פרי יצחק חלק ב קסב

לה לגמרי דאין צריך ליתן אלא דמים ועי' ברש"י סנהדרין ע"ב אם בא לעכב ולומר דמים אני נותן דכתיב והשיב כו'. וכ"כ הגאון הנ"ל בקה"י על הקושי' הנ"ל דקידשה בגזל עכו"ם מסברת הסו' ותי' משום דאין מחויב בהשבה דלא כתיב והשיב אלא דמים הוא דמהדר וקנה באמת גוף הגזילה ע"ש וכיון שכן גם עכו"ם בישראל כוותי' אליבא מאן דס"ל אי עביד מהני דקונה את גוף הגזילה והדרא קושיתנו לדוכתא. ובזה הי' אפ"ל במה שהקשינו לעיל לפ"מ דסברנו דעכו"ם קונה ביאוש כדי א"כ מאי הק' לי' אביי לרב יוסף מעורות של גזלן מחשבה כו' ולוקמי בגזלן וגנב עכו"ם ולפמ"ש אפ"ל דאביי לשיטתי' דכל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אע"מ וא"כ קנה העכו"ם את הגזילה א"כ ל"ש בעכו"ם אי מחשבה מטמאתן דהא אפי' בלא יאוש קנה ובודאי דבישראל פליגי ולפ"ז הק' שפיר, דאם לא כן אמאי צריך לומר משום יאוש בעלים, ודוחק לומר דאביי לשי' דרבא שם הקשה דלדידי' ל"מ ולא קנה. ל"ב) ובהיותי בזה לא אוכל להתעלם במה דתמוה לי שיטת הס' יראים דאף דגזל עכו"ם מותר מ"מ לא הוי לכם מהא דב"מ פ"ז בכרם רעך ולא בכרם עכו"ם הניחא למ"ד גזל עכו"ם אסור היינו דאיצטריך קרא למשרי פועל אלא למ"ד גזל עכו"ם מותר השתא גזילה מותרת פועל מיבעי וע"ש בפרש"י כרם רעך ואל כליך לא תתן אבל כרם עכו"ם תתן. ואם נאמר דגזל עכו"ם אף דמותר מ"מ לא הוי לכם א"כ שפיר איצטריך קרא בזה דהתורה זיכתה לו שיהי' שלו לגמרי דמשלו הוא אוכל ויכול לעשות בזה מה שירצה, וכן בבכורות י"ג הניחא למ"ד גזל עכו"ם אסור היינו דאיצטריך קרא למשרי אונאה אלא למ"ד גזל עכו"ם מותר אונאה מיבעי, ולשי' הס"י הנ"ל שפיר איצטריך קרא למשרי אונאה דהוי שלו, מיהו לכאו' בב"ק קי"ג מניין לאבידת העכו"ם שהיא מותרת שנאמר לכל אבידת אחיך וקשה למ"ד גזל עכו"ם מותר השתא גזילה מותרת אבידה מיבעי ולשי' היראים ניחא דאיצטריך קרא דאבידתו מותרת והוי לכם, ולפמ"ש התוס' בבכורות ובב"מ שם דבמקום דאיכא ח"ה לכו"ע אסור א"כ שפיר איצטריך קרא למישרי אבידתו, ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ. והרמב"ן במלחמות בסוכה גבי אוונכרי על מה דמקשה הגמ' וליקנינהו בשינוי מעשה הא הוי מהב"ע וז"ל דארעתא דעכו"ם הוי גזלי ומשום לכם איתמר דליקני בעי יאוש ושנוי רשות, אלמא דגם הרמב"ן ס"ל כשי' הס"י דאף דגזל עכו"ם מותר מ"מ לא הוי לכם אם כי יקשה טובא הא ר"ה ס"ל בב"ק שם דגזל עכו"ם אסור אולם גם בל"ז האיך נימא דהרמב"ן ס"ל משום דגזל עכו"ם מותר ומשו"ה לא הוי מהב"ע ומ"ה ל"ה לכם דא"כ אמאי קאמר דלמקני מינייהו בעי יאוש ושינוי רשות שינוי רשות מאי בעי הכא הא הטעם הוא דיאוש לא קנה משום דבאיסורא אתא לידי' והכא בגזל עכו"ם שמותר א"כ לא הוי באיסורא אלא דלא מקרי לכם כ"ז שהוא של עכו"ם אבל אם נתיאש בודי דמקרי לכם גם ביאוש לחודא וז"ב ועוד נ"ל דאם נאמר דס"ל דגזל עכו"ם מותר א"כ מאי מקשה הגמ' ולקנינהו בשינוי מעשה משום דלסברת הס"י דאף דגזל עכו"ם מותר מ"מ לא מקרי לכם נראה דאפי' אם שנה בה הישראל לא יקנה לענין זה דיהוי לכם, משום דדוקא גזלן קונה בשינוי משום דגלי בי' קרא והשיב את הגזילה כו' אבל אם אינו גזלן לא קנה בשינוי, וכיון דגזילת עכו"ם מותר א"כ לא הוי גזלן כלל על החפץ ולא קני בשנוי, וא"כ לא מצי למימר דהרמב"ן ס"ל דגזל עכו"ם מותר וכמ"ש, אבל כבר מבואר במג"א סי' תרל"ז שהביא דעות דאפי' למ"ד גזל עכו"ם אסור מ"מ לא הוי מצוה הבמ"ע ע"ש וזהו נמי דעת הרמב"ן הנ"ל דאף דגזל עכו"ם אסור לא הוי מהב"ע ואין דברי הרמב"ן מכוונים לדברי הס"י הנ"ל כמו"ש, ובב"ק נ"ג מאי חזית דוהמת יהי' לו דשור מפקת לי' לבעלים מטפלין בנבילה והמת יהי' לו דבור מפקת לי' למי שהמת שלו איפוך אנא כו' ובתוס' הק' וא"ת א"כ רעהו דכתב רחמנא למה לי לאפוקי הקדש ובמהרש"א כ' לא ידענא מה הקשה הא איצטריך למעוטי נכרי, והנה לעיל ז' אילימא דנגח תורא דידן לתורא דהקדש שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש וק' דילמא ס"ל לר"ע דשור רעהו אתי למעוטי עכו"ם אבל הקדש חייב דעכו"ם הוא סברא יותר למעט וכדמשמע בב"מ פ"ז הניחא למ"ד גזל עכו"ם אסור היינו דאיצטריך קרא למישרי פועל אלא למ"ד מותר השתא כו' מוקי לה בכרם רעך ולא של הקדש, אבל למ"ד גזל עכו"ם אסור סברא הוא למעט עכו"ם ולא הקדש, ומוכח מזה דאפי' למ"ד גזל עכו"ם אסור מ"מ לא צריך קרא למעט עכו"ם מנזקין דהחיוב הוא מה שלא שמר שורו ולא עביד לי' בידים ואפי' בישראל או לאו דגלי קרא מכה בהמה ישלמנה לא הוי ידעינן מגזילה וכ"ש נזקי בהמה וא"כ אף דגלי קרא בישראל לא ילפינן עכו"ם מיני' ואינו ענין לגזל עכו"ם ולא איצטריך קרא למעוטי עכו"ם ושפיר קאמר הגמ' רעהו ולא של הקדש ואתי' קו' התוס' בפשוטו, עכ"פ דברי הס"י הם רופפים בידי, ל"ג) ובדין ישראל בגזילת עכו"ם דאין מחויב בהשבה כמ"ש הנה"מ והקדימו הגאון מוהר"ם ן' חביב ז"ל, נ"ל דודאי אי עביד לא מהני לא קני את הגזילה דנהי דוהשיב לא כתיב גבי' מ"מ אי עביד לא מהני, וכמ"ש הגאון הנ"ל לענין עכו"ם דאין מחויב בהשבה מ"מ לא קני לה משום אעל"מ נמצא דזה תלי' בפלוגתא דאביי ורבא אי עביד מהני או לא דאם אמרינן אע"מ קנה ישראל את הגזילה ואינו מחויב לתת לו אלא דמי' ואם ל"מ לא קנה אלא דאין מחויב בהשבה, וכן לענין עכו"ם בגזילת ישראל תלי נמי בזה, האמנם מדעת הרמב"ן במלחמות מבואר לכאו' דישראל בעכו"ם מחויב בהשבה כמו בישראל ממ"ש ומשום לכם אתמר דלמיקני מינייהו בעי יאוש ושינוי רשות אך לפ"מ שביארנו אפ"ל דר"ה יסבור כל מילתא דא"ר ל"ת אעל"מ ולהכי לא קנה הישראל, אלא למ"ש לעיל דאם אינו מחויב בהשבה יקנה ביאוש כדי א"כ אמאי איצטריך יאוש ושנוי רשות או דיהי' מוכח דאף דאין מחויב בהשבה לא קנה ביאוש גרידא וכמ"ש לעיל וא"כ דעת הרמב"ן לא מכרעת בזה ועי' להגאון בשעה"מ ה' גזילה מ"ש בזה. ומה שהק' שם על שי' מוהר"מ בן חביב הנ"ל דבגזל מן העכו"ם אינו מחויב להשיב מה"ת ממש"כ הרמב"ם דאם כפר לעכו"ם בפקדונו דאינו משלם חומש דכתיב בעמיתו והוא מהתוספתא, ואמאי איצטריך קרא ת"ל דבעינן כפירת ממון וליכא דפטור מלהשיב ולפ"מ שביארנו ניחא דהרמב"ם ס"ל כרבא דאי על"מ וכללא דתלמודא דר"ק ביע"ל קג"ם הילכתא כאביי ולכן נהי דאינו מחויב בהשבה מ"מ לא קנה לה ואם כפר בפקדונו הו"א דנשבע עלי' דהא כפר כפירת ממון והו"א דגם עכו"ם מחויב ולכן איצטריך למעט מבעמיתו כנ"ל, ואם כי בדעת הרמב"ם בסוגי' כמאן ס"ל כאביי' או כרבא יש דעות שונות מ"מ רובם הסכימו דהלכה כרבא, ועי' במל"מ ה' מלוה פ"ח. ועי' בנוב"י מהדו"ק ס"י ע"ז ושו"ת רעק"א סי' קכ"ט, ובזה יש ליישב קושית התוס' בפסחים כ"ט עפ"י רש"י דבאכילה יהא מותר בפסח והא אם נתן הרי הוא שלו ואם גזל מנכרי הרי חייב באחריותו ולא גרע מחמץ שחייב באחריות דהוי כשלו, ולפ"ז ניחא דלרבא דס"ל אעל"מ וכיון דאין מחויב להשיב ומ"מ לא קני לה ואין חייב באחריות ושפיר קאמר דמותר באכילה, המורם מדברינו דזה תלוי בפלוגתא דאביי ורבא דלאביי דס"ל אע"מ א"כ ישראל בגזילת עכו"ם קונה לגמרי כיון דלא כתיב גבי' והשיב אבל לרבא דס"ל ל"מ לא קנה לה אלא דאינו מחויב להשיבה ולפ"ז מ"ש הנה"מ בריש ה' גניבה לישב הא דקידשה בגזל עכו"ם מקודשת משום דאינו מחויב בהשבה ק' דהא לרבא בודאי לא מהני ולא קנה לה להגזילה כמ"ש ל"ד) והנה יש לבאר דאפי' לאביי' דס"ל אע"מ מ"מ במאי קני להגזילה למאן דס"ל ד"ת משיכה קונה וא"כ בעכו"ם מעות קונה ועי' בתוס' ע"ז ע"ב דבמציאה ומתנה דליכא מעות לכו"ע קונה משיכה גם בעכו"ם אבל היכא דבאסורא אתי לידי' כגון גזילה אי לא מהני משיכה במקח לא מהני גם בגזל, ולפ"ז האיך הישראל קונה את הגזילה דהא אין משיכה קונה, ובשטמ"ק לב"מ פ' הזהב הק' בשם הרמב"ן דלמ"ד מעות קונות א"כ מתנה במאי יקנה ותי' דקונה בחליפין וחצר ואגב ע"ש נמצא דעת הרמב"ן דג"כ אינו קונה משיכה אפי' במתנה וכ"ש בגזל דגם התוס' מודה בזה דל"ק במשיכה משום דבאיסורא אתי לידי' אלא דנמצא למדנו מדברי הרמב"ן דאף דמשיכה אינו קונה מ"מ חצרו קונה לו, א"כ יכול להיות גם גבי ישראל מן העכו"ם או להיפך דקונה את הגזילה בחצר. והנה בקצה"ח