פרי יצחק חלק ב יז

אתי כר"ש ושניהם דבר אחד אמרו ולפ"ז כיון דלר"ש דוקא בדיעבד הוא דקורא ק"ש של לילה לאחר חצות ה"ה לר"ג נמי בדיעבד הוא והיינו דסמכינהו הרי"ף אהדדי וכ' וז"ל מיהו הא דאמר ר"ג ודאמר רשב"י עד שיעלה ע"ה בדיעבד הוא כו' ע"ש ומשום דר"ג ור"ש בחדא שיטתא קיימי וכמבואר בירושלמי: ועוד מזה גופא ראי' ברורה דר"ג דוקא בדיעבד אמר עד שיעלה ע"ה אבל לרבנן גם בדיעבד אינו יוצא, דאי ס"ד דגם לרבנן אם לא קרא קודם חצות חייב לקרות אחר חצות וכמ"ש השאג"א ופלוגתייהו רק לכתחלה איך אמרו בירושלמי דר"ג אתיא כר"ש מנ"ל דר"ש אמר אפי' לכתחלה כר"ג אדרבה דברי ר"ש מתפרש שפיר כרבנן דאם לא קרא קודם חצות יוצא בדיעבד אח"כ קודם ע"ה וכמו בק"ש של שחרית דודאי דיעבד הוא דיוצא לאחר ע"ה והיינו דקאמר פעמים ולפ"ז הרי פשטות דברי ר"ש כרבנן ואיך אמרי אתיא דר"ג כר"ש אע"כ דפלוגתייהו הוא בדיעבד אבל לכתחלה גם לר"ג אסור אלא דבדיעבד ס"ל לר"ג דיצא ולרבנן גם בדיעבד לא יצא ולפ"ז כיון דר"ש קאמר דיוצא בדיעבד ידי ק"ש של ערבית קודם ע"ה ש"מ דכר"ג ס"ל והיינו דאמרי אתיא דר"ג כר"ש, והוא ברור: ומסוף דברי הירושלמי הנ"ל נ"ל ג"כ להביא ראי' ברורה דר"ג דוקא בדיעבד אמר וז"ל הירושלמי שם הא דר"ג כר"ש בערבית אף בשחרית כן או יהא בה כיי דמר ר' זעירא תנאי אחוי דרחב"א ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא יצא כי משכימין היו ופירושו הא ר"ג ס"ל כר"ש בק"ש של ערבית מי ס"ל אף בשחרית כר"ש דיוצא יד"ח ק"ש של שחרית לאחר שיעלה ע"ה או ס"ל כהא דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי משמר לא יצא יד"ח מפני שהם היו קורין לאחר שעלה ע"ה ופליג אר"ש. והנה המאור הקשה על הרי"ף שפסק כר"ש דבדיעבד יוצא ק"ש של שחרית משעלה ע"ה מהא דתניא הקורא עם אנשי משמר לא יצא וכן הקשה הרשב"א בחידושיו ותירץ דמיירי במי שקורא שלא בשעת הדחק שאפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרותה בעונתה ולפ"ז לא פליגי אהדדי דר"ש קאמר דוקא בשעה"ד והברייתא מיירי בדיעבד שלא בשעה"ד, אולם להרי"ף והרמב"ם דס"ל דגם לר"ש יוצא בדיעבד מע"ה אף שלא בשעה"ד א"כ קשיא אהדדי, וראיתי לרבינו הגר"א באו"ח סי' נ"ח שכ' דבאמת פליגי אהדדי והברייתא דיומא ס"ל דאינו יוצא בדיעבד ק"ש של שחרית לאחר שעלה ע"ה ופליג על ר"ש והרי"ף פסק כרשב"י דריב"ל פסק הילכתא כוותי', והביא ראי' מזה הירושלמי דמבעי לי' אי ס"ל לר"ג כר"ש או כברייתא דהקורא עם אנשי משמר ש"מ דפליגי אהדדי ועי' במלחמות להרמב"ן שטרח להשוותם, והנה באמת צ"ל דבשעת הדחק כגון מי שצריך להחזיק בדרך מודה הברייתא דקורא לאחר שעלה ע"ה דאל"ה קשה האיך בטלו אנשי משמר מצות ק"ש ועי' היטב ברמב"ן, ולפ"ז הדברים מבוארין שפיר דלהברייתא אינו יוצא בק"ש של שחרית לאחר ע"ה כ"א בשעה"ד כמו אנשי משמר שיצאו יד"ח לאחר ע"ה שאין לך שעה"ד גדול מזה אבל אחר הקורא עם אנשי משמר אף בדיעבד לא יצא ופליג על ר"ש דס"ל דיוצא בדיעבד והיינו דמבעי לי' להירושלמי אי ס"ל לר"ג כר"ש בק"ש של שחרית או כהברייתא, ומזה יש להביא ראי' לשיטת הרי"ף דר"ג ור"ש דוקא בדיעבד אמרו דלשיטת הרא"ש והטור דר"ג וחכמים פליגי בלכתחלה ולר"ג מותר לכתחלה להמתין עד סמוך לע"ה צ"ע על הירושלמי מאי דתלי לה אהדדי דמשום דאתיא דר"ג כר"ש בערבית אי ס"ל גם בשחרית כן ומאי תלי זה בזה אף אם נדחוק דפשיטא לי להירושלמי מאיזה טעם שיהי' דר"ש אף לכתחלה אמר ולפיכך אמר אתיא דר"ג כר"ש מ"מ נהי דבק"ש של לילה ס"ל כר"ש דמותר לכתחלה לקרותה עד שיעלה ע"ה ומשום דלית כלל האי סייג אבל בק"ש של שחרית לאחר שיעלה ע"ה דעדיין זמן שכיבה הוא ורק מיעוטא דקמי אפשר דס"ל ל כהברייתא יוכך לזה הספק אי ס"ל ר"ג כר"ש בשחרית אף אם לא הי' ס"ל כוותי' בערבית, אבל לפי דעת הרי"ף דר"ג ור"ש מודים לרבנן וס"ל ג"כ הסייג אלא דס"ל דמפני הסייג לא גזרו אלא לכתחלה שאינו רשאי להמתין עד אחר חצות אבל בדיעבד אפי' במזיד יצא יד"ח הדברים מבוארים שפיר דהנך שני דינים מישך שייכי אהדדי דהנה הא דס"ל לר"ש דאין לקרות לכתחלה ק"ש של שחרית משיעלה ע"ה הוא מדרבנן משום דרובא גני בההיא שעתא או כמ"ש הרמב"ן משום שלא הגיע עדיין זמן ציצית ולכן ס"ל לר"ש דרבנן לא אמרו אלא לכתחלה אבל בדיעבד יוצא יד"ח לאחר שעלה ע"ה והברייתא ס"ל דגם בדיעבד אינו יוצא ולכך מיבעי לי' להירושלמי הא ר"ג כר"ש בערבית והיינו דפליגי ארבנן ולא מסתברא להו שיגזרו חכמים משום סייג שלא יהא יוצא בדיעבד בק"ש של ערבית כיון שהוא לילה אי אף בשחרית ס"ל כר"ש דיוצא יד"ח ק"ש של שחרית בדיעבד אחר ע"ה משום דלא מסתברא שיאמרו חכמים שלא יהא יוצא בדיעבד כיון דיום גמור הוא ומיעוטא קמי או דיש לחלק ואף דלענין סייג ס"ל לר"ג דיוצא בדיעבד מ"מ בק"ש של שחרית דהטעם הוא משום דרובא גני ס"ל כהברייתא דאינו יוצא בדיעבד והיינו דתלא להו אהדדי, והדברים מבוארין והנה עפ"י זה הירושלמי יובן לנו הטעם מ"ש הרי"ף דהא דרשב"י דאמר פעמים שאדם קורא ק"ש של שחרית לאחר שעלה ע"ה בדיעבד הוא א"נ בשעה"ד ולכ' קשה דמנ"ל להרי"ף דר"ש קאמר אפי' בדיעבד דלמא דוקא בשעה"ד הוא אבל אי קרא בדיעבד שלא בשעה"ד מנ"ל דיצא והלא להרי"ף הני כולהו הלכתא נינהו ולא פליגי ב' ברייתות אהדדי ולפ"ז כמו דס"ל לר"ש בק"ש של ערבית דיוצא יד"ח לאחר ע"ה משום מיעוט דגני היינו דוקא בשעה"ד אבל אי שהה במזיד וקרא ק"ש לאחר ע"ה לא יצא יד"ח דלמא הכא נמי הא דאר"ש דיוצא יד"ח ק"ש של שחרית לאחר ע"ה משום מיעוט דקמי היינו דוקא נמי בשעה"ד אבל שלא בשעה"ד לא יצא בדיעבד ובאמת כן ס"ל לרשב"א ז"ל בחידושיו ע"ש, אבל לפ"ז ניחא דהכי מוכח בהדיא מהירושלמי דהא גם להברייתא דהקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא ע"כ צ"ל דזהו רק בדיעבד אם קרא שלא בשעה"ד דאל"ה אנשי משמר איך היו יוצאין יד"ח ק"ש וע"כ דבשעה"ד יוצא כמו אנשי משמר ואי נימא דר"ש ג"כ דוקא בשעה"ד אמר דיוצא ידי חובת ק"ש של שחרית לאחר ע"ה א"כ מאי איכא בין ר"ש להך ברייתא ומה זה שנסתפק הירושלמי אי ס"ל לר"ג כר"ש או כהך ברייתא הא שניהם דבר אחד אמרו דבדיעבד לא יצא יד"ח אלא דוקא בשעה"ד אע"כ ש"מ דלר"ש בדיעבד אף שלא בשעה"ד יצא, עכ"פ מהירושלמי הנ"ל ראי' ברורה להרי"ף והרמב"ם ז"ל. והרמב"ן במלחמותיו הביא ג"כ דברי הירושלמי ולא נתחוורו לי דבריו ז"ל ע"ש: אלא שהרשב"א ז"ל הביא סיוע לסברתו ג"כ מירושלמי פ"ק דברכות דאמר התם ר' יוסי מפקד לחברייא אן בעיתון מתעסקא באורייתא תהוון קריין שמע קודם לחצות ומתעסקין מילתא אמרה שהלכה כחכמים, אלמא דלר"ג יכול להתעכב לכתחלה עד שיעלה ע"ה דאל"ה מאי קאמר זאת אומרת הלכה כחכמים דלמא כר"ג ובהא כו"ע מודים שצריך לקרות לכתחלה קודם חצות ע"ש. אולם באמת הנה הב"י כ' בטעם הרמב"ם דפסק כחכמים דק"ש הוא עד חצות והא דפסק שמואל כר"ג היינו רק לאפוקי מדר"א דס"ל בשכבך כ"ז שבני אדם הולכים לישכב אבל באמת הלכה כחכמים וכבר תמה עליו הב"ח דא"כ כולא מילתא כחכמים הוא הו"ל לומר הלכה כחכמים, וגם בפי' המשניות כ' הרמב"ם להדיא דהלכה כר"ג, וכבר כתבנו דעיקר טעם הרמב"ם הוא ע"פ רבו הרי"ף ז"ל אבל עכ"פ דברי הירושלמי בודאי מתפרשין שפיר דלעולם גם לר"ג אין לו לקרות לכתחלה אחר חצות והא דקאמר מילתא אמרה שהלכה כחכמים לאו לאפוקי דאין הלכה כר"ג אלא לאפוקי מר"א דאמר דוקא עד אשמורה הראשונה ובתר הכי לא מקרי ובשכבך ומדקאמר ר"י אין בעיתון מתעסקין באורייתא תהוין קריין שמע קודם חצות אלמא דעד חצות יכול לעכב ש"מ דהלכה כחכמים נגד ר"א והא דלא קאמר כר"ג היינו משום דס"ל כחכמים (כדמוכח להדיא בירושלמי שם) ואנן קיי"ל כר"ג בתלמודא דידן. ועוד אפ"ל דהא דר"י מפקד לחברייא היינו שיפסקו מד"ת כדי לקרות ק"ש קודם חצות והנה תנן בשבת ד"י מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה וס"ל להירושלמי דהא דמפסיקין לק"ש בדליכא שהות