פרי יצחק חלק ב יח

ואפ"ה אין מפסיקין לתפלה וכ"כ הר"ן ז"ל בשבת ולפ"ז בודאי לר"ג דס"ל דבדיעבד יוצא ידי ק"ש אף לאחר חצות ורק לכתחלה אין להמתין משום סייג א"כ בודאי דאינו צריך להפסיק מד"ת לק"ש דהא מה"ת זמנה כל הלילה א"כ כמו דאין מפסיקין לתפלה שהוא מדרבנן כן אין מפסיקין לק"ש כיון דמה"ת איכא שהות, אבל לרבנן דמחצות עבר זמנה מדבריהם וחכמים העמידו דבריהן בשוא"ת וא"כ גם מה"ת לא יצא אם קרא אחר חצות ומדאמר ר' יוסי להפסיק מד"ת לק"ש קודם חצות לכן אמר מילתא אמרה שהלכה כחכמים]: עוד הביא השאג"א ראי' לדבריו מירושלמי פ"ק דברכות וע"ז בנה כל יסודו וז"ל הירושלמי אהא דאמר להו ר"ג לבניו אם לא עלה ע"ה חייבין אתם לקרות ומקשי בירושלמי ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותי' כלומר בתמיה והא ר"מ פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותי' והא רשב"י פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותי' והא ר"ע פליג כו' ומשני שאני הכא שהיא לשינון מעתה אף משיעלה ע"ה ואית דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים ברם הכא הא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים אמר לון עבדין עובדא כוותי, וכ' השג"א דלכאורה יש להביא ראי' לדברי הרר"י והרמב"ם דאא"ב דלרבנן אינו רשאי לקרות אחר חצות היינו דפריך אמאי עבד ר"ג עובדא כוותי' והורה להם לקרות אחר חצות כיון דרבנן פליגי עלי' אבל אי אמרינן דלרבנן נמי אם לא קרא קודם חצות מותר וחייב לקרות לאחר חצות א"כ ר"ג דאמר לבניו לקרות לאחר חצות ככ"ע אורי, אלא דמ"מ כ' השג"א שאינו ראי' דהירושלמי אינו מפרש טעמא דחכמים משום סייג אלא ס"ל דחכמים נמי מפרשי ובשכבך דקרא כר"א כ"ז שבנ"א עוסקים לילך ולישכב אלא דלר"א אין עסק זה נמשך רק עד אשמורה ראשונה ולחכמים עד חצות ועד אותה שעה קרינן בשכבך ומכאן ואילך עבר זמנה מה"ת ולפ"ז ניחא דפריך בירושלמי על ר"ג איך עביד עובדא כוותי' כיון דלרבנן עבר זמנה לאחר חצות מה"ת, ואדרבה למסקנת הירושלמי יש להביא ראי' דל"פ ר"ג וחכמים אלא בלכתחלה לחוד מדמשני תמן היו יכולין לקיים ד"ח כלומר אפי' ר"ט דמחמיר לא עביד עובדא כוותי' לחומרא דא"כ הי' מבטל דברי חכמים החולקין עליו ומקילין ברם הכא כבר עבר חצות דודאי אם הי' בא אדם קודם חצות לשאול מר"ג אם יקרא ק"ש קודם חצות לכתחלה הי' מורה לו כחכמים ולא הוי עבד עובדא כותי' אלא מפני שכבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים ד"ח וש"מ דאפי' לרבנן רשאין וחייבין לקרות אחר חצות דאל"כ אמאי א"ל אם לא עלה ע"ה חייבין אתם לקרות כיון דלרבנן אין רשאי לקרות אחר חצות וע"כ דרבנן ס"ל עד חצות לכתחלה וש"מ דר"ג לית לי' האי סייג אפי' לכתחלה אלו תורף דברי השג"א: והנה באמת דבריו תמוהין דהא מקושית הירוש' מוכח להדיא דלרבנן אין לקרות אחר חצות דאל"כ ל"ק כלל וע"כ צ"ל כמ"ש דס"ל להירושלמי דלרבנן מה"ת הוא עד חצות ולפ"ז צ"ל דאח"כ חזר בו הירושלמי מסברתו וס"ל דגם לרבנן רשאין וחייבין לקרות אחר חצות, וזה דוחק גדול ולא נזכר כלל בירושלמי שום דבר מזה ולא הול"ל בפשוטו כבר עבר חצות ולא הי יכול לקיים ד"ת דהא ס"ל לירושלמי דעד חצות הוא מה"ת ואיך נימא דהירושלמי הדר בי' מכל וכל. ועוד דמסיק הירושלמי עבר חצות וא"ל עבדין עובדא כוותי ולפ"ד הרי למסקנת הירושלמי ככ"ע אורי ולא שייך עבדין עובדא כוותי, אלא דמ"מ הי' אפשר לקיים דבריו ולאו מטעמי' אלא דהירושלמי גופי' נסתפק בזה אי לרבנן הסייג הוא לכתחלה או אפי' בדיעבד ולא משום דס"ל לרבנן כר"א (וכ"מ קצת מחי' הרשב"א ריש ברכות) אלא דלשון עבדין עובדא כוותי לא אתי שפיר וכנ"ל: ואמרתי לבאר מתחלה דלרבנן דס"ל לפי דעת הרר"י דאף בדיעבד אינו קורא אחר חצות ומשום דחכמים העמידו דבריהם בשוא"ת שאינו יוצא יד"ח אחר חצות אי ג"כ איסורא איכא לקרות אחר חצות או רק שאינו יוצא יד"ח בקריאה זו, והנה בשג"א כ' בהדיא דלחכמים איסורא איכא לקרות לאחר חצות ע"ש ובאמת נ"מ אפי' לדידן אם עבר ושהה במזיד עד שעלה ע"ה דלא יצא יד"ח לכו"ע אח"כ אם גם איסורא איכא לקרות או רק דאינו יוצא יד"ח אבל מ"מ יוכל לקרות ואינו מקבל שכר אלא כקורא בתורה, והנה הבהמ"א כ' בריש ברכות וז"ל והא דתנן במתני' אמר להם אם לא עלה ע"ה מותרין אתם לקרות דשמעת מינה הא אם עלה ע"ה אסורין לקרות ואע"פ שלא הגיע עדיין נץ החמה לא קיי"ל כוותי' ואע"ג דפסק שמואל כר"ג אנן אדרשב"י סמכינן כו', הרי משמע בהדיא דלר"ג גם איסורא איכא לקרות אחר שעלה ע"ה אלא דהוא ס"ל דלרשב"י גם במזיד אם שהה יכול לקרות לאחר שעלה ע"ה דמנין לנו לבטל ק"ש למי ששהה אף במזיד וזהו כמ"ש השג"א דאין סברא לומר שלא יהי' יוצא דיעבד ושיבטלו ממנו חכמים מצות ק"ש מיהו בזה כל הפוסקים חלוקים עליו וס"ל דבמזיד אין לקרות לאחר שיעלה ע"ה, עכ"פ מדבריו מוכח דלר"ג אסורין הן לקרות לאחר שיעלה ע"ה, וכ"נ מדברי הרשב"א ז"ל שכ' בחידושיו ולענין פסק הלכה קיי"ל בשל לילה כר"ע ובשעה"ד דוקא וכדאמר ריב"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד אבל מי שעבר במזיד ונשתהה לא ואפי' בפושע נמי ולא דוקא סמוך להנץ אלא כל לאחר שעלה ע"ה אסור וכמעשה דר"ג כו' ע"ש הרי דבמזיד גם איסורא איכא לקרות לאחר שעלה ע"ה ועפ"ז הי' אפשר לתרץ מה שהקשינו במ"א (עיין בפר"י ח"א סי' א' ד"ה וע"פ) בסוגין דברכות ד"ט בהני זוגי דרבנן דאשתכור בהלולא כו' אתו לקמי' דריב"ל אמר להו כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד ע"ש, ולכ' צע"ג דמה זו סמיכה שאנו סומכין עליו דרק היכי שיש חשש איסור שייך לומר כדאי הוא לסמוך עליו בשעה"ד אבל הכא איזה חשש איסור יש בדבר אם יקרא ק"ש ש"ע לאחר שעלה ע"ה דאם הלכה כר"ש הרי טוב דיוצא בזה יד"ח ק"ש ואף אם אין הלכה כמותו מה הפסידו הרי הוא כקורא בתורה ומה נסתפקו להו הני זוגי דרבנן הו"ל לקרות בפשיטות לחוש לדעת ר"ש אבל אי נימא דיש איסור לקרות ניחא שפיר אולם, בלא"ה כבר תירצנו שם הסוגיא בטו"ט ע"ש: אולם רש"י בגמ' ד"ט כ' כוותי ס"ל וחייבים אתם לקרות גרסינן ולא גרסינן מותרים דאפי' שלא בזמנה תנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה הרי דס"ל לרש"י ז"ל דאף דלאחר שיעלה ע"ה לא יצא יד"ח ק"ש מ"מ אי אפ"ל שיהי' אסור לקרות את שמע ומשנה שלימה היא הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כו' וה"נ אף שלא יצא יד"ח ק"ש מותר לקרות ויקבל שכר כקורא בתורה, ולפ"ז אין ראי' מבהמ"א דגריס בהדיא מותרים אתם וכמו שהעתקתי לעיל לשונו ולפיכך צ"ל דלאחר ע"ה אסורין הן לר"ג אבל גירסת הפוסקים נראה דעד שלא עלה ע"ה חייבין אתם לא מותרין אלא דהרשב"א אע"ג דגריס במשנה חייבין מ"מ נראה דס"ל דלאחר ע"ה אסור. והנה לכאורה אפשר לומר דמרש"י ז"ל אין ראי' דהא רש"י ס"ל ע"כ כמ"ש לעיל דלרבנן אם שהה במזיד אינו קורא לאחר חצות אלא דבניו של ר"ג אנוסין היו ולפיכך מודו רבנן דקורא אח"כ, והנה הפו' שכ' דר"ג לא פליג ארשב"י היינו משום דס"ל דבניו של ר"ג לא היו אנוסין שנמשך לבם אחר היין אבל לרש"י דס"ל דבניו של ר"ג אנוסין הן א"כ צ"ל דר"ג פליג ארשב"י וס"ל דאף באונס ובשעה"ד אינו יוצא אחר שיעלה ע"ה וע"כ מה"ת הוא דלא חיישינן למיעוט דגני, וכיון דמה"ת אינו יוצא יד"ח הוי ממש כמו שקורא ק"ש של שחרית לאחר ג' שעות דלא הפסיד כקורא בתורה, אבל לדידן לרבנן שאמרו דאינו יוצא יד"ח לאחר חצות ומשום שהעמידו דבריהם בשוא"ת אפשר דאיסורא נמי איכא לקרות אח"כ דאל"ה כל אחד יאמר בלבו שיקרא אח"כ ויוצא מה"ת: אלא דמ"מ מצד הסברא נראה דבודאי א"א לומר שיש איסור לקרות ק"ש לאחר ע"ה וכן לאחר חצות לרבנן ואף אם אינו יוצא יד"ח מ"מ יקבל שכר כקורא בתורה, וכן מצאתי להדיא להראב"ד ז"ל בהשגותיו שכ' על דברי הרב המאור וז"ל ומ"ש המאור דמנין לנו לבטל ק"ש למי ששהה במזיד מי אמר לבטל ממנו והלא שינון הוא ועוד שלא הפסיד הברכות אבל יקרא ויברך לפני' ולאחרי' ויתפלל אם לא התפלל אלא שלא יצא יצא יד"ח ק"ש ואלו הם דברי אמת וכו'. [אמנם דברי הראב"ד צע"ג במ"ש ויתפלל כו' מנין לנו זמן תפלת