פרי יצחק חלק ב לב

בדוקא ממילא לא היה קשה כלל לרבה מע"ש דכך היתה תקנת חכמים דבע"ש ידליק קודם שקיעה ומשום דלא אפשר בע"א אלא משום דבאמת יש לפרש הברייתא דמצותה משתשקע החמה רק עיקר מצותה קאמר לכך הכריעו מע"ש דבע"כ מדליק קודם שקיעה לרבה דנוח יותר לפרש דמצותה משתשקע החמה הוא לאו בדוקא דבהכי גם בע"ש יהי' ניחא כפשטי' דגם בחול רשאי להקדים, והרמב"ם דס"ל דמשתשקע החמה הוא בהכרח עם שקיעתה לכך אף דפסק כרבה לא קשה כלל כנ"ל: ולענין מה שכ' בה"ג והיכי דאדליק לה קודם שקה"ח וכבתה קודם שקה"ח הדר מדליק לה משתשקע החמה כו' דמוכרח מדבריו דאי לא כבתה יוצא בהדלקה זו וא"צ לכבותה ולחזור ולהדליקה, כתב כ"ג דהרמב"ם חולק ע"ז והוא ממה שכתב הרמב"ם בפ"ד מה' חנוכה אין מדליקין נ"ח קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין הרי דלא ס"ל כבה"ג מדכתב לא מאחרין ולא מקדימין משמע דשניהן שוין בדינא כמו לענין אין מאחרין אם איחר אף בדיעבד אינו יוצא כמו דמסיים שם עבר הזמן אינו מדליק ה"נ בהקדים אינו יוצא בהדלקה זו, וכ"כ בסוף התשובה בפשיטות דכן הוא שי' הרמב"ם דאם הדליק קודם שקה"ח צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה אחר שקה"ח וע"כ העלה ג' שיטות בזמן הדלקת נ"ח: אולם במחכ"ת נטה בזה מדרך הסלולה דמדברי הרמב"ם אין שום ראיה כלל ואדרבה עוד יש להביא ראי' להיפך והנה ז"ל הרמב"ם שם אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין שכח או הזיד ולא הדליק עם שקה"ח מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק כו' עבר זמן זה אינו מדליק כו' עכ"ל. והנה מש"כ הרמב"ם לא מאחרין ולא מקדימין קאי על רגע דעם שקיעה וכמש"כ בהדיא אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין והיינו לא דלא יאחר מלהדליק אחר רגע דעם שקיעה ולא יקדים, ולפ"ז מש"כ הרמב"ם לא מאחרין הרי מיירי דוקא רק לכתחלה דבדיעבד שלא הדליק עם שקיעתה הרי כתב הרמב"ם אח"כ שכח או הזיד ולא הדליק עם שקה"ח מדליק והולך כו' והנה המתבאר מדברי הרמב"ם שלשה שיעורין הם בזמן הדלקת נ"ח דלכתחלה צריך להדליק עם שקיעה ובדיעבד עד שתכלה רגל מן השוק ואח"כ אינו מדליק כלל וכסדר הזה כתב הרמב"ם אין מדליקין כו' אלא עם שקיעתה לא מאחרין והיינו דלכתחלה לא יאחר מלהדליק אחר עם שקיעה אולם בדיעבד אם שכח או הזיד מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק עבר זמן זה אינו מדליק כלל ועכ"פ הרי שפתי הרמב"ם ברור מללו דמה שכתב לא מאחרין מיירי רק לכתחלה, ומה שסמך כ"ג מש"כ הרמב"ם בסוף דבריו עבר הזמן אינו מדליק למה שכתב מתחלה לא מאחרין הוא תמוה מאד, ולפי כל הנ"ל אם נבא לדייק בדברי הרמב"ם דלא מקדימין הוא דומי' דלא מאחרין כמש"כ כ"ג הרי יהי' מזה ראי' להיפך דלא מקדימין הוא דוקא לכתחלה דומיא דלא מאחרין דהוי רק לכתחלה דבדיעבד אם איחר מדליק והולך. והנה בעיקר הדיוק דלא מקדימין הוא דומיא דלא מאחרין בלו"ז אין בכח דקדוק זה לבנות ע"ז יסוד ולהוציא מזה דין חדש אולם מאחר אשר הבה"ג כתב כן בהדיא דאם הדליק קודם שקיעה יוצא בדיעבד וא"צ לכבותה ולחזור ולהדליקה ולא מצינו מי שחולק עליו בפירוש א"כ בודאי מסתבר לומר דגם הרמב"ם ס"ל כבה"ג וע"ז יש לסמוך ממה שכתב הרמב"ם לא מאחרין ולא מקדימין דלא מקדימין הוא דומיא דלא מאחרין דוקא לכתחלה כנ"ל: ומש"כ כ"ג על דברי הרמב"ם הנ"ל דנראה שיצא לו זה ממעשה דרב יוסף בשבת כ"ג דאמרינן שם דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת כו' סברה לאקדומי אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר ומפרש לה רבינו דקאי אנר חנוכה כו', הנה באמת כבר כתב כן הרב המ"מ שם בהדי' וז"ל שם ומש"כ רבינו לא מקדימין ולא מאחרין יצא לו ממה שאמרו שם תנא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר והוא מפרשה בנר חנוכה עכ"ל המ"מ וכ"כ המאירי בחי' לשבת שם וז"ל ויש מפרשים השמועה בחנוכה ובימות החול שבה שלא יקדים ביותר ולא יאחר עד שתשקע החמה לגמרי כו' ע"ש ותמהני שלא הביא כ"ג דברי הראשונים הנ"ל: ולענ"ד נראה דגם בה"ג מפרש את השמועה בנר חנוכה דהנה הבה"ג הביא בה' חנוכה כל דברי הגמ' הנ"ל דביתהו דרב יוסף כו' עד ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר ע"ש ואי נימא דמפרש השמועה בנר של שבת למה כתבה בה' חנוכה שהרי כן כתב הרשב"א בחי' להוכיח דס"ל לבה"ג דבע"ש נמי מדליק אחר שקיעה משום דאל"כ למה כתב בה' חנוכה הא דאר"י כוכב אחד יום א"כ אף אנו נאמר דבע"כ מפרש בה"ג השמועה בנ"ח דאי בנר של שבת למה כתבה בה' חנוכה וז"ב, ולפ"ז נראה דגם הא דס"ל לבה"ג דהא דתניא מצותה משתשקע החמה הוא בדוקא דלא יקדים להדליק קודם שקה"ח וכמש"כ הרשב"א והר"ן הוא מכח הברייתא דבלבד שלא יקדים וכמש"כ המ"מ לדעת הרמב"ם כנ"ל: ובזה ניחא לישב מה דקשה לכאורה על בה"ג דבגמ' ברכות דף כ"ז איתא דרב צלי של שבת בע"ש והקשו הראשונים התוס' והרא"ש והר"ר יונה דהא בודאי הדליק רב את הנר מקודם וא"כ קשה הא תני' ובלבד שלא יקדים ותי' דהנ"מ כשאינו מקבל עליו שבת אבל במקבל עליו שבת אין זה הקדמה ע"ש ולפ"ז אכתי קשה לשי' בה"ג דס"ל דהדלקת הנר גופי' הוי קבלת שבת ויש מן הראשונים דס"ל לדעת בה"ג דאפילו תנאי לא מהני א"כ בע"כ הא דתני' ובלבד שלא יקדים הוא אפילו במקבל עליו שבת א"כ קשה על רב מהא דבלבד שלא יקדים, והנה התוס' והרא"ש ס"ל באמת דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת וכמש"כ הטור בסי' רס"ג והב"י שם אולם לשי' בה"ג דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת א"כ קשה כנ"ל, אולם לפי מה שנתבאר דבה"ג מפרש הברייתא דמלבד שלא יקדים בנר חנוכה א"כ ניחא שפיר דלגבי נר שבת ליכא כלל הך דשלא יקדים וכן הרמב"ם ז"ל בה' שבת לא הביא כלל הך דשלא יקדים ושלא יאחר, ועכ"פ מכל הנ"ל נתבאר דבה"ג והרמב"ם בחדא שיטתא קיימי דשניהם מפרשים הך דבלבד שלא יקדים בנר חנוכה וכן ס"ל דהברייתא דמצותה משתשקע החמה הוא בדוקא ולפ"ז נראה דכמו כן ס"ל להרמב"ם כבה"ג לענין דיוצא בדיעבד אף אי הדליק קודם שקיעה וא"צ לכבותה ולחזור ולהדליקה ולא יקדים הוא דומי' דשלא יאחר וכנ"ל, והנה הבה"ג כתב שם והיכי דטעה או נאנס ולא אדליק אחר שקה"ח מדליק לי' בתר הכי דאית לי' שיעורא עד שתכלה רגל מן השוק ע"ש וזהו ממש מש"כ הרמב"ם שכח או הזיד ולא הדליק עם שקה"ח מדליק והולך כו': ומכל הנ"ל נראה לע"ד להביא ראי' למש"כ הגאון רע"ק איגר בחידושיו לשו"ע או"ח סי' רס"ג סעי' ד' על דברי הרמ"א דאם היה הנר דולק מבעוד יום יכבנו ויחזור וידלקנו לצורך שבת וכתב ע"ז בחי' רע"א וז"ל הנר דולק מבעו"י היינו שהיה דלוק לענין אחר כיון דלא היה הדלקה לענין שבת צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה לצורך שבת אבל אם הדליק לצורך שבת אלא שהדליק בעוד היום גדול א"צ לכבותה אלא דלכתחלה לא ידליק כ"כ מקודם כו' ע"ש והנה הגאון הנ"ל כתב דבר זה מסברא ולא הביא שום ראיה לדבר ובאמת הגאון מליסא בסי' דרה"ח כתב דאשה שהדליקה הנר מבעו"י ולא קבלה עליה שבת צריכה לכבותה ולחזור ולהדליקה ע"ש, אולם מדברי בה"ג הנ"ל נראה להביא ראי' ברורה למש"כ הגרעק"א דהא בנר חנוכה בודאי צריך שיהי' ניכר שמדליקו לשם מצוה ולהכי מצותה דוקא משתשקע החמה ולא יקדים להדליק קודם ומ"מ אם הדליק קודם שקה"ח לשם חנוכה א"צ לכבותה ודוקא בעששית שהיתה דולקת כו' שלא הודלקה לשם מצות נר חנוכה צריך לכבותה אבל אם הדליק קודם שקה"ח לשם נ"ח א"צ לכבותה ולחזור ולהדליקה ולפמש"כ כן הוא גם שי' הרמב"ם ואף שהם מפרשים הך דלא יקדים בנר חנוכה וכנ"ל וא"כ מכש"כ לענין נר של שבת דאם הקדים להדליק מבעו"י לשם נר שבת דא"צ לכבותה ולחזור ולהדליקה וזה ברור: וראיתי בס' פני יהושע לשבת ד' כ"ג על הגמ' ועוד מדקא מברכינן להדליק נר של חנוכה ש"מ הדלקה עושה מצוה וכתב הפנ"י וז"ל לכאורה נראה מזה דבנר של