פרי יצחק חלק ב קנז

לפי דברינו ה"ל נוכל לומר דה"ה דאם קרקע מושכרת לאחרים דלא מהני ההפקר כיון דהפקר לא נוכל לקנות אלא בחזקה וכיון שפירות ביד אחרים לא מהני חזקה, והנה בב"מ ט"ז אמר רב האומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה, משום דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם והתוס' ביבמות צ"ג הקשה למה צריך מעכשיו כיון דאית לי' אדם מקנה דבר שלב"ל כאילו בא לעולם ובדבר שבא לעולם א"צ מעכשיו וכו' ותי' דהכא איצטריך מעכשיו משום דסתם קנין שדה הוא בחליפין או בשטר ובחזקה כו' דאפי' בדבר שבא לעולם אי אמר קנה בחזקה או בחליפין לאחר ל' ולא אמר מעכשיו לא קנה הואיל ובשעה שיש לקנין לחול דהיינו לאחר ל' כבר פסקה החזקה כו' ע"ש, ולפי' דעת המל"מ וכן המוהר"מ מינץ דאם הבית שכורה לאחד אין מועיל קנין חזקה קשה האיך מהני כאן חזקה כיון דבשעה שמחזיק עודנה השדה וכל תשמישי' קנוים להמוכר והאיך מהני קנין חזקה, ומוכח מזה דעת התוס' דגם אם הפירות לאיש אחר מהני קנין חזקה לקנות הגוף. אח"כ מצאתי בד"מ סי' קצ"ב שהעיר בזה, ולכאו' הי' אפ"ל דמיירי דמי שהשדה שלו נותן רשות להחזיק וכמו שחקר באמת במל"מ שם אי מהני נתינת רשות של השוכר הראשון לשני וא"כ איכא למפשט מיהו חדא דנתינת רשות מהני, אמנם באמת לא שייך בזה נתינת רשות דדוקא התם שהגוף הוא למשכיר אלא שהפירות ת"י השוכר בזה יש מקום לספק אי מהני רשות השוכר, אבל כאן שבשעה שמחזיק הגוף והפירות הם כולם לאחר מה מועיל נתינת רשות בזה. י"ד) אמנם נ"ל דזה אינו ענין לחקירה הנ"ל דאפילו אי נימא דמהני קנין חזקה לקנות הגוף היכא שהפירות הם ת"י אחר מ"מ אכתי תקשה כיון דבשעה שמוכרה לזה עודנה לא לקחה מן המוכר והגוף והפירות המה של מוכר והאיך מועיל קנין חזקה לקנות, וע"כ צ"ל דכיון דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם והוי כבא לעולם א"כ הוי נמי כמו ברשותו הקרקע ומהני שפיר קנין חזקה כיון דבידו לקנותה כמי שברשותו דמי, וכן צ"ל גבי האומר לאשה התקדשי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי קשה לכאו' לפי דעת הסוברים דבקדושין נמי פוסל טלי מע"ג קרקע ועי' בא"מ סי' ל"ו מ"ש בזה, וא"כ כיון דבשעה שנותן לה הקידושין הוי הוא עדיין עבד או היא שפחה ואין להם יד ואח"כ לאחר שחרור הרי אלו כמקבלתו מע"ג קרקע, וכן גבי עבד בלוקח ע"מ לשחררו וכותב לו הרי גופך קנוי לך מעכשיו יקשה ג"כ נהי דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ להנך שיטות דבעבד נמי פסול טלי גיטך מע"ג קרקע ועי' בא"מ סי' קל"ט סעי' י"ח ובשעה שנותן לו השטר אין לו יד שהוא עדיין ת"י אחר ולאח"כ כשקונה אותו הוי כטלי מע"ג קרקע, אלא ע"כ כיון דבידו לקנותו הוי גם כמו ברשותו ולכך מהני בקדושין ובשטר שחרור, וכן גבי קנין חזקה הוא ג"כ כנ"ל כיון דבידו לקנותו הוי כמו שכבר הוא ברשותו ומהני קנין חזקה שפיר באופן דדעת התוס' הוא ג"כ כתשו' המוהר"ם מינץ וכמ"ש: טו) ואחרי שביארנו דלפיכך לא מהני הפקר הגוף בלבד משום דאין שו"א יכול לזכות בו דהא בהפקר קונין רק בחזקה וכמ"ש. נחזה אנן האיך הוא בשכירות היכי שהשכיר לא' לאכול את הפירות אי מהנה ההפקר, דלכאו' מוכח דמהני הפקר, דהנה בגיטין כ"א אמר אביי מכדי חצר איתרבי מידה מה ידה דאיתא בין מדעתה ובין בעל כרחה כו' ואבע"א שליחות לקבלה נמי אשכחן בע"כ שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בעל כרחה והק' בתוס' ותימא דחצר מתנה נמי אע"ג דליתא בעל כרחה ניהוי דומיא דידה כיון דאשכחן חצר בע"כ כגון חצר שהי' לה קודם לכן ואומר ר"י דחצרה דמקודם לכן לא הוי בע"כ כמו שליחות דאב דיכולה להפקירה ולא תתגרש עוד על ידו עכ"ל התוס' וקשה לכאו' הא כיון דקיי"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה א"כ כיון שהפירות הם של בעל עד שעת הנתינה א"כ לא מהני כלל ההפקר, דהא אין שום אדם יכול לזכות בו, ואף אי לא הוי הפירות לבעל מ"מ הרי משכחת לה חצר בע"כ באופן דאינה יכולה להפקיר אם הפירות הם לא שלה ובהקדש נמי ליכא למימר דהא אלמוה רבנן לשיעבודא דבעל, וכיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה וגיטה וחצרה באין כאחד הרי לא תוכל להקדישו וע"כ דוקא בהפקר מתוקמא. ומוכח מינה דהפקר מהני שפיר היכי שהפירות המה ת"י אחר, וכן מדאמרינן בכ"מ מגו דאי בעי מפקר לנכסי' כו' ב"מ ט' ונדרים פ"ד ואם נימא דהיכא דיש לו קרקע מושכרת לאחרים אין יכול להפקיר וא"כ באם יש לו קרקע והיא מושכרת לאחרים ל"ל האי מגו דאי בעי מפקיר לנכסי' ומ"מ עני לא הוי וא"כ ישתנה הדין בכה"ג, וכל כי האי לא הוי לי' לתנא למסתם, מכל הלן נ"ל דאף דאמרינן בירושלמי דאם הפקיר הגוף ושייר הפירי לעצמו דלא הוי הפקר מ"מ אם יש לו קרקע מושכרת לאחרים שפיר מהני ההפקר. ולכאו' מב"מ מ"ו דמקשה הגמ' ונקנינהו אגב קרקע ופרש"י יתן לו הקרקע בחזקה ועמהם המעות ועי' בתוס' דאדרב פפא פריך כיון דקרקע אין לו וגם סודר אין לו א"כ הוי גברא ערטילאי ולפ"ז יש להוכיח מכאן דקרקע השכורה יכול להקנות בחזקה דא"כ קשה מאי קא פריך נימא דקרקע שלו הוא אך היא מושכרת לאחרים והמשכיר נתן לו רשות להחזיק תבואתו שם ולכך כיון דקרקע שכורה הוא אינו יכול להקנות בחזקה וכנ"ל אך כיון דגוף הקרקע הוא שלו א"כ לא הוי גברא ערטילאי, ודלא כשי' המוהר"ם מינץ הנ"ל, אמנם י"ל דכיון דיש לו רשות להניח תבואתו א"כ המקום שמונח פרותיו קנויה לו בשאלה, ועי' ב"ק מ"ח, וא"כ המקום הזה כיון דהגוף הוא שלו וגם קנוי לו בשאלה שפיר מהני קנין חזקה לקנות הגוף: ט"ז) נחזור לדברינו דלהכי מהני הפקר במטלטלין הגזולין אף על גב דהפקר ילפינן משמיטה וא"כ נימא דכיון דאין שו"א יכול לזכות בו לא יועיל ההפקר, כיון דיצאה מרשותו לגמרי אלא דארי' רביע עלי' ומצדו אין כל עכוב להזוכה לזכות בו וכיון שכן אפ"ל דזהו דוקא מטלטלים הגזולים יכול להפקיר למ"ד יכול להקנות אפי' אינו ברשותו, אבל בקרקע דלעולם הוא ברשותו וא"כ כיון שהגזלן אינו מניח לשום אדם לזכות הוי כמו שמונח בחצרו וסוגר הדלת בעדה ומפקירה דלא הוי הפקר, וכמ"ש בח"ס, וה"נ בקרקע דבאמת הוא ברשותו וכיון שהגזלן עומד ומחזיק בה ואינו מניח לשו"א לזכות בה לא הוי הפקר ולהכי ניחא דלא מהני יאוש בקרקע מטעם הפקר דאפילו הפקר גמור לא מהני כנ"ל, ואע"ג דאמרינן לעיל דלענין הפקר מהני במושכרת לאחרים התם ה"ט דמתחילה השכירה לאחר א"כ הכח הזה אשר מסר להשוכר וקנה בחזקה כבר מסר לו ואין לו עתה רשות בזה וכשמפקירה לכל העולם אע"ג דהזוכה לא יכול לזכות אלא הוא אלא דכיון שאין לו כח להקנותו שפיר מהני הפקר אבל אם הקרקע הוא בגזילה דבאמת היא שלו וברשותו ויש לו כח להקנותו והגזלן סוגר הדלת בעדה דלא מהני הפקר, ועיין בזה. ובזה אפשר לישב קושית הח"ס או"ח סי' קכ"ד מהא דאמרינן בשבת קל"א דר"א ס"ל דמכשירי ציצית ומזוזה אינו דוחה שבת משום שבידו להפקירו, ולפמ"ש התוס' בפסחים דמי שאין לו קרקע פטור מפסח א"כ אמאי ס"ל לר"א דמכשירי פסח דוחה שבת הא גם פסח בידו להפקיר את הקרקעות ויהי פטור, והטעם הואיל ואי בעי מפקיר הוא כמו יכול לקיים שניהם, ולפמ"ש אפ"ל דמיירי שיש לו קרקעות שגזלו ממנו ומחויב בפסח דהרי יש לו קרקע והכא לא שייך הואיל ובידו להפקירן דלא מצי להפקיר וכמ"ש ולכאו' סבור הייתי לומר דלר"א לשיטתו דס"ל קרקע נגזלת וא"כ בלא"ה קרקעות הגזולין אינו יכול להפקיר כמו במטלטלין דגם לנותנן ולמוכרן לאחר אינו יכול כיון דקרקע נגזלת מקרי אינו ברשותו, והדרנא בי דבשבועות ל"ג והאמרי נהרדאי לא כתבינן אורכתא אמטלטלין ה"מ היכא דכפרי כו' והק' בתוס' למ"ד במרובה אפי' לא כפרי לא כתבינן ותי' דאיכא לאוקמי במקרקעי וכמ"ד משביע עדי קרקע חייב, דעל קרקע מצי למכתב אורכתא דמקרי ברשותו וכן תי' התוס' בב"ק ע"ש ולכאו' הא מבואר התם בדף ל"ז דמאן דס"ל משביע עדי קרקע חייב ס"ל דדרשינן ריבוי ומעוטי וס"ל דקרקע נגזלת וא"כ אמאי יכול למכתב אורכתא אקרקעות, הא גם קרקע אינו ברשותו, וע"כ דלא תלי' זה בזה דאפי' למ"ד קרקע נגזלת מ"מ יכול להקנותן לאחר ומיקרי ברשותו: יז) עכ"פ הדרינן לישב הקושיא דלפיכך לא מהני יאוש גבי קרקע אע"ג דהפקר מהני כמו שהעלנו דגם הפקר לא מהני בקרקע הגזולין וכמ"ש, אמנם לפ"ז דוקא בקרקע הגזולין לא מהני אבל אם הלך אחד מעירו ונתיאש מקרקע שלו לכאו' יהני יאוש שפיר ודלא כמ"ש הגאון מוהר"ם