פרי יצחק חלק ב כד

אוחזן בידו בודאי אסור להכניסן בבה"כ אם לא בבגדו ובידו שיהי' מכוסין והיינו דוקא לצורך וכמו שנתבאר שם, וכן ה"ט דקמיע בודאי אסור להכניסה בבה"כ אי יש בה משום קדושה דהא אפי' כשנושא על צוארו כאוחז בידו דמי. והא דמקשה והרי תפילין דמחופה עור נראה דבאמת הא דצריך לחלוץ מרחוק ד' אמות הוא משום שאסור להכניסן בבה"כ בהדי' כ"א לאחוז בבגדו ובידו ולפיכך אפי' לדעת הרא"ש מכיון שזקוק לחלוץ משום עשיית צרכיו לכן חולץ ברחוק ד' אמות אבל אי הי' מותר להכניס אותם לבה"כ בהדי' לא הי' צריך גם לחלוץ מרחוק ד' אמות ולפיכך שפיר מקשה גם להרא"ש אמאי חולצן מרחוק ד' אמות הא כיון דמחופה עור א"כ א"צ לאחוז כלל בבגדו ובידו וסגי שיחלוץ קודם שיפנה, ונראה דבאמת עיקר הקושיא סמיך אהא דאוחזן בבגדו ובידו ונכנס אף דבברייתא קתני סתמא חולצן מרחוק ד' אמות ולא הביא כלל הא דאוחזן בבגדו ובידו היינו משום דאתי' כב"ש דבאמת צריך לחלוץ ברחוק ד' אמות ולהניח שם אבל עכ"פ מתבאר בברייתא דאסור להכניסן בבה"כ ומקשה שפיר והרי תפילין דמחופה עור, את כ"ז טרחתי לישב דעת הרא"ש דקו' הגמ' אינו שיהי' מותר לפנות בהן רק משום הכניסה וכנ"ל ולפ"ז אף דמשני הגמ' משום שין היינו דלפיכך אסור להכניס אותן בבה"כ אבל לפנות בהן גם בתש"י דליכא שין אסור כנ"ל: וכ"נ בהדי' מלשון הרי"ף שכ' וז"ל ופשטינן אם היו מחופין עור שרי לכנס בהן לבה"כ ותפילין ה"ט דאין נכנס אלא חולצן ברחוק ד' אמות ואוחזן בבגדו ובידו ונכנס משום שין שלהם נראה ברור דנותן טעם על הכניסה דאין נכנס בהן לבה"כ, דהא כ' אוחזן בבגדו ובידו ונכנס הרי דקודם שנכנס מחויב לכסותן ולכן צריך לחלצן ברחוק ד"א כדי שלא יכנס בהן בהדי' וצריך הכנה לאוחזן בבגדו ובידו, וכ"כ הר"ן שם וכ"נ מלשון הרא"ש גופי' בשבת שכ' ותפילין ה"ט דאין נכנסין עמהן לבה"כ אלא חולץ תפיליו ברחוק ד"א משום שין הרי דנתן טעם למה חולצן ברחוק ד"א ולפ"ז נראה דלפנות בהן אסור אפי' בשל יד דליכא שין וכנ"ל, והא שכ' הרא"ש דהר"י מאורליינש נסתפק אם צריך לחלוץ תפילין ש"י כשנכנס לבה"כ היינו אי צריך לחולצן ברחוק ד"א, ואף דדחוק קצת בע"כ מוקי אנפשי' וכן הא שכ' התוס' בשם הר"י מקורביל דאיצטריך טעמא דלמא מפסקי לשל יד דא"צ לחלוץ אותן כשנכנס לבה"כ היינו כמ"ש לעיל דכיון דא"צ לחולצן ברחוק ד"א אלא מותר לכנס בהן לבה"כ ולחלוץ שם א"כ אין חשש שמא אתי לאתוינהו ברה"ר, ועיין ברי"ף ורא"ש דלא גרסי דלמא מפסקי והרא"ש כ' בהדיא דלפיכך אין יוצאין בתפילין לר"ה משום דלמא אתי לאתויינהו ד"א כי חליץ להו למיעל לבה"כ ובע"כ צ"ל דגם בשל יד אסור לפנות דאי נימא דשל יד א"צ לחלוץ כלל א"כ יהי' מותר לצאת בתפילין ש"י לרה"ר: עכ"פ כבר השווינו דברי הפוס' דלכו"ע אסור לפנות אפי' בשל יד וכנ"ל דהא אפי' בבגדי כהונה אסור להפיח ומכ"ש בתש"י. ועוד דבכ"מ תפילין סתם היינו של ראש ושל יד ותפילין ש"ר או ש"י נקרא תפילה ש"ר או ש"י כמבואר במנחות ל"ו ע"ש. והרי בשבת אמר ר"י תפילין צריך גוף נקי שלא ישן בהם ולא יפיח בהם הו"ל לפרושי דתפילין של ראש דוקא וכן בברכות כ"ג כי הוי אזלינן בתרי' דר"י ובתרי' דר"נ כי הוי נקיט תפילין לא יהיב לן אמר הואיל ושרונהו רבנן נינטרן ועי' ברש"י ואי אמרינן דבתפילין של יד מותר לפנות א"כ לא חלץ כלל תפש"י והרי הוא משומר משום תפילה שבזרועו וכן הא דאמרי' בסוכה מ"ו רבא כי הוי עייל לבה"כ הוי משי ידי' ומנח תפילין ומברך הו"ל לפרושי שלא בירך כ"א על ש"ר אבל בשל יד הרי מותר לפנות ואין כאן הפסקה וכמבואר בב"ח סי' ח' ובד"מ שם ובסי' כ"ה ובמג"א שם: וכ"נ דעת הרמב"ם שסתם וכ' תפילין צריכין גוף נקי כו' וכן כ' דאם מנח סודר על ראשו ישן בהם שינת עראי, אבל קבע אסור משום שמא יפיח בהם הרי דלענין הפחה אין מועיל סודר על ראשו אף שהשין מכוסה ומשום דהפחה הוי כמו שמפנה בהם ואסור, ובפוס' מבואר דמצותן להיות עליו כל היום אלא מפני שצריכין גוף נקי נהגו שלא להניחן אלא בשעת ק"ש משמע דגם תש"י צריכין גוף נקי [ואף דלפ"ז קשה לכ' מהא דאמרינן ביומא דף פ"ו ה"ד חילול השם כו' ר' יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ד"א בלא תורה ובלא תפילין ואי נימא דגם תפילין ש"י צריכין גוף נקי מאי ח"ה שייך בזה הא חולי מעיים פטורים מתפילין (ועיין בפר"י ח"א סי' ה'), אך י"ל דאו או קאמר והיינו ע"פ המכילתא העוסק בתורה פטור מן התפילין והמניח תפילין כקורא בתורה ולפ"ז כל ת"ח צריך אחת משתי אלה לעסוק בתורה או לכה"פ שיהי' לבוש בתפילין וההולך ד"א בלא תורה ובלא תפילין הוי ח"ה]. ועוד דאל"כ קשה אמאי לא ישן בתפילין של יד כיון דמותר להפיח בהם ובגמ' משמע בכ"מ שהי' דרכם לחלוץ בלילה אף תפילין ש"י. ועוד דאם איתא אמאי לא משני בסוכה כ"ו דהא דאמר ישן בהם שינת קבע ועראי היינו בתפילין של יד, וא"ל דזה דוחק דהא בלא"ה צ"ל דהברייתא דישן בהם שינת עראי אבל לא שינת קבע מיירי בתפילין של ראש לדעת הר"י מאורליינש אי נימא דספיקו הוא אי מותר לפנות בהן, מיהו זה י"ל דאפי' אי נימא דמותר להפיח בתפילין של יד מ"מ אסור לישן בהם דאפשר בעת שינה גרע טפי ע"פ מ"ש להרא"ש דהא דכ' דמותר להכניס תפילין לבה"כ היינו כשהן בראשו אינו מחויב לבטל מצות תפילין אבל בידו אסור להכניסן לפ"ז אפ"ל דגם אי נימא דמותר לכנס לבה"כ בתש"י היינו רק כשהוא ער דגם אז מקיים מצותו אבל כשהוא ישן ואינו מקיים מצות תפילין בודאי אסור להפיח בהן, עכ"ז נתבאר היטב דאין לחוש כלל לזה שיהי' מותר לפנות בתפילין של יד וכונת הר"י מאורליינש וכן הרא"ש והתוס' שהביאו היינו רק לענין כניסה ולפ"ז שפיר מברכין על תפילין של יד ושל ראש אחר שיוצאין מבה"כ וכנ"ל: סימן ה בדין שינה בבהכ"נ ובהמ"ד. בשו"ע או"ח סי' קנ"א ס"ג כ' אין ישנים בבהכ"נ אפי' שינת עראי אבל בבהמ"ד מותר. ודברים אלו הביא הב"י בשם הר"י בן חביב וז"ל אפי' שינת עראי אסור בבהכ"נ אבל בבהמ"ד אע"פ שהוא חמור מבהכ"נ נראה דמותר דאמרינן בפ' מי שמתו הני ציפי דבי רב דהני גני והני גרסי, ובס"א כ' דבתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין ואין שותין ולא ניאותין ולא מטיילין בהן ולא נכנסין בהם בחמה מפני החמה כו' ע"ש והוא לשון הברייתא במגילה ד' כ"ח. והנה הטור לא הביא כלל הדין שאסור לישן בבהכ"נ רק הב"י הביא בשם מוהריב"ח ובאמת שכ"כ התוס' ב"ב ד"ג גבי רב אשי חזי תיוהא בכנישתא דמתא מחסיא עיילי' לפורי' להתם והק' התוס' וז"ל ותימא הא אמרת בתי כנסיות אין ישנים בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי. וכ"כ הרא"ש ועייל לפורי' להתם לאו דוקא דהא אמר במגילה אין אוכלין ושותין וישנים בהן וכ"כ גם הנמוקי יוסף והמרדכי שם וכן הביא הב"י בשם הריצב"א שכ' דלצורך בהכ"נ מותר לישן בתוכו וכ"כ התוס' בפסחים ק"א ע"ש. ונראה שכן הי' גירסתם בברייתא אין אוכלין ואין שותין ואין ישנים בהן וכ"ה בהדיא במרדכי פ' בני העיר ציון על ואין ישנים בהן מפרש ר"י דכל דבר שהוא לצורך בהכ"נ מותר ע"ש. וכ"כ הגר"א באו"ח סי' הנ"ל ובאמת כן הוא בתוספתא אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ישנים בהן וכ"ה בירושלמי ג"כ. אולם בגמ' שלנו אינו כתוב כלל מדין שינה וכ"ה גירסת הרי"ף והרא"ש אין אוכלין ואין שותין בהן ולא הזכירו כלל מדין שינה אף שהרא"ש בב"ב כתב הך דאין ישנים בבהכ"נ מ"מ במגילה לא הזכיר כלל מזה ששם מקומו דאל"ה לא הי' לו להטור להשמיט הלכה ערוכה שאסור לישן בבהכ"נ וכ"נ בהדיא שכן הוא גם דעת הרמב"ם ז"ל שהרי בפי"א מהל' תפלה הלכה ו' כתב דבתי כנסיות ובתי מדרשות אין אוכלין ואין שותין ואין מטיילין ואין ניאותין כו' ולא הזכיר כלל מדין איסור שינה והרי אין דרך הרמב"ם להשמיט אפי' תוספתא ואיך לא הזכיר כלל מדין שינה ש"מ דס"ל דמותר לישן בבהכ"נ והוא עפ"י גירסת הרי"ף