פרי יצחק חלק ב ל

והרא"ש במס' תענית והרשב"א והר"ן וכן פסק בשו"ע, אולם הגר"א בביאורו בסי' רס"א העמיק והרחיב בענין ביה"ש והעלה דמשתשקע החמה הוא מתחלת שקיעה מיד הוי ביה"ש וכן מתבאר מדברי הרלב"ח בתשובה לענין קה"ח דזהו ג"כ שי' הרמב"ם ע"ש ועי' בס' סדר זמנים, הרי נגלה ומבואר דזמן תוס' שבת תלוי רק במחלוקת הראשונים הנ"ל לענין התחלת זמן ביה"ש דלשי' ר"ת ודעימי' דביה"ש הוא רק מסוף שקה"ח א"כ תוס' שבת הוא בע"כ לאחר תחלת שקה"ח דהרי תוס' שבת סגי בכ"ש כמש"כ הראשונים א"כ הוא בהכרח רק מעט קודם סוף שקה"ח, אולם לפי שי' הגר"א דביה"ש הוא מתחלת שקה"ח א"כ בודאי זמן התוס' הוא מעט קודם תחלת שקיעה אולם לא משום לתא דעצם התוס' צריך שיהי' בעוד שהחמה זורחת אלא משום דלא סגי בלא"ה דהרי מתחלת שקיעה הוא ביה"ש ממילא א"כ צריך להוסיף מעט קודם תחלת שקיעה: ומעתה כל דברי הדר"ג בענין זה תמוהים מאד, דמש"כ לדון בדברי הרמב"ן בתוה"א שכ' מסברא דקודם שקה"ח לא שייך תוס' וע"ז הקשה כ"ג דמניין לו זה דהא י"ל דעיקר התוס' הוא ביום ממש וכן כתב לדחות ראית הרמב"ן מהא דב"ה מתירין עם השמש, ונראה מדברי כ"ג דהרמב"ן הוא שחידש לן דין זה מסברא ומן הראי' שהביא דא"צ להוסיף קודם שקה"ח אולם זה תמוה מאד, דבאמת לדינא אין לנו נ"מ כלל בסברת הרמב"ן דכל עיקר דין זה של זמן תוס' שבת תלוי רק במחלוקת הראשונים לענין זמן התחלת בה"ש ולשי' ר"ת דזמן ביה"ש הוא מסוף שקה"ח א"כ פשיטא דזמן התוס' הוא אחר שקה"ח מעט קודם ביה"ש ובין אי נימא כסברת הרמב"ן דהוא דבר של תימה שתהא החמה זורחת ויהי' אסור במלאכה ובין אי נימא דלא כסברת הרמב"ן אלא שהוא דבר אפשרי שיהי' תוס' שבת גם קודם שקה"ח מ"מ לשי' ר"ת הוא דבר נמנע לומר שיהי' צריך להוסיף בעוד שהחמה זורחת דהרי א"צ להוסיף רק מעט קודם ביה"ש, וכן א"צ כלל להביא ראיה מהא דב"ה מתירין עם השמש דבלא ראי' הוא דבר מוכרח מאליו כנ"ל, והנה באמת גם הרמב"ן בתוה"א שם הסכים לשי' ר"ת אולם מה שצריך לסברא וכן להביא ראיה ע"ז ממשנה הנה המעיין שם יראה כי כל דברי הרמב"ן סובבים הולכים רק להביא ראיה מזה לעצם שי' ר"ת ומשום דבפשוטו בלא שי' ר"ת בע"כ ביה"ש הוא מתחלת שקיעה א"כ יהי' בהכרח זמן התוס' בעוד שהחמה זורחת וע"כ כתב הרמב"ן דזהו דבר של תימה ועוד הא תנן ב"ה מתירין עם השמש ולכן הביא שם שי' ר"ת בספר הישר וכתב דלפי שי' ר"ת הדברים מתוקנים, אולם שי' ר"ת בעצם אינו מכח ראי' זו דר"ת הכריע שיטתו מסתירת דברי הגמ' משבת ופסחים בשיעור דשקה"ח עד צה"כ וכמבואר מדברי התוס' בשבת שם ובפסחים נ"ד וכן הביאו הראשונים עוד ראיות לשי' ר"ת עי' להרמב"ן בתוה"א שם ולהר"ן בפ' ב"מ. ולפ"ז אין לנו נ"מ בדברי רמב"ן לדינא אלא דאי נימא כסברתו יהי' גם מזה ראי' לשי' ר"ת, אולם אף אם נימא דאין ראי' מכאן מ"מ שיטת ר"ת שרירא וקיימא מצד עצמה ולשי' ר"ת ודעימי' בע"כ דתוס' שבת הוא אחר שקה"ח: ומה שהביא כ"ג דברי התוס' בר"ה ד' ט' שהקשו כיון דתוס' שבת דאוריי' היכי תנן ספק חשיכה אין מדליקין וכתב כ"ג זכינו לדין דהתוס' חולקים על הרמב"ן בדין תוס' שבת וס"ל דהוא דוקא מבעוד יום בעוד שהחמה זורחת דאל"ה לא מקשי מידי כו', הוא תמוה ביותר דממ"נ אי ס"ל להתיה' כשי' ר"ת א"כ הוא דבר נמנע לומר דיהי' צריך להוסיף בעוד שהחמה זורחת דהרי תוס' שבת סגי בכ"ש כמש"כ התוס' בעצמו א"כ ממילא זמן התוספות הוא רק מעט קודם סוף שקיעה שהוא קרוב לשעה אחר תחלת שקה"ח ואם ירצה לומר דהתוס' ס"ל כשי' הגר"א דביה"ש הוא מתחלת שקיעה א"כ מדוע הציב לו למטרה דברי התוס' הלא שי' הגר"א היא נודעת וגם הרבה מן הראשונים והאחרונים ס"ל כשי' הגר"א וא"כ מאי ענין התוס' להרמב"ן ועוד הרי התוס' ס"ל בהדיא בכל מקום כר"ת וכמבואר בדבריהם בכמה מקומות. אמנם בעיקר מה שהביא כ"ג ראי' מדברי התוס' דס"ל בע"כ דתוס' שבת הוא בעוד שהחמה זורחת הוא תמוה מאד דבאמת אין שום ראי' מדברי התוס' דדברי התוס' המה פשוטים ומבוארים דהנה ספק חשיכה הוא ביה"ש כמו שפרש"י וכ"כ הטור בסי' רס"א ובשו"ע שם ספק חשיכה והוא ביה"ש כו' ע"ש וע"ז הקשו התוס' כיון דתוס' שבת דאורייתא א"כ היכי תנן ספק חשיכה אין מדליקין הא אף מעט קודם ספק חשיכה דהיינו מעט קודם ביה"ש ג"כ אין מדליקין משום תוס' ובין אי נימא כשי' רש"י דביה"ש הוא מסוף שקיעה או כשי' הגר"א דביה"ש הוא מתחלת שקיעה עכ"פ מעט קודם ביה"ש אסור משום תוס' וא"כ היכי תנן ספק חשיכה אין מדליקין, וכן הרמב"ן בתוה"א שם הרגיש בקושי' זו ע"ש ואין להאריך בזה דהדברים מבוארים כמש"כ: ומש"כ לדון גם לענין תוס' שבת ביציאתו במה שכ' הרמב"ן בתוה"א דשיעור התוס' הוא עד שיראו ג' כוכבים רצופים וכתב ג"כ דמניין לו זה דהא י"ל דעיקר התוס' הוא בלילה ממש והוסיף דלפי מה שהכריח מדברי התוס' דר"ה דס"ל דצריך להוסיף מבעוד יום בעוד שהחמה זורחת א"כ במוצ"ש נמי התוס' הוא לאחר יציאת ג' כוכבים רצופים, הנה כ"ג רצה לחדש חומרא חדשה מה שלא נזכר בשום פוסק ובשו"ע סי' רצ"ג פסק כדברי הרמב"ן בתוה"א הנ"ל דצריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים רצופים וכ"כ כל האחרונים וכל דברי כ"ג תמוהים מאד והנה כבר כתבנו דמדברי התוס' בר"ה אין שום ראי' כלל כנ"ל, אולם אף לשי' הגר"א דמתחלת השקיעה הוא ביה"ש א"כ בהכרח הוא דזמן תוס' שבת הוא בעוד שהחמה זורחת אולם בכ"ז אין ללמוד מכאן דתוס' שבת תלוי בזריחת השמש דמאי ענין זה לזה דתוס' שבת צריך שיהי' רק מבעוד יום וכמש"כ הרמב"ן שיוסיף איזה זמן שיהי' בודאי יום מחול על הקודש יהי' קודם זריחת השמש או לאח"כ אלא דלשיטה זו דמתחלת השקיעה הוא ביה"ש וביה"ש אינו בכלל תוס' דבלא"ה אסור א"כ בהכרח צריך להוסיף קודם שקה"ח מעט, אולם במוצ"ש מכיון דשלשה כוכבים מפוזרים הוי לילה ממש א"כ מדוע לא סגי במה שיוסיף עד שיראו ג' כוכבים רצופים הא אין צריך להוסיף רק כ"ש מחול על הקודש, ובאמת לא נמצא בשום פוסק ראשון או אחרון שיהי' תוס' שבת מצד עצמה תלי' בזריחת השמש דוקא זולת לשי' הגר"א לא סגי בלא"ה כנ"ל, אולם גם לשי' הגר"א זהו דוקא לדידן דקיי"ל כר' יהודא אולם לר' יוסי דס"ל ביה"ש כהרף עין ולדידי' כל ביה"ש דר' יהודא יממא הוא בודאי דאין צריך להוסיף רק מעט קודם ביה"ש דר' יוסי דהא התוס' סגי במשהו וביה"ש דר' יהודא שיעור גדול הוא וא"כ גם לר' יוסי התוס' הוא בע"כ אחר שקה"ח ועי' בתוס' שבת ל"ה ד"ה הקשה ה"ר פורת דאפי' בשבת דחמיר מיקל ר' יוסי ושרי לעשות מלאכה בביה"ש דר' יהודא ע"ש ולפ"ז גם לר' יהודא דקיי"ל כותי' דלדידי' ע"כ התוס' הוא קודם שקה"ח היינו משום דלא סגי בלא"ה כנ"ל אולם מה ענין זה למוצ"ש דבג' כוכבים מפוזרים הוי לילה ממש א"כ צריך להוסיף רק משהו אח"ז והוא עד שיראו ג' כוכבים רצופים. והנה רבינו הגר"א מארי דהאי שיטה לא העיר כלום בסי' רצ"ג לענין מש"כ בשו"ע דצריך להוסיף עד שיראו ג' כוכבים רצופים: ומש"כ הדר"ג על דברי הרמב"ן לדון בסברא וכתב דמניין לו זה דהא י"ל דעיקר התוס' הוא ביום ממש או בלילה ממש תמוה מאד וכי בג' כוכבים מפוזרים אין זה לילה ממש ומהכ"ת שיהי' זמן התוס' דוקא לאחר שנראה ג' כוכבים רצופים, ולולי דברי הרמב"ן מסברא אין להגביל כלל זמן התוס' לא בשקה"ח ולא בראית ג' כוכבים אלא דצריך להוסיף מעט מבעוד יום או מעט מן הלילה יהא קודם שקה"ח או אח"כ או קודם ראית ג' כוכבים או לאח"כ אלא דהרמב"ן כתב מסברא דהוא דבר של תימה שיהי' אסור במלאכה בעוד שהחמה זורחת וכן לאחר צה"כ ומפני זה החזיק בשי' ר"ת, וכ"ג דן על סברת רמב"ן והקשה דמנין לו זה א"כ כש"כ מש"כ דוקא להיפך מסברת הרמב"ן דנקשה מנין לו זה ומה ענין תוס' שבת דוקא לאחר ראית ג' כוכבים רצופים כיון דבג' כוכבים מפוזרים ג"כ הוי ודאי לילה ואין צריך להוסיף רק משהו אח"כ