פרי יצחק חלק ב לט

סימן יא בדין הא דקי"ל אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה אם לאחר שעירב לדבר מצוה יכול לילך אפילו לדבר הרשות. הנה הטור או"ח בסי' תט"ו כתב אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון כו' ומיהו לאחר שעירב לדבר מצוה יכול לילך אפילו לדבר הרשות עכ"ל, ועי' בב"י שכתב וז"ל ומ"ש ומיהו לאחר שעירב לדבר מצוה כו' כן משמע מדברי סמ"ק כו' אבל מדברי רש"י אמימרא דרב יוסף דריש פ' כיצד משתתפין משמע דאפילו עירב לדבר מצוה אינו יכול לילך לדבר הרשות, ובהגהות אשרי כתב והיכי שעירב לדבר מצוה משמע מלשון רש"י דאסור לצאת לדבר הרשות ושמא הוא מותר עכ"ל, ובשו"ע סי' הנ"ל כתב ג"כ דאם עירב לדבר מצוה מותר לילך אפילו לדבר הרשות ע"ש ולענ"ד נראה להביא ראי' לשי' רש"י דאם עירב לדבר מצוה אינו רשאי לצאת אח"כ לדבר הרשות, דהנה בגמ' עירובין דף ל"א מייתי ברייתא פלוגתא דר' יהודה ורבנן אם מערבין עירובי תחומין בבית הקברות ומשום דאסור לקנות בית באיסורי הנאה וע"ש פרש"י ד"ה אסור לקנות בית בא"ה בקבר והא הנאה היא דמשתרי ביה למיפק חוץ לתחום וכל תשמישי המת אסורין בהנאה כו', וע"ש דר' יהודא סבר מערבין בבה"ק ובעי למימר שם דס"ל לר"י מצות לאו ליהנות נתנו ופרש"י מצות לאו ליהנות נתנו ואין מערבין אלא לדבר מצוה כו' ופריך שם אלא הא דאמר רבא מצות לאו ליהנות נתנו לימא כתנאי אמרה לשמעתיה א"ל רבא אי סבירא להו דאין מערבין אלא לדבר מצוה דכ"ע מצות לאו ליהנות נתנו והכא בהא קמיפלגי מ"ס אין מערבין אלא לדבר מצוה ומ"ס מערבין אפילו לדבר הרשות ע"ש, ופרש"י רבנן סברי מערבין אפילו לדבר הרשות והילכך הנאה היא והנה בס' טורי אבן על רה"ש באבני מילואים שם לדף כ"ח הביא הסוגי' הנ"ל והקשה דהא ע"כ צ"ל דפלוגתתם הוא במערב בבה"ק לדבר מצוה דאי לערב לדבר הרשות לכ"ע אסור דלרבי יהודא דס"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה הא אין מערבין לדבר הרשות אפילו בכל מקום אפילו שלא בבה"ק ובע"כ צ"ל דמיירי שמערב לדבר מצוה וא"כ מ"ט דרבנן דס"ל אין מערבין בבה"ק נהי דס"ל דמערבין אפילו לדבר הרשות מ"מ כיון שזה מערב לדבר מצוה מ"ט אינו רשאי לערב בבה"ק כיון שזה מערב לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות נתנו, וע"כ כתב דודאי צ"ל דלמ"ד מערבין אפילו לדבר הרשות אפילו היכא שעירב לדבר מצוה ג"כ אסור בבה"ק ומשום גזיר' דילמא פעם אחר יערב בבה"ק אפי' לדבר הרשו' רק למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה ליכא למיחש לזה, והנה פי' הט"א הוא מוכרח בדברי הגמ' כמובן. ולפ"ז קשה לשי' הפוסקים דאם עירב לדבר מצוה יכול לילך אפילו לדבר הרשות א"כ גם למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה מ"ט רשאי לערב בבה"ק נהי דלדידיה ליכא למיגזר שמא יערב פעם אחר בבה"ק לדבר הרשות כיון שלדבר הרשות אין מערבין כלל אפילו שלא בבה"ק מ"מ קשה דאכתי נגזור שמא בעירוב זה שעירב לדבר מצוה ילך ג"כ לדבר הרשות ונמצא נהנה מבה"ק והרי גזירה זו היא קרובה יותר ממה דלמ"ד מערבין אפילו לדבר הרשות אין לערב אפילו לדבר מצוה משום שמא יערב פעם אחר בבה"ק אפילו לדבר הרשות דיותר יש לגזור אפילו למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה שמא ילך בעירוב זה ג"כ לדבר הרשות, ובע"כ צ"ל דאם עירב לדבר מצוה אינו רשאי לילך לדבר הרשות: ולשי' זו דאם עירב לדבר מצוה אינו רשאי לילך בעירוב זה לדבר הרשות יש לפרש דברי הגמ' הנ"ל עפ"י דרך הטו"א באופן יותר נאות, והיינו דהא דלמ"ד מערבין אפילו לדבר הרשות אסור לערב בבה"ק אפילו לדבר מצוה משום גזירה כנ"ל אין טעם הגזירה משום שמא יערב פעם אחר בבה"ק אפילו לדבר הרשות כמ"ש הטורי אבן אלא דלמ"ד מערבין אפילו לדבר הרשות א"כ מכש"כ דאם עירב לדבר מצוה יכול לילך בעירוב זה לדבר הרשות ולכך אין מערבין בבה"ק אפילו לדבר מצוה דחיישינן שמא ילך בעירוב זה ג"כ לדבר הרשות ונמצא נהנה מבה"ק אולם למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה כי עירב לדבר מצוה אסור לילך אח"כ בעירוב זה לדבר הרשות א"כ ליכא למיגזר מידי ולכך מערבין: סימן יב בדין אם הבדיל בתפלה ורוצה לעשות אח"כ מלאכה קודם שיבדיל על הכוס. הטור בסי' רצ"ט כתב אסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל ומיהו אפי' לא אמר אלא בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול שרי, וכתב רב עמרם דוקא אם רצה לעשות מלאכה קודם תפלה אבל לאחר תפלה א"צ לברך אע"פ שלא הבדיל על הכוס וכן פרש"י ופי' עוד אפי' אמר המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה שרי, אבל מלשון א"א ז"ל משמע אע"פ שמבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל אפי' בלא כוס ויאמר בא"י אמ"ה המבדיל כו' שצריך לומר הזכרת שם ומלכות וכ"כ בה"ג שצריך שו"מ עכ"ל, והב"י הביא דברי הגמ' בפ' שואל ק"נ תנן אבל מחשיך כו' ואע"ג דלא אבדיל והאמר ר"א ב"א אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל וכ"ת דאבדיל בתפלה והאמר ר"י המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס א"ל ר"א לרב אשי במערבא אמרי המבדיל בין קודש לחול ועבדין צורכין ופרש"י המבדיל כו' להיכרא בעלמא ללות את המלך ועבדינן צורכין ואח"כ אנו מברכים על הכוס ברכה גמורה דהבדלה וכ"ש דאי אבדיל בתפלה מותר לעשות צרכיו וחוזר ומבדיל על הכוס והרא"ש פ' ע"פ אמאי דאמרי' המבדיל לא יפחות מג' כו' כתב אע"ג דאמרי' בפ' שואל אמר ר"א כי הווינן כו' אמרי' המבדיל בין קודש לחול וסלתינן סילתא אפ"ה ינהגו העם לומר שלשה והא דר"א לאו בהבדלה על הכוס איירי אלא ברוצה לעשות חפציו קודם שיבדיל על הכוס דבעי למימר בא"י אמ"ה המבדיל כו' ודייק רבינו כו' וכן דעת הרמב"ם שאע"פ שהבדיל בתפלה אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ויאמר המבדיל כו' אך לא נתבאר בדבריו אם צריך לומר שם ומלכות אם לאו עכ"ל הב"י: והנה באמת נראה דתלי זה בזה דאם אמרי' דהא דאמר ר"א כי הווינן כו' אמרי' המבדיל בין קודש לחול וסלתינן סילתי כפרש"י דהוא בלא הזכרת שם ומלכות א"כ פשיטא דלא גרע הבדלה שאומר בתפלה מהבדלה בלא שו"מ לאחר תפלה והרי עיקר הבדלה הוא בתפלה ואיך אפשר שאחר שהבדיל בתפלה יהי' אסור במלאכה עד שיבדיל שנית בלא שו"מ וזה ברור, והרא"ש דס"ל דאחר שהבדיל בתפלה אסור במלאכה היינו משום דס"ל באמת דצ"ל המבדיל בשם ומלכות ולכן לא מהני הבדלה שבתפלה להתיר במלאכה משום שהיא בלא שו"מ ואסור במלאכה עד שיבדיל אח"כ בשו"מ, וכן מוכח בהדי' מלשון הטור שכ' אבל מלשון א"א ז"ל משמע אע"פ שמבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל כו' ויאמר בא"י כו' שצריך לומר הזכרת שו"מ הרי בהדי' דלפיכך אסור במלאכה מפני שהבדלה שבתפלה הוא בלא שו"מ ולענין מלאכה אסור עד שיבדיל בשו"מ. ולפ"ז אני תמה מאד על הב"י שמאחר דפשיטא לי' דהרמב"ם ס"ל כהרא"ש דלאחר שהבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל וא"כ איך נסתפק אם הרמב"ם מצריך שו"מ הא אי נימא דס"ל דא"צ שו"מ א"כ איך אפשר דלאחר שהבדיל בתפלה יהי' אסור לעשות מלאכה עד שיאמר שנית המבדיל וזה תימא רבתי: ובאמת מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דא"צ הזכרת שם ומלכות וז"ל פכ"ט ה"ו מדברי סופרים להבדיל על היין ואע"פ שהבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס ומאחר שיבדיל ויאמר בין קודש לחול מותר לו לעשות מלאכה אע"פ שלא הבדיל על הכוס, ולא ידעתי מנין לו להב"י דהרמב"ם ס"ל כדעת הרא"ש דאפי' לאחר שהבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל אח"כ הלא דברי הרמב"ם מתפרשין שפיר כדעת רש"י דבמלאכה מותר מכיון שאמר המבדיל אפי' בלא שו"מ ומכ"ש כשהבדיל בתפלה שמותר במלאכה והיינו שסתם הרמב"ם ז"ל וכ' ומאחר שיבדיל ויאמר בין קודש לחול מותר לעשות מלאכה אע"פ שלא הבדיל על הכוס והוא דלענין מלאכה א"צ להמתין עד שיבדיל על הכוס אלא כיון שאומר המבדיל בלא תפלה וכ"ש בתפלה שמותר במלאכה אע"פ שלא הבדיל על הכוס, ולפ"ז אין ראי' כלל מהרמב"ם דס"ל כהרא"ש ואין שום הכרע בדבריו: ומלבד זה דברי הרא"ש צע"ג אצלי דאיך אפ"ל דאם רוצה