פרי יצחק חלק ב לג

שבת דעלמא דמברכינן נמי להדליק נר של שבת היינו נמי משום דהדלקה עושה מצוה וא"כ לפ"ז בעששית שדולקת מע"ש בעוד היום גדול היה צריך לכבותה ולהדליקה כשיעור זמן הדלקה כדאמרינן הכא לענין נר חנוכה ומלשון הפוסקים לא משמע כן אדרבה משמע להיפך דאף שהדליק בעוד היום גדול אפ"ה יכול לברך אח"כ בזמנה עכ"ל ע"ש, של ודבריי צע"ג דהרי התוס' בשבת דף כ"ה ע"ב ד"ה איבה כתבו בהדי' שאם היה הנר מודלק ועומד צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה ע"ש וכן כ' הטור והשו"ע בסי' רס ס"ד בהג"ה ואם היה הנר דולק מבעו"י גדול יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת ע"ש ולפ"ז דברי הפנ"י תמוהין מאד מש"כ דמלשון הפוסקים לא משמע כן והרי מפורש הוא בהדי': עוד הביא כ"ג בתשובה שם דברי הבה"ג בה' חנוכה שכתב והיכי דבעי לאדלוקי נר חנוכה ונר שבת ברישא מדליק דחנוכה והדר מדליק דשבתא דאי אדליק דשבת רישא איתסר לי' לאדלוקי דחנוכה משום דקבלי' לשבת עלי' וכתב ע"ז כ"ג וז"ל ודע דנ"ל דאם האשה מדלקת הנרות מודה הבה"ג דנר חנוכה הוא אח"כ דהא הוא לא קבל עליו שבת ומיהו נ"ל דכיון דהאשה יוצא בנ"ח ע"י הדלקת האיש נמצא דהוא שלוחו של אשתו וכיון דהיא כבר קבלה עליה שבת אסור לה לעשות שליח למצות נ"ח דלא גרע מאמירה לנכרי דאסור ואפילו בביה"ש אסור אמירה לנכרי וכמש"כ הרע"ב בס"פ ב"מ ומיהו י"ל דביה"ש שאני דהוי ספק סקילה משא"כ בקבלת שבת דאינו מוטל עליו רק מ"ע דתוס' שבת ובאיסור עשה אפשר דלא גזרו על השבות דהא בביה"ש גופי' איכא פלוגתא בגמ' אי גזרו על השבות או לא וא"כ הבו דלא לוסיף עלה ובפרט במקום מצוה וצ"ע בזה עכ"ל כ"ג: ובמחכ"ת כל דבריו שלא בהשגחה, דמש"כ דכיון דהיא כבר קבלה עליה שבת אסור לה לעשותו שליח למצות נ"ח דלא גרע מאמירה לנכרי דאסור הוא תמוה דהיא גופי' מנ"ל שיהי' אסור לאחר קבלת שבת אמירה לנכרי לעשות מלאכה, ומש"כ דאפילו בביה"ש אסור אמירה לנכרי וכמש"כ הרע"ב בס"פ ב"מ הוא תמוה ביותר דהרי הלכה רווחת היא כרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש וכמש"כ כל הפוסק' והרמב"ם והטור ועיין בשו"ע סי' שמ"ב שכתב כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים לא גזרו עליהם ביה"ש במקום מצוה או דוחק כו' ומטעם זה מותר לומר בין השמשות לעכו"ם להדליק לו נר בשבת עכ"ל ועי' בשו"ע סי' רס"א סעי' א', ומה שהביא כ"ג דברי הרע"ב בס"פ ב"מ וכוונתו למש"כ הרע"ב בשם רבותיו בפי' המשנה דספק חשיכה אין מדליקין את הנרות דהיינו לומר לעכו"ם להדליק את הנר הוא תמוה מאד דהרע"ב מיירי בהדיא למ"ד גזרו על השבות ביה"ש דהרי הרע"ב פירש המשנה כפרש"י דהא דתנן ספק חשיכה אין מעשרין כו' אע"ג דשבות בעלמא הוא קסבר גזרו על השבות אף ביה"ש ע"ש ולכך פי' הא דאין מדליקין את הנרות היינו לומר לעכו"ם להדליק משא"כ לדידן דקיי"ל דלא גזרו על השבות ביה"ש, ומש"כ עוד ומיהו י"ל דביה"ש שאני דהוי ספק סקילה משא"כ בקבלת שבת כו' ובאיסור עשה אפשר דלא גזרו על השבות דהא בביה"ש גופיה איכא פלוגתא בגמ' אי גזרו על השבות או לא וא"כ הבו דלא לוסיף עלה, הנראה מדבריו דסבירא לן באמת לדינא דגזרו על השבות ביה"ש ואך כיון דאיכא פלוגתא בגמ' וס"ל לחד תנא דלא גזרו על השבות ביה"ש וא"כ בתוס' שבת דאינו אלא עשה הבו דלא לוסיף עלה הוא תמוה מאד דהא אנן קיי"ל באמת דלא גזרו על השבות ביה"ש וא"כ מה זה שכתב דהא בביה"ש גופא איכא פלוגתא ומה צ"ל הבו דלא לוסיף עלה: ומש"כ סברא דנפשיה דאפשר דקבלת שבת אינו אלא עשה קיל מביה"ש דהוי ספק סקילה, תמהני שלא הזכיר כלל מדברי הראשונים שנחלקו בזה להיפך אי קבלת שבת חמור מספק חשיכה אי לא הביאם המרדכי בס"פ ב"מ לענין הא דתנן ספק חשיכה מערבין וטומנין את החמין דרבינו יואל ס"ל דהמשנה מיירי אף לאחר קבלת שבת ורבינו שמרי' ס"ל דמיירי בשלא קבל עליו את השבת אבל לאחר קבלת שבת אסור לערב ולהטמין דחומר בקבלה מבספק ע"ש ובשו"ע סי' רס"א כתב בפשיטות דלאחר ענית ברכו אע"פ שעדיין יום הוא אין מערבין ואין טומנין משום דהא קבלו לשבת עליהן, ובמקום אחר כתבתי דאפילו לפי שי' ר' יואל דלא חמיר קבלה מבספק חשיכה אבל מ"מ בודאי דלא קיל ג"כ מספק חשיכה דלא נשוי פלוגתא רחוקה בין הפוסקים, ועכ"פ לפי סגנון דברי כ"ג דביה"ש אסור אמירה לנכרי א"כ בודאי דלאחר קבלת שבת ג"כ אסור, אלא דבאמת לא צריך כ"ג לומר דקבלת שבת קיל מספק חשיכה דגם בספק חשיכה גופיה מותר אמירה לנכרי במקום מצוה דהא קיי"ל דל"ג על שבות ביה"ש וכמבואר בשו"ע ואפילו לפי שי' ה"ר שמרי' דחומר בקבלה מבספק חשיכה וכמו שפסק בשו"ע מ"מ לענין אמירה לא מחמרינן טפי מביה"ש וכמש"כ המג"א בסי' רס"א סוף סק"ז ע"ש: אמנם כל מה שכתבתי הוא רק לפי דעת כ"ג שרצה לדון בספק זה מכח ביה"ש דלפי דעתו אסור אמירה לנכרי ובכ"ז כתבתי דכל דבריו לא יתכנו בזה כנ"ל, אולם באמת בעיקר מה שנסתפק כ"ג במי שמקבל עליו שבת אם מותר לומר לאחר שלא קבל עליו שבת לעשות מלאכה ומפני זה חוכך לומר דאשה שמקבלת עליה שבת אסורה לומר לאחר להדליק נר חנוכה תמהני מאד על כ"ג שהעלים עין מהלכה מפורשת בשו"ע או"ח סי' רס"ג סעי' י"ז וז"ל י"א שמי שמקבל עליו שבת קודם שחשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה ועי' במג"א שם משום דהא אי בעי לא היה מקבל עליו שבת וכל שיש לו היתר מותר אמירה והוא מדברי הר"ן בשם הרשב"א בפ' תולין ע"ש וכ"כ כל האחרונים ועי' בשו"ע סי' רס"א ס"א בהגה ומש"כ המג"א שם סק"ז דלענין אמירה לא מחמרינן טפי מביה"ש זהו דוקא בצבור שקבלו שבת דחל עליהם שבת בע"כ ולא שייך לומר דאי בעי לא קבל עליו שבת ומ"מ כתב דלענין אמירה לא מחמרינן טפי מביה"ש אבל ביחיד שקבל עליו שבת פשיטא דמותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה ואפילו דבר הרשות וכמבואר בשו"ע כנ"ל ומכ"ש לדבר מצוה כמו נר חנוכה וכ"כ המג"א בהדיא לענין נר חנוכה בסי' תרע"ט וז"ל שם ונ"ל דבאשה המדלקת כיון שהמנהג שמקבלת שבת בהדלקתה כמ"ש בסי' רס"ג לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק עכ"ל וכ"כ הט"ז שם ע"ש: ולפי כל הנ"ל לכאורה דברי כ"ג נכונים מש"כ דנראה דאם האשה מדלקת את הנרות מודה הבה"ג דנ"ח הוא אח"כ דהא הוא לא קבל עליו שבת, אלא דלשי' בה"ג גופיה נראה דגם זה לא יתכן ומשום דנלע"ד דלשי' בה"ג דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת אין זה דוקא להמדליק לחוד אלא דהוי קבלת שבת לכל בני הבית וכ"נ מדברי הר"ן בפ' ב"מ שהיר לדעת בה"ג מהא דאמרו הדליק המדליק והטמין המטמין וע"ש שכתב ומיהו חזינא בכולהו תנאי שמנהג חכמים היה שמלאכה האחרונה שהיו עושין בע"ש היתה הדלקת הנר שאפילו תפילין שהנחתן מצוה היו חולצין קודם שידליקו את הנר וכדתניא בברייתא כו' ר"י הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין ופרש"י והדלקת הנר ברביעית אלמא בתחלה הי' חולצין תפיליהן ואח"כ מדליקין את הנר כו' אלא ודאי משום דרבנן הכי תיקון שתהא הדלקה מלאכה אחרונה עכ"ל הר"ן, ומזה נראה דהדלקת הנר הוי קבלת שבת לכל בני הבית דהרי הכי תיקון חכמים שתהא הדלקה מלאכה האחרונה בבית, ועוד דהא לפיכך תקעו בתחלה לחליצת תפילין ואח"כ להדלקת הנר אף דתפילין הוי הנחתן מצוה ומשום דהדלקת הנר הוי קבלת שבת והרי מצות הדלקת הנר הוטלה ביותר על הנשים כמש"כ הרמב"ם בפ"ה מה' שבת והטור וכ"כ. בס' אור זרוע בשם מדרש תנחומא וגם בימי חז"ל הי' רגילות הנשים להדליק את הנרות וכמבואר במשנה ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה כו' הדליקו את הנר וא"כ אי נימא דהדלקת הנר הוי קבלת שבת רק להמדליק בלבד א"כ קשה מדוע תקעו מתחלה לחליצת תפילין והרי אף לאחר שהנשים מדליקות הנר יכולים האנשים לחלוץ תפילין ומה בכך שהנשים מקבלות עליהן שבת, ודוחק לומר דהוא בשביל המיעוט שאין להם נשים, ובע"כ שהדלקה הוא מלאכה אחרונה לכל בני הבית