פרי יצחק חלק ב כב

סייג היינו משום דחיישינן דע"י אכילה ושתי' ושינה ימשוך שישן כל הלילה אלא דלהא לא צריך לחוש דהא באמת אסור לאכול סעודה קבוע ולישן שינת קבע עד שיקרא ק"ש דהא תנן מפסיקין לק"ש ולכל דבר שהוא דאורייתא פוסק אלא דמ"מ הצריכו לעשות סייג שלא יקרא אלא עד חצות משום שלא יאמר האדם נהי דסעודה קבועה אסור מ"מ אלך לביתי ואוכל ואשתה קימעא ואישן קימעא היינו שינת עראי דזה מותר באמת אבל מתוך שיאכל וישתה קימעא וישן קימעא חיישינן שמא ירדם וישן כל הלילה לכך עשו חכמים סייג שלא יקרא ק"ש אלא עד חצות ולכתחלה צריך לקרות מיד בצה"כ וכיון דצריך לכתחלה לקרות מיד ממילא לא ילך לביתו לאכול ולשתות ולישן כ"א ילך לבהמ"ד אם רגיל לקרות כו' כן נ"ל סוגיא דשמעתא: עכ"פ לפי המתבאר עיקר מה דעשו חכמים סייג לענין ק"ש היינו משום שע"י אכילה ושתי' ושינה ישן כל הלילה ולפ"ז זהו החילוק שבין אכילת מצה לק"ש דהא בודאי כל אדם צריך לאכול בבוקר ובערב ומתוך אכילה ושתי' חיישינן שמא ימשוך ג"כ בשינה ויעבור זמן ק"ש אבל לענין אכילת מצה גופי' ליכא למיחש למידי דהא כיון שהחמץ אסור לו לאכול א"כ ממילא אף אם ירצה לאכול יאכל מצה וא"כ לענין אכילה גופי' ליכא למיחש למידי כיון דיוצא בכזית יכ"א הוא אוכל בלילה א"כ אין לחוש שמא יאמר אוכל קימעא ואשתה קימעא ומה בכך שיאכל וישתה הרי יאכל מצה וממילא יוצא יד"ח וכנ"ל: סימן ד בדין אם מותר לפנות בתפילין של יד גרסינן בשבת דס"א ע"ב אבעי להו קמיעין אי יש בהן משום קדושה למאי נ"מ ליכנס בהן לביה"כ ת"ש ולא בקמיע כו' הא מן המומחה נפיק וא"א יש בהן קדושה זמנין דמצטרך לבה"כ ואתי לאתויינהו ד' אמות בר"ה הב"ע במחופה עור והרי תפילין דמחופה עור ותני' הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות התם משום שין כו'. ושם בע"א גבי ולא בתפילין אמר רב ספרא ל"ת אליבא דמ"ד שבת לאו זמן תפילין אלא אפי' למ"ד זמן תפילין הוא לא יצא דלמא אתי לאתוי ברה"ר ופרש"י דלמא שקיל להו מראשו אי בא לפנות וממטי להו ד' אמות, וגירסת התוס' דלמא מפסקא ואתי לאתויינהו ד"א ברה"ר והק' באמת אפי' לא חיישינן דלמא מפסק אסור משום דזימנין דמצטרך לבה"כ ואתי לאתוי ד"א ברה"ר ומתוך פי' הקונט' משמע דלא גריס דלמא מפסקי ופי' דלמא שקיל להו מראשו אי בעי לפנות, והקדוש מקורביל אומר דגרסינן לי' שפיר ואיצטרך טעמא דמפסקא לתפילה של יד דאין צריך לחלוץ כשצריך לבה"כ אלא של ראש משום שין ע"כ. והנה התוס' במנחות דף ל"ה כתבו שהר"י מאורליינש מסופק אם צריך לחלוץ תפילין של יד כשנכנס לביה"כ דשמא כיון דמחופות עור ל"צ דלא אסרו אלא תפילין של ראש שכ' שין בעור, וכן הרא"ש בהלק"ט הביא ג"כ ספיקו של הר"י מאורלינש והרשב"א בחידו' הביא כן בשם התוס' ומשמע דהכי ס"ל: והנה אם אמנם כי המה הביאו רק שהר"י מאורלינש נסתפק בזה ובודאי דחלילה להקל בקדושת תפילין מ"מ הא נ"מ לדינא דהא מנהגינו לברך על התפילין מי שחולצן ליכנס לבה"כ ואף דבדעתו להחזירם מיד ומשום דכיון דבבה"כ אסור לילך בתפילין אדחי לי' וכמ"ש הד"מ והב"ח בסי' ח' וסי' כ"ה ולזה הסכימו כל האחרונים, ולפ"ז כיון דהר"י מאורלינש נסתפק בשל יד אי צריך לחלוץ כשנכנס לבה"כ בדין הוא שלא לברך על של יד כשחולץ לכנס בהן לבה"כ ולחשש ברכה לבטלה ראוי לחוש בודאי לספיקו של הר"י שלא לברך על של יד אם חלצן לילך לבה"כ, וצ"ע על האחרונים שלא העירו בזה, והנה הטור בסי' מ"ג כתב אסור לכנוס לבה"כ בתפילין שבראשו להשתין גזירה שמא יעשה בהן צרכיו וכן פרש"י בהא דמבעי להו בפ' מ"ש מהו שיכנוס בתפילין כשהן בראשו קאמר והמעיו"ט כ' דהכונה לאפוקי תפילין של יד וכמו שנסתפק הר"י מאורלינש, אבל באמת פשוט הוא דהא דכ' רש"י כשהן בראשו היינו לאפוקי אם אוחזן בידו דאז בודאי אסור משום ניצוצות וכן גם הטור לא בא למעט אלא אם אוחזן בידו וכדמסיק בהדי' ע"ש וכן כ' המג"א בסי' מ"ג סק"א: אולם בעיקר דברי הר"י מאורלינש יש להתפלא דהנה ביומא דס"ח גבי לא היו ישנים בבגדי קדש פרש"י שמא יפיח בהן וכן פי' המפרש בתמיד ע"ש דאסור להפיח בבגדי קדש דגנאי הוא להן אף דאין עליהם שום שם וא"כ מכ"ש דאסור להפיח ומכש"כ לפנות בתפילין של יד ולא יהי' תפילין של יד קילי מבגדי כהונה, ועוד דבמכילתא דריש מן ושמרת שצריך לשמור תפילין שלא יפיח בהן א"כ ה"ה לשל יד דילפי' מושמרת. ועוד דלפ"ז לדידן דקי"ל לילה זמן תפילין ורק חכמים גזרו שאין מורין כן משום שמא ישן בהם ולפ"ז בתפילין של יד דמותר לפנות בהם ומכש"כ להפיח ממילא אינו אסור ג"כ לישן בהם דהא היסח הדעת ליכא בשינה לדעת הרא"ש והר"י והרשב"א ולכאו' בדין הוא דבתפילה של יד יהי' הלכה ומורין כן שמותר להניח תפילין בלילה ולא משמע כן בכולא תלמודא ובמנחות דל"ו ע"ש. ועוד קשה לדעת הר"י מאורלינש דמותר לכנס לבה"כ בתפילין ש"י לפנות בהן ורק ש"ר אסור משום שין א"כ קו' הגמ' בשבת והרי תפילין דמחופה עור ותנן הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד"א הוא שיהי' מותר לפנות בתפילין של ראש ואמאי צריך כלל לחלוץ ומשני דאסור לפנות משום שין, והוא תמוה מאד דמאי דמיון הוא קמיע לתפילין דתפילין אף דמחופה עור מ"מ כיון דכך דרך מצותו והוא נושאם לשם מצוה לאות ולטוטפות גנאי הוא לתפילין אבל משום גוף הדבר שמכניס קדושה במקום הטינופת לזה מהני חיפוי עור ומאי מדמה לתפילין והרי אף למאי דמסיק משום שין ע"כ צ"ל הכי דהא אף דקיי"ל אוחזן בבגדו ובידו ונכנס ומ"מ בודאי אם יכסה התפילין בסודר כשהן בראשו לא מהני ורק בידו מהני כסוי דאל"ה למה צריך כלל לחלוץ יכסה השין בסודר על ראשו והא על ראשו משומרין באמת טפי ולכן כ' רב אחאי גאון בשאילתות דבנכנס להשתין בבה"כ עראי לא מהני מה שיאחוז בבגדו ובידו משום כיון דמותר להשתין כשהן בראשו הכי עדיף טפי ע"ש ומ"מ לא התירו לפנות כשהן על ראשו אף שיכסה אותן בסודר ובע"כ דחמור טפי היכא שנושא התפילין כדרך מצותן שאז גנאי הדבר יותר לגוף הלובש המצוה שיפנה בהן ול"ד לאוחז תפילין בידו דאז ליכא רק משום זה שמכניס תפילין במקום הטינופת ומהני כסוי, וא"כ ה"נ מאי מדמה קמיע לתפילין שנושא עליו דאף דמשום שמכניס למקום טינופת ליכא מ"מ זהו שמפנה בהן גנאי גדול הוא למצות תפילין: ועוד קשה טובא דהא קיי"ל דחייב אדם למשמש בתפילין שלא יסיח דעתו מהם כדאמר רבה בר רב הונא וכן ס"ל לתנא דבי ר"י בשבת א"כ מאי קשיא לי' שיהי' מותר לפנות בתפילין הא אסור להסיח דעת מהם ואפי' אי נימא דעיקר הסה"ד הוא שחוק וק"ר מ"מ אין לך ק"ר גדול מזה שמפנה בהן אבל כשנושא קמיע דאין איסור מק"ר לכך מותר לפנות בהם ואין לדחוק ולומר דהרי התוס' הקשה באמת גם אהיסח הדעת דיליף בק"ו מציץ שאני ציץ שהשם מגולה ובתפילין מחופה עור ע"ש א"כ המקשה שהק' אי ס"ד דמחופה עור מותר א"כ יהי' מותר בתפילין לפנות שמחופין עור וגם בהיסח הדעת יהי' מותר באמת מטעם זה, אבל באמת ז"א דהא גם לפי המסקנא משום שין ג"כ ליכא למילף מציץ שיש בו שם של ד' אותיות ובע"כ כמ"ש התוס' דמ"מ רבנן אסרו משום שיש בו הזכרות הרבה א"כ גם לא מקשי מידי דלפיכך אסור לפנות בהן משום שאסור להסיח דעתו מהן מדרבנן ואין לך היסח הדעת של ק"ר גדול מזה, ועוד דכמו שגזרו חכמים שאסור בהיסח הדעת כמו ציץ משום שיש בהם הזכרות הרבה א"כ מכ"ש דאפ"ל דכשהן בראשו אסור מדרבנן לפנות בהן: ולכן נ"ל דקו' הגמ' בודאי אינו שיהי' מותר לפנות בהן דאף דבקמיע מותר לפנות מ"מ שאני תפילין שהוא לבוש בהן למצוה אולם קו' הגמ' מהא דהצריכו לחלוץ תפילין