פרי יצחק חלק ב כט

ולהוסיף ג"כ מחו' על הקודש דהרי לשיעורא דרב יוסף יש זמן מוגבל וכמש"כ הראשונים באמת דלרב יוסף מדליק נר חנוכה בע"ש לאחר שקה"ח כנ"ל, אולם לפי דבריו דגם לרבה אפשר להדניק לאחר שקה"ח על סמך שלא נראה לו ב' כוכבים זהו דבר שא"א במציאות מצד תוס' מחול על הקודש כנ"ל: אמנם כל מה שכתבתי הוא אף לפי מה שהבין כתר"ה בפי' הרלב"ח דלרבה הא דתני' בברייתא איזהו ביה"ש משתשקע החמה דלאחר שקה"ח מיד הוי ביה"ש היינו רק למי שאינו בקי בראית כוכבים אבל להבקי בראית כוכבים לדידי' לא הוי שקה"ח ביה"ש כ"ז שלא נראה לו כוכבים וע"ז בנה יסודו לפרש דברי הגמ' כנ"ל, ובכ"ז כתבתי דא"א לפרש בשום ענין דברי הגמ' כן בהא דא"ל רבא לשמעי' כנ"ל, אולם באמת כ"ז אינו דהנה אם כהדברים שהביא בשם הרלב"ח הי' מפורש בדבריו הי' חובה עלינו ליישב שלא יהי' תמוהים דאיך אפשר דהברייתא דפסיק ותני איזהו ביה"ש משתשקע החמה הוא רק למי שאינו בקי כשמעי' דרבא אבל לחכמים הבקיאים בראית כוכבים אין להם ענין כלל להיות ביה"ש משתשקע החמה אלא הכל תלוי בראית כוכבים והם דברים מתמיהים מאד, אבל באמת לא כיון הרלב"ח מעולם למה שכ' משמו דלרבה הא דתני' איזהו ביה"ש משתשקע החמה זהו רק למי שאינו בקי בראית כוכבים דזה לא נמצא בפי' הרלב"ח, והנה ז"ל הרלב"ח שם אקדים הקדמה קטנה כי זמן הראות הכוכבים אינו אחד תמיד בכל ימות השנה כו' גם יש ימים ששני כוכבים בינונים יראו עם שקה"ח בסמוך ויש ימים שלא יראו כו' כי השכל גוזר היותו כן ושיתחלף זמן הראותם כפי מצב השמש בגלגל וכפי רוחק הכוכבים כו' ועפ"ז אין קושי' כלל בסוגי' שמה שאמר שמואל כוכב אחד יום כו' והחידוש שהודיענו הוא ביום שיהי' אחר שקה"ח כי עדיין הוא יום כיון שלא נראה שני כוכבים ועכ"ז אין סותר לדברי רבה שדעתו הוא שהאמת שזמן ביה"ש אינו מתחיל כפי הדין עד שיראה שני כוכבים אבל כיון שזמן הראות שני כוכבים יש זמן בשנה שהוא עם שקה"ח יש לנו לומר שמשתשקע החמה תמיד יש לו דין ביה"ש כי אולי הם נראים והמביט אינו רואה אותם לקוצר ראותו כי לא ראיתי בשיעור רחוק גדול כזה אינו ראי' עכ"ל ע"ש הרי שפתי הרלב"ח ברור מללו שאינו מחלק כלל בין בקי לשאינו בקי דאף שהאמת הוא שזמן ביה"ש אינו מתחיל כפי הדין עד שיראה ב' כוכבים מ"מ יש לנו לומר שמשתשקע החמה תמיד יש לו דין ביה"ש כי אולי הם נראים והמביט אינו רואה אותם לקוצר ראותו כי לא ראינו אינו ראיה וע"ש שכתב עוד דאולי גם אינו מסתכל במקום הראוי להסתכל כו' עכ"פ הרי מבואר מדבריו באר היטב דמשתשקע החמה תמיד יש לו דין ביה"ש ואין לסמוך על ראית כוכבים כי אולי המביט אינו רואה אותם ולפ"ז הא דתניא איזהו ביה"ש משתשקע החמה הוא ביה"ש לכל ישראל: וביותר מפורש שם אח"כ בדברי הרלב"ח דז"ל שם גם דברי הרמב"ם ז"ל מבוארים עפ"ז ודעתו הוא שלענין שבת וכל דבר חומרא כמו בזב ביה"ש מתחיל משתשקע החמה ואעפ"י שלא ראה המביט שני כוכבים כיון שהדבר מסור לכל או"א מישראל יש לנו לומר כי הגיע זמן ביה"ש וקוצר ראותו גרם שלא ראה הכוכבים, אמנם בענין קדוש החודש שהדבר מסור לב"ד לבד אם ראו הם הירח ולא יצאו כוכבים יכולים הם לקדשו כי הוא יום ונסמוך על מאמר שמואל כוכב אחד יום כו' כיון שהדבר מסור להם לבדם בראיתם הדבר תלוי שבודאי הי' אנשים שלימה היצירה והחושים ולא נאמר עליהם שלקוצר ראותם לא ראו הכוכבים כו' דלדעתו ז"ל צריך שאותם הג' יהי' מהסנהדרין ע"ש, ולפי הבנתו בכונת הרלב"ח דהא דתניא משתשקע החמה ביה"ש הוא רק לשאינו בקי אבל הבקי יכול לסמוך על מה שעדיין אינו רואה ב' כוכבים א"כ הרי דברי הרמב"ם פשוטים ואינם צריך לביאור דהרי אין חילוק כלל בין שבת לקדוש החודש דלהבקי בראית כוכבים גם גבי שבת לא הוי לגבי' שקה"ח ביה"ש כ"ז שלא נראה לו ב' כוכבים וכן הוא לענין קה"ח בודאי ישבו בקיאים וסמכו על ראיתם, וא"כ כל דברי הרלב"ח תמוהים דמה קשה לו שצריך לחלק בין שבת לקה"ח דבאמת אין חילוק כלל, ומה זה שכתב דבשבת הדבר מסור בכל אחד מישראל וקה"ח מסור לב"ד לבד, אכן הדבר ברור כמו שכתבתי בכונת הרלב"ח דלרבה הא דתניא משתשקע החמה ביה"ש הוא לכל אדם אף לנשיא מישראל ואף שלא נראה עדיין ב' כוכבים ולפ"ז צריך להבין מה בין שבת לקה"ח לזאת כתב לחלק משום דבשבת הדבר מסור לכל אחד מישראל לכך לעולם הוי ביה"ש משתשקע החמה משא"כ קה"ח דהדבר מסור לב"ד לבד לכך סמכו על ראית הכוכבים וכמו שמחלק הגמ' בעלמא דמה שמסורה לב"ד שאני: ואחרי הדברים והאמת האלה בכונת הרלב"ח דלרבה משתשקע החמה הוי ביה"ש לכל אדם כנ"ל מעתה נסתר כל בנינו מה שכ' כת"ר לפרש דברי הגמ' דהא דא"ל רבא לשמעי' אתון דלא קים לכו כו' בשיעורא דרבנן הוא בקיאות בראית כוכבים דלמאן דקים לי' יכול להדליק גם לאחר שקה"ח כ"ז שלא נראה ב' כוכבים, דזה אינו דלרבה משתשקע החמה הוי ביה"ש לכל ישראל ואינו מועיל שום בקיאות בכוכבים כנ"ל וכן הא דרבא הוי דאוי למערב מש"כ דרבא הי' בקי בראית כוכבים והי' יכול לסמוך ע"ז בלבד מה שלא נראה לו כוכבים דממ"נ דלרב יוסף הוי יום גמור כ"ז שפני מזרח מאדימין וא"צ הבטה בכוכבים ולרבה משתשקע החמה לעולם ביה"ש ואין מועיל בקיאות כלל וכנ"ל, וכן הרי"ף שפסק כרבה אף לא מחמת ספק בלבד ע"ש ברי"ף שכתב וכיון דלא אבריר לן כמאן מינייהו פסק עבדינן לחומרא כו' ועוד דסוגי' בכולא תלמודא כל היכי דאיפלגי רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה ענין ומחצה הלכך משתשקע החמה אתקדיש ליה יומא כו' ע"ש ולפ"ז א"א לפרש כלל מה שהביא הרי"ף הא דא"ל רבא לשמעי' אתון דלא בקיאי כו' כמו שכתב כת"ר דלרבה לעולם משתשקע החמה אתקדיש ליה יומא ואינו מועיל שום בקיאות בראית כוכבים ואין להאריך יותר: תשובה לחכם אחד מגדולי הזמן בדין תוספות שבת הנה כ"ג כתב בתשובה סי' י"ח כתב השו"ע או"ח סי' רס"א יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש וכו' עד והשו"ע שסתם כהרמב"ן צל"ע עכ"ל הדר"ג, ולענ"ד כל דבריו בתשובה זו תמוהים מאד מאד, והנני לבוא על סדר דבריו אחת לאחת למצוא חשבון. מה שכתב כ"ג דלכאורה צ"ע דלא ביארו הטור והשו"ע שיעור זמן התוס' שצריך להוסיף במוצאי שבת ואמנם ברמב"ן בתורת האדם ביאר יפה וכו', הוא תמוה מאד דהנה הטור הא לא ס"ל כלל דין תוס' שבת וכמש"כ הב"י בסי' רס"א וז"ל ורבינו שהשמיט דין התוס' נראה דס"ל כהרמב"ם דלית לי' תוס' לשבת עכ"ל ע"ש, והשו"ע שפסק כהראשונים דס"ל לתוס' שבת כתב באמת גם שיעור זמן התוס' במוצ"ש בסי' רצ"ג ס"ב וז"ל צריך להזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים ולא יהי' מפוזרים אלא רצופים וכו' והוא מדברי הרמב"ן בס' תוה"א הנ"ל וע"י בב"י שם דרצופים הוא משום תוס': ומש"כ כ"ג לעשות מחלוקת בין התוס' והרמב"ן בדין תוס' שבת דנחלקו בסברא אם התוס' הוא רק לאחר שקה"ח או דצריך להוסיף דוקא מבעוד יום בעוד שהחמה זורחת. לענ"ד הוא מחלוקת חדשה שלא שערום רבותינו דהרי מתבאר מדברי כל הראשונים דתוס' שבת הוא קודם ביה"ש וכן כתבו דתוס' שבת סגי במשהו ולפ"ז נמצא דלכל הפוסקים זמן התוס' הוא מעט קודם בה"ש, אלא דתליא רק במחלוקת הפוסקים במה שנחלקו לענין ביה"ש גופא בזמן התחלת ביה"ש, דהנה התוס' הביא בכמה מקומות שי' ר"ת שפי' דשני שקיעות הם דהא דתני' בפ' ב"מ איזהו ביה"ש משתשקע החמה הוא מסוף שקה"ח ומתחלת השקיעה לאחר שנסתלק השמש מעל הארץ עדיין יום גמור הוא כדי שיעור ג' מילין ורביע עד סוף שקה"ח ובשיטה זו החזיקו הרבה מן הראשונים התוס' והרמב"ן