פרי יצחק חלק ב לז

ושם בסמוך כ' וז"ל ומ"ש רבינו שהמתפלל ערבית חל עליו שבת נ"ל דאעפ"י שלא התפלל הקהל וקדש היחיד והתפלל של שבת מבעו"י חל עליו שבת ונאסר בעשית מלאכה מיהו אם אינו רוצה לקבל עליו שבת עדיין נראה לכ' דהיינו פלוגתא דהר"ם ור"ף גבי הדלקת הנר ויותר נראה לומר דכיון שהזכיר קדושת היום בתפלה א"א לעשותו חול לד"ה עכ"ל הב"י וכ"כ בשו"ע סי' הנ"ל סעי' י"א דבתפלה אינו מועיל שום תנאי וחל עליו שבת בע"כ. והנה בעירובין דף מ' אמרינן גבי זמן בר"ה ויוה"כ דאיקלע לי' כוס התינח ר"ה יוה"כ היכי עביד אי מברך עלי' ושתי' לי' כיון דאמר זמן קבלי' עלי' ואסר לי' דהאמר לי' ר' ירמי' ב"א לרב מי בדלת וא"ל אין בדילנא הרי דלמד הגמ' זמן מתפלה דכמו שנאסר ע"י תפלה ה"ה ע"י זמן ולפ"ז נראה דכמו דאין מועיל תנאי בתפלה כמ"ש השו"ע ה"ה בברכת זמן אין מועיל שום תנאי ולפ"ז מכיון שברכה זמן על הדלקת הנר חל עלי' שבת בע"כ ואפי' הי' בלבבה שלא לקבל שבת עדיין ואסורה במלאכה ואם הדליקה נרות מפלג המנחה אפי' לא קבלה עלי' שבת ויו"ט אסורה לאכול ולשתות משום חובת קידוש כנ"ל: והנה אף שהב"י כ' הדין דבתפלה אין מועיל תנאי רק מסברא ולפע"ד מוכרח הוא כמו שאבאר, והנה באמת גם בהדלקה גופי' שכ' השו"ע דמועיל תנאי וכן סתם הרמ"א להלכה צ"ע, דמה שכ' הב"י דמשמע מדברי המרדכי דמועיל תנאי אפי' לדעת בה"ג וכן נרשם על הרמ"א מקורו ממרדכי ודעת הב"י דדברי הר"ם והמרדכי אחד הוא צ"ע לפענ"ד ואם אמנם דהר"ם ס"ל בהדיא שיכולה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה עד שעת תפלה וכמו שמבואר בהג"מ בפ"ה מהל' שבת משמו, אולם במרדכי פ' ב"מ כ' וז"ל ושוהה כדי לצלות דג קטן ושובת יש רוצים לומר דמדקתני אחר הדלקת הנר כדי לצלות דג קטן 1יש להוכיח שאם צריך לעשות מלאכה אחר הדלקת הנר דמותר דאין זה קבלת שבת אמנם בה"ג משמע דבהדלקה הוי קבלת שבת דקאמר האי מאן דאית לי' לאדלוקי נר דחנוכה ודשבתא מברך דחנוכה ברישא והדר דשבתא דאי דשבתא ברישא איתסר לי' לאדלוקי ומה שהי' שותה היינו מפני אותם שלא הדליקו והמדליק יברך עובר לעשיתן ויהי' בדעתו שלא לקבל שבת עד לאחר הדלקת נר שבת עכ"ל המרדכי ומדבריו אלו נראה רק דיכול שיהי' בדעתו שלא לקבל שבת עד לאחר הדלקה והיינו דבאמת כבר כתבו הראשונים בדעת הבה"ג דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת הוא משום דבגמ' משמע דחכמים תקנו שהדלקת הנר יהי' מלאכה אחרונה שלפני שבת עי' בר"ן פ' ב"מ ובאו"ז הרי דקבלת שבת הוי בהדלקה מפני שהיא מלאכה אחרונה, ומ"מ כ' המרדכי שיהי' בדעתו שלא לקבל שבת עד אחר הדלקה משום דמברך עובר לעשיתן הרי מקבל שבת ואיך מדליק להכי בעינן שיהי' בדעתו שלא יקבל רק אחר הדלקה ומ"מ דוקא עד אחר הדלקה מועיל תנאי משום דכל עיקרה דקבלה ע"י הדלקה מפני שהיא מלאכה אחרונה, אבל להתנות שאינו מקבל שבת כלל בהדלקה שפיר אפ"ל דלא מהני כלל וראי' לזה דהא המרדכי כ' לישב דהא דשוהה כדי לצלות דג קטן הוא מפני אלו שעוד לא הדליקו ולכ' בלא"ה ל"ק דהא בודאי היכא שנהגו לתקוע אז קבלו שבת בתקיעה אחרונה א"כ לא נתכונו כלל לקבל שבת בהדלקה ובה"ג בסתמא מיירי היכי שאין תוקעין ובאמת מדברי הר"ם המובאים בכלבו משמע דמזה הוכיח דמהני תנאי ומדלא כ' המרדכי ג"כ לישב כן נראה דס"ל דאין מועיל שום תנאי ורק כ' שיכול להתנות שאינו מקבל שבת עד גמר הדלקה אבל שלא לקבל שבת כלל בהדלקה אין רשאי. ובאמת גם מבה"ג גופי' משמע דלא ס"ל כהר"ם דאל"ה הרי יכול להדליק של שבת ברישא ויהי' בדעתו שלא לקבל שבת והרי הר"ם הנהיג כן אף לכתחלה בכל שבת והרי לכתחלה צריך שיהי' נר שבת קודמת לחנוכה משום תדיר ומדסתם הבה"ג וכ' דאי אדליק דשבתא ברישא איתסר לי' לאדלוקי דחנוכה דקבל לשבת עלי' מוכח להדיא דאין מועיל שום תנאי וכדעת הר"ף, וכ"מ בהג"מ מ"ש וכן מבואר בהדיא באו"ז שכ' וז"ל ומי שהי' מדליק נרות שבת ומתנה ע"מ שלא יאסור עדיין בכל מלאכות נראה בעיני דבטלה דעתו דהרואה אומר לאחר שקבל עליו שבת עושה מלאכה, עכ"פ הר"ם דעביד לגרמי הוא דעביד משום דס"ל הכי אבל מהמרדכי אין ראי' כלל דמהני תנאי בהדלקה וכנ"ל: וכ"ז הוא אפי' בהדלקה אבל בתפלה פשיטא דלא מהני שום תנאי לכו"ע, וראי' ברורה מסוגיא דעירובין שם דקאמר התינח ר"ה יוה"כ היכי עביד אי מברך עלי' ושתי לי' כיון דאמר זמן קבלי' עלי' ואסר לי' דהאמר ר' ירמי' לרב מי בדלת וא"ל אין בדילנא ואי נימא דמהני תנאי א"כ הא דאמר רב אין בדילנא היינו שמרצונו קבל עליו שבת אבל הרשות הי' בידו להתנות שלא לקבל שבת בתפלתו א"כ מאי מקשה יוה"כ היכי עביד הא יכול לברך זמן ולהתנות שאינו מקבל קדושת יוה"כ עליו ושפיר יכול לשתות אע"כ דודאי ס"ל להגמ' דשום תנאי אין מועיל והא דאמר רב אין בדילנא היינו שבע"כ הי' מחויב לבדול ושפיר מקשה יוה"כ היכי עביד דכמו שאינו מועיל תנאי בתפלה ה"ה בזמן, ולפ"ז יש להביא מכאן ראי' ברורה דגם בזמן אין מועיל שום תנאי וכנ"ל, ועוד ראי' מגמ' ברכות כ"ז דמקשה שם אהא דאמר רב אין בדילנא והאמר ר"א פ"א התפלל רבי של שבת בע"ש ונכנס למרחץ כו' ופירש"י אלמא אע"ג דצלי לא בדיל מאיסורי שבת ואי אמרת דמועיל תנאי א"כ מאי מקשה מרבי דלמא הי' בדעתו שלא לקבל שבת בתפלה ותנאי מועיל אבל רב הי' בדעתו לקבל שבת בתפלתו להכי אמר אין בדילנא הרי מוכח מזה דתנאי אין מועיל ולהכי מקשה שפיר אי נימא דרב הוכרח להבדל משום דאין מועיל תנאי והא רבי לא בדיל וכנ"ל, שוב מצאתי באלי' רבה שכ' ג"כ להוכיח מזה דתנאי אין מועיל בתפלה: ועוד נראה להביא ראי' ברורה דבתפלה אין מועיל שום תנאי והא דאמר רב אין בדילנא היינו שמחויב בע"כ לבדול, דהנה שם פריך מהא דשרי לי' אביי לר' דימי לכברויי סלי ומשני טעותא הוא ופירש"י לא קבל עליו תוס' שבת בשעת תפלה אלא יום המעונן הי' וכסבור חשכה ואח"כ זרחה חמה, ופריך בגמ' וטעותא מי הדרי והאמר אבידן פ"א נתקשרו השמים בעבים כסבורים חשכה הוא ונכנסו לבהכ"נ והתפללו של מוצ"ש בשבת ונתפזרו העבים וזרחה החמה ובאו ושאלו את רבי ואמר הואיל והתפללו התפללו ופירש"י ולא הצריכם להתפלל משתחשך אלמא תפלה הוא ואע"פ שלא הותרו במלאכה דלא לעבור על ד"ת אבל לענין תוס' אע"ג דבטעות הוי תוס' הוא ע"י תפלה הואיל ואמר תפלה קבלה היא ומשני שאני צבור דלא מטרחינן להו והשתא אי נימא דהא דהאמר רב אין בדילנא היינו שהי' בדעתו לבדול אבל אם אין בדעתו לבדול מהני תנאי ולא חל עליו שבת א"כ מאי פריך מהא דרבי דמוכח מינה דתפלה בטעות הוי תפלה וממילא יהי' קבלה דהא מ"מ כיון דאם מתפלל ומתנה שאינו מקבל עליו שבת מהני א"כ פשיטא דטעות לא גרע מאלו התנה כיון שלא רצה לקבל השבת עליו מבעו"י וא"כ נהי דתפלה בטעות הוי תפלה מ"מ לענין קבלה הוי כמו שהתנה שאינו רוצה לקבל שבת בתפלתו ובודאי מסברא טעות עדיף מתנאי, ומוכח מזה דס"ל להגמ' דהא דאמר רב אין בדילנא היינו שמחויב לבדול ולא מהני לי' שום תנאי מכיון שהזכיר קדושת היום בתפלה וכמ"ש הב"י ולפ"ז מקשה שפיר כיון דס"ל לרבי דתפלה בטעות הוי תפלה ממילא ג"כ אף בטעות הוי קבלה דהא תפלה קבלה הוא ואף דבטעות הוא ואינו רוצה לקבל שבת הא גם תנאי לא מהני: עכ"פ מכל הני ראיות מבורר דבתפלה אין מועיל שום תנאי וכן דה"ה בזמן דאין מועיל שום תנאי כדמוכח בעירובין ולפ"ז הני נשי דידן דמברכות זמן בהדלקה אין מועיל להן שום תנאי וחל עלי' שבת ויו"ט בע"כ ואסורות במלאכה וכן לטעום קודם קידוש וכנ"ל ונסתפקתי בכה"ג שקדושת יו"ט חל עלי' בע"כ משום זמן ולפיכך נאסרה במלאכה מי אמרינן דרק קדושת יו"ט חל עלי' בע"כ משום זמן דזמן שייך ליו"ט ולא קדושת שבת ומותרת עד ביה"ש במלאכות שמותרת ביו"ט או דאין קבלה לחצאין ובע"כ מכיון דחל קדושת יו"ט חל נמי שבת ואסורה גם במלאכת שבת דאין קבלה לחצאין ויש לעיין בזה: