פרי יצחק חלק ב קמו

מייאש משום דהחמץ בודאי יהי' נאסר לעידן איסורא לכך ברגע קודם מיאש אולם לענין מנסך כ"ז שאין רואה שהתחיל לנסך איננו מייאש דדלמא יחזור בו ולא ינסך ואח"כ אין יאושו מועיל עוד שיקנה הגזלן וכ"כ האחרונים דהא דאמרינן והאי כיון דמטא עידן איסורא כו' היינו בשעת היתר עוד רגע אחת קודם שנאסר וכמ"ש גם בס' ב"ט בעצמו שם. אכן העיקר בפי' כוונת התוס' הוא כמש"כ במקום אחר (עיין בפר"י ח"א סי' נ"ח) דסברת רב הוא ע"פ מש"כ התוס' שם בראש הדבור מנסך קילב"מ ומטעם שלא יהא כל אחד וא' כו' אין לחייבו דמהאי טעמא לא מחייבינן לי' טפי אלא כאלו הוא היזק ניכר ע"ש הרי דחכמים קנסו משום שלא יהא כאו"א לעשות היזק שאינו ניכר כהיזק ניכר אלא מנסך אף דעשאו אותו כהיזק ניכר מ"מ הא קלב"מ אף בהיזק ניכר פטור, ולפ"ז מבואר שפיר סברת רב כיון דמטעם שלא יהא עשו אותו כהיזק ניכר ממילא שוב חייב על שעת הגבהה ואינו יכול לומר הש"ל ואף דעל מעשה הניסוך גופי' פטור משום דקילב"מ מ"מ כיון שעכ"פ עשאו אותו כהיזק ניכר נהי דאין לחייבו על הניסוך אבל ממילא שוב חייב על הגבהה דבהיזק ניכר אינו יכול לומר הש"ל כמבואר שם בסוגי', ולפ"ז מיושב שפיר כל הסוגי' דגם מנסך קנסא הוא דהא דעשאו אותו כהיזק ניכר משום קנס הוא שלא יהא כאו"א ודמי שפיר למטמא ומדמע כנ"ל ועתה נחזור לדברי המל"מ במש"כ דהיכי דהגזלן בעצמו עשה היזק שאינו ניכר אפי' בשוגג שוב אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, והנה מש"כ המל"מ בתחלת דבריו לתמוה על התוס' דנהי דהוי היזק שאינו ניכר מ"מ כיון שעשה ההיזק בידים אינו יכול לומר הש"ל דהא דתנן תרומה ונטמאת אומר הש"ל דוקא בנטמא מאלי' אבל טמאה בידים אף שהוא היזק שא"נ פשיטא דחייב כוונתו מבוארת דיהא חייב מטעם שמירה דבכה"ג שעשה היזק שא"נ בידים אינו יכול שומר או גזלן לומר הש"ל אלא דאח"כ כתב דבלא זה יתחייב מטעם מזיק כמו המטמא והמדמע ובסוף חוזר לתחילת דבריו למ"ש דגזלן העושה היזק שאינו ניכר בידים במזיד אינו יכול לומר הש"ל ומוסיף דכסבור לומר דאפי' אם הגזלן עושה היזק שאינו ניכר בשוגג ג"כ אינו יכול לומר שוב הש"ל, ועכ"פ מ"ש בס' תרומת הכרי בדעת רש"י דהוא משום גזלן דכיון דעושה היזק שאינו ניכר בידים חייב מטעם גזלן זהו ממש מש"כ המל"מ בתחלת דבריו דזהו כונת רש"י וס"ל דכן הוא בפשיטות עד שתמה על התוס' וגם מה שהביא ראי' בתרומת הכרי מהא דאמר רב מנסך ממש ורוצה לפרש דטעמא דרב דכיון שעשה בידים שוב לא יוכל לומר הש"ל דכך הוא הדין בגזלן כבר כתבנו דאדרבה דמשם עוד קשיא לסברא זו דא"כ אינו ענין כלל להא דחייבו חכמים להיזק שאינו ניכר ומאי ענין מנסך לכאן וכנ"ל, אכן אפי' אי נימא דבמזיד כשעושה הגזלן היזק שאינו ניכר שוב אינו יכול לומר הש"ל מ"מ מה שהוסיף המל"מ לומר דאפי' אם הגזלן עשה היזק שאינו ניכר בשוגג ג"כ אינו יכול לומר הש"ל הוא תמוה טובא ממשנה מפורשת דהמטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב וס"ל לרב מנסך ממש ואף דקי"ל בדרבה מיני' משום כיון דאגבהי' קני' והיינו שנעשה עליו גזלן ומ"מ הרי מפורש במשנה דבשוגג פטור ואף שכבר נעשה גזלן ע"י הגבהה מ"מ פטור הרי להדי' דיכול לומר הש"ל, ומה גם לפי שי' המ"ל דכל היכי שהגזלן עשה היזק שאינו ניכר בידים אפי' היכי דפטור מצד מזיק מ"מ שוב לא יכול לומר הש"ל א"כ מתפרש מתניתין דס"ל לרב מנסך ממש כפשטי' דאף דעל ההיזק פטור משום קילב"מ מ"מ חייב מטעם גזלן דשוב אינו יכול לומר הש"ל וכמו שכתב בס' תרומת הכרי והרי מ"מ תנן במשנה בשוגג פטור הרי דאף דנעשה גזלן מ"מ כיון שעשה אח"כ היזק שאינו ניכר בשוגג פטור גם משום לתא דגזלן ויכול לומר הש"ל. אלא דלכאורה אפ"ל דהא דאמרינן מכיון דאגבהה קני' היינו דוקא במזיד אבל בשוגג לא נעשה גזלן כלל בהגבהה וכ"כ בהדי' בס' ישועות יעקב חיו"ד סי' ד' לישב קושית התוס' על רש"י בחולין דף מ' בד"ה רבוצה במש"כ לא מבעי הגביהה דנעשה גזלן ויכול לאסור והקשו בתוס' דא"כ מאי פריך בגמ' ממנסך והא מכיון דאגבהה קני' ושוב יכול לאסור ותי' הישוי"ע דקושית הגמ' הוא משוגג דתנן בשוגג פטור אלמא דהיין נאסר ובשוגג הא לא נעשה גזלן דלא נתכוין לקנות בהגבהה דלא ידע כלל שהוא של חבירו וכסבור שהוא שלו וכ"כ בס' לב ארי' בחולין שם ולפ"ז יהי' מיושב גם דברי המל"מ דשא"ה דלא נעשה גזלן כלל ולהכי מצי למימר הש"ל. אולם באמת הוא תמוה לומר דבשוגג דמיירי במתניתין לא שייך מדאגבהי' קני' דאי נימא דבשוגג לא נעשה גזלן עליו א"כ ממילא פטור על הניסוך משום קי"ל בדרבה מיני' והנה בגמ' שם מייתי ברייתא דר"מ ס"ל המטמא והמדמע והמנסך אחד שוגג ואחד מזיד חייב ור' יהודה ס"ל בשוגג פטור ובמזיד חייב ומפרש בגמ' דפליגי אי קנסו שוגג אטו מזיד ע"ש והנה התוס' בד"ה מנסך קלב"מ כתבו להק' ונימא דחייב משום שלא יהא כאו"א ותי' דמשום שלא יהא עשו רק כהיזק ניכר ע"ש ולפ"ז אי נימא דבשוגג לא שייך מדאגבהי' קני' וממילא פטור על הניסוך משום קי"ל בדרבה מיני' דהא חייבי מיתות שוגגין פטורין וא"כ קשה היאך אפשר לר"מ לקנוס שוגג אטו מזיד דהא אפי' במזיד גופי' היכי דהוי קילב"מ פטור על היזק שא"נ משום דלא עדיף מהיזק ניכר וא"כ בשוגג היכי דהוא באמת קי"ל בדרבה מיני' איך אפשר לקנוס אטו מזיד דא"כ עוד חמור שוגג ממזיד שיהי' חייב יותר מאילו הי' היזק ניכר דהא גם בהיזק ניכר פטור היכי דקילב"מ וכן מאי פריך הגמ' שם לר' יהודה והא מנסך דאורייתא ולא קניס איך שייך לקנוס בשוגג כיון דקילב"מ ואפי' מזיד פטור בכה"ג כנ"ל וכן צ"ע במשנה דקתני המנסך בשוגג פטור ולפי הנ"ל הרי אין הפטור משום שניסך בשוגג דהא בכה"ג שלא קנה בהגבהה אפי' ינסך במזיד פטור משום דקלב"מ, ועוד דלפ"ז לא דמי מנסך למטמא ומדמע דהתם פטור בשוגג משום דלא שייך שלא יהא ובמנסך פטור משום דקלב"מ. ובע"כ צ"ל דבודאי הא דקתני במנסך בשוגג פטור אא"ל דמיירי היכי דשייך קלב"מ דא"כ הוא פטור אחר ולא משום דבשוגג לא קנסו משום שלא יהא וע"כ דגם בשוגג מיירי בכה"ג דנעשה מתחלה גזלן עלי' והיינו שמתחלה גזל ממש להיין ואח"כ ניסך בשוגג ולפ"ז אינו פטור משום דקלב"מ ורק משום דבשוגג לא קנסו ובמזיד חייב, ועכ"פ הרי מוכרח דגם הא דתנן בשוגג פטור מיירי בכה"ג שנעשה מתחלה גזלן ומ"מ כשניסך אח"כ בשוגג פטור אף משום לתא דגזלן הרי נתברר דהיכי דעשה הגזלן היזק שאינו ניכר בשוגג יכול לומר הרי שלך לפניך ודלא כמ"ש המל"מ וכנ"ל: סימן סב בדין גזל חביתא דחמרא ותברה או שתי' לאחר יאוש ובדין איתבר בפשיעה. בגמ' ב"מ דף מ"ג תנן השולח יד בפקדון בש"א ילקה בחסר וביתר ובה"א כשעת הוצאה, ובגמ' שם מאי כשעת הוצאה אלימא כשעת הוצאה מן העולם ובמאי אי בחסר מי איכא למ"ד והא תנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ואי ביתר היינו ב"ש אלא פשיטא כשעת הוצאה מבית בעלים לימא רבה דאמר כב"ש ופרש"י אלא כו' כשעת הגזילה וביתר פליגי דקאמרי ב"ש אם הוקרה ילקה לשלם כשעת הוצאה מן העולם וב"ה אמרי כשעת הוצאה מבית בעלים עכ"ל הרי דס"ד דגמ' דב"ש וב"ה פליגי בדרבה והיינו בהוקרה ותברה או שתי' דב"ש ס"ל כרבה דתברה או שתי' משלם ד' והיינו ילקה ביתר וב"ה ס"ל דמשלם זוזא כשעת הגזילה, וצ"ע דמאיזה טעם יפלוגו ב"ה אדרבה הא סברת רבה היא פשוטה דתברה או שתי' משלם ד' דמי גרע ממזיק דעלמא דאם לא גזל מתחילה ותברה או שתי' משלם ד' מדין מזיק וכי בשביל שגזל מתחילה ונעשה גזלן ישלם רק זוזא כשעת הגזילה כיון שהזיק בידים, ועי' תוס' שם ד"ה לימא שהקשו לוקי פלוגתייהו באיתבר ממילא ורבה כב"ה ותי' דא"כ לא הוי פליג ב"ש ע"ש, וקשה דכי מוקי פלוגתייהו בתברה ושתי' מ"ט פליגי ב"ה, וכן בב"ק דף ס"ה כי קאמר רב ביוקרא וזולא היכי דמי אילימא דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' קרן כעין שגנב לימא פליגי דרב אדרבה ע"ש ומשמע ג"כ דיש סברא לומר דפליג אדרבה וצ"ע מאיזה טעם: