פרי יצחק חלק ב כה

נזכר כלל מדין שינה בברייתא בגמ' ואולי גם גירסתם בתוספתא כן או כיון דבגמ' בברייתא לא נזכר מדין שינה כן עיקר נגד גירסת התוספתא עכ"פ זה ברור דדעת הרמב"ם והטור דמותר לישן בבהכ"נ מדלא הזכירו כלל איסור שינה, ולפ"ז יש לתמוה על הב"י שסתם הדברים ולא העיר כלל בזה: אולם הרמב"ם בפ"ד מהל' ת"ת כ' וז"ל אין ישנים בבהמ"ד וכל המתנמנם בבהמ"ד תורתו נעשה קרעים קרעים וכן אמר שלמה בחכמתו וקרעים תלביש נומה אין משיחין בבהמ"ד אלא בד"ת בלבד כו' וקדושת בהמ"ד חמורה מבהכ"נ, וכלשון הזה כ' ג"כ הטור והשו"ע ביו"ד סי' רמ"ו הרי דהרמב"ם ס"ל דאין ישנים בבהמ"ד, אולם בע"כ הוא לאו משום דנלמד זה מגמ' מגילה דב"כ וב"מ אין אוכלין בהם כו' דא"כ הו"ל לכתוב איסור שינה בהל' תפלה שכ' שם כלשון הברייתא ולא הזכיר הא דאין ישנים בבהמ"ד רק בה' ת"ת שאין שם מקומו והכס"מ כ' מקורו מהא דאמרי' במגילה שאלו את ר' זירא במה הארכת ימים א"ל מעולם לא ישנתי בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי. והנה גם דברי השו"ע סותרין הן דהנה ביור"ד סי' רמ"ו כ' כלשון הרמב"ם דאין ישנים בבהמ"ד ואילו באו"ח סי' קנ"א כ' דאין ישנים בבהכ"נ אפי' שינת עראי אבל בבהמ"ד מותר הרי דמותר לישן בבהמ"ד, והנה הש"ך ביור"ד סי' רמ"ו כ' ע"ז וז"ל הב"י מייתי ע"ז הא דאמרינן בפ' בני העיר שאלו את ר' זירא כו' א"ל לא ישנתי בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי וצ"ל דשינת עראי משום מדת חסידות נהג כן אבל מדינא מותר כמו שנתבאר באו"ח סי' קנ"א ס"ג עכ"ל, נראה מדבריו דס"ל דהא דמבואר בשו"ע שם דבבהכ"נ אסור לישן שינת עראי אבל בבהמ"ד מותר קאי על שינת עראי דזה דוקא מותר בבהמ"ד אבל בבהכ"נ אפי' שינת עראי אסור והיינו דא"ר זירא מעולם לא ישנתי לא שינת קבע ולא שינת עראי בבהמ"ד והוי רבותא דנזהר גם משינת עראי דמותר מדינא אבל שינת קבע מדינא אסור: ודבריו צע"ג דהא בודאי מה דמבואר בשו"ע דבבהמ"ד מותר לישן היינו אפי' שינת קבע דהא דבריו הם מדברי הר"י בן חביב שהביא הב"י, והר"י בן חביב מייתי ראי' מהא דברכות הני גני והני גרסי ושם משמע בודאי דאפי' שינת קבע דסתם גני היינו שינת קבע וכן בפסחים ק"א דאכלי ושתי וגני בי כנישתא היינו שינת קבע וכן למאן דגני בבית אפל ברכות ג'. ועוד נ"ל אם איתא דשינת קבע אסור מדינא כמ"ש הש"ך גם שינת עראי אסור דהנה בסוכה כ"ו איתא אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה מ"ט רבא אמר אין קבע בשינה ופירש"י והר"ן ה"ט דאסור לישן שינת עראי לפי שאין קבע לשינה ואין בה חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה שאין אדם קובע עצמו לשינה לפי שפעמים שאדם מתנמנם מעט ודי בכך הילכך זו היא שינתו הרי דבאיסור שינה אין לחלק בין קבע לעראי שאין אדם קובע עצמו לשינה, ולפ"ז ה"ה גבי איסור שינה בבהמ"ד אם איתא דשינת קבע אסור מדינא גם שינת עראי אסור לפי שאין קבע לשינה ובאמת נראה דזהו הטעם מ"ש התוס' והמרדכי ג"כ דאין ישנים לא שינת קבע ולא שינת עראי וה"ט לפי שאין קבע לשינה ומשום דשינה אסור מדינא כמו אכילה ושתי' וא"כ אין חילוק בין קבע לעראי, ועוד דלהתוס' ומרדכי ע"כ הגירסא בברייתא גם אין ישנים. לא קבע ולא עראי דאל"ה מנ"ל איסור שינה בבהכ"נ וא"כ איך אפשר לחלק בין קבע לעראי בבהמ"ד דלפי גרסתם הרי שניהם שוים. ועכ"פ אם איתא דשינת קבע אסור בבהמ"ד גם שינת עראי אסור, ובע"כ צ"ל דהא דמבואר בשו"ע דמותר לישן בבהמ"ד היינו בין שינת קבע ובין שינת עראי וכמו שה"ר מהא דאמרי הני גני והני גרסי, אלא דלכאורה קשה מנ"ל באמת להר"י בן חביב לחלק בין בהכ"נ לבהמ"ד לענין שינה והרי בגמ' אמרו שאין לחלק ושניהם שוים בכל הדינים המבוארים בברייתא לענין כל הני דחשיב בתי כנסיות ובתי מדרשות וכ"ה ברמב"ם ורי"ף ורא"ש וטור: אבל באמת דברי ר"י בן חביב ניחא שפיר, דהא בלא"ה בע"כ הא דקאמר אבל בבהמ"ד נראה דמותר דאמרי' בפ' מי שמתו הני גני והני גרסי היינו דוקא לחכמים ולתלמידיהם דאל"ה מאי מייתי ראי' מהא דהני גני והני גרסי והא שם מיירי בהדיא בת"ח ותלמידיהם שלומדים בבי רב והרי במגילה אמרינן דחכמים ותלמידיהם מותרים ג"כ לאכול ולשתות בבהמ"ד וכדאמר רבא שם חכמים ותלמידיהם מותרין דאריב"ל מאי בי רבנן ביתא דרבנן ופסקו כן להלכה ברמב"ם וטור ושו"ע, א"כ ה"ה דמותרין לישן בבהמ"ד דהא שינה לא עדיף מאכילה ושתי' ואיך אפשר ללמוד היתר שינה בבהמ"ד לכל אדם מהא דאמרינן הני גני והני גרסי דמיירי בהדיא בחכמים ותלמידיהם שמותרים גם באכילה ושתי', ובע"כ צ"ל דגם הר"י בן חביב מיירי רק בחכמים ותלמידיהם. דמותרין בבהמ"ד ובבה"כ אסורין ובזה ניחא שפיר דזהו החילוק שבין בהכ"נ לבהמ"ד והיינו ע"פ מ"ש בגמ' ואין נכנסין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים רבינא ור"א הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא אתא זילחא דמיטרא עיילי לבי כנישתא אמרי הא דמעלינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא אלא משום דשמעתא בעי צילותא. וכתב הר"ן ז"ל אע"ג דבתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויות ה"מ בשעת הדחק וכאן לא הי' דוחק כ"כ, ואע"ג דאמרי' חכמים ותלמידיהם מותרין משמע לי דהיינו בבהמ"ד לפי שעומדין שם כל היום כדאמרינן מאי בי רבנן ביתא דרבנן אבל בבהכ"נ לא, הרי דדעת הר"ן ז"ל לחלק בין בהכ"נ לבהמ"ד דדוקא בבהמ"ד חכמים ותלמידיהם מותרין אבל בבהכ"נ לא ונראה מדבריו דבבהמ"ד מותרין חכמים ותלמידיהם אפי' שלא מדוחק ובבהכ"נ אפי' מדוחק אסורין דבהכ"נ לאו היינו ביתא דרבנן, וכן הבינו האחרונים בפי' דברי הר"ן ז"ל ע"י פרמ"ג בסי' זה, ולפ"ז נראה דהר"י בן חביב קאי בשיטת הר"ן לחלק בחכמים ותלמידי' בין בהכ"נ לבהמ"ד כנ"ל והיינו שכ' דאפי' שינת עראי אסור בבהכ"נ אבל בבהמ"ד מותר אעפ"י שהוא חמור מבה"כ והיינו רק לחכמים ותלמידי' דבבהכ"נ אסורין ובבהמ"ד מותרין ושפיר ה"ר מציפי דבי רב דהני גני והני גרסי, זהו פי' דברי הריב"ח בלי ספק דגם בשינה הדין כן דחכמים ותלמידי' מותרין בבהמ"ד ורבא אכולהו קאי, ולפ"ז גם דברי השו"ע בע"כ מתפרשין כך דהא דכ' בסעי' ג' אין ישנים בבהכ"נ אפי' שינת עראי אבל בבהמ"ד מותר קאי אחכמים ותלמידיהם דהא הם דברי הר"י בן חביב ומקור הדברים מהני גני והני גרסי, והתם מיירי בהדיא בתלמידי חכמים וז"ל הרב רבינו יונה הני גני והני גרסי פי' מחצלאות שיושבין בהם התלמידים בבהמ"ד ויושבים שניים או שלשה במחצלת אחת והאחד ישן והא' לומד, אבל לשאר אדם גם בבהמ"ד אסור לישן כמו אכילה ושתיה וש"ד שאסור למי שאינו ת"ח: הן אמת שכן כונת השו"ע בלי ספק והוא דוקא לחכמים ותלמידי' וכמ"ש בפי' דברי הר"י בן חביב מ"מ דברי השו"ע צע"ג אצלי דהנה הרמב"ם ז"ל כתב דת"ח ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהם מדוחק ומשמע דשלא מדוחק אסור וכ' הכס"מ וכ"כ בב"י שהרמב"ם הוציא זה ממ"ש רבא דחכמים ותלמידי' מותרין דאמר ריב"ל כו' וכיון דבבהמ"ד שרי כ"ש בבהכ"נ ובתר הכי אמרינן דרבינא ור"א עיילי לבי כנישתא אמרי האי דעיילינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא אלא משום דשמעתא בעי צילותא והרי רבא הוא דאמר לחכמים ותלמידי' מותרים והיכי קאמר דאי לאו משום דשמעתא בעי צילותא לא הוי עיילי אלא ודאי כי קאמר דמותרין היינו בשעת הדחק ואז מותרין אפי' לאכול ולשתות בהם אבל שלא בשעת הדחק אפי' חכמים ותלמידי' אסורין להכי דאי לא שמעתא לא הוי עיילי שלא הי' שם דוחק כ"כ עיי"ש, ופסק כן בשו"ע סי' הנ"ל הרי דהרמב"ם לא ס"ל כתירוצו של הר"ן לחלק בין בהכ"נ לבהמ"ד דעובדא זו בבהכ"נ הוי ושם אפי' לחכמים ולתלמידי' אסור אלא ס"ל דבדוחק בשניהם מותרין ושלא בדוחק בשניהם אסור וכמ"ש הרב"י דכיון בבהמ"ד שרי כ"ש בבהכ"נ ועכ"פ הנה בשו"ע סתם להלכה כדברי הרמב"ם ז"ל דבין בבתי כנסיות ובין בתי מדרשות מותרין ת"ח לאכול ולשתות בהם מדוחק אבל שלא מדוחק לא וכיון שכן דבריו שבסעיף ג' צע"ג דמנ"ל לחלק לענין שינה בין בהכ"נ לבהמ"ד דהרי לכל הדברים בתי כנסיות ובתי מדרשות דין אחד להם וכמו לענין אכילה ושתי' וש"ד וכ"ה בברייתא בתי כנסיות ובתי מדרשות