פרי יצחק חלק ב קנח

חביב, דס"ל דאם אחד נתיאש מקרקעותיו דלא מהני ועי' בקצוה"ח סי' שע"א מ"ש בזה, ובנה"מ כתב דלפיכך לא מהני יאוש בקרקע משום דהוי ברשותו דלא מהני כמו"ש הרמב"ן במלחמות דברשותו לא מהני יאוש, וגם ע"ז יקשה מדוע לא יהא מועיל יאוש ברשותו מטעם הפקר, וכן משמע מתוס' ב"ק שם ד"ה כל שלקטו, וע"כ צריכין לומר בזה דיאוש הוא דבר דחדית לן קרא וילפינן משמלה כמ"ש התוס' ב"מ כ"ז וב"ק ס"ו, ולהכי אמרינן דוקא אם מצא במקום שאין משתמר אבל אם מצא במקום המשתמר לא מהני יאוש לאפקועי ממון הבעלים שברשותו, ולפ"ז הי' אפ"ל אנן דילפינן משמלה לא מהני יאוש בדבר שהוא ברשותו אבל לשי' הירושלמי דיאוש ילפינן מומצאת מי שאבודה הימנו ומצוי' אצל כל אדם יצאתה זו כו' וילפינן יאוש מהדיוק דומצאתה דאם אבודה הימנו ואין מצוי הוי יאוש ומותר ולהכי אפ"ל דגם בדבר שהוא ברשותו באופן שנתגלגל הדבר למקום שבאמת יכול להיות שם שנים רבות ולא ימצא הוי שפיר אבודה הימנה ואין מצוי אצל כל אדם ומהני יאוש, אמנם ז"א דלפ"ז גם בלא נשתקע שם הבעלים יהי' יאוש כיון דמהני אפי' בדבר שהוא ברשותו, ועכ"פ משמע דגם להירושלמי בעינן שיהי' אבודה ממנו וכיון שהוא בביתו או ברשותו לא מקרי אבודה ממנו, ולכן משמע מזה דיאוש דאבידה הוא דחדית לן ולא מטעם הפקר הוא: י"ח) והנה מתחילה נראה הפקר גופי' מהו, הגאון בקצה"ח סימן רע"ג עמד במ"ש הרמב"ם הפקר הרי הוא כמו נדר שאסור לחזור דלפ"ז נראה דהפקר אין עושה קנין דאי עושה קנין מה ענין נדר לכאן, וכונתו דאם אמרינן דהפקר עושה קנין אף דאם אדם אומר לחבירו ליתן לו מתנה יכול לחזור כ"ז שלא משך מ"מ הפקר הוי כקנין ואינו יכול לחזור אבל אם נאמר דאינו עושה קנין הוי כמו שנותן לחבירו מתנה דכ"ז שלא משך יכול לחזור בי, וע"ש דדעתו דעושה קנין והעלה בזה לישב שי' רש"י דלא מהני ביטול מטעם הפקר משום דס"ל הפקר אינו עושה קנין ומוכח משיטת התוס' דס"ל מטעם הפקר דהפקר עושה קנין דאי לאו הכי אמאי מועיל ביטול הא כיון דיכול לחזור בו הוי ברשותו וכמו הואיל דאי בעי מיתשל עלה, ועי' בח"ס חא"ח סי' ס"ב מ"ש על הקצה"ח הנ"ל ובח' יו"ד סי' שט"ז, אמנם בירושלמי פ"ק דקידושין איתא הילך כסף ע"מ שתצא שדך לחירות מהו א"ל יצאת הילך כסף ע"מ שתצא שדך להבקיר א"ל לא יצאת ומה בין זה לזה זה זיכה לבן דעת וזה לא זיכה לבן דעת, ועי' בפ"מ דאם היתה שדה מושכנת אצל המלוה וא"ל הילך כסף ע"מ שתצא שדך לחירות יצאת, ולפ"ז קשה דאם אמרינן דהפקר עושה קנין ומדינא אין יכול לחזור בו וא"כ אם נתן לו כסף ע"מ שתצא שדך להפקר ומסתמא אמר גם שדה זו יהי' הפקר ואמאי לא יהא הפקר הא גם בלא מעות כלל אם הי' אומר שדה זו יהי' הפקר הוי הפקר ומה הפסיד בנתינת הכסף, וע"כ דהפקר אינו עושה קנין ומדינא יכול לחזור בו והכא אם א"ל הילך כסף ע"מ שתצא שדך להפקר ויהי' קנין מצד הכסף שלא יכול לחזור בו, וא"ל לא יצאת דבשביל הכסף אין יוצא להפקר מדין קנין כסף משום שלא זכה לבן דעת אלא הפקר הוא לכל. י"ט) ובזה יצאתי לישע הרמב"ם בפני הגאון אלגאזי בהל' בכורות פרק חמישי שהקשה לשי' הרמב"ם בפ"א מה' מכירה דבמכר אם אחד נותן לחבירו כסף שיקנה קרקע לפלוני דלא קנה ודוקא גבי קדושין מהני אם א"ל הילך כסף ותהא מקודשת לפלוני משום דילפינן מדין עבד כנעני ולהכי השמיט הרמב"ם זה הדין לענין ממונא, ועי' בכ"מ שם ובר"ן קדושין והקשה הגאון הנ"ל מירושלמי הדין דאם א"ל הילך כסף ע"מ שתצא שדך לחירות יצאת אלמא דמהני גם לענין ממונא אם אחד נותן הכסף בשבילו, ולענ"ד אין כאן קושיא דהכא איירי בשדה ממושכנת אליו ואין עליו אלא שיעבוד וגם בלא הכסף בכחו למחול לו את השיעבוד ואם נותן לו כסף ע"מ שימחול לו את השיעבוד והוא מוחל אמאי לא תהני, אבל לעשות קנין אין מועיל היכא דלא קחסר לי', וכן יהי' נסתר מזה מה שהק' שם עוד מגיטין י"ג גבי מעמד שלשתן וטעמא אמר אמימר נעשה כאומר לו בשעת מתן מעות שעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך, והכא בשביל המעות שנתן המלוה להלוי הוא משעבד נפשי' אלמא דבמקח נמי מהני אף דלא קחסר לי' מדין ע"כ, ולפ"ד אין מכאן שום ראי' דדוקא קנין הוא דאינו מועיל אם אחר נותן את הכסף דכיון דלא קחסר לי' אין הכסף נעשה קנין אבל שיעבוד בודאי מצי לשעבד נפשי' בשביל ההנאה, וכן לר"ל דס"ל ד"ת משיכה קונה ובכ"ז גם לדידי' הכא מהני דבשביל ההנאה שהלוה לו הכסף הוא משעבד נפשי'. כ') וכן יש להביא ראי' מגמ' ב"מ ט"ז חזר ולקחה מבעלים הראשונים מהו א"ל מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וע"ש בשטמ"ק דבשעה שלקחה הגזלן מיד הנגזל אדעתי' דהכא קנאו שתקיים ביד הלוקח, מתקיף לה רמי ב"ח מכדי האי לוקח במאי קנאה להאי ארעא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא וא"ל רבא תהא במאמינו כו' והקשה בשמ"ק שם דמאי ק"ל הא אמרינן לעיל מה מכר כו' דהגזלן לקחה עבור הלוקח וקנה לו זה בתורת כסף ע"ש, אמנם לפ"ד הרמב"ם אין כאן קושי' כלל דליכא למימר דקונה בכסף שנתן הגזלן להנגזל הא במקח לא מהני אם אחר נותן מעות משום דלא קחסר לי' ואפי' אם בפירוש מתנה שלוקח לאחר וקונה עבורו לא קנאו לי' משום דבעינן דוקא ממונא דקחסר לי', וא"כ רבא גופי' דמשני תהא במאמינו ולא ניחא לי' לשנוי' דמשום דלוקח עבור הלוקח משום דס"ל דבמקח לא מהני אם אחר נותן כסף ומוכח דרבא ס"ל דבממון במקח לא ילפינן מעבד כנעני והא דקאמר רבא בקדושין וכן לענין ממונא ע"כ הוא דוקא לענין ערב ולא לענין ע"כ ולהכי פסק הרמב"ם דבמקח אין בו דין ע"כ והשמיט מהלכה, ועי' בכ"מ שם. כ"א) ובזה נסתר מ"ש הקצה"ח בסי' קצ"ו לענין דקונין הסודר בשבת אם העדים נותנין הסודר הוי אשלד"ע ע"ש שכ' דהא דסודר שנותנים העדים לאו בתורת שליחות מן הקונה הוא דל"ש שליחות אלא אם הי' הקונה נותן סודר שלו ע"י שלוחו אבל סודר שנותנים העדים מעולם לא זכה בו הקונה אלא הא דזיכה הקונה ע"י סודר העדים ה"ט מדין עבד כנעני כהא דקידושין ד"ח וכן לענין ממונא והתם לא מטעם זכי' הוא דהא מכיון שמקבל הרב את הכסף יוצא העבד לחירות אפי' בע"כ של עבד וה"ה בקנין סודר שנותנין העדים שיקנה אותו פלוני את השדה קנה בלא שליחות כל שנתרצה דבע"כ אינו מזכה ולפ"ד ז"א דהא הדין ברמב"ם והרמב"ם לשיטתי' ל"ל מדין ע"כ גבי מקח דלהרמב"ם אם א"ל הילך מנה ותהא שדך קנוי' לפלוני כמ"ש דלא מהני, וע"כ מדין זכי' אתאן עלה ואין מקום לדבריו אמנם ראיתי כי כבר הקדימו בזה המח"א בה"ל שלוחין ושותפין סי' ט"ו שכתב בא' ששכר בית מחבירו ונתן מעות למשכיר כדי שיקנה המשכיר ביתו לעכו"ם, אע"ג דאין שליחות וזכי' לעכו"ם מ"מ קונה העכו"ם מדין עבד כנעני וככהיא דקדושין ד"ח, ולפ"ז תמה על התוס' בריש קדושין שר"ת הא שולח הרשאה ביד עכו"ם ומקנה לו בק"ס אמנם צריך ליזהר שיהא הסודר של העכו"ם ולא מיד העדים דאין זכי' ושליחות לעכו"ם, ולפ"ד אפי' אי אין הסודר של עכו"ם קונה מדין ע"כ, אמנם להרמב"ם כבר הוכחנו דלא ס"ל דין דע"כ במקח וע"כ מדין זכיה אתאן עלה וגם מהתוס' קדושין הנ"ל שכ' דאם אין הסודר של עכו"ם דלא קנה משמע דלא מדין ע"כ הוא אלא מטעם זכי' ושליחות ודלא כמ"ש המח"א והקצה"ח הנ"ל, ובאמת הקושי' במקומה עומדת דמאי שייך זכי' אם אחר נותן את הסודר דלא שייך זכיה אלא דהמעשה הוי כמו שעשה הוא אבל האיך נעשה החפץ כשלו וכאשר העיר הקצה"ח וכמ"ש להרמב"ם דלא ס"ל במקח דין עבד כנעני בעינן דוקא שלו והאיך מהני סודר של אחרים, והנ"ל בזה משום דבחליפין עיקר הקנין הוא ההנאה וה"ט דחליפין איתנהו בפחות משו"פ א"כ אפי' אחר נותן את הסודר בשבילו והוי כמו שנותן הוא דמכחו בא לו ההנאה זו והוי כמו שנותן הוא, אבל לגבי מכר דבעינן כסף ועיקר הקנין הוא הכסף שנותן ומקנה לו עבור זה א"כ אם אחר נותן הכסף לא מהני, אבל חליפין דעיקר הוא ההנאה א"כ גם אם אחר נותן מכ"מ ההנאה בא לו מכחו דאם לאו הוא לא הי' נותן לו, ובזה שפיר אפי' אם הוא שלא בפניו מ"מ מהני מדין זכי', ולפ"ז מיושב קושית הקצה"ח דלהכי מהני הסודר שנותנים העדים עבורו אפי' בשבת דכיון דההנאה בא לו בגללו הוי כמו שנותן הוא ומהני אפי' בשבת דהטעם הוא משום שהוא נותן ההנאה, וניחא סברת הרמב"ם דלאו מטעם זכי' אתאן עלה, והא דכתב התוס' דלא לכתוב