פרי יצחק חלק ב כ

דר"ג דקאמר אם לא עלה ע"ה פליג עלי', ומכ"ש אם נימא כדעת המפרשים דמדקאמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד ש"מ דרשב"י גופי' אפי' שלא בשעת הדחק אמר א"כ ר"ג לא ס"ל כרשב"י דהא בדיעבד שלא בשעה"ד בודאי לא יצא לר"ג אחר שעלה ע"ה וא"כ אפ"ל דלר"ג גם באנוס לא יצא יד"ח אחר שעלה ע"ה, ודעת הרי"ף והרמב"ם ורש"י ז"ל עולים בקנה אחד, ועוד אפ"ל דהכי קאמרי לי' אי רבנן פליגי עלך ומה"ת אינו יוצא לאחר חצות ממילא יחיד ורבים הלכה כרבים או דלמא רבנן כוותך ס"ל ורק מדרבנן אינו יוצא כדי להרחיק כו' ולפ"ז במידי דרבנן כדאי הוא ר"ג לסמוך עליו למיעבד עובדא כוותי', (וכעין זה כ' גם הב"ח) והראשון נ"ל עיקר: עכ"פ נתברר היטב שיטת הרמב"ם ז"ל דאף לר"ג אין להמתין לכתחלה לאחר חצות ומאחר דגם דעת רבינו הרי"ף ז"ל הכי וכ"כ הסמ"ג וכ"ה דעת הרמב"ן במלחמות וכמ"ש והרב רבינו יונה ז"ל הכי ס"ל וכן נראה מדברי רש"י והראב"ד כמ"ש אין לזוז מפסק השו"ע דלכתחלה אין להמתין מלקרות עד אחר חצות שהוא דעת הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג והרמב"ן והרר"י וכ"נ מדעת רש"י והראב"ד וכ"ה בכלבו, ומכ"ש דהרמב"ן ז"ל כ' דאם עבר עליו חצות לילה בשינה או בפשיעה אחרת חייב מיתה בוודאי דאין להקל בדבר נגד כל הפו' שכתבתי, וראיות השג"א כבר כתבנו דאין מוכרחות וכנ"ל: בענין הנ"ל בביאור שיטות הרא"ש והרמב"ם בדיני סייג בק"ש ובמצה עוד נשאר לנו לבאר דבר אחד. דהנה לפמ"ש גבי ק"ש דעת הרמב"ם דלכתחלה צריך לקרותה קודם חצות הלילה ומשום דגם ר"ג מודה בסייג לכתחלה ודעת הרא"ש דמותר לכתחלה להמתין מלקרותה עד סמוך לע"ה ומשום דר"ג לית לי' הסייג כלל, אולם בפסחים ק"כ ע"ב בהא דאמר רבא אכל מצה בזה"ז לאחר חצות לדברי ר"א כן עזרי' לא יצא יד"ח כ' הרא"ש לכאורה נראה דהלכה כר"א דסתם מתני' כוותי' ומיהו במגילה בפ' הקורא למפרע איכא סתמא כר"ע דזמן אכילת פסחים כל הלילה ומיהו נכון להחמיר כר"א דאפשר דר"ע מודה להרחיק האדם מן העבירה באיסור דאורייתא וכן הי' נוהג ר"ת לאכול אפי' אפיקומן קודם חצות ע"ש, הרי דס"ל דצריך לאכול מצה קודם חצות משום סייג כדי להרחיק מן העבירה וגם ר"ע מודה בזה ואלו לענין ק"ש פסק הרא"ש כר"ג דלית לי' סייג כלל אפי' לכתחלה. אולם הרמב"ם ז"ל אף דס"ל לענין ק"ש דלכתחלה אסור להמתין מלקרות עד לאחר חצות משום סייג מ"מ לענין אכילת מצה פסק בפ"י מה' חמץ ומצה דזמן אכילת מצה כל הלילה ולא הזכיר כלל שיהי' צריך משום סייג לכתחלה לאכול קודם חצות ולגבי פסח פסק הרמב"ם דזמן אכילת פסח כל הלילה ומ"מ אינו נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, הרי דסברות הרמב"ם והרא"ש גבי מצה הוא להיפך ממה דס"ל לענין ק"ש והדבר צריך תלמוד: ומיהו באמת הרא"ש בפסחים לא כ' אלא בלשון ואפשר דר"ע מודה להרחיק מן העבירה משמע דספוקי מספקא לי' וראי' לזה דהרא"ש בברכות ד"ט כ' ג"כ לענין פלוגתא דר"א ור"ע וז"ל ומשום דמספקא לן כמאן הילכתא צריך להחמיר לאכול מצה של אפיקומן קודם חצות כדאיתא בפסחים דלראב"ע צריך לאכול מצה של חובה קודם חצות ע"כ ולא הזכיר כלל מ"ש בפסחים דאפשר דר"ע מודה להרחיק מן העבירה באיסורא דאורייתא ונראה מזה דרפיא בידי' אי ר"ע מודה דמדרבנן הוא עד חצות. והנה מלשון הרא"ש משמע דגם לענין פסח גופי' מספקא לי' דאפשר דס"ל לר"ט דמדרבנן אינו נאכל רק עד חצות כדי להרחיק מן העבירה כשאר קדשים הנאכלין ליום אחד, או דס"ל לר"ע דגם מדרבנן נאכל כל הלילה ולא עשו חכמים סייג לענין אכילת פסח דהא ר"ע לא מיירי כלל באכילת מצה, ולפ"ז אפ"ל אף דמצה לא עדיף מק"ש דשניהם מ"ע הן והרי בק"ש ס"ל להרא"ש כר"ג דלא עשו חכמים סייג כלל אף לכתחלה מ"מ לענין מצה דילפינן מפסח מג"ש גם חכמים השוו מצה לפסח וכיון דעשו חכמים סייג לענין פסח (דאיכא כרת) ה"ה באכילת מצה עשו הך סייג: והנה זה ברור דמה שכ' הרא"ש דאפשר דגם ר"ע מודה להרחיק מן העבירה קאי על פסח גופי' וכמ"ש דר"ע לא מיירי רק מפסח והיינו דספוקי מספקא לי' דבאמת הוא מחלוקת הראשונים דהרמב"ם ז"ל כ' בפ"ח מה' קרבן פסח דאף דמה"ת זמן אכילת פסח הוא כל הלילה מ"מ אינו נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה אבל הרשב"א ז"ל כ' בחידושיו על הא דאיתא בגמ' ד"ט דפריך התם ואלו אכילת פסחים לא קתני ורמינהו ק"ש ערבית והלל בלילי פסחים ואכילת פסח מצותן עד שיעלה ע"ה ואמר רב יוסף לא קשיא הא ר"א בן עזרי' והא ר"ע פי' דהברייתא אתי כר"ע דס"ל דאכילת פסח כל הלילה וכ' הרשב"א מדלא קתני בברייתא ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק מן העבירה כמו ששנינו במשנתנו משמע דהא ברייתא אפי' מדרבנן קאמר ומדאוקימנא פלוגתייהו כראב"ע ור"ע משמע דלר"ע אפי' מדרבנן אכילת פסחים עד שיעלה ע"ה ע"כ, אבל הרמב"ם פסק כסתמא דתלמודא דזבחים דאמרינן התם אהא דתנן במתניתין הפסח אינו נאכל אלא עד חצות ואוקימנא מדאורייתא וכראב"ע ואקשינן ודלמא מדרבנן הוא כלומר דאפי' לר"ע דאמר מדאורייתא אכילת פסחים כל הלילה מ"מ מדרבנן אינו נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה אלמא אפי' לר"ע אינו נאכל אלא עד חצות ועי' שם ברשב"א שהקשה באמת מהך סוגיא ומיישב שפיר, אולם הרא"ש נראה דספוקי מספקא לי' בזה וכנ"ל: ולכאורה אפשר להביא ראי' לדעת הרשב"א ז"ל דהא בגמ' רמי מתניתין וברייתא אהדדי דבברייתא תני גם אכילת פסחים כל הלילה ובמשנה לא תני אכילת פסחים ומשני דמתניתין אתי' כר"א ב"ע דאכילת פסחים עד חצות וקשה טובא נהי דהא דלא חשיב במשנה אכילת פסחים משני שפיר מ"מ יקשה להיפך על הברייתא דלא קחשיב הקטר חלבים ואברים וכל הנאכלין ליום א' דקחשיב במשנה דהא הברייתא צריך לפרש דבריו יותר מהמשנה וליכא למימר תני ושייר דא"כ גם על המשנה לא קשיא למה לא קחשיב אכילת פסחים. וכן אין לומר דהתנא דברייתא לא קחשיב אלא מה דלא תני במשנה דהא קחשיב נמי ק"ש ערבית, אבל לפמ"ש הרשב"א ז"ל ניחא שפיר דבברייתא לא קחשיב אלא הנך דמצותן עד שיעלה ע"ה ולא עשו חכמים בו סייג כלל וגם ק"ש של ערבית ס"ל להך תנא כר"ג דעד שיעלה ע"ה ולא עשו חכמים סייג כלל לשיטת הרשב"א והרא"ש. אולם עדיין לא ניחא שפיר דהא באמת קשה להיפך על הגמ' דפריך דאילו אכילת פסחים לא תני במשנה ודלמא במשנה לא קחשיב אלא הדברים דעשו חכמים בו סייג עד חצות אבל אכילת פסחים דלדעת הרשב"א ז"ל לא עשו חכמים בו סייג כלל וגם מדרבנן נאכל כל הלילה לכך לא קחשיב במשנה וכבר הקשה כן בצל"ח ותירץ דלרש"י דס"ל דגם בהקטר חלבים לא עשו חכמים סייג א"כ מקשה שפיר דמ"ט לא תני אכילת פסחים ולהרמב"ם ז"ל דס"ל דבהקטר חלבים נמי עשו חכמים סייג ס"ל באמת דגם באכילת פסחים איכא סייג כדי להרחיק מן העבירה ע"ש, עכ"פ להרשב"א ז"ל ע"כ צ"ל דס"ל כרש"י דבה"ח לא עשו חכמים סייג ולכך פריך דליתני אכילת פסחים ולפ"ז שוב קשיא על הברייתא דמ"ט לא תני הקטר חלבים דלא עשו חכמים סייג ועיין ת' הרשב"א סי' תמ"ה) וכן קשה לרש"י ז"ל מדוע לא קחשיב הברייתא הקטר חלבים וכל הנאכלין ליום א' וצ"ע: נחזור לעניננו דלפיכך כ' הרא"ש דאפשר דר"ע מודה להרחיק את האדם מן העבירה באיסורא דאורייתא היינו לגבי פסח משום סייג ולכן גם מצה דמי לפסח ואין לאכול אלא עד חצות משום סייג, ולכאורה הי' אפ"ל עפ"י מ"ש השג"א בסי' ד' דר"ג וחכמים פליגי בזה דר"ג ס"ל