פרי יצחק חלק ב יד

מעכבין ואלו הן עמידה כו' עמידה כיצד אין מתפלל אלא מעומד כו' וכיון שכ' הרמב"ם בכאן דתפלה לכתחלה בעי עמידה ואם הי' דחוק או נאנס אין מעכבין וגם בהביננו כ' דיוצא יד"ח וא"כ תפלה גמורה היא ודינו כתפלת י"ח ולכן לא כ' דהביננו מעומד דסמך ע"ז שכ' דיוצא יד"ח ממילא דינה כתפלת י"ח, עכ"פ נתבאר מזה דהרמב"ם לא ס"ל לחלק בין הביננו לתפלת י"ח: אלא דלכאו' צריך ביאור מה נ"מ להרמב"ם בין תפלה קצרה לתפלת י"ח והביננו דהא לענין ת"ק כ' הרמב"ם דמתפלל אותה כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד. וגבי תפלת י"ח כ' נמי הי' יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד עומד ואם לאו יושב ומתפלל וא"כ אין שום חילוק ביניהם והרי בגמ' מחלק בין הביננו לתפלה קצרה דהביננו מעומד ות"ק מהלך, ונראה דשאני ושני דודאי הביננו מדינא בעי לכתחלה עמידה כמו תפלת י"ח שכ' הרמב"ם אין מתפלל אלא מעומד אבל ת"ק מדינא יכול להתפלל כשהוא מהלך אלא שמ"מ כ' ואם יכול לעמוד עומד והוא כמ"ש הכס"מ מדאמרינן התם רב חסדא ורב ששת הוי אזלי באורחא קם רב חסדא וקא מצלי וקם נמי ר"ש ואמר מהיות טוב אל תיקרי רע והאי צלותא תפלה קצרה היא דאלו הביננו לאו מהיות טוב נפקא דמדינא צריך לעמוד, ולפ"ז מ"ש ואם יכול לעמוד עומד היינו למצוה מן המובחר משום מהיות טוב אבל הביננו ותפלת י"ח מדינא צריך לעמוד אלא דאם אינו יכול לעמוד יושב במקומו, וזהו שדק הרמב"ם בלשונו הזהב וכ' לענין תפלה קצרה מתחלה דמתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד והיינו דמדינא מתפלל אותה כשהוא מהלך אלא משום מהיות טוב אם יכול לעמוד עומד ואלו לענין תפלת י"ח כ' להיפך הי' יושב בספינה אם יכול לעמוד עומד ואח"כ כ' דאם לאו יושב ומתפלל ומשום דמדינא צריך לעמוד אלא דאם הי' דחוק או נאנס יושב ומתפלל: ובדין זה תמוה לי דברי השו"ע בסי' ק"י שכ' ג"כ כדברי הרמב"ם ז"ל דת"ק מתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד, והנה כבר כתבנו דברי הכס"מ שהרמב"ם הוציא זה ממ"ש בגמ' דקם נמי רב ששת ואמר מהיות טוב והך צלותא ת"ק היא דאלו הביננו לאו מהיות טוב נפקא, והנה דברי הכס"מ צע"ג שכ' בפשיטות דהך צלותא היא ת"ק אם אמנם דהך צלותא לא הוי הביננו מ"מ לפי פשטות הסוגיא קאי על תפלת הדרך דמיירי התם מקודם דקאמר היכי מצלי ר"ח אמר מעומד ר"ש אמר מהלך וע"ז קאמר ר"ח ור"ש הוי קאזלי באורחא קם ר"ח וקא מצלי וא"ל ר"ש אוקמן נמי לדידי ואצלי מהיות טוב כו' וכ"ז קאי על תפה"ד וכ"כ התוס' שם והרי"ף והרא"ש ואיך כ' בפשיטות דזה קאי על ת"ק, ואין לומר דאף דקאי על תפלת הדרך מ"מ ילפינן מינה נמי לתפלה קצרה דזה אינו והחילוק רב ביניהם דתפה"ד עיקרה נתקן לכל היוצא בדרך שלא במקום סכנה ולכן אמר ר"ש אוקמן נמי לדידי מהיות טוב אבל ת"ק שעיקרה במהלך במקום סכנה א"צ לעמוד כלל אפי' אם יכול לעמוד. שוב מצאתי בס' אלי' רבא בסי' ק"י שכ' על דברי השו"ע וז"ל הטעם כ' בנ"צ דרמב"ם גריס בש"ס תפלה קצרה אפי' מהלך משמע דלכתחלה טוב מעומד ולא דק דכבר כ' הכס"מ דהרמב"ם למד זה מדאמרי' ר"ח ור"ש הוי אזלי באורחא כו' ואך קשה על מ"ש האי צלותא ת"ק הוא והא מפשטות הש"ס קאי על תפה"ד ונראה דלאו דוקא תפלה קצרה קאמר הכס"מ אלא דומיא דת"ק דמשמע דחד דינא אית להו ע"ש. והוא תמוה דאיך אפשר ללמוד ת"ק דעיקרה נתקן בהולך במקום גדודי חיות ולסטים מתפה"ד דהוא בכל היוצא לדרך: אבל באמת להרמב"ם ז"ל דברי הכס"מ נכונים בטעמם ומ"ש דהא דקמצלי הוא תפלה קצרה בדוקא הוא ולא משום דנלמד מתפה"ד, דהרי להרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בתפה"ד שלא הזכיר כלל תפה"ד אלא שכ' בפ"י מה' ברכות שכשיוצא מן העיר יאמר מודה אני לפניך שהוצאתני מן הכרך הזה לשלו' וכשם כו' ולא הזכיר בה חתימה וגם דמצלי בדרך עד פרסה וכבר תמה ע"ז רבינו הב"י בסי' ק"י, ועי' בפר"ח מ"ש לישב דברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דהא דאמרינן שם היוצא לדרך מתפלל תפה"ד היינו תפלה קצרה וסוגיא מיירי בהולך במקום סכנה ע"ש היטב, עכ"פ הרי דלהרמב"ם שיטה אחרת בדינים אלו ותפה"ד לא הזכיר כלל בחיבורו ואיך אפ"ל דהרמב"ם למד דין זה דת"ק אם יכול לעמוד עומד מתפה"ד שלא הזכיר כלל, ובע"כ דצדקו דברי הכס"מ דהרמב"ם ז"ל ס"ל דהא דקם ר"ש וקא מצלי היינו תפלה קצרה ולפ"ז גם הא דפליג ר"ח ור"ש אי בעי מעומד היינו נמי בת"ק, ובאמת דלפ"ז מיושב הגירסא והלכתא הביננו מעומד ות"ק בין מעומד בין מהלך ולכאורה מאי שייך והלכתא והא לא פליגי כלל בזה אבל לפ"ד ר"ח ור"ש פליגי באמת בת"ק והיינו דפסקינן דת"ק מהלך וכן ניחא בזה מה שהקשה הפר"ח אמאי לא קאמר מעיקרא דאיכא בין הביננו לת"ק דהביננו מעומד ות"ק מהלך משום דבת"ק איכא פלוגתא באמת, והרי"ף ז"ל דס"ל דמיירי סוגין בתפה"ד וכן הפלוגתא דר"ח ור"ש הוא בתפה"ד באמת לא גריס והלכתא רק מאי איכא כמ"ש לעיל. עכ"פ הרמב"ם לפי שיטתו ס"ל דהא דאמרינן שם קם ר"ש וקא מצלי אמר מהיות טוב הוא בת"ק ולהכי פסק דאם יכול לעמוד עומד, אולם לפי דעת כל הראשונים דהסוגיא מיירי לענין תפה"ד וכן הפלוגתא דר"ח ור"ש נראה ברור דבתפלה קצרה דפסקינן אפי' מהלך א"צ כלל לעמוד אפי' אם יכול ומשום דעיקרה נתקן במקום סכנה וראי' ברורה דהא ר"ח ס"ל דתפה"ד הוא מעומד ומ"מ בודאי לא פליג על הא דפסקינן דת"ק אפי' מהלך, א"כ כ"ש אנן דקיי"ל כר"ש אלא דמ"מ משום מהיות טוב צריך לעמוד ק"ו הוא דת"ק אין צריך לעמוד כלל והיינו דהטור כתב סתם דת"ק אפי' מהלך ובתפה"ד כ' דצ"ל מעומד וכן הראשונים והרי"ף והרא"ש כתבו לענין תפה"ד דמעומד טפי עדיף ולענין ת"ק כתבו בסתם דאפי' מהלך ובתוס' פסקו כר"ח דתפה"ד דוקא מעומד ובע"כ לא פליגי ע"ז דפסקינן ת"ק אפי' מהלך ובע"כ כנ"ל. ולפ"ז יש לתמוה על השו"ע בסי' ק"י שכ' ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל דאם יכול לעמוד עומד והרמב"ם לשיטתו שפיר אבל לדידן א"צ לעמוד כלל וכנ"ל, שוב מצאתי בחי' הרשב"א שכ' דקיי"ל כר"ש וכדאסקינא בסמוך ת"ק בין מעומד בין מהלך הרי דמשוה תפה"ד לת"ק ולא זכיתי להבין ד"ק דודאי גם ר"ח לא פליג אהא דפסקינן דת"ק הוא במהלך ומשום דהוא במקום סכנה וכ"נ מדברי הרי"ף והרא"ש דכתבו מתחלה דר"ח עדיפא לי' טפי ואח"כ כתבו דתפלה קצרה במהלך וע"כ כנ"ל: עכ"פ נראה ברור דלהרמב"ם ז"ל אין חילוק בין הביננו לתפלת י"ח, והנה גם מדברי הרר"י ז"ל מבואר דאין חילוק אלא דדעתו להיפך בשניהם לחומרא דבין הביננו ובין תפלת י"ח אין להתפלל מהלך בשום ענין, דהנה הרר"י ז"ל כתב לענין יושב על הבהמה דיש לו לעכב הבהמה דבקדושין אמרינן רכוב כמהלך דמי וכי היכי דמהלך ברגליו אינו יכול להתפלל כשהוא מהלך אלא יש לו לעמוד ה"נ כשרוכב אין להתפלל בשעת הילוכו אלא צריך לעכב הבהמה תדע דהא אמרי' הביננו מעומד ולא התירו במהלך, ואין לדחות דהתם מיירי כשאין השיירא הולכת דמאי פסקא כו', מיהו אפ"ל דאע"פ שאמרו רכוב כמהלך ומהלך ברגליו אין לו להתפלל בעוד שמהלך בשום ענין אפ"ה בדיעבד אם השיירא הולכת יתפלל בלא עיכוב הבהמה שהתפלה כיון שתלוי בכונה ובישיבת האברים בנחת אין לדמות ההליכה ברגליו שיש לו עמל בהליכתו ולא יוכל לכוין כלל להליכת הבהמה שיושב עלי' בנחת ובלבד שיעכב אותה באבות מפני שבאבות אפי' בדיעבד צריך כונה ואם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל עכ"ל הרר"י ז"ל בקיצור: והנה הב"י בסי' צ"ד הביא דברי הרר"י וכ' ע"ז ולענין הלכה נראה שאם אפשר לעכב הבהמה באבות יעכב ואם הוא במקום סכנה אפי' באבות לא יעכב, ולא עמדתי על דבריו ז"ל דלפי המתבאר מדברי הרר"י הרי ס"ל דמהלך ברגליו אין להתפלל במהלך בשום אופן אפי' השיירא הולכת והוכחתו ברורה מהא דפסקינן דהביננו מעומד ובע"כ לא ס"ל כמ"ש התוס' ורא"ש ורשב"א לחלק בין הביננו לתפלת י"ח שמתפלל אפי' מהלך, ומסופק רק ברוכב אם צריך ג"כ לעכב הבהמה משום רכוב כמהלך או דלענין זה לא הוי כמהלך דיכול לכוין יותר ממהלך ומשום ספיקא הכריע דאם השיירא הולכת לא יעכב