פרי יצחק חלק ב כו

ועי' בבי' הגר"א סק"א, והנה לפי גרסתם נזכר גם שינה בברייתא וכ"ה בתוספתא נמצא דכל ההיתר הוא רק לחכמים ותלמידי' ולדעת השו"ע דפסק כהרמב"ם רק בדוחק מותרין דמציפי דבי רב אין להביא ראי' להתיר אפי' שלא מדוחק דאין לך דוחק גדול מזה אם יצטרכו לילך לישן בביתם וכיון דקאי בשיטת הרמב"ם דלענין אכילה ושתי' אין חילוק בין בהכ"נ לבהמ"ד וכמו שכ' בכס"מ ובב"י דכיון שבבהמ"ד מותר כ"ש בבהכ"נ א"כ מנ"ל לחלק בשינה לאסור בבהכ"נ דהא ע"כ מיירי רק לחכמים ותלמידיהם ובדוחק כנ"ל, והר"י בן חביב שכ' להדיא דבבהכ"נ אסור ובבהמ"ד מותר הוא משום דקאי באמת בשי' הר"ן דהא דאמרינן חכמים ותלמידי' מותרין היינו דוקא בבהמ"ד ולא בבהכ"נ וכמ"ש ולפ"ז גם לאכילה ושתי' ולהכנס בהם מפני החמה יהי' חילוק לדידי' בין בהכ"נ לבהמ"ד וכנ"ל, אבל המחבר דאזיל בשי' הרמב"ם שאינו מחלק כלל בין בהכ"נ לבהמ"ד א"כ מנ"ל לחלק לענין שינה ולא יהא שינה חמור מאכילה וכנ"ל: והנה גם דברי הר"ן יתפרש באמת באופן אחר קצת ודלא כמו שנראה מדברי הר"י ב"ח דקאי ע"כ בשיטתו דבבהכ"נ אסורין חכמים ותלמידי' בכל גווני, והנה האחרונים הבינו ג"כ בדעת הר"ן ז"ל דבבהמ"ד מותרין ת"ח לאכול ולשתות אפי' שלא בדוחק ובבה"כ אסורין אפי' מדוחק ועפ"ז תמהו על הרמ"א שכ' בהג"ה די"א דבבהמ"ד אפי' שלא מדוחק שרי והרי לדעת הר"ן איכא קולא וחומרא קולא דבבהמ"ד אפי' שלא מדוחק שרי וכן חומרא דבבהכ"נ אפי' מדוחק אסור א"כ הו"ל לרמ"א להביא גם דעת הר"ן לחומרא דבבהכ"נ אפי' מדוחק אסור אבל באמת נראה לומר דגם הר"ן ז"ל מודה בזה דמדוחק מותר לת"ח גם בבהכ"נ, דהנה באמת מבואר כן בירושלמי בפ' בני העיר שם ז"ל ריב"ל אמר בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ותלמידיהם והיינו מה שאמר ריב"ל בתלמודא דידן מאי בי רבנן ביתא דרבנן הרי דריב"ל ס"ל בהדיא דגם בתי כנסיות הוא לחכמים ותלמידי' ובע"כ הא דקאמר רבא חכמים ותלמידי' מותרין קאי על שניהם ולפ"ז ע"כ אי אפשר לומר דהר"ן ז"ל ס"ל דבבהכ"נ אפי' מדוחק אסור והרי בירושלמי מבואר להדיא דבשניהם מותרין. חכמים ותלמידיהם ובע"כ דמדוחק מודה הר"ן דגם בבהכ"נ מותר אלא דס"ל דבבהמ"ד אפי' שלא מדוחק שרי והיינו שכ' שם מתחלה בהדיא וכן חכמים מותרין ליהנות בהם והוא שהוצרכו להם כגון שהי' מקום דחוק לתלמידי' אבל שלא בשעת הדחק אסור כדמוכח עובדא דרבינא ורב אדא, ולא קאי על בתי כנסיות שבבבל דבלא"ה על תנאי הן עשויות ליהנות בהם בשעת הדחק כמ"ש בשם הרמב"ן ז"ל אלא דכמו דבתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויות שאם הוצרכו לצבור בשעת הדחק אפי' לכ"א כן חכמים מותרין ליהנות בהם אם הוצרכו להם וכדא' רבא חכמים ותלמידי' מותרין אלא דבבהמ"ד ס"ל דמותרין אפי' בשעת הדחק וזה דקאמר דאף דאמר רבא חכמים ותלמידי' מותרין ומשמע אפי' שלא בשעת הדחק זהו דוקא בבהמ"ד שלומדין שם כל היום אבל בבהכ"נ שלא בשעה"ד אסור הא מיהו בשעה"ד מותר גם בבהכ"נ וכמבואר בירושלמי כנ"ל. עכ"פ דברי השו"ע צע"ג כנ"ל, שוב מצאתי בכס"מ שם בפ"י מהל' תפלה שכ' דעובדא דזילחא דמיטרא לא הי' שם דוחק שהרבה בנ"א הולכין בשוק בעת הגשמים אבל אם הי' מקום דחוק לתלמידי' ואין להם מקום לאכול ולשתות ולישן מותר כנ"ל הרי דכייל שינה בהדי אכילה ושתי' דמדוחק מותר ושלא מדוחק לא וקאי על שניהם בבהכ"נ ובהמ"ד א"כ דברי השו"ע צ"ע ולכאורה הי' אפשר להוכיח מדברי התוס' והרא"ש דבשינה אסור בבהכ"נ אפי' לחכמים ותלמידי' דהנה בב"ב גבי רב אשי חזי תיוהא בכנישתא דמתא מחסיא עייל לפורי' להתם הקשו התוס' והרא"ש והא אמר במגילה אין אוכלין ואין שותין ואין ישנין בבהכ"נ ופירשו דמיירי בחדר הסמוכה לבהכ"נ ע"ש ומאי מקשו הא רב אשי הי' חכם וחכמים ותלמידי' מותרין לאכול ולשתות ומשמע מזה לכאורה דס"ל לתוס' ורא"ש דשינה אסור בבהכ"נ אפי' לחכמים ותלמידי' אבל באמת אינו ראי' דהא כבר כתבנו דגם הר"ן דס"ל דבבהמ"ד מותר אפי' שלא מדוחק מ"מ בהא כ"ע שוין דבבהכ"נ אין מותר לאכול ולשתות כ"א מדוחק וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל והרי בכאן לא הי' דוחק כלל לשינה דהא רב אשי הי' לו מקום לישן בביתו ואדרבא שם הי' גרוע לישן דמשום זה הכניס מטתו לשם וכיון שלא הי' מקום דוחק לישן לכך הק' התוס' והרא"ש שפיר איך עייל לפורי' להתם והא אין ישנים בבהכ"נ ואף דעשה זאת לצורך בהכ"נ מ"מ ס"ל לתוס' ורא"ש דאסור לישן שלא מפני הדוחק. ובאמת צ"ע על דברי השו"ע שכ' דלצורך בהכ"נ מותר לאכול ולישן בתוכו והוא מדברי הריצב"א שהביא הגהת מיימוני שכ' זאת לתרץ קושית התוס' כמבואר במרדכי במגילה והרי ע"כ התוס' והרא"ש שתירצו באופן אחר ע"כ ס"ל דאפי' לצורך בהכנ"ס אסור]. עכ"פ דברי השו"ע בע"כ מתפרשין לחכמים ותלמידי' וכנ"ל ולפ"ז מ"ש דבבהמ"ד מותר לישן היינו ע"כ בין שינת קבע בין שינת עראי דודאי אפי' שינת קבע מותר לת"ח כמו אכילה ושתי': ומעתה נבוא לביאור דברי השו"ע שבאו"ח ויור"ד והיינו אף דחכמים ותלמידי' מותרין לישן בבהמ"ד בין שינת קבע בין שינת עראי היינו מדינא אבל ממדת חסידות הוא שלא לישן בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי וזהו שאמר ר' זירא כששאלו ממנו במה הארכת ימים וחשיב בין מילי דחסידותא מימי לא ישנתי בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי והא דהזכיר כלל שינת קבע שיגרא דלישנא הוא א"נ אי הי' אומר ר"ז רק שלא ישן שינת עראי היתי אומר דשינת קבע מדינא אסור והיתי טועה בזה ושוב לא הי' רבותא כ"כ אם נזהר הי' משינת עראי שמא ירדם ולכן אמר להם בין מילי דחסידותא שלא ישן לא שינת קבע ולא שינת עראי והיינו אף דגם שינת קבע מדינא שרי מ"מ הי' נזהר גם משינת עראי וכ"ז הוא דלא כמ"ש הש"ך דשינת עראי משום מדת חסידות נהג כן ודבריו צע"ג דהא ר' זירא הי' מחכמים ותלמידי' והם בודאי מותרין לישן בבהמ"ד אפי' שינת קבע כנ"ל אלא ע"כ דשניהם הוא ממדת חסידות. ובפ' בן סורר דע"א אמר ר' זירא כל הישן בבהמ"ד תורתו נעשה קרעים קרעים שנא' וקרעים תלביש נומה וע"כ קאי את"ח ולאו דמשום זה איכא איסורא לישן בבהמ"ד דבודאי חכמים ותלמידי' מותרין לאכול ולשתות ולישן בבהמ"ד דהוא ביתא דרבנן אלא מ"מ ממדת חסידות אין לישן וכמו שהעיד ר' זירא על עצמו, וכל הישן בבהמ"ד ענשו שמשכח תלמודו והיינו שתורתו נעשית קרעים קרעים, ועי' בעירובין נ"ד דחשיב הרבה דברים דמי שעושה אותם תלמודו מתקיים בידו וברורי' אשכחי' לההוא תלמידא דגריס בלחישה בטשה בי' א"ל לא כך כתיב ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ"ח איברים שלך משתמרת ואם לאו אינה משתמרת כו' וכן א"ל שמואל לר"י שיננא, פתח פומך קרי פתח פומך תני כי היכי דתוריך חיי וכי בשביל זה יהי' איסורא אם גריס בלחישה וע"ש עוד הרבה דברים כיוצא באלו וכן הוא גם כאן אף דאמר ר"ז כל הישן בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים מ"מ מדינא שרי ולפ"ז נתבאר דברי השו"ע שכ' באו"ח סי' קנ"א דבבהמ"ד מותר לישן והיינו מדינא ומותר בין שינת קבע בין שינת עראי וביור"ד סי' רמ"ו כ' כלשון הרמב"ם דאין ישנים בבהמ"ד, וכל המתנמנם תורתו נעשה לו קרעים היינו ממדת חסידות: ועפ"ז אני תמה מאד על רבינו הגאון שאג"א שכ' בס' גבורות ארי על תענית על הך מימרא דר"ז דלא ישנתי בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי וז"ל משמע מדינא שרי אלא שהחמיר על עצמו שלא לישן בבהמ"ד ממדת חסידות דאל"כ מאי רבותא וקשה לי הא אמרי' כל הישן בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים אלמא דלא שפיר דמי לישן בבהמ"ד וי"ל דהא דאסור לישן בבהמ"ד היינו שינת קבע אבל שינת עראי שפיר דמי תדע דבפ' מי שמתו אמר בעי מיני' מר"ש ריח רע שאין לה עיקר מהו א"ל תא חזי הני ציפי דבי רב דהני גני והני גרסי והשתא היכי גנו בבהמ"ד אלא ודאי שינת עראי שרי ואינהו שינת עראי הוי גני וכן ראיתי להמהרש"א בחי' אגדות למעלה שכ' על מימרא דר"ז וז"ל אמרינן בעלמא דאסור לישן בבהמ"ד ומסמיך לה אקרא וקרעים תלביש נומה ור"ז החמיר אפי' שינת עראי עכ"ל. ולא זכיתי להבין