פרי יצחק חלק ב לה

נראה עיקר כמו שכ' המג"א שם דשנים שהיו שותין ואמרו בואו ונקדש נאסר להם לשתות מיירי מבעו"י וגם הרמב"ם מיירי מבעו"י ולכך כיון שאמרו בואו ונקדש אסור להם לשתות אבל משקידש היום היינו ביה"ש אז פורס מפה ומקדש ואפי' בלא אמירה אסור לו לאכול קודם שיקדש בספק חשיכה ולפ"ז דגם בספק חשיכה אסור וא"כ בלא"ה אפי' לר' יואל דלא חמיר קבלה מספק חשיכה מ"מ כל שאסור בספק חשיכה גם בקבלה אסור וא"כ אסור לטעום קודם קידוש אחרי קבלת שבת: אולם לפענ"ד נראה לדון ולהתיר היכא שקבל עליו שבת ע"י הדלקת הנרות שמותר לאכול ולשתות עד ביה"ש, דהנה בברכות כ"ז אמרינן מדרב צלי של שבת בע"ש ש"מ דהלכה כר"י דתפלת מנחה עד פלג המנחה אדרבה מדר"ה ורבנן לא הוי מצלי עד אורתא כו' השתא דלא איתמר הלכתא כו' דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, ושם ע"ב אמרי' רב צלי של שבת בע"ש אומר קדושה על הכוס או אינו אומר ת"ש דאמר שמואל מתפלל ואומר קידוש על הכוס ר"י מצלי של מוצ"ש בשבת אומר הבדלה על הכוס או אינו אומר ת"ש דאמר ר"י אמר שמואל מתפלל כו' ואומר הבדלה על הכוס ע"ש, והנה התוס' והרא"ש כתבו דכל הני שהתפללו של שבת בע"ש ושל מוצ"ש בשבת ס"ל כר"י דמפלג המנחה מתחיל זמן תפלת ערבית וכ"כ ר"ח מובא באו"ז ריש הל' ק"ש וז"ל וראינו לרבוותא הגאונים שפי' הא דמצלי רב של שבת בע"ש והא דאמר שמואל מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קידוש על הכוס פי' באותה שעה שמתפלל באותה שעה מקדש על הכוס והא דאר"י א"ש מתפלל מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה כו' כולם היו מתפללין בכל יום תפלת ערבית בעוד היום כר' יהודה כו' ע"ש, והנה לרבנן אף דס"ל דזמן תפלת ערבית הוא בלילה דוקא מ"מ לענין קבלת שבת יכול לקבל עליו שבת מתחלת שקיעה ואילך וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בתוה"א והר"ן בפ' ב"מ וכ"כ בשו"ע סי' רס"א דלאחר תחלת שקיעה יכול לקבל עליו תוס' שבת ולשי' הפוס' מדאורייתא חל עליו שבת ע"י קבלתו ויש לחקור לרבנן אם יכול לקדש על הכוס מבעו"י אי נימא דקידוש תלי' בתפלה ודוקא לר"י שמתפלל ערבית מבעו"י לכך יכול לקדש מבעו"י אבל לרבנן אף שיכול לקבל עליו שבת מבעו"י מ"מ אין יכול לקדש על הכוס מבעו"י או דלמא דקידוש אינו תלוי בתפלה רק בקבלה וכיון שיכול לקבל שבת מבעו"י יכול ג"כ לקדש, והנה כל מעיין הישר הולך יראה להדי' דכל הני אמוראי שהתפללו וקידשו על הכוס מבעו"י כמו שתפלתם הי' רק אליבא דר"י כן מה שקידשו מבעו"י ה"ד לר"י דקידוש אינו תלוי בקבלת שבת רק בתפלת ערבית, וראי' ברורה דהא לר"י יכול להתפלל של מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה על הכוס והכא בודאי כל קדושת שבת עליו דהא יום גמור הוא ומ"מ מצי להבדיל על הכוס לר"י ומשום דלר"י מאז הוא זמן תפלת ערבית וכיון דמפלג המנחה חשיב לילה לענין תפלה הכ"נ חשיב לילה לענין הבדלה וכ"כ הפוס' לענין מגילה ולדעת ר"ת גם ק"ש יכול לקרות מפלג המנחה וכן בעיקר קבלת שבת אינו יכול לקבל שבת קודם פלג המנחה וכמבואר בשו"ע, אלמא דעיקרא דמילתא תלי' בתפלת ערבית ולפ"ז לרבנן דס"ל תפלת הערב הוא בצה"כ אינו יכול לקדש על הכוס אף שכבר קבל עליו שבת דהא חזינן דאינו תלוי בקבלה רק בתפלה מדיכול להבדיל בשבת מבעו"י אף שלא שייך קבלה: וכ"כ הטור בסי' רצ"ג בשם הרי"ץ גיאות וז"ל כיון שנהגו כל ישראל כרבנן שאין מתפללין ערבית אלא משחשיכה אין להתפלל של שבת בע"ש ולא של מוצ"ש בשבת ואין לקדש ולהבדיל אלא בכניסת היום וביציאתו בין יין מצוי או אינו מצוי דקידוש אפשר בפת והבדלה אפשר למחר, הרי מבואר מדבריו דלרבנן אין לקדש מבעו"י ואף בודאי גם לרבנן יכול לקבל עליו שבת מבעו"י מ"מ לקדש אסור כמו שאין מתפללין, ולכאורה יש להביא ראי' לזה גם מהא דאמר בגמ' רב מצלי של שבת בע"ש אומר קידוש על הכוס או אינו אומר משמע דדוקא לרב קא מבעי לי' שמתפלל של שבת בע"ש אי יכול ג"כ לומר קידוש אבל לרבנן דאין מתפללין בע"ש פשיטא דאין אומר קידוש מבעו"י דאל"ה למה לו להקדים הא דרב מצלי של שבת בע"ש גם לרבנן תיבעי לי' (ועיין בפר"י ח"א סי' ט'), עכ"פ לפי מ"ש הרי"ץ גיאות ז"ל לרבנן אין לקדש בע"ש עד הלילה אף שע"י קידוש מקבל עליו שבת כמו תפלה ולפ"ז נראה פשוט דלרבנן אף שמקבל עליו שבת מבעו"י מותר לו לאכול ולשתות עד הלילה כיון שאינו יכול לקדש הרי לא חל עליו חובת קידוש, וכ"נ בהדיא ממה שפי' הר"ן דברי הרי"ף בע"פ דר"ח ותלמידי דרב היו סבורים שאין לקדש בספק חשיכה לכך לא רצו להפסיק עד הלילה ע"ש. והנה בב"י סי' רס"ז כ' על דברי הרי"ץ גיאות כיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעה אחת הכי נקטינן דלא כרי"ץ גיאות וכ"כ בשו"ע שם מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול וכבר הקשה המג"א ע"ז דהוא נגד הגמ' דמדאמרי' מדרב צלי של שבת בע"ש ש"מ כר"י ס"ל מוכח דלרבנן אף בע"ש אסור וכ"כ הרא"ש שם דכולם כר"י ס"ל וע"ש במג"א שכ' דבאמת אף בחול יש פוסקים שסוברים דמותר לעשות פעם כר"י ופעם כרבנן והיינו משום דפסקינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ואף דלא קיי"ל הכי וכמש"כ הראשונים מ"מ בשבת יש לסמוך על ר"י אף שבחול עושה כרבנן וע"ש שהביא דעת הבה"ג די"ל דרב שהי' מתפלל של שבת בע"ש ס"ל כרבנן אלא דמ"מ בשבת הי' עושה כר"י ע"ש וכן צ"ל ע"כ בכונת השו"ע דסמכינן בשבת אר"י משום מצוה להוסיף מחול על הקודש: ולפ"ז יוצא לנו דודאי מי שהתפלל ערבית בע"ש מבעו"י א"כ הרי עשה כר"י וממילא לר"י הגיע זמן קידוש ואסור לטעום קודם קידוש וזהו שכ' הטור דלאחר שמתפללין ערבית מבעו"י אסור לו לטעום וכנ"ל, אבל במי שמקבל שבת ע"י הדלקה או במזמור שיר ליום השבת ואינו מתפלל עד הלילה בודאי יש לסמוך ארבנן דתפלה וקידוש הוא דוקא בלילה וכיון שאין לו לקדש מבעוד יום ממילא מותר לאכול ולשתות עד הלילה וכמ"ש דלרבנן שאין לקדש עד הלילה ממילא לא נאסר לטעום אף שקבל עליו שבת, וכן מי שהדליקה נרות אחר פלג המנחה תיכף הרי עשתה ג"כ כר"י דלרבנן אין להדליק נרות אחר פלג המנחה משום לא יקדים וכן מבואר בתוס' ברכות כ"ז וברא"ש דרב דצלי של שבת בע"ש וקבל עליו שבת מבעו"י ולא הוי הקדמה משום דס"ל כר"י, אבל לרבנן יכול לקבל שבת רק מתחלת שקיעה וכמש"כ הרמב"ן והר"ן וכ"ה דעת ר"ת דמתחלת שקיעה עד סוף שקיעה רצה לעשותו כולו תוספות עושה אבל קודם תחלת שקיעה אינו יכול לקבל עליו שבת וכמו דלר"י קודם פלג המנחה קבלתו לא מהני כן לרבנן אף אחר פלג המנחה דאין חילוק בפלג המנחה אליבא דרבנן וכיון דעשתה כר"י אסורה לאכול קודם קידוש, אבל במי שהדליקה אחר תחלת שקיעה מותרת לאכול ולשתות וסמכינן ארבנן דאין לקדש עד הלילה ולא הגיע עדיין זמן קידוש: אולם הבה"ג אחרי שהביא דברי הגמ' דעביד כמר עביד כ' וז"ל ת"ש רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בע"ש וצלי ר' ירמי' אחורי' תפלה של חול ולא פסקי' לר' ירמי' ש"מ דלאו עד פלג המנחה בלחוד מצלינן מנחה ומכאן ואילך ערבית קאמר רב דהא לא פסקי' לר' ירמי' דצלי מנחה ורב הכי סבר אי בעי לצלוי' של שבת מצלי כלומר מוסיפין מחול על הקודש עכ"ל הרי דס"ל לבה"ג דאף לרבנן יכול להתפלל של שבת בע"ש משום הוספה מחול על הקודש, והנה באמת סוגית הגמ' קשיא לדידי' דהא בהדיא אמרי' מדרב צלי של שבת בע"ש ש"מ כר"י ס"ל הרי דלרבנן אסור להתפלל של שבת בע"ש ומה שפי' המג"א דברי הגמ' לדידי' דמעיקרא בעי למפשט מרב דהלכה כר"י אבל למסקנא דאי בעי עביד כמר כו' רשאי להקדים בע"ש אף שבחול עושה כרבנן ע"ש הוא דחוק, גם מ"ש המג"א לתת טעם דאפי' לרבנן יש להקדים בע"ש משום דערבית נתקן נגד אברים ופדרים שמתעכלים בלילה ובשבת אסור ליתנן דלא עולת חול בשבת גם זה צ"ע דא"כ מאי ס"ד דהגמ' דרב ס"ל כר"י דלמא משו"ה הוא וכמ"ש המג"א: ולישב שי' הבה"ג נ"ל דודאי ס"ל לבה"ג דאף לרבנן גופי' יכול להקדים בע"ש משום דמוסיפין מחול על הקודש ולא משום דבע"ש סמכינן אדר"י, ובאמת כדברי בה"ג מבואר בירושלמי פ"ד דברכות ובתענית רבי מפקיד לאבדן אכריז קומי צבורא מאן דמצלי ליצלי דרמשא עד יומא כו' א"כ