פרי יצחק חלק ב קנט

וקנינו מיני' אפ"ל דמיירי שלא בפניו דשלא בפניו מטעם ז' הוא ולהכי בעכו"ם אין קונין לו שלא בפניו ועי' בתוס' קידושין כ"ו שהוכיחו דקנין סודר מהני שלא בפני הקונה ממה שכ' וקנינו מיני' ע"ש ולפיכך לא מהני בעכו"ם שלא בפניו אבל בפניו לעולם מהני כמ"ש, והרמב"ן כתב דלהכי מהני בסודר שנותנים העדים דהם מקנים הסודר להקונה בשביל המקנה אלמא ג"כ דלאו מטעם זכי' הוא, דזה לא שייך בע"כ דהם מקנים לעבד בשביל הבעה"ב דאין יד לעבד והרבה יש להאריך בענינים אלו ואכ"מ כ"ב) נחזור לדברי הירושלמי אשר אנו עסוקים בו, וז"ל הירושלמי הילך כסף זה שתצא שדך לחירות א"ל יצאת שתצא שדך להפקר א"ל לא יצאת מה בין זה לזה זה זיכה לבן דעת וזה לא זיכה לבן דעת הגע עצמך שהי' חרש א"ל איש הגע עצמך שהי' קטן א"ל דרכו להגדיל, ועי' בפ"מ א"ל איש כתיב בזכיה ואפי' חרש, והנה מה שדחינו לעיל ראית האלגאזי מהילך כסף שתצא שדך לחירות דמהני וביארנו דהכא משום מחילת שיעבוד הוא ויכול למחול לו שיעבודו, אמנם מסיפא דקא"ל הגע עצמך כו' אלמא דה"ק לו אם מקנה בכה"ג וא"ל הילך כסף שתצא שדך לחירות לחרש או לקטן דר"ל דלא מהני הרי דס"ל דבגדול דמהני לאו מטעם מחילת שיעבוד הוא, וקשה להרמב"ם כנ"ל, ואם נימא דמדין ע"כ הוא יקשה במה שאמר לי' איש כתיב וכפי' הפנ"מ איש כתיב בזכי' ואפי' חרש ולפ"ז בע"כ לאו מדין זכי' מהני, וקשה ג"כ מה הקשה הגע עצמך שהי' חרש דאם נימא דמדין ע"כ הוא אמאי לא יועיל בחרש וכאשר כ' לעיל דאם הוא נותן גם עבור עכו"ם מהני וכנ"ל בלתי אם נימא דנותן המעות הוא חרש, ועוד דמדין מחילת השיעבוד הוא מילתא דפשיטא דמהני ומה איצטריך לאשמועינן, ולכן נראה כמו שגרסי בזה האחרונים הילך כסף שתצא עבדך לחירות וא"ל יצאת הילך כסף שתצא שדך להפקר א"ל לא יצאת כו' א"ל הגע עצמך הרי שהי' העבד חרש א"ל איש הרי שהי עבד קטן כו' ולגרסא זו לא קשה מידי קושית האלגאזי דבעבד ודאי מהני וכך הוא פי' הירושלמי א"ל הילך כסף שתצא שדך להפקר א"ל לא יצאת שהי' סובר לומר דבהפקר ג"כ מהני אם אומר דע"י הכסף תצא השדה להפקר ואומר כן בפי' דהשדה יהי' קנויה להפקר א"ל לא יצאת דדוקא אם מזכה לבן דעת מהני אבל אם אינו מזכה לבן דעת לא מהני, ולדעת הרמב"ם אפ"ל דהוי סבור דהפקר עדיף משום שמפקיר לכל העולם וגם נותן הכסף יכול לזכות עדיף דמהני אם אחר נותן הכסף, ואומר בפי' דע"י הכסף יהי' קנויה להפקר וא"ל דלא מהני משום דאף במקום דמהני כמו גבי ע"כ היינו דווקא אם זוכה לבן דעת, ונהי דזה עדיף מאם נותן לו כסף ואמר תהי' קנויה לפלוני מ"מ לא מהני מפני שלא זוכה לבן דעת, ודו"ק ועדיין צ"ע ובזה יש להעיר על דברי הגאון בא"מ סי' מ"ג סעי' ב' שכ' לדון בקטן שמקדש אשה אמאי לא יועיל מדין דעת אחרת מקנה אותו דהא דעת אחרת מקנה לו והיא האשה, והעלה עפ"י הר"ן בנדרים כ"ט דאין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל והיא כיון שהיא מסכמת ומבטלת רצונה לקידושי האיש הרי משוית עצמה כהפקר והבעל מכניסה לרשותו וא"כ תלוי בפלוגתא דרש"י ותוס' אי חשיב הפקר דעת אחרת מקנה ע"ש, ולפמ"ש שאשה כהפקר גמור דמיא יקשה מירושלמי הדין דאם א"ל הינך כסף שתצא שדך להפקר דלא יצאת הא קמן גבי אשה אם א"ל הילך כסף ותהא מקודשת לפלוני דמהני אף דלא מהני בהפקר, וביותר יקשה איך יליף רבא בקדושין שם קדושין מעבד כנעני דלמא דוקא בע"כ מהני משום דהוה דעת אחרת מקנה אבל גבי קדושין דלא הוי דעת אחרת מקנה אותו אימא דלא מהני אם אחר נותן בשבילו, ולכן נראה כמ"ש הח"ס בסי' שי"ז דאם מפקיר באפי תרי הוי כמתנה וע"ש בפי' הגמ' נדרים מ"ה דאדעתי' דידהו סילק רשותו והוי כמתנה, וכן כ' בנו"ב מהדו"ת סי' קנ"ד וה"נ אם מסלקת רשותה לגבי הבעל בלבד לכ"ע מקרי דעת אחרת מקנה וע"ש היטב. כ"ג) אמנם לא זכיתי לעמוד על דברי הגאון הקצה"ח הנ"ל דהאיך נימא דהפקר אינו עושה קנין ואם הפקיר ומת אין היורשים מחויבין לקיים כדין נדר ומת מגמ' מפורשת בנדרים מ"ג דר"י ס"ל דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה וכ"ז שלא בא ליד זוכה יכול לחזור בו ולרבנן הוי הפקר ויצא מרשותו ואין יכול לחזור בו ע"ש בר"ן וכן המפקיר שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו מכאן ואילך לא ע"ש כל הסוגיא דמוכח דלרבנן מכיון שהפקיר אין יכול לחזור בו ולר"י יכול לחזור, ול"ל דטעמא משום נדר הוא דא"כ מאי טעמא דר"י ובמאי סברא פליגי, עי' שם היטב באופן דאפשר לומר דבזה גופא פליגי ר"י ורבנן דר"י ס"ל דהפקר אינו עושה קנין וא"כ יכול לחזור בו מדינא דהוי כמו שנותן מתנה לחבירו דכ"ז שלא משך הוי ברשותו, ורבנן ס"ל דהפקר עושה קנין ותו"מ שהפקיר יצא מרשותו דילפינן משמיטה דהפקר הרי הוא כקנין, והא דסתמו בשו"ע דהפקר הרי הוא כנדר היינו דנדר נמי איתא אבל מ"מ מן הדין אין יכול לחזור בו וכרבנן שם בנדרים. והנה הר"ן בנדרים פ"ה כתב דאין שאלה בהפקר, ובאמת יש להבין דמ"ט לא יועיל שאלה בהפקר כיון דהוא מדין נדר, ולפי דברינו ניחא דקנין נמי איתא ואינו יכול לחזור מצד הדין וזה שכ' הר"ן דקנין ממונו של זה אינו בטל שאינו מוצא שאלה בהפקר, ועוד נ"ל בזה עפ"מ שכ' הגאון בח"ס סי' שט"ז וז"ל ובקצה"ח כתב בזה דברים שאין ראוים לגאון כמותו דהכא מכיון שהפקיר הרי נתקיים הנדר ולא דמי לאומר הריני מקבל עלי ליתן כך לעניים שאין בניו מחויבים לקיים נדרו מפני שלא נתקיים הנדר אבל כשהפקיר כבר הם מופקרים וכבר נתקיים נדרו ומה לבניו עם הנכסים עוד ע"ש, ולפ"ז אני אומר דלפיכך לא מהני שאלה בהפקר עפ"י מה שכתבתי בחידושי דלפיכך בתרומה באתי ליד כהן לא מצי למיתשל עלה ועי' ברא"ש בנדרים נ"ט, ובנוב"י מהד"ת סי' קנ"ד כתב משום דהכהן זכה מן ההפקר ואף דל"ה הפקר רק לחד מ"מ מהני ול"ד להפקיר לעניים ולא לעשירים ע"ש, ואפי' לדעת הגאון ח"ס שהבאתי דאם הפקיר לאחד הוי כמתנה מ"מ ניחא הכא לומר דאייאושי מיני' וזכה הכהן מטעם יאוש, ואנכי אמרתי בזה עפ"מ דאמרינן בשבועות כ"ח לענין נשבע על הככר ואכלה כולה אין נשאלין עליו מ"ט כיון דנגמר הדבר תו ליתא בשאלה ולפ"ז נמי בתרומה כיון דאתא ליד כהן ונגמר הדבר שכבר קיים מצותו שוב ליתא בשאלה, אח"כ מצאתי שכ"כ בס' קהלת יעקב ונהניתי שכוונתי לדעתו ת"ל, ולפ"ז ניחא דמשו"ה לא מהני שאלה בהפקר וכבר כתבנו לעיל דהפקר עושה קנין ואפי' אם לא זיכה בו אדם מ"מ כיון דעושה קנין אינו יכול לשאול עליו וכמ"ש הר"ן דקנין ממונו של זה אינו בטל, אמנם משמע דאפי' לנדר נמי אין מועיל שאלה ולפ"ד ניחא כמ"ש הגאון חת"ס דהפקיר נתקיים נדרו בשעה שהפקיר ולהכי לא שייך שאלה בהפקר דנהי דהוי נדר מ"מ שהפקיר הרי כבר נתקיים הנדר מכל וכל והוי כמו תרומה שבא ליד כהן וכמו ככר שאכלה כולו דאין נשאלין עליו וזה נכון בעה"י, עכ"פ נראה ברור דהפקר עושה קנין מסוגי' דנדרים וכן מצאתי בדרישה שהק' כן על הרמב"ם דמרמב"ם משמע שאינו אלא נדר ובאמת מכיון שהפקיר א"כ מדינא לא יכול לחזור בו וכדמשמע בנדרים שם ותי' דהרמב"ם קאי אפי' בתוך ג' ימים דאין יכול לחזור בו מטעם נדר ע"ש, והירושלמי שהבאתי לעיל הי' לכאו' מקום לומר דמיירי באמת שלא אמר שיהי' הפקר אלא דקיבל הכסף ושתק דגבי מכירה מהני כה"ג אמנם א"א לומר כן לפי מה שכתבנו דהגירסא בירושלמי הוא הילך כסף שתצא עבדך לחירות וגבי עבד אם קבל בסתם בודאי שאינו מועיל, ולכן נראה דהירושלמי ס"ל כר"י דהפקר אינו עושה קנין ולפיכך כ"ז שלא בא ליד זוכה אינו כלום ולכן אם נתן לו כסף שתצא שדהו להפקר לא יצאת כנ"ל כ"ד) ואחרי שביארנו דהפקר עושה קנין ואף ע"ג דאם נותן אדם לחבירו מתנה כ"ז שלא משך יכול לחזור אבל הפקר עושה קנין מיד שיוכל כ"א לזכות בו ושוב לא מצי הדר בי' ויוצא לו כנוגה דעת הגאון בנה"מ בסי' רס"ד דביאוש לא מהני אלא באתי' ליד זוכה ולפ"ד הוא ההבדל שבין יאוש להפקר דהפקר עושה קנין ושוב לא מצי הדר בי' אבל יאוש לכו"ע אינו עושה קנין אלא הוי כמו שנותן מתנה דכ"ז שלא משך אין כלום. וכן נמי אם מיאש אינו עושה קנין וזהו החילוק שבין יאוש להפקר דיאוש אינו עושה קנין והפקר עושה קנין ולפ"ז אפ"ל דמשום הכי מהני יאוש בדבר שאינו ברשותו אע"ג דהפקר לא מהני בשאינו ברשותו משום דהפקר עושה קנין וכיון שעושה קנין לכל העולם וזה ילפינן מביתו דאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו וכן למכור וה"ה להפקיר דהפקר