פרי יצחק חלק ב טו

רק באבות דצריך כונה אפי' בדיעבד אבל מהלך ברגליו אין לי להתפלל בשו"א ומחויב לעמוד בכל י"ח ברכות, ולפ"ז נפלאו דברי הב"י חדא במ"ש אבל הרר"י כ' דצריך לעכב הבהמה ולא הזכיר כלל דלהרר"י תפלת י"ח מעומד דוקא ואינו יכול להתפלל במהלך ברגליו, ועוד מ"ש אח"כ ולענין הלכה אם אפשר לעכב הבהמה באבות יעכב דהוי כעין פשרה בין תוס' ורא"ש להרר"י דלתוס' ורא"ש דס"ל שמתפלל במהלך ברגליו א"כ כ"ש שא"צ לעכב הבהמה כלל דהא רוכב קיל ממהלך ברגליו ובשו"ע כ' דיש מחמירין לעמוד באבות ותימה שלא הביא כלל דברי הרר"י דצריך לעמוד בכל הי"ח ברכות ובאמת לא ידעתי מי הוא היש מחמירין, ועיין בב"ח שכ' דיש מחמירין אכולהו קאי גם על מהלך ברגליו מפני שבאבות צריך כונה כו' וכ"כ הרר"י, ולפמ"ש אין ענין דברי הרר"י לכאן דהוא ס"ל דמהלך אין להתפלל בשום ענין וברוכב משום ספיקא פסק לעמוד באבות אם השיירא הולכת. עכ"פ המורם מדברי הרר"י ז"ל דאין חילוק בין הביננו לתפלת י"ח כלל ושניהם לחומרא שאין להתפלל במהלך ברגליו לא הביננו ולא תפלת י"ח: אולם באמת קשה לדעת הרר"י מהא דאמרי' שם מ"ס תפלה מעומד עדיף ומ"ס מסמך גאול"ת עדיף הרי דמתפלל בדרך במהלך, ואין לומר דלדידי' פליגי בהשכים לישב בקרון ובספינה דמתפלל כשהוא יושב דהא להרר"י ז"ל גם במיושב יכול לכוין וכמש"כ בעצמו דישיבה לא גרע מעמידה, וכן אין לומר דהפלוגתא הוא במה שהקרון והספינה הולכים וכמהלך דמי מצד תנועת העגלה א"כ תיפשט מינה דגם לענין תפלה רכוב כמהלך דמי וצ"ע כעת: סימן ב אם מותר להמתין לכתחלה מלקרות ק"ש של ערבית עד סמוך לע"ה או דלכתחלה צריך לקרות קודם חצות הלילה תשובה בס"ד. הנה בשו"ת שאג"א סי' ד' האריך בזה ומסיק להלכה דאפי' לכתחלה רשאי להמתין מלקרות עד קודם עה"ש ודלא כהאחרונים באו"ח סי' רל"ה שנמשכו אחר דעת הרמב"ם בזה דלכתחלה אין לקרות רק עד חצות הלילה אלא דאם רצה שלא לקרות עד סמוך לע"ה הרשות בידו וע"ש היטב, ולפי שראיתי שדעת גדולי הפוסקים אשר כל ב"י נשען עליהם הוא להיפך דאין לקרות ק"ש לכתחלה אלא עד לכן אמרתי להאריך בזה קצת: והנה הטור כ' דאפי' לכתחלה יכול להמתין לקרות עד שיעלה ע"ה ומשום דאיפסקא הלכתא בגמ' כר"ג ועי' ב"י שכ"כ הרא"ש דלר"ג דס"ל עד שיעלה ע"ה א"צ להחמיר ולהרחיק עד חצות דהא חכמים לא פליגי עלי' דר"ג אלא בסייג כדי להרחיק את האדם מן העבירה ור"ג לא מצריך להרחיק וגם הרשב"א דקדק דאפי' לכתח' יכול להתעכב מלקרות עד שעה הסמוכה לעה"ש, אבל הרמב"ם כ' בפ"א מהל' ק"ש אי זהו זמן ק"ש בלילה מצותה משעת יציאת הכוכבים עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה ע"ה יצא יד"ח שלא אמרו עד חצות אלא להרחיק אדם מן הפשיעה, וכ"כ הסמ"ג מאימתי קורין שמע בערבין משעת צה"כ עד חצי הלילה כדברי חכמים ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה ע"ה יצא יד"ח דהלכה כר"ג שסובר כך ולא אמרו חכמים עד חצות אלא לכתחלה כדי להרחיק אדם מן העבירה עכ"ל, ומשמע שהן מפרשים דהא דאיפסקא בגמ' הלכה כר"ג היינו לאפוקי מר"א דאמר עד אשמורה ראשונה אבל במאי דאמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק מן העבירה הלכה כוותייהו דיחיד ורבים הלכה כרבים כו'. עכ"ל הב"י ע"ש, וכבר תמה ע"ז הב"ח דא"כ הו"ל לתלמודא לפסוק הלכה כחכמים דהא כולה הלכתא היא כחכמים ובחנם פסק הלכה כר"ג, וע"ש שפי' דבריהם כמ"ש הר"ר יונה בריש ברכות דחכמים ור"ג לא פליגי בתחלת מצוותה ותרווייהו ס"ל דאין להמתין לכתחלה עד אחר חצות ופליגי רק בדיעבד בעבר ולא קרא קודם חצות דלחכמים כיון דעבדו סייג עד חצות שוב אינו קורא אח"כ ואם קרא לא יצא יד"ח אבל לר"ג אף שעבר במזיד ולא קרא קודם חצות קורא אח"כ ויוצא יד"ח ע"ש: ובאמת מצאנו כי דעת הרי"ף ז"ל הוא ג"כ כהרמב"ם וז"ל הרי"ף בריש ברכות והני כולהו הלכתא נינהו מיהו הא דאמר ר"ג ודאמר רשב"י עד שיעלה ע"ה בדיעבד הוא ואפי' אי עבד הכי במזיד וקרא ק"ש קודם שיעלה עה"ש נפיק ידי חובתו ואע"פ שאינו רשאי לעשות כן דתניא חכמים עשו סיג לדבריהן כו' והא דר"ש דאמר פעמים שאדם קורא ק"ש של ערבית קודם נץ החמה דוקא בשעת הדחק כגון מי שהי' שיכור או חולה אבל אי עשה כן במזיד או בפשיעה לא יצא יד"ח דאמרינן כו' הני זוגי דרבנן דאשתכור בהלולא כו' ולא קרו ק"ש אתו לקמי' דריב"ל א"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד ע"ש המתבאר מדברי הרי"ף דהוא סובר ג"כ דהלכה כר"ג אלא דס"ל דלא אמר ר"ג אלא בדיעבד אבל לכתחלה גם לר"ג אינו רשאי להמתין עד אחר חצות, ולפ"ז ברור מאד דגם הרמב"ם ז"ל ההולך תמיד בעקבות רבו הרי"ף ז"ל הכי ס"ל דלכתחלה גם לר"ג צריך לקרות קודם חצות. ולפ"ז אני תמה מאד על הב"י שלא הביא כלל דעת הרי"ף שגם הוא ס"ל כרמב"ם וביותר תמוה מה שדחק בדעת הרמב"ם דס"ל באמת הלכה כחכמים ופשוט הוא כי דבריו עולים בקנה אחד עם מ"ש הרי"ף דר"ג גופי' לא אמר אלא בדיעבד והיינו כמ"ש רבינו יונה ז"ל דלרבנן אם לא קרא עד חצות אינו קורא אח"כ שהעמידו חכמים דבריהם במקום שוא"ת ולר"ג אף אם עבר ולא קרא קודם חצות קורא אח"כ אבל לכתחלה גם ר"ג מודה. וכ"ה דעת הרמב"ן ז"ל שכ' במלחמות פ"ק דברכות וז"ל וכך עיקרן של דברים שזמן ק"ש לקיים מצות חכמים עד חצות ואם עבר עליו חצות לילה בשינה או בפשיעה אחרת חייב מיתה אבל קורא הוא עד שיעלה ע"ה כו' הרי דגם הרמב"ן ז"ל ס"ל כהרמב"ם והרי"ף והרר"י דאפי' לר"ג אם עבר עליו חצות לילה בפשיעה חייב מיתה וכן נראה מדברי הרוקח בסי' שכ"ו שכ' זמן ק"ש ש"ע מיציאת הכוכבים עד עה"ש וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כו' ע"ש ומשמע דס"ל דגם ר"ג לכתחלה כרבנן ס"ל: וע"כ צריכין אנו למשכוני נפשן לישב קו' השג"א אשר הקשה על הרמב"ם ז"ל בזה, והנה תורף דבריו הוא דלפי דעת הרמב"ם והרר"י ז"ל ע"כ צ"ל דפליגי רק לענין דיעבד ולפ"ז לרבנן גם בדיעבד אם לא קרא קודם חצו' שוב אינו קורא לאחר חצות וע"ז הרבה להקשות שם ע"ש שכ' דמצד הסברא א"א לומר כן דמפני הסייג שלא יאמר אדם עדיין יש לי שהות ובתוך כך יעלה עה"ש ויעבור זמן ק"ש מה"ט בטלו חכמים את זה שלא קרא קודם חצות ממצות ק"ש ואינו רשאי לקרות עוד ועוד איך אפשר לבטל מצות ק"ש עכשיו בודאי ממאן דלא קרי קודם חצות מפני סייג של ספק ק"ש אחרת ע"ש: אולם באמת איני יודע מאי קשיא לי' יותר בזה שאינו קורא לרבנן אחר חצות ממה דמבואר דלאחר שעלה ע"ה אינו יוצא בק"ש ש"ע כ"א חולה או אנוס וכ"כ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל הפוסקים והרי הרא"ש והטור ס"ל היפך דעת הפוס' שכ' למעלה אלא גם לכתחלה יוכל להמתין מלקרות ק"ש עד סמוך לעה"ש ולדבריהם ר"ג ורבנן פליגי בלכתחלה ומ"מ ס"ל דדוקא אנוס שלא הי' יכול לקרות בלילה קורא ק"ש לאחר ע"ה אבל מי שאינו אנוס שאיחר במזיד עד שעלה ע"ה שוב אינו קורא ולפ"ז קשה מי שעבר במזיד ושהה עד לאחר עה"ש דס"ל לכל הפוסקים דשוב אינו קורא והאיך אפשר לבטל ממנו מ"ע של ק"ש והא כיון דאיכא אינשי דגני בההיא שעתא ומה"ת עדיין זמן שכיבה הוא ויוצא יד"ח ק"ש של לילה והאיך בטלו חכמים את זה ממצות ק"ש. והנה זה ברור דהא דשהה עד לאחר שיעלה ע"ה במזיד דאינו יוצא יד"ח ק"ש של לילה אח"כ אע"ג דאיכא אינשי דגני בההוא שעתא זהו רק מדרבנן אבל מה"ת בודאי יוצא יד"ח ק"ש אע"ג ששהה במזיד וכ"כ הרשב"א בחידושיו לברכות ד"ט וז"ל דכיון שזה נתעכב ושהה עד השתא דהוי יממא לכל מילי איכא למיגזר בה טפי בההיא שעתא בשל יום דלמא פשע