פרי יצחק חלק ב קמא

השתא דמיעט הלך וישב לו בהדי' ממעטים הלך וישב לו אפי' ישב לו מחמת שאינו לפי כבודו אבל אם הי' מכח מדאיצטריך אז לא הוי ממעטינן בכה"ג עכ"ל השיטה. אכן דברי השיטה צע"ג דמה נ"מ בין אם ממעטינן הלך וישב לו מעמו או מכח מדאיצטריך תעזוב לאין בעליו עמו ומש"כ השיטה השתא דמיעט הלך וישב לו בהדי' ממעטים הלך וישב לו אפי' מחמת שאינו לפי כבודו לא ידעתי שום הכרח לזה דהרי אפ"ל דזקן ואינו לפ"כ הוי כחולה וזקן שאינו יכול לסייעו דמרבינן מתעזוב לשאין בעליו עמו, ואי נימא דזהו מסברא דלא מקרי שאין יכול לסייעו ולא הוי כחולה וזקן א"כ כך לי הייתי ממעטו מדכתיב תעזוב לשאין בעליו עמו ולזאת דברי השיטה צ"ע לכאורה ועצם חקירה זו יש לחקור אף אי נימא דהדין הוא דגם בכה"ג חייב לפרוק לבדו מ"מ יש לחקור לפמ"ש במק"א דמצות פריקה הוא דוקא בשאין הבעלים יכול לטעון ולפרוק לבדו הא אם יכול לטעון ולפרוק לבדו ליכא מצות פריקה ויש לחקור באם הבעלים באמת יכולין לפרוק לבדם דבכה"ג ליכא מצות פריקה אם בעל הבהמה הוא זקן ואינו לפי כבודו אם יש מצות פריקה בכה"ג על האחר. דאף אי נימא דזקן ואינו לפי כבודו הוי כזקן או חולה והפוגע מחויב לפרוק מ"מ אפשר דזקן ואינו לפ"כ שיוכל לפרוק לבדו אין הפוגע מחויב לפרוק, דהנה בהא דהלך וישב לו ואמר לו אם רצונך לפרוק פרוק דפטור יליף מהא דכתיב עמו הרי דמסברא החיצונה הו"א דיוכל לומר לו אם רצונך לפרוק פרוק אלא דגזה"כ הוא דפטור דכתיב עמו, וכבר כתבתי במק"א דלכאורה צ"ע ל"ל קרא לזה מהכ"ת יטיל עצמו על הפורק והוא בעצמו יהי' יושב בטל וכתבתי להסביר דבע"כ מיירי דהבעלים אינם יכולים לפרוק לבדם דבלא"ה ליכא מצות פריקה כלל וכ"נ מפי' רש"י שם דף ל"א בד"ה צערא דמרא העומד שם ואינו יכול לטעון לבדו וכן לפרוק ע"ש והפורק בודאי מיירי דיכול לפרוק לבדו דאם גם האחר אינו יכול לפרוק לבדו מה ענין לומר אם רצונך לפרוק פרוק כיון שאינו יכול ובע"כ מיירי דהבעלים אינם יכולים לפרוק לבדם והאחר יכול לפרוק ולטעון לבדו, ולפ"ז מסברא החיצונה הייתי אומר כיון דהפוגע בודאי מחויב לסייע להבעלים שאינו יכול לפרוק לבדו שזהו מצות פריקה וכיון שהאחר הפוגע יכול לפרוק לבדו בלא סיוע שהוא משא קל של אדם אחד ל"ל סיוע של הבעלים ובא ע"ז גזה"כ עמו דאף שהוא משא קל ויכול לפרוק בלא סיוע מ"מ אם אין הבעלים רוצים לסייעו פטור מלפרוק ועכ"פ כיון דזהו רק מצד גזה"כ אפ"ל דכל שהבעלים הוא זקן ואינו לפי כבודו הוי כזקן או חולה וחייב לפרוק לבדו, אולם כשהבעלים יכולים לפרוק לבדו דבזה מצד הסברא ליכא מצות פריקה כלל אפשר דאף אם הבעלים הוא זקן ואינו לפי כבודו מ"מ ליכא בכה"ג מצות פריקה כלל דמה לו להפוגע מה שהוא אינו לפ"כ להבעלים ודו"ק. והנה לפי מש"כ הרמב"ם בגדר זקן ואינו לפ"כ דזהו לאו דוקא חכם בתורה רק אפי' זקן מכובד שאין דרכו ליטול פטור נראה בודאי דבכה"ג אם הוא זקן מכובד אין ספק כלל דבין בהלך וישב ובין ביוכל לפרוק לבדו פטור הפוגע מלפרוק דמה בכך שהוא זקן מכובד שאין דרכו ליטול וכי בשביל כבודו מחויב הפוגע לטפל בו דמה לו בזה וזה ברור, ורק עיקר הספק הוא במי שהוא חכם בתורה וכן אפי' חכם בתורה לפמ"ש הרמב"ם דלפנים משורת הדין אף נשיא שבישראל פורק הרי דגם חכם יכול למחול על כבודו ומשום דהרב שמחל על כבודו כבודו מחול וכמו שכתבו האחרונים נראה ג"כ דאין ספק בזה דמהכ"ת נימא דבשביל שהוא זקן ואינו לפ"כ יהי' מחויב הפוגעו לפרוק ואם התורה פטרה את הזקן ואינו לפ"כ להגביה אבידה ולפרוק ולטעון אולם מה"ת לחייב איש אחר לפרוק בשביל שהבעלים אינו לפי כבודם ודוגמא לזה ממה שאמרו אונס רחמנא פטרי' אבל לא אמרינן אונס רחמנא חייבי' וה"נ אם פטר הכתוב זקן ואינו לפ"כ מהכ"ת לחייב הפורק בשביל שהבעלים הם זקן ואינו לפי כבודו. אולם עיקר הספק לפי מש"כ הרא"ש בבעי' דדרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר דכיון שפטרה התורה זקן ואינו לפ"כ איסורא הוא לגבי דידי' שמזלזל בכבוד התורה במקום שאין חייב ולשיטתו זקן ואינו לפי כבודו ה"נ דאסור לו לפרוק משום שמזלזל בכבוד התורה ובזה יש לספק כיון דאסור לו מה"ת לפרוק אפשר דהוי כחולה או זקן שאינו יכול לפרוק בעצמו כלל אף ע"י סיוע ה"נ הא אינו יכול לפרוק או דלמא דשאני וכנ"ל. ולפ"ז מ"ש בס' יד אליהו וז"ל דיכול הלה לומר אינך יכול להתנהג כת"ח ולהטיל המשא שלך עלי דבריו צ"ע דלפי שי' הרא"ש דאיסור הוא לת"ח לזלזל בכבודו א"כ מה ענין לומר דאינך יכול להתנהג כת"ח כיון שבאמת ת"ח הוא ואסור לו לפרוק לשי' הרא"ש. והנה לפי מש"כ הכס"מ ס"ל להרמב"ם ג"כ דאסור לו לזלזל בכבוד תורתו אלא היכי שעושה לפנים משוה"ד אין זה זלזול בכבודו שעושה לכבוד המקום ולפ"ז היכי שעושה בשלו יהי' איסור לגבי' גם לשי' הרמב"ם ולפ"ז גם לשי' הרמב"ם צ"ע כנ"ל אכן נראה דאפי' לפמש"כ הרא"ש דכיון שפטרה התורה זקן ואינו לפ"כ איסור הוא לגבי דידי' שמזלזל בכבודו במקום שאינו חייב מ"מ נראה דזהו דוקא בשל אחרים דמכיון שהוא פטור איסור הוא לגבי' לזלזל בכבוד התורה אולם זקן ואינו לפ"כ בשלו אם רוצה למחול ולזלזל את כבודו אין עליו איסור מפני שמזלזל בכבוד התורה, דהנה במשנה ב"מ דף כ"ט מצא שק או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול ה"ז לא יטול ובגמ' ד"ל אמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר וכל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען, והב"י בסי' רס"ג כתב והוה תמיהא לי מאי קמ"ל רבא מתניתין היא עד שלמדתי מדברי הרמב"ם ישובו של דבר שכתב מצא כו' ואומד את דעתו אלו הי' שלו אם הי' מחזירן לעצמו כך חייב להחזיר בשל חבירו ואם לא הי' מוחל על כבודו אפי' הי' שלו כו' ע"ש ודבריו צריכין ביאור ובספרי (עיין שו"ת פר"י ח"א סי' נ"ו) כתבתי להסביר דבריו ותוכן דברי שם דהנה עיקר מה שהוא לכבוד הזקן או אינו לפי כבודו יש ע"ז אומדן דעת העולם, אולם כל אדם בעצמו בהנהגתו התמידית אין כל דעות בני אדם שוות יש שמקפיד על כבודו הרבה ולא יחוס על ממונו, ויש שממונו חביב עליו ביותר ובשביל ממונו ימחול על כבודו וישא לביתו אף שק וקופה מה שאינו לפי כבודו באמת ויפרוק ויטעון בשלו. והנה ממתני' הו"א דכל שאין דרכו ליטול ה"ז לא יטול היינו שלפי אומדן דעת בנ"א אין דרכו ליטול שאין זה לפי כבודו לפי דעת העולם ואף כי מ"מ הוא בעצמו חס על ממונו ומוחל על כבודו בנוגע לשלו בכה"ג מ"מ כיון שבאמת אינו לפי כבודו פטרו רחמנא כיון שהוא זקן ואינו לפ"כ, וע"כ אשמעינן רבא כללא דכל שבשלו מחזיר היינו כיון שהוא בעצמו מוחל על כבודו בשלו ומחזיר בכה"ג אף שבאמת אין זה לפי כבודו בשל חבירו נמי מחזיר וזה שכתב הרמב"ם ואומד את דעתו אלו הי' שלו הי' מחזירן כו' וטובא קמ"ל רבא, ועכ"פ נראה ברור דכל שבשלו מחזיר אף שבאמת אינו לפי כבודו וזלזול הוא לגבי' מ"מ בשל חבירו נמי מחזיר, וכן נראה ברור מלשון הטור שכתב המוצא דבר שהוא מתבייש להחזירו אם הוא מחזיר בשלו כו' הרי דאף אם באמת אינו לפי כבודו ומתבייש להחזירו רק כיון שבשלו מוחל על בזיונו ומחזיר צריך להחזיר בשל חבירו. ואי נימא דכל שלפי האמת אינו לפי כבודו אסור לאדם אף בשלו לזלזל בכבוד תורתו ולפ"ז הא דאמר רבא כל שבשלו מחזיר ומוחל על כבודו באמת באיסורא הוא עביד בשלו וא"כ קשה היאך אפשר דבשל חבירו נמי מחזיר נהי דהוא לעצמו עושה איסור ומזלזל כבוד תורתו איך אפשר שיהא מחויב לעשות איסור בעד אחרים לזלזל כבוד תורתו בשל חבירו ועוד אי נימא דבשלו עביד איסורא מנ"ל לרבא זה הכלל ובע"כ צ"ל דכל אדם בשלו יכול למחול על כבוד תורתו בשביל ממונו וליכא איסורא בזה ומש"כ הרא"ש דכיון דפטרה התורה זקן ואינו לפ"כ איסור הוא לגבי' שמזלזל בכבוד תורתו במקום שאינו חייב היינו רק בשל חבירו במקום שאינו חייב אבל בשלו בשביל עצמו מותר לפרוק ולטעון אף שאינו לפי כבודו. ועיין בשיטה מקובצת דף ל' שכתב בשם הרא"ש לענין מה שאמרו בגמרא אלימא לכהן והיא בבה"ק פשיטא לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה וז"ל הרא"ש שם הקשו בתוס' דהאי לאו אינו שוה בכל וליתי עשה ולידחי ל"ת ועשה שאינו שוה בכל וי"מ דעשה דהשבה נמי לא עדיף מיני' דאיהו נמי אינו שוה בכל דאינו נוהג לא בזקן ואינו לפ"כ ולא בנשים משום דכל כבודה כו' ולאו מלתא היא דבין בזקן ובין בנשים נוהג שכל דבר שבשלו דרכו ליטול בשל חבירו חייב להחזיר עכ"ל הרי מבואר בהדי' דהא דאמרינן כל שבשלו מחזיר כו' היינו אף שבאמת אינו לפי כבודו מ"מ כיון שבשלו מוחל על כבודו כך צריך להחזיר בשל חבירו ולהכי הוי עשה השוה בכל שנוהג אף בזקן ואינו