פרי יצחק חלק ב מ

לעשות חפציו קודם שיבדיל על הכוס צריך לומר בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול וע"כ דאח"כ חוזר ומבדיל על הכוס כדדייק לישנא ועוד הא קיי"ל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ובמערבא וכן ר"א שהיו אומרים בא"י המבדיל כו' וכי לא היו מבדילין על הכוס ובע"כ דלאח"כ הבדילו על הכוס בג' הבדלות כמ"ש הרא"ש אלא משום שהיו צריכין לעשות מלאכה היו אומרין תחלה הבדלה בשו"מ ולפ"ז צע"ג ברכה זו בשו"מ מה טיבה והא בודאי אם יבדיל על הכוס דמותר לעשות חפציו ואיך אפשר דאם רוצה לעשות מלאכה קודם שיבדיל על הכוס שיוכל לומר המבדיל בשו"מ והלא אנשי כנה"ג תקנו לישראל ברכות ותפלת קדושות והבדלות והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס כדאמרי' ברכות כ"ז ושם מיבעי להו אי המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וס"ל לחד תנא דאין צריך ואם מבדיל הוי ברכה לבטלה ועובר משום לא תשא עכ"פ אנן אף דקיי"ל דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס מ"מ הבדלה שלישית בין תפלה לכוס מנין לנו ועוד לרבי ועולא דס"ל דעיקר הבדלה על הכוס הוא בא"י המבדיל בין קודש לחול איך יתכן דקודם הבדלה על הכוס אם רוצה לעשות צרכיו יאמר בא"י המבדיל כו' ואח"כ יחזור שנית ברכה זו על הכוס, ואי נימא דלרבי באמת אין לעשות מלאכה עד שיבדיל על הכוס א"כ איך פליגי אמוראי עליו הא רבי ורבנן לא פליגי אלא בנוסח הברכה אבל אין חילוק ביניהם לענין איסור עשית מלאכה קודם שיבדיל על הכוס, ועוד דאיך אפ"ל שאם מבדיל על הכוס א"צ בודאי ברכה אחרת כלל ואם רוצה לעשות חפציו קודם שיבדיל על הכוס יהי' ברכה מיוחדת ממוצעת בין תפלה לכוס, וצע"ג להבין דעת קדושים: סימן י"ג בעז"ה ובישועתו רו"כ שבת ברכו"ת לפ"ק ע"מ כ: מרוכב ערבות ברכות רבבות לידיד כ"י וידיד נפשי הרב הגאון המפורסם בשערים הגביר המרומם צדיק ונשגב כקש"ת מו"ח אברהם ליטש הלוי ראזענבוים נ"י (ז"ל) בעיר פרעסבורג הגיעני לנכון יקרתו. והנה חכו ממתקים וכולו מחמדים. ולקחתי לי כהיום מועד להשיבו דבר. וה' עמנו והאמת נר לרגלנו. ר"ד תמה הדר"ג במה שכתבתי (עיין בפר"י ח"א סי' י"ב) ליסוד מוסד דאתי למסרך לא שייך אלא בתינוק גדול קצת שהוא בר הבנה אבל בתינוק דאין לו דעת כלל ל"ש אתי למסרך וכמ"ש הב"י באו"ח סי' תקנ"ט בשם המרדכי ישן דאם יש מילה ביומא דתעניתא מטעימין הכוס לינוקא דאתמהיל דבכי האי ינוקא ל"ח למסרך ובארתי בזה דברי הרשב"א בשו"ת סימן צ"ב, וע"ז השיג הדר"ג ממ"ש הרשב"א בתשו' סי' ל"ז וסי' שכ"ג כמ"ש התוס' בעירובין מ' ובשבת קל"ט דדוקא גבי זמן דקביע חיישינן למסרך אבל ברית מילה בט"ב או ביוה"כ דלא הוי אלא אקראי בעלמא לא חיישינן ולפ"ד המרדכי הנ"ל לא צריכין לזה ומוכח דהרשב"א לא ס"ל כדעת המרדכי ישן עכ"ל. אולם באמת אין זה השגה ולענ"ד דגם התוס' והמרדכי שכתבו על הגמ' בעירובין שם דגבי זמן ביוה"כ אמרינן אתי למסרך אבל אם אירע ב"מ בט"ב או ביוה"כ דלא הוי אלא אקראי בעלמא ל"ח דלמא אתי למסרך מ"מ אין ראי' דחולקין על סברת המררכי ישן, והא שהוצרכו להטעם דלא הי' אלא אקראי בעלמא ולא כתבו בפשיטות ליתן לתינוק הנמול כמ"ש המרדכי היינו משום דס"ל כדעת הרשב"א שהביא הר"ן בתשו' סי' נ"ב שכ' שהדבר ברור דכי אמרינן בפ' בכל מערבין ליתבי' לינוקא היינו דוקא בשהגיע לחינוך הא קודם שהגיע לחינוך אסור דהוי ברכה לבטלה וע"ש שכתב דאפי' גבי מילה דהברכה בשבילו מ"מ לא סגי בזה שיתן לתינוק הנמול וצריך להטעים כוס של ברכה לקטן שהגיע לחינוך ולפ"ז אפ"ל דלכן כתבו התוס' והמרדכי דאם אירע ברית מילה ביוה"כ נותנין לתינוק לשתות ומשום דלא הוי מילתא דקביעותא ל"ח משום דצריך ליתן לקטן שהגיע לחינוך דשייך גבי אתי למסרך ועי' פרישה, וכן הגאונים דס"ל דלא מברכינן אכסא כלל אפשר נמי משום דס"ל ג"כ כדעת הרשב"א דליתבי לינוקא ה"ד בשהגיע לחינוך ולכך חיישינן דלמא אתי למסרך ולכן לא מברכינן כלל, ורק הראבי"ה והראב"ן דס"ל דכוס של ברכה סגי להטעים לתינוק הנמול דלא כהרשב"א והר"ן הוא משום דס"ל דטעימת כוס אינו אלא משום גנאי שלא יאמרו שלא לצורך הוא ברכה זו ולכן די כשנותנים לתינוק כזה ובכי האי ינוקא לא שייך דלמא אתי למסרך (ועיין בראב"ן מעירובין שכתב דלא תקשי מזמן ביוהכ"פ דאפשר דליכא תינוק קטן כ"כ אבל במילה איתא) ועיין מג"א סי' תרכ"א ובב"ח סי' תקנ"ט, ועכ"פ בעיקר סברא זו דבתינוק קטן מאד ל"ש אתי למסרך אין ע"ז חולק ואין ראי' כלל מדברי הרשב"א בתשובה דחולק על סברת המרדכי דלהרשב"א לשיטתו א"א ליתן לתינוק הנמול כנ"ל, ותמה אני על הדר"ג שבעצמו הרגיש בזה דלהרשב"א לשיטתו א"א ליתן גבי זמן ביוה"כ לינוקא קטן א"כ גם מדברי הרשב"א בתשובה אין כל רא' כנ"ל: והנה בשו"ע או"ח סי' תקנ"ט בדין זה סותר א"ע למ"ש בב"י בסי' זה וז"ל ולענין הלכה נקטינן כדברי הגאונים והרי"ף והרמב"ם ז"ל לברך ברכ' מילה בלא כוס ובט"ב אסא נמי לא מייתינן ע"ש ובשו"ע כתב דאם יש תינוק למול יברך על הכוס ויטעים לתינוקת ע"ש והוא כמ"ש התוס' בעירובין שם, הן אמת דלענין מילה ביוה"כ פסק בסי' תרכ"א דמברכינן על המילה בלא כוס והוא כדברי הגאונים, ועוד דדבריו בשו"ע או"ח סותרין הם גם למ"ש ביו"ד ה' מילה סי' רס"ה וז"ל אבל ביוה"כ וט"ב שאין היולדת יכולה לשתות אין מברכין על הכוס ע"ש וצ"ע בכ"ז. והנה מדבריו שבשו"ע או"ח לענין מילה בט"ב וביוהכ"פ נראה שעשה פשרה בין שיטת הגאונים הרי"ף והרמב"ם לשי' התוס' והמרדכי דבט"ב דלא הוי אלא מדרבנן פסק כדעת התוס' והמרדכי דיטעים לתינוקת ומשום דלא הוי מילתא דקביעותא ל"ח דאתי למסרך אולם לענין מילה ביוה"כ דהוא איסור דאור' חושש לדעת הגאונים דס"ל דאתי למסרך אפי' בכה"ג ולכן פסק לברך בלא כוס, ובאמת נראה דדברי השו"ע מקורם הוא ממ"ש המרדכי בסוף יומא לחלק בין יוה"כ לשאר תענית וז"ל המרדכי השיב ר' יעקב ב"ר שמשון אם חל ח' מילה ביוה"כ אנו נמנעים ואין אומרים ברכת מילה שעל הכוס כו' וביוה"כ א"א להטעימו אפי' לקטן דלמא אתי למסרך ודוקא יוה"כ שיש בו כרת אבל שאר תענית אין חוששין ומשקין לקטן או לאמו עכ"ל, ועפ"ז הוא דברי השו"ע לחלק בין ט"ב ליוה"כ וז"ב. והנה גם בדעת המרדכי שכ' דבשאר תענית אין אנו חוששין ומשקין לקטן כו' אע"ג דבודאי גם במידי דרבנן שייך אתי למסרך וכמבואר בשבת קל"ט גבי כשותא בכרמא, וצ"ל דבשאר תענית סמכינן על סברת התוספת דכיון דלא הוי מילתא. דקביעותא ל"ח דלמא אתי למסרך ורק ביוה"כ דהוא איסור כרת לא סמכינן ע"ז וחיישינן דאתי למסרך אפי' בכה"ג. והנה לכ' צ"ע דהוא זה הכוס בעצמו אין בו איסור כלל ורק דחיישינן שמא אתי למסרך ואתי למסרך גופי' הוא רק חשש דרבנן א"כ מה נ"מ בין דאורייתא לרבנן כיון דגם בדרבנן חיישינן דלמא אתי למסרך ועוד דאם איתא דיש לחלק בזה קשה בסוגי' דעירובין שם גבי זמן ביוה"כ ליתבי' לינוקא לית הלכתא כרב אחא בר יעקב דלמא אתי למסרך וכ' התוס' בשם ר"ח דבפ' תולין גבי כשותא פריך ולותיב לינוקא ישראל ומשני דלמא אתי למסרך וקים לן דרב אחא בר יעקב הקשה אותה קושיא ע"ש וכ"כ התוס' בפ' תולין ולכאו' קשה טובא דל"ל לומר דלית הלכתא כראב"י הא אפשר דרב אחא ב"י לא פליג אהא והא דפריך שם בשבת היינו גבי כשותא בכרמא דלא הוי אלא איסור דרבנן לא ס"ל הך דאתי למסרך אבל הכא לענין יוה"כ דהוא איסור דאורייתא לגדול מודה ראב"י דחיישינן דלמא אתי למסרך ובע"כ צ"ל דאין לחלק כלל לענין אתי למסרך בין דאורייתא לדרבנן וראב"י דלא ס"ל אתי למסרך גבי כשותא בכרמא גם בדאו' ל"ח לאתי למסרך: