פרי יצחק חלק ב קמג

כמו בישראל כן הי' נראה לכאורה, אבל אחר העיון הנה מצאתי ברש"י ביבמות דף ס"ב גבי הא דהי"ל בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר ר"י אמר קיים פו"ר ור"ל אמר לא קיים פו"ר כו' ואזדי לטעמייהו דאיתמר הי"ל בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר ר"י אמר אין לו בכור לנחלה דהא הו"ל ראשית אונו ור"ל אמר יש לו בכור לנחלה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וצריכי דאי אשמעינן בקמייתא בההיא אר"י משום דמעיקרא נמי בני פו"ר נינהו אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה נינהו אימא מודה לי' לר"ל ע"ש ופרש"י וז"ל בנכריותן לאו בני דין נחלה נינהו דבת כבן ובכור כפשוט אבל ירושה נהגא בהו כדאמרינן בקידושין עכו"ם יורש את אביו ד"ת עכ"ל הרי מבואר בהדי' דבת ובן כהדדי נינהו ודוקא בישראל בן קודם לבת, הן אמת דמגוף דברי הגמ' דקאמר דלאו בני נחלה נינהו אין הכרח למ"ש רש"י דבן ובת כהדדי נינהו דהא אפ"ל דהא דקאמר דלאו בני נחלה נינהו היינו נחלת בכורה דבכור כפשוט וכ"כ באמת התוס' ע"ש ובהכי אתי דברי הגמ' כפשטן דכיון דלאו בני נחלה נינהו בגיותן ובכור כפשוט לכן הו"א דמודי לי' לר"ל דיש לו בכור לנחלה אבל מ"מ מדברי רש"י מבואר בהדי' דבן ובת כהדדי נינהו בעכו"ם ושניהם יורשין כאחד כנ"ל והנה סוגי' זו איתא ג"כ בבכורות מ"ז ושם לא מפרש רש"י כנ"ל וע"ש בגמ' דאי איתמר קמייתא בהא קאמר ר"ל משום דבהיותו עכו"ם לאו בני נחלה נינהו אבל בהא אימא מודה לי' לר"י ופרש"י עכו"ם אינן בני נחלה לירש את אביהן עכו"ם אחר שנתגיירו בפ"ק דקידושין עכ"ל וביאור דבריו נראה דאף דעכו"ם יורש את אביו מ"מ בהיותו עכו"ם לאו בני נחלה נינהו כיון דאם נתגיירו הבנים אינם יורשים את אביהם עכו"ם וכמבואר בקידושין דגר את העכו"ם אינו מד"ת אלא מדברי סופרים ולפ"ז כיון דעכ"פ בניהם שנתגיירו אינן יורשים אותו לפיכך לא מקרי בני נחלה כישראל, והיינו דקאמר אבל בהא אימא מודה לי' לר"י דלא תוהו בראה לשבת יצרה והא עבד לי' שבת ע"ש ומשום דלשבת יצרה מקיים העכו"ם אפי' בבנים שנתגיירו ואף דאין יורשין אותו מה"ת משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואינו מתיחס אחר האב מ"מ שבת מיהא קיים וכ"כ התוס' בגיטין מ"א גבי לישא שפחה אינו יכול דאי הי' יכול לישא שפחה ולקיים שבת כל דהו משום מצות פ"ור לא הוה כפינן לרבי' הרי דעבד הנושא שפחה מקיים לשבת יצרה אף דעבד אין לו יחס והכ"נ מקרי והא עבד לי' שבת בעכו"ם אף בבנים שנתגיירו כן נ"ל לפרש"י, אך ביותר נראה להגיה בפרש"י עכו"ם אינן בני נחלה לירש את אביהן עכו"ם אחר שנתגייר והיינו דהא לאחר שנתגייר שוב אין בניו עכו"ם יורשין אותו ולאו בני נחלה נינהו השתא ולפיכך יש לו בכור לנחלה שוב מצאתי שגם בב"ח הגיה כן, ובתוס' שם כתבו וז"ל פי' בקונ' עכו"ם אינם בני נחלה משנתגיירו ובפ"ק דקידושין משמע דהם בני נחלה דאמרינן בקידו' דעכו"ם יורש את אביו ד"ת אלא לאו בני נחלה נינהו היינו תורת בכורה עכ"ל ודבריהם נפלאו מאד דהא ברש"י מבואר בהדי' דמשנתגיירו אינם בני נחלה והלא מפורש כן בקידושין בהדי' דעכו"ם את הגר וגר את העכו"ם אינו יורש ד"ת ומה השיגו על רש"י מהא דעכו"ם יורש את אביו ד"ת וכבר העירו בזה המפר' וצע"ג, מיהו עכ"פ דעת רש"י ביבמות מבואר בהדי' דס"ל דגבי עכו"ם בן ובת כהדדי נינהו וכנ"ל ואחר העיון יש להביא ראי' לזה מירושלמי סוף שביעית על המשנה לוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו וז"ל הירושלמי ר' לעזר אומר ובלבד לבניו ר' יוסי בעי מהו ובלבד לבניו אם יש לו בנים מחזיר לבנים ואם אין לו בנים מחזיר לבנותיו שלא תאמר הואיל ואין ירושת הגר ד"ת יחזיר לבניו כיוצא בו מי שמת סוף משפחתו ואין לו יורש אלא אמו לא יחזיר ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו עכ"ל ועי' במפרש, וביאור דברי הירושלמי נראה דר' לעזר אומר ובלבד לבניו הוא דרוח חכמים נוחה הימנו ודייק מהא דתנן במשנה לא יחזיר לבניו ואם החזיר כו' הרי דבניו דוקא ומפרש ר"י דמהו ובלבד לבניו לא דר"ל דאם אין לו בנים אלא בנות לא יחזיר לבנותיו אלא דבא לומר דאם יש בנים מחזיר לבניו והיינו דאם יש לו בנים ובנות לא אמרינן דיחזיר לכולם גם להבנות אלא יחזיר רק לבניו דוקא אבל אם אין לו בנים רק בנות יחזיר לבנותיו שלא תאמר הואיל ואין ירושת הגר ד"ת דהא גר את הגר אינו יורש מה"ת ורק מדרבנן אם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו לכן דוקא יחזיר לבניו ולא לבנותיו אם אין לו בנים ואשמעינן ר"י דגם לבנותיו מחזיר ועיין בקידושין י"ח דרמי ממתני' אברייתא דתניא אין רוח חכמים נוחה הימנו ומשני כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה וע"ש פרש"י ומה שהק' התוס' שם ופר"י דהורתו ולידתו שלא בקדושה רו"ח נוחה הימנו וכן פי' הר"ש בשביעית וע"ש שכ' דהיכא דהורתו ולידתו שלא בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו שמא יחזור לסורו דעכו"ם יורש את אביו ד"ת והרי מתחלה הי' ראוי לירש ע"ש, ולפ"ז אי נימא דגם גבי עכו"ם בן קודם לבת ד"ת א"כ מאי אשמעינן ר' לעזר ובלבד לבניו אם יש לו בנים והיינו דיחזיר לבניו לחוד ולא לבנותיו פשיטא דהכי הוא דהא במקום בן גם בהיותו עכו"ם לאו בת ירושה היא ופשיטא דמכ"ש לאחר שנתגיירו אינם יורשים במקום בנים וכן שמא יחזורו לסורן לא שייך כיון שגם בהיותם עכו"ם לא ירשו במקום בנים ולמה יחזורו לסורן ובע"כ צ"ל כנ"ל דבעכו"ם בן ובת כהדדי נינהו ויורשין בשוה ולהכי אשמעינן דמ"מ אם נתגיירו ומת האב יחזיר לבניו ולא לבנותיו ואף דמתחלה היו גם הם יורשין עם הבנים מ"מ לא חיישינן שמא יחזורו לסורן והטעם נראה פשוט דגבי גר שנתגיירו בניו עמו חיישינן שפיר שמא יחזורו לסורן כיון דבעכו"ם יורש את אביו וכן בישראל בן יורש את אביו ולפ"ז אחר שנתגיירו אם לא ירשו אביהם יחזורו לסורן דיצאו מכלל עכו"ם וגם לכלל ישראל לא באו אבל בבנות במקום בנים דהא גם בישראל אין בנות יורשין במקום בנים לא יחזורו לסורן בשביל זה דלא עדיפי מישראל ורק במקום שאין בנים דאז גם בישראל הבנות יורשין אביהם לכך מחזיר לבנותיו ומוכח כנ"ל. והנה המפרש פי' שלא תאמר הואיל ואין ירושת הגר ד"ת כו' ואין בניו שהיו לו בגיותן יורשין אותו ד"ת יחזיר לבניו ולא לבנותיו אם אין לו בנים ואשמעינן ר' לעזר אם הם רק בניו אפי' בנותיו יורשין אותו והוא דוחק דהא משמע דר"ל מדקדק ובלבד לבניו דוקא ועוד קשה טובא דהא הירושלמי מסיים כיוצא בו אם אין לו יורש אלא אמו מחזיר לאמו ורו"ח נוחה הימנו וא"כ איך אמר ר"ל ובלבד לבניו ובנותיו דלפי' המפרש ע"כ צ"ל דהא דקאמר ובלבד היינו למעוטי שאר יורשין וא"ל דר"ל פליג ע"ז באמת וס"ל דוקא בניו ובנותיו דא"כ דברי הירוש' סותרין מיני' ובי' ועוד הא כיוצא בו קאמר. ולכן נראה לפרש דברי הירושלמי כמ"ש דר"י מפרש דברי ר"ל דהא דקאמר ובלבד לבניו היינו לאשמעינן דאם יש לו בנים מחזיר לבניו דוקא ולא לבנותיו אבל אם אין לו בנים מחזיר גם לבנותיו והא דקאמר שלא תימא הוא דברי ר"י ואשמעינן דגם בנות יורשין אותו ובלבד לבנים הוא אם יש לו בנים כנ"ל ומסיים דכיוצא בו ל"ד בנותיו אלא אפי' אם מת סוף משפחתו ואין לו יורש אלא אמו אם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו וכמו שפי' המפרש דבגר מיירי שכלה סוף משפחת אביו וחזרה הנחלה לאמו ואין אמו יורשת אותו ד"ת מ"מ רו"ח נוחה הימנו ובגר מיירי דלא משכחת אדם מישראל שאין לו יורשין ואף דהכא ליכא הטעם שמא יחזור לסורו מ"מ רו"ח נוחה הימנו, הן אמת דמ"ש המפרש דבגר מיירי שמת דיחזור לאמו לפ"ז קשה לכ' תיפוק לי' דגם אביו אין יורש אותו ד"ת ויותר נראה לומר דבישראל גמור מיירי רק שאבי אביו הי' גר ובכה"ג אפשר דכלה סוף משפחתו ולכן יחזיר לאמו ורוח חכמים נוחה הימנו ואף דאמו אין יורשת אותו מה"ת מ"מ תק"ח הוא דאינו בדין שאם אין לו יורשין יעזוב לאחרים חילו ולהכי יחזור לאמו אבל בגר גמור אפשר לבנים ולבנות הוא מחזיר אבל לא לאביו ולאמו ומ"מ פי' הירושלמי נראה כמ"ש דהא דקאמר ר"ל ובלבד לבניו היינו דיתן לבנים ולא לבנות אם יש לו בנים וכנ"ל, עכ"פ הרי נתבאר דבעכו"ם בן ובת ירתי כהדדי, ולוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו אם יש לו בנים ובנות לא יחזיר כ"א לבנים ואף דבגיותן כהדדי ירתי מ"מ אח"כ כשנתגיירו יחזיר לבניו לבד והטעם כנ"ל דבכה"ג לא חיישינן שמא יחזורו לסורן משום דלא עדיפי מישראל ורק אם אין לו בנים מחזיר לבנותיו כנ"ל: