פרי יצחק חלק ב כז

דברי הגאונים שהאריכו עלינו את הדרך וביותר דברי הגאון בגבורות ארי' שמפני זה עוד הוקשה לו מהא דאמרי' בסוכה כ"ו דשינת קבע אסור בתפילין אבל עראי מותר ומשום דבשינת עראי אין דרך להפיח וא"כ מאי מייתי ראי' מהני גרסי והני גני וכדפרש"י ואע"ג דדרך הישנים להפיח הא בעראי אין דרך להפיח כלל וע"ש שתירץ בדוחק. אבל באמת פשוט הוא דהא דאמרינן הני ציפי דבי רב דהני גני היא שינת קבע ובכ"מ גני הוא שינת קבע וכמו שנתבאר לעיל דחכמים ותלמידי' מותרין מדינא לאכול ולשתות ולישן בבה"מ, וכן הא דאמר ר"ז כל הישן בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים היינו אפי' שינת עראי ואף דר"ז קאמר כל הישן בבהמ"ד מ"מ הרי נפקא לי' מקרא שנא' וקרעים תלביש נומה משמע אפי' מי שמתנמנם והרמב"ם ז"ל שינה לשון הגמ' לכוונה הזאת וכ' דכל המתנמנם בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים שנא' כו'. ואף דכל הישן בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים והיינו שמשכח לימודו מ"מ מפני הדוחק לא היו התלמידים מקפידים ע"ז והוי גנו בבהמ"ד אפי' שינת קבע אולם עכ"ז גדולי התנאים והאמוראים היו נזהרים בזה שלא לישן כלל בבהמ"ד אפי' שינת עראי, וכן מתבאר בהדיא מדברי הרמב"ם והטור והשו"ע שכתבו בזה"ל אין ישנים בבהמ"ד וכל המתנמנם תורתו נעשית לו קרעים וכמו שכ' הרב"י דהא דאין ישנים בבהמ"ד נלמד מר"ז דלא ישן בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי והוא ממדת חסידות וע"ז קאמרי אח"כ וכל המתנמנם תורתו נעשית קרעים אף דאינו אלא מדת חסידות כנ"ל, וזה ברור: עכ"פ נתבאר היטב דברי השו"ע שבאו"ח ויור"ד דשניהם קאי לחכמים ותלמידיהם אלא דבאו"ח כ' דבבהמ"ד מותר לישן היינו מדינא וביור"ד שכ' דאין ישנים בבהמ"ד והוא לשון הרמב"ם הוא ממדת חסידות דאסור אפי' לחכמים ותלמידיהם אבל לכל אדם גם מדינא אסור כמו אכילה ושתי', אולם כ"ז הוא לדעת השו"ע דס"ל באו"ח שיש איסור בשינה בבה"כ אבל דעת הרמב"ם גופי' נ"ל ברור כמ"ש בתחלת דברינו, ועפ"ז יתבררו ויתלבנו דבריו כתלג חיור והיינו דע"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דאין איסור כלל לישן לא בבהכ"נ ולא בבהמ"ד ומשום דלא גריס כלל בגמ' איסור שינה וראי' ברורה דהרי בפי"א מהל' תפלה דחשיב שם כל הדברים שאסורין מפני קדושת בהכ"נ ובהמ"ד כמו אכילה ושתי' וטיול וכדומה לא הזכיר כלל דאסור ג"כ לישן בבהכ"נ ובהמ"ד ושם עיקר ההלכה ומקומה ובע"כ דלא ס"ל כלל איסור שינה בבהכ"נ ובהמ"ד ואפי' לכל אדם אלא דמ"מ הוא מדת חסידות שלא לישן בבהמ"ד והוא מהא דאר"ז מעולם לא ישנתי בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי וכן מהא דאר"ז כל הישן בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים: ובאמת נראה עוד דעיקר הדבר מלבד קדושת בהכ"נ הוא משום ביטול תורה והיינו דבהמ"ד הוא מקום קדוש ללמוד שם כל היום ואין להפסיק בשינה שם והיינו שכ' הרמב"ם זה הדין בהל' ת"ת ומשום דזה שייך לקדושת התורה וכמו שאמר שם בפ"ג מהל' ת"ת הי"ג מי שרוצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפי' אחת מהן בשינה ואכילה ושיחה כו', וכן הוא מתנאי כתרה ש"ת שלא לישן כלל בבהמ"ד שהוא לומד שם שלא להפסיק בלימוד והיינו שכ' הרמב"ם דאין ישנים בבהמ"ד והסמיך לזה דאין מסיחין בבהמ"ד אלא בד"ת בלבד אפי' מי שנתעטש א"א לו רפואה בבהמ"ד ואצ"ל שאר הדברים, ובברכות נ"נ אמרינן של בית ר"ג לא היו אומרים מרפא בבהמ"ד מפני ביטול בית המדרש והוא דבר אחד דבבהמ"ד שלומדין שם כל היום מדת חסידות הוא שלא להפסיק שלא לישן כלל ושלא להסיח כלל אפי' שלא לומר רפואה. ולפ"ז מתבאר דזהו דוקא בבהמ"ד אבל בבהכ"נ אפי' מדת חסידות ליכא והיינו דכייל אהדדי עם הא דאין מסיחין בבהמ"ד אפי' מי שנתעטש א"א לו רפואה וזה בודאי דוקא בבהמ"ד אבל בבהכ"נ מותר (וכ"כ בא"ר) דהא בהדיא אמר בברכות מפני ביטול בהמ"ד וכן אמרינן במגילה דבבהכ"נ אין נוהגין בהם קלות ראש כגון חשבונות וה"ד חשבונות אבל בלא"ה מותר ומכ"ש אסותא דאפי' מדת חסידות ליכא בבהכ"נ וכן הדין לענין שינה דבשניהם מדינא מותר לישן אלא דבבהמ"ד איכא משום מדת חסידות ובבהכ"נ אפי' מדת חסידות ליכא והיינו דמסיים הרמב"ם וקדושת בהמ"ד חמורה מקדושת בהכ"נ דאף דבבהכ"נ מותר כל הני לישן ולהסיח ואפי' מדת חסידות ליכא אבל בבהמ"ד אין לישן ולהסיח בה כלל, וכן הטור שלא כ' כלל דין איסור שינה בסי' קנ"א וביור"ד סי' רמ"ו כ' כלשון הרמב"ם ג"כ הכי ס"ל דמותר לישן בבהכ"נ ובבהמ"ד ורק. ממדת חסידות הוא שלא לישן בבהמ"ד וכנ"ל, וכ"ז ברור. והנה לדעת הרמב"ם ניחא בפשיטות הא דעייל רב אשי פורי' לכנישתא במתא מחסי' ומשום דבאמת מותר לישן בבהכ"נ כנ"ל וכן הא דאר"ז מעולם לא ישנתי לא שינת קבע ולא שינת עראי יתבאר ג"כ בפשוטו דמדינא שרי לישן בבהמ"ד לכל אדם ואפי' שלא מדוחק ורק ר"ז החמיר ממדת חסידות. ולכאורה יש לסמוך לזה ג"כ מהא דקיי"ל גבי תפילין דישן אדם בתפילין שינת עראי משום דבתפילין אינו אסור לישן כ"א מטעם שמא יפיח בהם ולפיכך עראי שרי בתפילין והנה גבי ביהכ"נ קאמר התם דבתי כנסיות אין נוהגין בהם קלות ראש אין אוכלין ואין שותין כו' ונראה משום דכל הני חשיב קלות ראש ועי' בתוס' ד"ה ואעפ"י והרי גם בתפילין אסור שחוק וקלות ראש וכן אכילה אסור בתפילין ומ"מ הי' מותר לישן בתפילין אי לאו משום הפחה הרי דעצם השינה לא נחשב לקלות ראש לענין תפילין דחמיר מבהכ"נ דאסור להפיח בהן ומכ"ש בבהכ"נ דקיל דמותר לישן בהם, וכן יש לעשות סמוכים לזה דהא הר הבית חמור מבהכ"נ שהרי רקיקה ומנעל בהר הבית אסור ובבהכ"נ שרי ומ"מ הא זקני בית אב היו ישנים בבית המוקד בחצי' שבחול א"כ מכ"ש דשרי שינה בבהכ"נ דקיל מבית המקדש, ומכל הנ"ל נראה לה"ר לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דמדינא מותר לישן בבהכ"נ ובהמ"ד לכל אדם והדברים מבוארים: סימן ו תשובה בענין הנדפס בח"א סי' ז ע"ד שיטת הראשונים ורבינו הגר"א ז"ל בענין שקה"ח דהא דתני' בברייתא בשבת ד' ל"ד איזהו בין השמשות משתשקע החמה כו' זהו תחלת שקיעה מיד שתסתר השמש מעינינו ובספרי פרי יצחק סי' ז' כתבתי ליישב מה דקשה לכאורה לשי' זו מהא דאמרינן בשבת ד' ל"ה דא"ל רבא לשמעי' אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשמשא אריש דקלא אתלו שרגא דמשמע מזה דלמאן דקים לי' בשיעורא דרבנן אפשר להדליק גם לאחר שקה"ח, וכתבתי ליישב דרבא לשיטתו דס"ל כרב יוסף מהא דאמר שם רבא הוי קא דאוי למערב והיינו דגם משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין הוי עדיין יום וזהו דא"ל רבא אתון כו' דלמאן דקים לי' בשיעורא דרבנן אפשר להדליק גם לאחר שקיעה כ"ז שפני מזרח מאדימין, ובזה יתבאר היטב מהו שיעורא דרבנן והיינו משך פלגא דדנקא חלק י"ב ממיל לאחר שקה"ח דלרב יוסף הוי עדיין יום ולפי שהוא זמן מועט ע"כ א"ל רבא לשמעי' אתון דלא קים לכו כו' וכן ישבתי בזה דברי הרמב"ם כמבואר בספרי שם: וע"ז כתבת בשם דודך הגאון מוהר"י זונדל שליט"א דיש להקשות מדברי הרי"ף שפסק כרבה לחומרא ומ"מ הביא הא דא"ל רבא לשמעי' אתון כו'. דע לך כי כדברי מצאתי לאחד מגדולי האחרונים בס' חדושי וכללות הרז"ה להגאון מו"ה זאב הלוי אלעשקער ז"ל מבראד אשר נדפס בעה"ק ירושלם ת"ו איזה שנים אחרי צאת ספרי פר"י לאור, וע"ש בשיעור בה"ש סי' ה' החזיק בשי' הראשונים הנ"ל ובהא דא"ל רבא לשמעי' כתב דרבא ס"ל כרב יוסף וז"ש אתון דלא קים לכו דאם הי' בקיאין היו יכולים להדליק גם לאחר שקה"ח עד שהכסיף ע"ש. ושמחתי שכוונתי ב"ה לדעת גדולים. ומה שהעיר מדברי