פרי יצחק חלק ב כג

ברחוק ד' אמות ומשום דאסור לכנס לבה"כ בתפילין כשהן בראשו וכן ס"ל לרב האי גאון דאסור לכנוס בתפילין לבה"כ אפי' שלא לפנות ובגמ' דמבעי להו מהו לכנס בתפילין לבה"כ קבוע להשתין אינו גורם קבוע כ"א צנוע כמו שהביא הרא"ש משמו ועי' בב"י סי' מ"ג ובמג"א, ולפ"ז שפיר מקשה נהי דלפנות בתפילין בודאי אף דמחופה עור מ"מ כיון שלבוש בהן למצוה הרי הוא ק"ר מ"מ הכניסה לחוד אין זה ק"ר לתפילין ואין חשש כ"א משום שמכניס קדושה למקום טינופת וכמו קמיע ולפיכך מקשה שפיר והרי תפילין דמחופה עור. ולפ"ז אפ"ל דזהו שאמר הגמ' גבי קמיע דלמא מצטרך לבה"כ ואתי לאתויינהו ד"א ברה"ר היינו משום שאסור להכניס אותו לבה"כ וצריך לחלצן קודם שיכנס וכן גבי תפילין אי אמרי' דאסור לכנס בהן וצריך לחלצן מקודם לפיכך חיישינן דאתי לאתויי ברה"ר ושפיר אומר הר"י מקורביל דנ"מ לתפילה של יד דא"צ לחלוץ כשצריך לבה"כ ר"ל שאינו צריך לחלוץ מקודם משום דמחופה עור ולפיכך אף דאסור לפנות בהן מ"מ לא חיישינן דלמא אתי לאתוי ברה"ר דכיון דיכול להכניסן לבה"כ הרי חולץ ונפנה לאלתר וכמו דאמרינן בברכות גבי בה"כ עראי ע"ש, ואף דמ"מ אמרינן התם וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן זהו מפני שעשאו בה"כ קבוע אבל בשל יד דמחופה עור א"צ להרחיק אח"כ כלל אלא מניח תיכף ולפ"ז אין ראי' מכאן דדעת הר"י מקורביל שמותר לפנות בתפילה של יד דדוקא לענין זה שמכניס קדושה במקום טינופת מהני חיפוי עור אבל לא לזה שכשלובש תפילין צריך שלא יסיח דעתו מהן וכשהוא בעצמו מפנה בהן אין לך ק"ר גדול מזה שמא דמרא עליו והוא מפנה בהן וכנ"ל: ובזה ניחא ג"כ קו' התוס' ביומא על הא דאמר חייב אדם למשמש בתפילין ק"ו מציץ שהקשו שאני תפילין דמחופה עור ולפמ"ש ל"ק כלל דעיקר היסח הדעת הוא שלא יסיח דעתו מהשם אשר עליו והיינו דוקא אם הוא דרך מצותו ויליף ק"ו ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת מ"מ כשציוה השם לישא אותו על מצחו אמרה תורה שלא יסיח דעתו ממנו ומכ"ש תפילין שיש בהן אזכרות הרבה אינו דין שלא יסיח דעתו מהן כשנושא התפילין עליו וא"כ מה נ"מ אם האזכרות מגולים או מכוסים הא היסח הדעת אינו בזיון מבחוץ להשם אלא בזיון פנימי להמצוה אשר עליו ואין נ"מ אם הוא מגולה או מכוסה וז"ב, וכן לפנות בתפילין גופי' כשהם עליו אין נ"מ בין מגולים למכוסים, ורק שם פריך לכנס בהם לבה"כ והוי כמו שנושא אותם בידו דמכניס הקדושה למקום הטינופת וע"ז אין נ"מ מה שנושא התפילין עליו ובלבד שיהי' מחופין עור: אולם בדעת הרא"ש ז"ל ל"ל הכי דהנה דעת הרא"ש בפ' מ"ש ובהלק"ט דבכניסה לבה"כ בתפילין ליכא איסורא כלל והא דתני' הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ונכנס לאו משום הכניסה צריך לחלוץ אלא משום שרוצה לעשות צרכיו, וה"ר באמת מהא דמבעי אי מותר לכנס לבה"כ קבוע להשתין מים מי חיישינן שמא יפנה בהן הרי דבכניסה לחוד ליכא איסורא כשאינו רוצה לעשות צרכיו ולפ"ז ע"כ צ"ל דהא דפריך הגמ' והרי תפילין דמחופה עור ותנן הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד"א היינו שיהי' מותר באמת לפנות בהם כיון דמה דחולץ הוא רק משום שצריך לעשות צרכיו ולא משום הכניסה וע"ז משני שאני תפילין משום שין ולפ"ז הא דהביא הרא"ש שהר"י מאורלינש נסתפק אם צריך לחלוץ תש"י כשנכנס לבה"כ היינו דמותר אפי' לפנות בהן וקשה טובא כל מה שהקשינו ומאי מדמה תפילין שהן בראשו למצותו דאסור אפי' להסיח דעת מהן לקמיע התלוי בצוארו כנ"ל, והנה הרי"ף דגריס ג"כ מהו להשתין בבה"כ קבוע נראה לכאו' דס"ל כהרא"ש דבכניסה לחודא ליכא איסורא דאל"ה תיפוק לי' דהא אסור לכנס בבה"כ בתפילין: ובזה נראה לתת טעם על השמטת הרי"ף והרא"ש גמ' ערוכה על הא דתניא הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד' ונכנס אמר רב ששת ל"ש אלא בבה"כ קבוע אבל בה"כ עראי חולץ ונפנה לאלתר וכשיוצא מרחיק ד"א ומניח מפני שעשאו בה"כ קבוע והרי"ף והרא"ש השמיטו וכבר תמה ע"ז בב"י סי' מ"ג ע"ש, ואני תמה על הב"י שתמה רק מה שהשמיטו והלא דעת הרא"ש מבואר בהדי' להיפך דגם בבה"כ עראי חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות וז"ל בהלק"ט הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד"א פי' הנכנס לעשות צרכיו כו' ולהכי לא תני בברייתא בה"כ קבוע דאפי' אינו קבוע אם נכנס לעשות צרכיו צריך לחלוץ ברחוק ד' אמות כו' ע"ש והוא נגד סוגית הגמ', ולכן נלע"ד דהנה באמת בגוף הטעם שכ' הרא"ש דהא דצריך לחלוץ ד"א קודם הוא בשביל שנכנס לעשות צרכיו ולכאו' כיון דבכניסה לחוד ליכא איסורא א"כ ליכא משום והי' מחניך קדוש ולפ"ז אמאי צריך לחלוץ ברחוק ד"א בשלמא לר"ה גאון דכניסה לחוד אסור בתפילין ממילא גם לתוך ד' אמות של בה"כ אסור לכנס אבל לדעת הרא"ש הדבר טעמא בעי, אולם נראה דהטעם הוא משום דחיישינן שמא יפנה בהם ולכך גזרי שיחלוץ תפיליו ברחוק ד' אמות כדי להרחיק שלא ישכח ויפנה בהן, וראי' לזה דהא הטור כתב בסי' מ"ג דגם כשנכנס להשתין לבה"כ קבוע בתפילין שבראשו דצריך ג"כ לחלוץ ברחוק ד"א והיינו משום דכיון דחיישינן שמא יפנה צריך לחלוץ ברחוק ד"א, ולפ"ז דברי הרא"ש נכונים מאד דא"א לומר כר"ש דבה"כ עראי חולץ ונפנה לאלתר דהא כיון דאמרינן התם דאסור ליכנס לבה"כ קבוע אפי' להשתין גזירה שמא יפנה בהן והיינו משום דבה"כ קבוע הוא שדרך לפנות שם חיישינן שמא ישכח ויפנה בתפיליו ולהכי צריך לחלוץ ד"א קודם ובבה"כ עראי ה"ט דשרי משום שאין דרך לפנות שם ולפ"ז עכ"פ מי שרוצה לפנות האיך אפ"ל שיחלוץ ויפנה לאלתר פשיטא דצריך למיחש שמא יפנה בתפילין ומה הנכנס למקום שדרך לפנות שם צריך לחלוץ ברחוק ד"א ומשום שמא ישכח ויפנה א"כ מכ"ש מי שרוצה לפנות אפי' בבה"כ עראי לדידי' כקבוע הוא כיון שרוצה לישב ולפנות וה"ט שכ' הרא"ש באמת דגם בעראי צריך להרחיק ד' אמות והיינו כיון שרוצה לעשות צרכיו צריך לחלוץ מקודם דחיישינן שמא יפנה בהן ולפיכך נדחו דברי ר"ש דמכיון דאמרינן שם בגמ' חיישינן שמא יפנה אפי' כשנכנס להשתין א"כ מכ"ש כשרוצה לפנות דחיישינן שמא יפנה בתפילין אם יפנה לאלתר וזהו טעם הרי"ף והרא"ש שהשמיטוהו: והנה לכאו' קשה טובא על הרא"ש דהא אפי' בקמיעין אמרינן דאסור לכנס בהן בבה"כ אם אין מחופה עור והרי קמיע אף שהוא לבוש מ"מ אין בו איסור אלא משום הכנסת דברי קדושה למקום טינופת דהא אין מצוה בלבישתן ומ"מ אסור א"כ מכ"ש תפילין דאסור להכניסן לבה"כ, אולם ע"ז יש להשיב ולומר דבאמת גם להרא"ש אינו אסור להכניס קמיע למקום הטינופת כ"א לפנות בהן שהוא גנאי גדול והיינו דקאמר זימנין דמצטרך לבה"כ ואתי לאתויינהו ד"א ברה"ר היינו שיצטרך להסירם כשירצה לפנות ולכן צריך להסירם באמת קודם שיכנס לבה"כ, עכ"פ לדעת הרא"ש דבכניסה ליכא איסורא ע"כ הא דמקשי והרי תפילין דמחופה עור הוא שיהי מותר לפנות בהם וקשה כל מה שהקשינו לעיל וכן מקמיע קשה כנ"ל: ולכן נראה דבודאי אסור להכניס דברי תורה וקדושה למקום הטינופת וראי' דהא אפי' כשחולצן מראשו ורוצה לפנות צריך לאוחזן בבגדו ובידו כנגד לבו והנה הא דצריך לאוחזן בבגדו היינו כדי לכסות התפילין ומשום דאסור להכניס דברי קדושה למקום מטונף וכ"נ מדברי הר"ן פ' במה אשה ע"ש, ובאמת נראה דכל שאין מונחין על ראשו אין נ"מ במה שאוחזן בידו או לא ועיקר הדבר דאפי' בלא אחיזה בידו אסור להכניס תפילין למקום טומאה ולכן צריך לכסותן בבגדו, אולם מש"כ הרא"ש גבי אי מותר להשתין מים בתפילין שבראשו בבה"כ קבוע דמשום כניסה לחודא ליכא איסורא רק משום שרוצה לעשות צרכיו היינו דוקא כשהתפילין על ראשו אין מחויב לבטל מצות תפילין ולסלקם משום כניסה לבה"כ ועוד אפ"ל להיפך דאף לענין לפנות בהן בזיון גדול הוא בתפילין אבל לענין כניסה לבה"כ אף דבידו אסור להכניס כשהן בגלוי מ"מ כשהן בראשו דרך מצותן הרי מונחים במקומם הראוי וליכא גנאי וכן נראה מדברי השאילתות דכשהן בראשו עדיף טפי מאם אוחזן בידו, עכ"פ מש"כ הרא"ש דבכניסה ליכא איסורא הוא דווקא כשהן מונחין על ראשו למצות תפילין אבל אם