פרי יצחק חלק ב לו

חנינא משכני ר"י ב"ר יוסי לפונדק אחד אמר לי כאן התפלל אבא של שבת בע"ש א"ר אמי ר' יוחנן פליג ולא הוה צריך מפלגא על הדא שכן מוסיפין מחול על הקודש כו' ע"ש, והנה מה דאמר ר' אמי ר' יוחנן פליג נראה משום דר"י ס"ל כרבנן דתפלת המנחה עד הערב ולכך אין להתפלל של שבת בע"ש וכ"נ להוכיח דר"י כרבנן ס"ל דהנה בתלמודא דידן ברכות כ"ט אמר רחב"א אמר ר' יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה כו' מאי קרא יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה מ"ט דלמא מטרפא לי' שעתא, והנה האי עם דמדומי חמה ע"כ צ"ל בסוף שקה"ח דאי סמוך לתחלת שקיעה שהוא ג' מילין ורביע קודם הלילה א"כ אמאי חיישי במערבא דלמא מטרפא לי' שעתא הא איכא שהות טובא עד הלילה כל זמן תחלת שקיעה שהוא קרוב לשעה שהוא עדיין זמן מנחה, ובאמת כבר הביא מזה הגר"א בביאורו בסי' רס"א ראי' לשיטתו דביה"ש הוא מתחלת שקיעה ואין להתפלל מנחה אז ולכן עם דמדומי חמה שהוא עם שקה"ח חיישינן דלמא מטרפא לי' שעתא, אולם לדעת כל הפוס' דבה"ש הוא בסוף שקיעה ומתחלת שקיעה עדיין יום גמור הוא כשיעור ג' מילין ורביע ע"כ צ"ל כנ"ל דעם דמדומי חמה הוא סמוך לסוף שקה"ח ונלמד מקרא יראוך עם שמש כו' ולפני ירח דו"ד היינו תפלת שחרית עם התחלת הנץ ומנחה עם סוף שקיעה שהוא לפני ירח, ולפ"ז כיון דאמר ר"י מצוה להתפלל עם דמדומי חמה בע"כ דס"ל כרבנן דתפלת מנחה עד הערב דלר"י דזמנה רק עד פלג המנחה ולא יותר איך אפשר להתפלל עם דמדומי חמה שהרי פלג המנחה הוא שעה ורביע קודם הלילה ועדיין היום גדול ומכש"כ לשי' הגר"א דמתחלת שקיעה הוא ביה"ש א"כ פלג המנחה הוא שעה ורבע קודם תחלת שקיעה בודאי אי אפ"ל דר' יוחנן ס"ל כר' יהודא דהא שעה ורבע קודם שקיעה עדיין השמש בחצי השמים ואין זה עם דמדומי חמה ובע"כ דר' יוחנן כרבנן ס"ל דזמן מנחה הוא עד הלילה, ולהכי אמר ר' אמי ר' יוחנן פליג כיון דס"ל כרבנן אין להתפלל של שבת בע"ש וע"ז אמר דלא הוה צריך מפלגא על הדא שכן מוסיפין מחול על הקודש והיינו אף דס"ל לר"י כרבנן מ"מ יכול להתפלל של שבת בע"ש משום דמוסיפין מחול על הקודש הרי מבואר דברי בה"ג בירושלמי דמשום הוספה מחול על הקודש אפשר להתפלל של שבת בע"ש גם לרבנן: אולם להבין טעם הדבר כיון דלרבנן זמן מנחה עד הערב וזמן תפלת ערבית הוא בלילה ממש א"כ איך מתפלל של שבת בע"ש משום הוספה מחול על הקודש, נראה לומר דלפי המתבאר בסוגיא דברכות שם דאמר מדרב צלי של שבת בע"ש ש"מ כר"י ס"ל ופירש"י דזמן מנחה עד פלג המנחה הוא ואח"כ מתחיל תפלת ערבית הרי דזמן תפלת ערבית הוא משנשלם זמן מנחה וכן פי' הגר"א בשנו"א על משנה דתפלת הערב אין לה קבע היינו דזמנה הוא בין תפלת מנחה לשחרית ומתי שנשלם מנחה מתחיל ערבית ולכן לר"י דתפלת מנחה הוא עד פלג המנחה להכי מתחיל אח"כ זמן תפלת ערבית, והנה המרדכי בפ' ב"מ והגה"מ פ"ה כתבו דמי ששהה בע"ש להתפלל מנחה וענה ברכו עם הקהל הואיל וכבר עשהו קודש לא יעשנו חול להתפלל מנחה אלא מתפלל ערבית שתים, וכן הוא בשו"ע סי' רס"ג ע"ש ומבואר דמשקבל שבת אינו יכול עוד להתפלל מנחה של חול, ולפ"ז נראה פשוט דמי שמקבל עליו שבת מבעו"י יכול להתפלל אח"כ תפלת מעריב של שבת אפי' לרבנן ואף דבחול תפלת ערבית הוא בלילה היינו משום דתפלת מנחה עד הערב אבל מי שמקבל שבת שא"א לו עוד להתפלל מנחה ומשום שכבר עשהו קודש שוב יוכל להתפלל ערבית תיכף משום דזמן תפלת ערבית הוא בשעה שנשלם תפלת מנחה וכמ"ש הגר"א, והא שאינו רשאי להתפלל מנחה אחר שקבל עליו שבת היינו ע"כ אליבא דרבנן ואדרבה לר"י לא שייך דין זה כלל דהא לר"י לעולם אין זמן מנחה אחר פלג המנחה וקודם זה אי אפשר כלל לקבל שבת ובע"כ לרבנן הוא, והנה דעת בה"ג הוא דהדלקת הנר הוי קבלת שבת וכל מי שמתפלל של שבת בע"ש בע"כ מדליק מתחלה את הנר וכמ"ש התוס' וכיון דקבל שבת בהדלקה ואזיל לי' זמן מנחה לפיכך יוכל להתפלל ערבית אולם אפי' לא קבל שבת תחלה בהדלקה כיון שבתפלה גופי' הרי מקבל עליו שבת בע"כ ממילא אדחי לי' זמן מנחה ושפיר מתפלל ערבית מבעו"י והיינו מ"ש הירושלמי וכן בה"ג שכן מוסיפין מחול על הקודש משום דבקבלת שבת אדחי לי' זמן מנחה יכול שפיר להתפלל ערבית אף לרבנן: ועפ"ז נבוא ג"כ לישב קושית המג"א מהא דהוכיח הגמ' מדצלי רב של שבת בע"ש ש"מ כר"י ס"ל דהנה בההיא עובדא דרב איקלע לגניבא א"ל ר' ירמי' ב"א לרב מי בדלת וא"ל אין בדילנא הרי דס"ד דהגמ' דרב לא בדיל כלל מן המלאכה אחר שהתפלל ערבית של שבת, ואפשר לומר דהא דאמר לו ר"י מי בדלת היינו שנסתפק אם איכא כלל קבלת שבת מבעו"י לאסור במלאכה או דשאלו דאולי יש איסור דלא יקדים אפי' במקבל עליו שבת ולהכי איכא קפידא בהכרח שלא לקבל שבת אבל עכ"פ כיון דס"ד דרב לא בדיל כלל ממלאכה וא"כ ל"ל דס"ל כרבנן ומשום דמוסיפין מחול על הקודש התפלל של שבת בע"ש דהא כיון דלא בדיל לא קבל שבת כלל ולא הוסיף מחול על הקודש ובע"כ דס"ל כר"י דמפלג המנחה אזל לי' זמן מנחה ומתחיל זמן תפלת ערבית, ולכן מייתי אח"כ ת"ש דרב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בע"ש דמבואר התם דאמר רב אין בדילנא א"כ אפ"ל שפיר אף דע"כ ס"ל כרבנן מדלא פסקי' לר' ירמי' שהתפלל מנחה מ"מ התפלל של שבת בע"ש כיון דבדיל ממלאכה אף דס"ל כרבנן מ"מ יכול להתפלל של ערבית משום דמוסיפין מחול על הקודש וכנ"ל, ואין להקשות לפ"ז א"כ מאי פריך מרבי ואביי דלא בדלו נימא דס"ל כר"י ובלא"ה יכול להתפלל ערבית אך זה אינו דמשמע לי' דהא דקאמר רב אין בדילנא היינו דמכיון שהתפלל מחויב לבדול מצד עצמו מחמת שבתפלה הוא מקבל שבת כיון שהזכיר קדושת היום בתפלה וכמו שיבואר להלן אלא דממילא מותר להתפלל אף לרבנן כנ"ל אבל כיון דמחויב לבדול מפני שהתפלל א"כ אפי' לר"י דמותר בלא"ה להתפלל מ"מ הרי תפלה בע"כ קבלה היא: עכ"פ לשיטת בה"ג גם רב ס"ל כרבנן אלא דאפי' לרבנן יכול להתפלל ש"ש בע"ש משום מוסיפין מחול על הקודש ולפ"ז להבה"ג אפשר דגם שאר התנאים שהתפללו בע"ש טעמא הוא משום מוסיפין מחול על הקודש ולפ"ז ממילא אף לרבנן יכול לקדש מבעו"י כמו שיכול להתפלל מבעו"י וא"כ אסור לטעום אחר קבלת שבת לד"ה, אולם באמת דעת התוס' והרא"ש דהני שהתפללו של שבת בע"ש כר"י ס"ל וכן הוא דעת ר"ח בשם הגאונים המובא לעיל דהני שהתפללו ש"ש בע"ש היו מתפללין תמיד ערבית לאחר פלג המנחה כר"י אבל לרבנן אף בע"ש אין להתפלל ולקדש עד הלילה וממילא מותר גם לאכול ולשתות עד הלילה כיון שלא הגיע עדיין זמן קידוש וכנ"ל, ולפ"ז נלע"ד דבשעת הדחק מי שקבלה עלי' שבת בהדלקת הנרות מבעו"י יש להתיר לטעום אח"כ לצורך גדול וכשי' התוס' והרא"ש, אבל מי שמקבל שבת ע"י תפלה מבעו"י א"כ הרי עשה כר"י שוב אסור לו לאכול ולשתות עד שיקדש וכנ"ל: אולם בנידון דידן שהתנתה שאינה מקבלת שבת בהדלקה בודאי לכאורה אין ספק דאף במלאכה מותרת וכמו שנתבאר בשו"ע סי' רס"ג דלבה"ג כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה וי"א שאם מתנה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו מועיל לה וי"א שאינו מועיל לה והרמ"א כ' בהג"ה דהמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה אם לא שהתנה תחלה ואפי' תנאי בלב סגי, הרי דמועיל תנאי ומשמע דאף במלאכה מותרת, אולם נלענ"ד דלפי המנהג שנוהגות נשי דידן לברך זמן על הדלקת הנר של יו"ט שוב אין מועיל לה שום תנאי, והנה בגוף הדבר אי מועיל תנאי גבי הדלקה מבואר בב"י מחלוקת הפוס' בזה וכמו שכ' ג"כ בשו"ע וז"ל הב"י ובהגהות כתב ומיהו הר"ם הנהיג להתנות קודם שידליק שאינו מקבל שבת עד שיסיר מידו הנר שהדליק או עד תפלה דאל"כ הי' מטלטלו באיסור אחר שהדליק נר של שבת וכ"כ המרדכי בפ' ב"מ ומשמע מלשונו דכשהי' כן בדעתו סגי אע"פ שלא התנה בפה ונראה מדבריו דאפי' לדעת בה"ג שרי בהכי והכלבו כ' שהר"ף חולק על הר"ם ואומר כו' דכיון שמברכת על הדלקה אין לך קבלה גדולה מזו ואין מועיל לה שום תנאי