פרי יצחק חלק ב יט

ערבית לאחר ע"ה, וכן תמוה מש"כ שם להלן דזמן תפלת שחרית אף קודם ע"ה ונראה דדעתו כדעת רש"י ברכות ל' והתוס' שם הקשו באמת על רש"י בזה, ולכ' תמוה ג"כ מש"כ דקורא לאחר ע"ה בברכותי' אף שלא יצא יד"ח ומדברי הפוס' משמע דכיון דאינו יוצא ידי ק"ש א"א לומר הברכות ועיין בטור ואף דבשל שחרית קיי"ל דקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות אך כבר כ' הפוס' דזהו דוקא עד ד' שעות שעדיין הוא זמן תפלה אבל אח"כ שעבר גם זמן תפלה אין לומר הברכות אבל להראב"ד לשיטתו שכ' באמת ומתפלל והוי עדיין זמן תפלה ממילא יוכל לקרות הברכות ג"כ] עכ"פ הרי דס"ל להראב"ד דאף שאינו יוצא יד"ח ק"ש אם שהה במזיד עד אחר ע"ה מ"מ יוכל לקרותה כקורא בתורה ואף בברכותי' וכמ"ש רש"י ז"ל דא"א לומר שיהי' איסור לקרות אחר ע"ה, ומ"ש הר"ר יונה דלרבנן אינו קורא אותה אחר חצות אף שמה"ת זמנה כל הלילה שיכולין חכמים לפטרו ממ"ע כ"ז שעושין כן משום סייג היינו שחכמים הפקיעו ממנו מ"ע של ק"ש וממילא א"צ לקרות דאף אם קורא אינו יוצא יד"ח אבל מ"מ יוכל לקרות ומקבל שכר כקורא בתורה וכן לאחר ע"ה אם לא הי' אנוס יכול לקרות ק"ש ומקבל שכר כקורא בתורה, ובאמת הלא כן מתבאר בהדיא מדברי הירושלמי שהק' ור"ג עבד עובדא כוותי' כו' ומשני שאני הכא שהיא לשינון מעתה אף משיעלה ע"ה משמע דרוצה לתרץ דר"ג לא עביד עובדא כוותי' ושאני הכא שהיא לשינון פי' הא דא"ל ר"ג לבניו חייבים אתם לקרות היינו שיקראו כקורא בתורה ולא יכוונו לצאת יד"ח הרי דמותר לקרות כקורא בתורה, ואף דלפמ"ש הרי בודאי גם לצאת יד"ח מותר לקרות כיון דמ"מ אינו יוצא יד"ח מ"מ הכא כיון דר"ג ס"ל דיוצא יד"ח קודם שיעלה ע"ה א"כ אם יכוונו לצאת ידי חובה הרי עביד עובדא כוותי' והלכה כרבים אבל לרבנן גופי' בודאי כיון דלא יצא יד"ח לאחר חצות מותר לקרות ואף שיכוין לצאת יד"ח כיון שחכמים הפקיעו ממנו מצות ק"ש ולפ"ז יתבאר ג"כ סוף דברי הירושלמי במ"ש תמן היו יכולים לקיים ד"ח ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולים לקיים ד"ח אמר לון עבדין עובדא כוותי' והיינו דבאמת ר"ג אמר לבניו שיקראו לצאת ידי חובה ומ"מ לא דמי להנך עובדי דמביא התם דר"מ ור"ש ור"ע לא עבדי עובדא כוותייהו ומשום דהתם יכולין לקיים ד"ח דהא אפי' ר"ע דמחמיר ומטמא כשטיהר הרי קיים ד"ח וכן הכא אם הי' בא אחד לשאול קודם חצות בודאי הי' מורה לו שיקרא קודם חצות אבל כיון שכבר עבר חצות ולא הי' יכול לקיים ד"ח דהא אפי' לחכמים נהי דאינו יוצא יד"ח מ"מ מותר לקרות ק"ש ומקבל שכר כקורא בתורה ואף אם מכוין לצאת יד"ח א"כ במה שלא יקראו ק"ש לאחר חצות הרי אינו מקיים ד"ח דבשלמא אם לחכמים הי' אסור לקרות ק"ש לאחר חצות ממילא לא הו"ל לקרות כדי לקיים ד"ה אבל כיון שגם לחכמים מותר לקרות ומקבל שכר כקורא בתורה הרי אינו מקיים ד"ח אם לא יקרא וע"כ אמר לון עבדין עובדא כוותי' ויקראו לצאת ידי חובה ואין זה נגד חכמים דהא אפי' לחכמים מותרין הן לקרות ק"ש ולכוין לצאת אלא שאינם יוצאים ולר"ג יוצאים, זה ביאור דברי הירושלמי ולפ"ז אדרבה מהירושלמי ראי' להיפך דלרבנן אינו יוצא יד"ח לאחר חצות דאל"ה הרי ככו"ע אורי ולא עביד עובדא כוותי' כלל וממילא לר"ג בדיעבד הוא דיוצא אבל לכתחלה מודה דאין לקרות לאחר חצות, וכמו שנראה מהירושלמי דקאמר אתיא ר"ג כר"ש וכנ"ל: ומצאתי לרבינו הגר"א ז"ל בפי' למשניות בברכות שכ' ג"כ שעיקר ראית הרמב"ם הוא מירושלמי זה והיינו דמהירושלמי משמע דר"ג לא עביד עובדא כוותי' ורק לאחר חצות שלא הי' אפשר לקיים ד"ח אבל קודם חצות דאפשר לקיים ד"ח לא הוי עביד עובדא כוותי' וממילא דגם לר"ג אין לקרות לכתחלה לאחר חצות דהא לא עביד עובדא כוותי', ולפ"ז אפשר דר"ג בעצמו ס"ל דאף לכתחלה מותר לקרות אחר חצות ומ"מ ס"ל להרמב"ם דאין לקרות לכתחלה לאחר חצות משום דמשמע מירושלמי דר"ג גופי' לא עביד עובדא כוותי' אלא דמשמע שם מפי' הגר"א דכיון דר"ג לא עביד עובדא כוותי' ממילא לא פליגי בלכתחלה כלל אלא בדיעבד וצע"ק דוודאי לפי הירושלמי משמע דבכ"מ דהיחיד פליג על הרבים לא עביד עובדא כוותי' והרי מ"מ בכ"מ פסקינן כדברי היחיד במקום רבים וה"נ הרי שמואל פסק כר"ג, אולם לפמ"ש לא פליג ר"ג כלל בלכתחלה ולא משום דלא עביד עובדא כוותי' אלא מעיקרא דדינא לא פליג ארבנן וכן משמע מדברי הרי"ף. [והנה כל הני דמביא הירושלמי דלא עבדי עובדי כוותין בגמ' דידן הוא בשינוי קצת ועיין במ"מ פ"ב מהל' שבת שכ' דהרמב"ם ס"ל כר"מ דטורפין יין ושמן לחולה ולכ' קשה והרי הירושלמי הביא ראי' דלא עביד ר"מ עובדא כוותי', אלא דבגמ' דידן אמרינן דדוקא לעצמו הי' ר"מ מחמיר כדברי חכמים אבל לאחרים הי' מקיל כהוראתו ולכן פסק הרמב"ם כר"מ אבל לפי' הירושלמי ע"כ צ"ל דר"מ מחמיר גם לאחרים דאל"ה לא קשה אר"ג דר"מ לא עביד עובדא כוותי' לעצמו ואלו ר"ג הורה לבניו, אלא דהרמב"ם פסק כתלמודא דידן), והנה גם מדברי הראב"ד נראה דס"ל דר"ש דאמר דפעמים שאדם קורא ק"ש של ערבית קודם שיעלה ע"ה בדיעבד הוא, דהראב"ד בהשגותיו על הרי"ף הקשה דלמה לא אמר ר"ע פעמים שאדם קורא ק"ש שני פעמים קודם הנץ ויוצא יד"ח של יום ושל לילה, ותירץ דלא דמי להדדי דהאי דיעבד והאי לכתחלה של לילה בדיעבד ונקרא פושע ושל יום אפי' לכתחלה והיינו כמצותה אבל השתא דאמר אחר הנץ הך נמי שלא כמצותה ולפ"ז גם בדר"ש קמייתא ע"כ צ"ל דמיירי בגוונא חדא והנה הא דאמר אחת לאחר ע"ה היינו בדיעבד וע"כ הא דקודם ע"ה של לילה נמי בדיעבד הוא, ובירושלמי אמרו דר"ג אתיא כר"ע ולפ"ז גם ר"ג בדיעבד הוא: עכ"פ כבר חזקנו דעת הרי"ף והרמב"ם מירושלמי דמשמע כדבריהם אלא דמתלמודא דידן לכאורה משמע שלא כדברי הירושלמי אלא דר"ג ככו"ע אורי ובדיעבד גם רבנן מודי דקורא לאחר חצות דהא בגמ' מפרש דאמרו לי' בניו לר"ג רבנן פליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או רבנן כוותך ס"ל והא דקאמרי עד חצות כדי להרחיק מן העבירה ומשמע דלפ"ז דרבנן ס"ל בדרשא דבשכבך כר"ג והא דקאמרי עד חצות כדי להרחיק מן העבירה ממילא גם רבנן מודים לר"ג בדיעבד דאי נימא דפליגי אף בדיעבד א"כ סוף סוף יחיד ורבים הלכה כרבים (ועיין בחי' הרשב"א שמזה הוכיח דפליגי רק לכתחלה): אולם אפ"ל דלדעת הרי"ף והרמב"ם צ"ל באמת דבניו של ר"ג מקרי אנוסין דהא באו מבית המשתה ועי' בפהמ"ש להרמב"ם ז"ל בית משתה היין, וכטוב לבם ביין נתעכבו מק"ש עד סמוך לע"ה ואין לחלק בין זו לשיכור, והנה אף לפמ"ש דר"ג ורבנן בדיעבד פליגי ולרבנן גם בדיעבד לא יצא מ"מ באנוס או שיכור גם רבנן מודי דיוצא יד"ח לאחר חצות דהא אפי' לאחר ע"ה דאיכא מיעוטא דגני ואינו יוצא יד"ח בדיעבד מ"מ באנוס או שיכור יוצא יד"ח ומכ"ש בלאחר חצות דבזה כו"ע מודי דאנוס או שיכור יוצא יד"ח וכדפרש"י באמת דהיכי דאיתנס מודי חכמים. ולפ"ז בניו של ר"ג דאנוסין היו ע"י משתה היין גם לרבנן יוכל לקרות לאחר חצות והיינו דשאלו בניו רבנן פליגי עלך בדרשא דבשכבך וס"ל דמה"ת עבר זמן ק"ש מחצות וא"כ אף לאנוסין עבר זמנה, או כוותך ס"ל והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה ולפ"ז בניו של ר"ג כיון דאנוסין הן גם לרבנן חייבין לקרות כנ"ל אבל באינו אנוס אם שהה במזיד לרבנן אינו קורא כלל לאחר חצות והיינו דדייק הרמב"ם בית משתה היין כלומר דע"י היין נמשכו לאחר חצות ואנוסין הן, לפ"ז הוא ממש כפרש"י וכמ"ש לעיל. והרא"ש והרשב"א שכ' דבניו של ר"ג לא מיקרי אנוסין אלא שנמשכו לבם אחר המשתה היינו להשוות ר"ג לר"ש דאי אמרי' דבניו של ר"ג אנוסין היו א"כ אפי' לאחר שעלה ע"ה נמי יוצא יד"ח וכדס"ל לר"ש משמי' דר"ע ולדידהו אף דבניו לא היו אנוסין מ"מ שפיר קאמרי רבנן כוותך ס"ל וממילא בדיעבד חייבין לקרות אחר חצות ולטעמייהו אזלי דפליגי רק בלכתחלה, אולם לפי הרי"ף והרמב"ם וכפי מ"ש ע"כ צ"ל דר"ג פליג באמת אר"ש וס"ל דאף אנוס אינו יוצא יד"ח אחר שעלה ע"ה וכ"כ המאור ז"ל דר"ג פליג אר"ש. ובזה ניחא נמי דקאמר ריב"ל הלכה כרשב"י ולכ' הלכה מכלל דפליגי ומאן פליג עלי' וכן הא דקאמר הלכה כרשב"י בשעה"ד ומכ"ש לפי' הרי"ף דרשב"י גופי' קאמר רק בשעה"ד וע"ז קאמר הלכה כרשב"י ומאן פליג עלי' ובע"כ