פרי יצחק חלק ב קסד

ל"ח) לכן נ"ל בזה דאפי' לר"ה דאמר למפרע הוא קדוש מ"מ בכה"ג חל המכירה ואע"ג דאיגלאי מילתא למפרע שחל עליו קדושת בכור מ"מ כמו דאמרינן דברי הרב כו' אלמא דכל היכא דאיתא צד עדיפות חל וא"כ הכא דהמכירה לנכרי חל מיד ואין מחוסר שום דבר וקדושת בכור לא מצי לחול מיד כ"א לאחר שיצא רובו אז חל למפרע וא"כ כיון שלקדושת בכור מחוסר מעשה הלידה ואף דבכור הוי דברי הרב מ"מ כיון דדברי התלמיד המכירה חלה מיד ואין מחוסר שום מעשה לחול וקדושת בכור לא מצית לחול מיד ביציאת מיעוטו אלא דמחוסר מעשה הלידה ואז תחול למפרע א"כ דברי התלמיד עדיפא וחל המכירה ומפקיע קדושת בכור, וה"נ בנידון דידן דכ"ש הוא דקנית השינוי הוא נמי דברי הרב שאמר ששינוי קונה שבודי שקנית השינוי שחלה מיד ואין מחוסר שום מעשה עדיפא מקדושת בכור שא"א לחול אלא אח"כ כשיצא רובו וא"כ חל השינוי שפיר, והתוס' שם בחולין כתב וז"ל וכן הא דא"ל רב עמרם לרב ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו יהא עולה עולה הוא או בכור הוי ההיא נמי דלא כר"ה דמשמע דפשי' לי' דקודם יציאת רובו יכול להפקיע ממנו קדושת בכור אם לא נחלק בין מכירה לעכו"ם להנך עכ"ל, אולם התוס' בתמורה שם כ' בפשיטות וז"ל ודוקא עם יציאת רובו אבל אמר עם יציאת מיעוטו לא מיבעיא לי' דודאי עולה חל עלי' דאכתי לא חל עלי' קדושת בכור כלל ע"ש, וסתמו הכא אי כוונתם משום דהגמ' אזלא אליבי' דרבה כדבריהם שם בחולין או דאפי' לר"ה נמי הדין כן, וביותר יקשה לדעת הרמב"ם שפסק כר"ה דלמפרע הוא קדוש א"כ איך הוא דאם אומר עם יציאת רובו יהא עולה דהוי בכור דלשי' אפי' אם אמר עם יציאת מיעוטו יהא עולה נמי בכור הוי וכמ"ש התוס' בחולין, ומזה נראה כמו שכתבתי דאם אמר עם יציאת מיעוטו כיון דעולה חל עלי' מיד ובכור לא מצי לחול כ"א אחר הלידה דאז חל מעיקרא א"כ חל עלי' עולה ולא בכור ומיושב דעת הרמב"ם וכן סוגית הגמ' אתיא אליבא דר"ה נמי וכמ"ש, וכן הדין לענין שינוי דחל עלי' קנית השינוי ולא חל קדושת בכור עלי' כלל דכבר קנאה העכו"ם כנ"ל. ל"ט) והנה בדברי התוס' יש לעיין לכאורה דלפי סברתם דהוכיחו דהסוגי' דתמורה אתיא דלא כר"ה משום דמשמע דקודם יציאת רובו יכול להפקיע ממנו קדושת בכור, אבל בל"ז ניחא להם לר"ה אמאי מיבעיא כלל דהא בכור חל למפרע, ובע"כ צ"ל דהאיבעי' איזה עדיפא עולה או בכור הוא דאם אמרינן דקדושת עולה עדיפא א"כ לא שביק לה לקדושת בכור לחול וא"כ ל"ש שתחול למפרע כיון דלא חל השתא דקדושת עולה לא שביק לבכור לחול וא"כ קשה ג"כ ביצא שליש ומכרו לעכו"ם למ"ד אפי' למפרע הוא קדוש נימא ג"כ כיון דכבר חל מכירת העכו"ם א"כ שוב לא אתי' בכור וחייל ואי משום דאיגלאי מילתא למפרע מה בכך כיון דכבר חל מכירת העכו"ם א"כ לא חל הבכור כלל והמכירה לא שביק לקדושת בכור לחול וכמו דמשמע מדברי התוס' דלר"ה ניחא הגמ' אף דלר"ה בלא"ה חל אפי' אי בכור קלה קדושתו דלמפרע הוא קדוש וע"כ דלא חל למפרע משום דלא חל עכשיו וא"כ גם אי מכר לעכו"ם קודם יציאת רובו נימא נמי דחל המכירה ומשום דלא שבק לה לקדושת בכור לחול ול"ש לחול למפרע, וצ"ע כעת. (ע"כ מצאנו.) סימן סו בשבועות מ' בתוס' ד"ה והודה לו בשעורין פטור כתבו וז"ל בס"פ המניח מסיק רבה בר נתן דפטור אף מדמי שעורין ותימא דמנ"ל הא דהא לר"ג חייב בדמי שעורין דאי לא"ה אין כאן הודאה כלל וא"כ מנ"ל דלרבנן פטור ופליגי אף בדמי שעורין דילמא לא פליגי אלא אם חייב שבועה על החיטין דלמר בעי שבועה ולא בעי הודאה ממין הטענה ולמר לא בעי ליה כו' ושמא משמע לי' לרבה בר נתן לשון פטור דפטור לגמרי א"נ אף דמיפטר מדמי שעורין אפ"ה חשיב לי' הודאה עכ"ל, והקשה אדמו"ר זצוק"ל לסברא ראשונה שבתוס' דאם איתא שפטור מדמי שעורין ל"ש חיוב שבועה דאין כאן הודאה כלל א"כ אמאי איצטריך לרב"נ קרא דכי הוא זה למודה ממין הטענה דאם טענו חיטים והודה לו שעורים פטור כמבואר בב"מ ה' תיפוק ל' דכיון דלרבנן מסברא פטור מדמי שעורין א"כ אין כאן הודאה כלל ולא שייך חיוב שבועה, וכבר הרגיש בזה בשטמ"ק לב"מ שם ומה שתי' שם צ"ע. ונראה לישב דלעולם לרב"נ לא צריך קרא למודה ממין הטענה והא דס"ל לרבנן דטענו חיטין והודה לו בשעורין פטור משבועה היינו באמת משום דכיון דפטור מדמי שעורין ממילא ליכא הודאה כלל והא דמבואר בב"מ שם דקרא דכי הוא זה הוא למודה ממין הטענה היינו דס"ל דעיקר סברת התוס' אם בפטור מדמי שעורין לא מקרי הודאה תליא בפלוגתא דהילך דלמ"ד הילך פטור דאף כשמודה לו במקצת מ"מ כיון דהנך זוזי הוי כמאן דנקיט לי' בידי' א"כ מכש"כ בכה"ג דהנך זוזי דמודה לו פטור מלשלם, אולם למ"ד הילך חייב גם בכה"ג מקרי הודאה אעפ"י שפטור מלשלם, ולפ"ז ניחא דשם קאי הגמ' אליבא דר' חייא דס"ל דכי הוא זה קאי למודה ממין הטענה והרי ר"ח בתרייתא ס"ל דהילך חייב ולר"ח לשיטתי' בכה"ג מקרי הודאה שפיר אף שפטור מדמי שעורין ולכך איצטריך קרא למעוטי משבועה אבל לדידן דס"ל דהילך פטור באמת א"צ קרא למודה ממין הטענה דבלא"ה פטור משום דכיון דפטור מדמי שעורין אין כאן הודאה כלל כמ"ש. שם ואר"נ אמר שמואל טענו חיטים ושעורים והודה לו באחת מהן חייב כו' לימא מסייע לי' כו' טעמא דטענו חיטין והודה לו בשעורין הא חיטים ושעורים והודה לו באחד מהן חייב, לא ה"ה אפי' חיטין ושעורים נמי פטור והאי דקמיפלגי בחיטין להודיעך כחו דר"ג ע"ש, והקשה אדמו"ר הגאון זצ"ל דלפמ"ש התוס' דלר"ג ע"כ חייב בדמי שעורין דאל"ה אין כאן הודאה אלא דס"ל לרב"נ דלשון פטור משמע לגמרי נמצא דרבנן ור"ג פליגי בתרתי א' בדמי שעורין ב' לענין חיוב שבועה דר"ג מחייב בתרתי ולרבנן פטור לגמרי א"כ ל"ל לומר דקמיפלגי בחיטין להודיעך כחו דר"ג תיפוק לי' דקמיפלגי בחיטין משום דרבנן ולאשמעינן דלרבנן טענו חיטין והודה לו בשעורין פטור לגמרי אף מדמי שעורין ולפ"ז יש בזה חידוש דין ול"ל למימר משום להודיעך כחו דר"ג, שוב מצאתי בס' תורת חיים שהק' כן. ונראה לישב דאף לפי' התוס' דלר"ג חייב בדמי שעורין א"כ אין הכרע אם לרבנן ג"כ חייב בדמי שעורין ופטור רק משבועה או דפטור ג"כ מדמי שעורין ורק דלרבה ב"נ משמע לי' דלשון פטור הוא פטור לגמרי, אולם אי נימא דטענו חטין ושעורין והודה לו באחת מהן פטור בע"כ צ"ל דטענו חטין והודה לו בשעורין פעור לגמרי, דאם נאמר דטענו חטין ושעורין והודה באחת מהן פטור בע"כ דהטעם הוא משום דאין זה ממין הטענה ובע"כ דנלמוד מקרא דכי הוא זה, אך לכאו' יקשה מנ"ל באמת דבכה"ג לא מקרי מין הטענה נהי דמקרא ילפינן דבעי מין הטענה נימא דוקא טענו חטין והודה לו בשעורין לא מקרי מין הטענה אבל בטענו חטין ושעורין והודה לו באחת מהן מנ"ל דבכה"ג לא מקרי מין הטענה דמן הסברא בכה"ג הוי מין הטענה לכך צ"ל דלפי סברא זה בטענו חטין והודה לו בשעורין פטור אף מדמי שעורין לפ"ז לא צריך קרא להכי דפטור מן השבועה דאין כאן הודאה כלל ובע"כ דקרא דכי הוא זה למעוטי מין הטענה קאי למעוטי טענו חטין ושעורין והודה לו באחת מהן דגם בכה"ג לא מקרי מין הטענה, ולפ"ז ניחא שפיר קושית אדמו"ר והתו"ח דאפי' אי פליגי בטענו חטין ושעורים והודה