופרש"י ר"ש הוא דאמר בהזהב כו' הלכך לענין עה"נ נמי ממון בעלים הוא ודיינינהו לפי חרב כשאר בהמות שבתוכה הרי מוכח מזה דאפי' איתא בעינא אמר ר"ש דכממון דמי וע"ש שהניח בצ"ע. ולפ"ז לכאורה גם דברי הגמ' סותרין הן דהא הוכחנו מגמ' שם ע"א דלר"ש אע"ג דחייב באחריות הואיל ואיתא בעיני' לא הוי כממונו, מיהו אפשר לישב קושית הקצוה"ח דהנה על קושית הגמ' ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפול דמיהן לנדבה מתרץ ר"י זבח רשעים תועבה ופרש"י ואפי' דמיהן אסור ר"ל אמר כו' בשלמא ר"י לא אמר כר"ל דכתיב זבח רשעים תועבה אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר"י אמר לך כי אמרינן זר"ת ה"מ היכי דאיתנהו בעינייהו אבל הכא כיון דאישתני אישתני ופרש"י דאיתנהו בעינייהו דהן עצמן ודאי אינן קרבים משום זבח רשעים תועבה אבל הכא דאיכא למימר ירעו ויפלו דמיהם לנדבה ליכא הכא זר"ת. ומבואר דהן עצמן בודאי אינן קרבים ואפי' לרבנן דקדשים שחייב באחריותן לא ממון בעלים הוא משום זר"ת ולפ"ז נראה פשוט דבני עה"נ לא קיימו את נדבותם כיון דהקרבן פסול משום זר"ת וכיון דהם חייבים באחריות חל עליהם להביא קרבן אחר אי לאו משום דיוצאין ליהרג וממילא לר"ש קדשים אלו ברשותייהו קיימי ודיינינהו לפי חרב כשאר בהמות שבתוכה והוי כמו גונב קדשים שהיו הבעלים חייבין באחריותן דהכא אע"ג דאיתא הרי הבעלים חייבין באחריותו וזה נפסל ממילא נעשה זה ממון