פרי יצחק חלק ב מד

קשה מאי מדמה הגמ' שאר איסורין לשבת הא אפ"ל דבשבת כיון דמעשה קטן הוי כמתעסק לכך אין מצווין להפרישו דגם בגדול בכה"ג ליכא איסורא אבל גבי אוכל נבלות דל"ש מתעסק דקיי"ל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה מנ"ל דאין מצווין להפרישו, ועוד דהא בשבת ס"ח פליגי בתנוק שנשבה דלא הו"ל ידיעת שבת כלל דס"ל לר"י ור"ל דפטור ומשום דאומר מותר אנוס הוא כמו שפרש"י ולפ"ז כל קטן לא עדיף מאומר מותר דידיעתו אינו ידיעה כלל וכמ"ש הטו"א ע"ש ולפ"ז גבי שבת דבגדול כה"ג אנוס הוא לכך אין מצווין להפרישו אבל בנבילות דמתעסק חייב א"כ ה"ה דאומר מותר חייב ולכך דלמא ב"ד מצווין להפרישו וצ"ע כעת: סימן י"ד ביישוב דברי הראשונים לענין ברכה בספק דבריהם. בשבת דף כ"ג מאי מברך אקב"ו להדליק נר של חנוכה כו' מתיב רב עמרם הדמאי מערבין בו כו' ומפרישין אותו ערום כו' ואי אמרת כל מדרבנן בעי ברכה כי קאי ערום היכי מברך כו' אמר אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה ספק דדבריהם לא בעי ברכה, והא יו"ט שני דספק דדבריהם הוא ובעי ברכה התם דלא לזילזולי בה, רבא אמר רוב ע"ה מעשרין הן עכ"ל הגמ', ופרש"י ספק דדבריהם כגון דמאי שהפרשתו אינה אלא מספק כו' רבא אמר ספק דדבריהם בעי ברכה ודמאי אפי' ספק לא הוי אלא חומרא בעלמא דרוב ע"ה מעשרין וכ"כ הר"ן וז"ל רבא הכי קאמר ה"ט דלא מברכינן בהפרשת דמאי משום דדמאי אפי' ספק נמי לא הוי אלא חומרא בעלמא דרוב ע"ה מעשרין ומדפריק רבא הכי משמע דס"ל דספק דבריהם בעי ברוכי. והנה הרמב"ם בפ"ג מה' חנוכה כתב אע"פ שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים מברך עליו אקב"ו כו' שכל ודאי של דבריהם מברכין עליו אבל דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן לו מפני הספק כגון מעשר דמאי אין מברכין עליו ולמה מברכין על יו"ט שני והם לא תקנוהו אלא מפני הספק כדי שלא יזלזלו בו, והראב"ד השיג עליו וז"ל א"א זה הטעם לאביי אבל רבא חלק עליו ואמר שאין הטעם לדמאי אלא מפני שרוב ע"ה מעשרין הם אבל ספק אחר אפי' בדרבנן מברכין ע"ש, ועיין להר"ן שם שהקשה ג"כ על הרי"ף שפסק דספק ערלה כבושה א"צ לברך דלרבא אינו כן: והנלע"ד לישב דהנה בסוגי' מבואר דאביי ורבא נחלקו בדמאי דלאביי הוי ספק דדבריהם ולרבא אפי' ספק לא הוי אלא חומרא בעלמא דרוב ע"ה מעשרין וצריך להבין טעם פלוגתתם בזה דהא באמת גם אביי ס"ל דרוב ע"ה מעשרין וכמבואר בכתובות כ"ד אביי אמר כו' בדמאי הקילו דרוב ע"ה מעשרין הן ועי' בתוס' שם ולפ"ז אמאי קרי לי' אביי ספק דבריהם ולרבא אינו אלא חומרא בעלמא. ונראה לומר דהנה לכ' קשה בעיקר התקנה להפריש דמאי הא כיון דרוב ע"ה מעשרין ומה"ת אזלינן בתר רובא מ"ט גזרו באמת להפריש דמאי ועיין בתוס' שבת דף י"ג ד"ה רבא שהרגישו בזה וע"ש שכתבו והא דחשו הכא טפי למיעוט מבמקום אחר משום דהוא מיעוט דשכיח טובא. ובאמת הנה לכאורה קשה להיפך בהא דמבואר בכ"מ בש"ס דהפרשת דמאי אינו אלא מדרבנן משום דרוב ע"ה מעשרין אמאי אזלינן בתר רובא דהנה בריש פ"ב דבכורות הלוקח בהמה מן העכו"ם ואינו יודע אם ביכרה ר' ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק ופריך בגמ' הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן נינהו כו' אמר רבא מחוורתא ר"י כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא רבינא אמר אפי' תימא רבנן כי אזלי' רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי במעשה רובא דתלי במעשה לא וע"ש בפרש"י ולפ"ז תיקשי לרבינא הא רוב ע"ה מעשרין הוא רוב התלוי במעשה א"כ בדין דלא אזלינן בתר רוב זה וא"כ יהי' מה"ת צריך להפריש דמאי ובכ"מ אמרו דהפרשה זו היא רק מדרבנן. אכן י"ל דהנה בראש יוסף בחולין י"ב נסתפק אם מה"ת לא אזלינן בתר רוב התלוי במעשה או דמה"ת גם רוב התב"מ הוא רוב גמור ורק מדרבנן ל"א בתר רוב דתלי במעשה ע"ש אכן מהרי"ט אלגאזי בפ"ג דבכורות סי' כ"ט כתב בפשיטות דהא דאמר רבינא דל"א בתר רוב התב"מ אינו אלא מדרבנן אבל מה"ת הוא רוב גמור ע"ש, ולפ"ז מיושב שפיר הא דמבואר בכ"מ דהפרשת דמאי אינו אלא מדרבנן ומשום דרוב ע"ה מעשרין הן אע"ג דזה תלוי במעשה משום דמה"ת אזלינן באמת גם בתר רוב התב"מ והוי רוב גמור ולכן מה"ת א"צ להפריש דמאי משום דרוב ע"ה מעשרין ובזה מיושב ג"כ הא דגזרו חכמים להפריש דמאי אע"ג דרוב ע"ה מעשרין והתוס' כ' ע"ז דהוי מיעוטא דשכיח ולפמש"כ לא צריך לזה ובפשוטו ניחא משום דרוב ע"ה מעשרין הוא רובא דתלי במעשה ונהי דמה"ת הוי רוב מ"מ הא מדרבנן ל"א בתר רוב דתלי במעשה בכ"מ א"כ מדרבנן לא אזלינן גם בתר רוב ע"ה מעשרין לכך גזרו להפריש דמאי. ומעתה מיושב שפיר הסוגי' הא דפליגי' אביי ורבא דאביי ס"ל דהפרשת דמאי הוי ספק דדבריהם ולרבא אפי' ספק לא הוי כ"א חומרא בעלמא דאביי יסבור כרבינא בבכורות שם דמדרבנן ל"א בתר רוב התלוי במעשה ולכך גזרו להפריש דמאי משום דרובא של רוב ע"ה מעשרין תלוי במעשה וכיון דכללא הוא דמדרבנן ל"א בתר רוב התב"מ ממילא הוי ספק גמור דדבריהם, אולם רבא אזיל לשיטתו בבכורות שם דמוקי מתני' דס"ל לר"י כר"מ דחייש למיעוטא אבל לרבנן אזלינן גם בתר רוב התב"מ אפי' מדרבנן וא"כ רוב ע"ה מעשרין הוי רוב גמור אפי' מדרבנן ולפ"ז הא דגזרו חכמים להפריש דמאי הוא באמת רק חומרא בעלמא וכמש"כ התוס' בשבת שם כנ"ל להכי לא בעי ברכה אולם ספק גמור דדבריהם בעי ברכה ועפ"י כל הנ"ל מיושב שפיר שי' הרי"ף והרמב"ם שפסקו כאביי דלטעמייהו אזלי, דהנה ביבמות ר"פ האשה בתרא האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תנשא ולא תתיבם ופריך בגמ' אמאי לא תנשא נימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות ומסיק רבא דמתני' ר"מ הוא דחייש למיעוטא, וכ' הראשונים לפום מאי דמוקי מתני' כר"מ אדחי לה מתני' דלא קיי"ל כר"מ והקשו על הרי"ף והרמב"ם שהביאו המשנה כצורתה, ועי' בחי' הרמב"ן שם שכ' דאע"ג דמסקנא דסוגי' מתני' ר"מ היא אשכחן סוגי' אחריתי דמצי לאוקמא אפי' כרבנן וע"ש שהביא הסוגי' דבכורות הנ"ל דלפיכך ל"א רוב בהמות מתעברות ויולדות תוך שנתן משום דהוי רובא דתלי במעשה וה"נ משו"ה ל"א רוב נשים מתעברות ויולדות דתלוי במעשה, ורבא דמוקי בשמעתין מתני' כר"מ אזיל לשיטתו בבכורות דלית לי' האי סברא אבל אנן כרבינא קיי"ל, ועפ"ז מיושב שפיר שי' הרי"ף והרמב"ם דלטעמייהו אזלי דס"ל כרבינא דמדרבנן ל"א בתר רובא דתלי במעשה ולפ"ז הוי דמאי ספק גמור דדבריהם אף דרוב ע"ה מעשרין הא רוב זה תלי במעשה ומוכרח דספק דבריהם לא בעי ברכה ולהכי פסקו כאביי כנ"ל: בענין הנ"ל הנה למעלה הבאתי מש"כ הרמב"ן בחי' לישב דברי הראשונים שפסקו כמתני' דיבמות אף דלא קיי"ל כר"מ משום דמצינן לאוקמי אפי' כרבנן והא דל"א רוב נשים מתעברות ויולדות משום דתלי במעשה אכן התוס' ביבמות שם הקשו באמת מ"ט לא משני הגמ' הכי וע"ש שתירצו דדוקא תשמיש דבהמה תלי במעשה דבהמה פעמים צריך להרביעה אבל תשמיש דאדם לא חשיב תלי במעשה, ולענד"נ לישב קו' התוס' בהקדם דברי הירושלמי בסוף קדושין מנין שהורגין על החזקות כו' אמר קרא מכה אביו ואמו מות יומת וכי דבר ברור שזה אביו ואת אמרת הורגין אף כאן הורגין ועי' בס' שערי תורה ח"ב כ"ו שהסביר דחזקה זו המבואר בירושלמי אין זה חזקה דמעיקרא המבואר בחולין דף י' אך זהו חזקת סברא דהשכל מחייב לזה כמו חזקה דא"א פורע תוך זמנו וחזקה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה דיש הוכחה מכח דעת אנושי שכן הוא והוי כאנן סהדי שכן הוא, והנה בתלמודא דידן בחולין יליף ממכה אביו דאזלינן בתר רובא דלהכי לא חיישינן דלמא לאו אביו הוא דרוב בעילות הלך אחר הבעל ולכאורה צ"ע מהירושלמי, אולם