פרי יצחק חלק ב יג

הרי באמת ברישא פליגי באבוה דשמואל ולוי אי תפלה מעומד עדיף היינו נגד מהלך או מסמך גאול"ת עדיף ולפ"ז בסיפא שפיר אפל דפניני אכ אי תפלה מעומד עדיף היינו נגד מיושב ומשום דבקרון ובספינה בע"כ מתפלל מיושב, ולפ"ז בתרתי פליגי אי תפלה מעומד עדיף נגד מהלך במסמך גאול"ת וגם אי תפלה מעומד עדיף נגד מיושב ושפיר למד המור דבקרון או בספינה מתפלל מיושב: אולם עדיין קשה מנ"ל להטור באמת דהא דפליגי בסיפא אי תפלה מעומד עדיף היינו משום דמתפלל בקרון כשהוא יושב וכמ"ש הב"י דלמא הא דפליגי אי תפלה מעומד עדיף היינו משום הילוך הספינה והקרון דדמי כמהלך בעצמו ובזה פליגי ממש אי תפלה מעומד עדיף משיסמוך גאול"ת ויתפלל מהלך כמו ברישא: ובאמת בלא"ה אי אפשר לומר דהטור למד דין זה מכאן דהנה הטור בסי' פ"ט לא העתיק כלל סיפא דברייתא דהי' יושב בקרון או בספינה כ"א השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע ומתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל במאי קמפלגי מ"ס תפלה מעומד עדיף כו' ולא הביא כלל הך בבא דהשכים לישב בקרון או בספינה וכלשון הזה ממש כ' הרא"ש והנראה דאינם גורסים כלל בברייתא הך בבא דהי' יושב בקרון או בספינה דאל"ה לא הו"ל להשמיטי, והנה הב"י הוסיף להביא גם הך בבא דהשכים לישב בקרון וכ' הפרישה דאע"ג דמילתא דתמיה הוא לפי גירסת הב"י דמה יש לנו לחלק בין יושב בקרון להולך ברגליו מ"מ צ"ל הגירסא כמו שכ' הב"י ואף דרבינו והרא"ש לא הביאו משום דאין נפקותא מינה הכא מ"מ צ"ל שרבינו גריס הכי בברייתא מדכ' רבינו בסי' צ"ד וכן אם הי' בקרון או בספינה יושב ומתפלל ואין לו סמך לאותו הדין אלא מזאת הברייתא וכמ"ש הב"י שם שרבינו למדו מכאן מדפליג רשב"א ואמר בין כך כו' ואמרינן במאי קמפלגי מ"ס תפלה מעומד עדיף ומ"ס מסמך גאול"ת עדיף ש"מ שמתפלל בקרון כשהוא מיושב וא"כ ע"כ צריך לגרוס אותו בברייתא אף שלא הביאו עכ"ד, אולם העיקר דהרא"ש והטור אינם גורסים בברייתא הבבא דהי' יושב בקרון כו' דאל"ה הו"ל להביא הברייתא כצורתה וכ"כ השג"א בתשובה (סי' ט"ו) דהרא"ש לא גריס סיפא דברייתא ולפ"ז צ"ל שגם הטור לא גריס זאת מדלא הביאה כלל: אולם מה שכ' הטור דהי' בקרון או בספינה יושב ומתפלל הנה באמת מבואר כן ברמב"ם פ"ה מהל' תפלה וז"ל אין מתפלל אלא מעומד הי' יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד יעמוד ואם לאו יושב במקומי ומתפלל ועי' בלח"מ שכ' דמסוגיא בפ' תפה"ש דהשכים לישב בקרון ובספינה מ"ס תפלה מעומד עדיף משמע כדברי רבינו ז"ל דא"צ לעמוד ע"ש וכבר כתבנו דאין מסוגית הגמ' ראי' לדין זה לא מבעי להרא"ש והטור דלא גרסי כלל הך סיפא דהשכים לישב בקרון אלא אפי' אי נימא דהרמב"ם גורס בברייתא השכים לישב בקרון או בספינה מ"מ אין ראי' כלל לזה כמ"ש דהא דאמרינן דפליגי אי תפלה מעומד עדיף היינו משום שהקרון או הספינה מהלך ולפ"ז אף שהוא עומד מ"מ חשיב כמהלך, וליכא למימר דמסברא ידעינן דכיון דהקרון והספינה מהלכים ואם אמרינן דכמהלך דמי א"כ אין נ"מ במה שיעמוד דסוף סוף הרי הקרון והספינה הולכים, ליתא דא"כ אמאי כ' הרמב"ם אם יכול לעמוד עומד והרי הקרון או הספינה מהלכים ובע"כ אף דהקרון והספינה הולכים והוי כמהלך מ"מ אם יכול לעמוד עומד שלא יהי' יושב ומהלך דתרי ענינא נינהו ואף אם הוא מהלך מ"מ צריך שלא יהי' ג"כ יושב, וא"כ מנ"ל להרמב"ם דאם לאו יושב במקומו ומתפלל והב"י כתב דנראה דהטור למד את זה מגמ' ברכות ל' אלמא דבעי לימוד: לכן נראה דדין זה שכ' הרמב"ם דהי' יושב בקרון או בספינה דיושב כדרכו ומתפלל אינו נלמד מהגמ' שכ' הב"י ואפשר דגם הרמב"ם לא גריס הך בבא דהשכים לישב בקרון, אולם מקורו הוא ממשנה ערוכה בברכות כ"ח ע"ב ז"ל המשנה הי' רוכב על החמור ירד ויתפלל ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קה"ק הי' מהלך בספינה או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קה"ק, וגירסת הרמב"ם בפי' המשנה הי' יושב בספינה או בקרון או באסדא ופי' קרון מין ממיני העגלות ע"כ וכ"ה הגירסא במשנה שבמשניות ספינה או קרון או אסדא והנה עכ"פ במשנה זו מבואר בהדיא דאם יושב בספינה או בקרון דמתפלל כשהוא יושב דאם אמרינן דצריך לעמוד אמאי יכוין את לבו כנגד בית קה"ק יחזיר את פניו וכ"ה בהי' רוכב על החמור דאם אינו יכול לירד ולא להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קה"ק וש"מ דבספינה או בקרון דתנא יכוין את לבו כנגד בית ק"ק היינו משום שהוא יושב ומתפלל וזה ברור בעזה"ש שמכאן הוציא הרמב"ם דין זה, ודברי הטור הן הנה דברי הרמב"ם, שוב מצאתי בתוי"ט שכ' הי' יושב ולא תנן יחזיר את פניו דאפילו לעמוד אינו צריך אלא יושב ומתפלל, ותימה רבה על הב"י שלא הזכיר כלל המשנה וכן הפרישה שכ' שע"כ אין להטור סמך לדינו כ"א מהברייתא והרי כתבנו דלענ"ד משנה מפורשת היא אלא דהטור השמיט הא דכ' הרמב"ם ואם יכול לעמוד עומד וצריך טעם למה. עכ"פ הרי בארנו דהרא"ש והטור אינם גורסים כלל בגמ' הך בבא דהי' יושב בקרון או בספינה ואפשר דגם הר"ם לא גריס לה ולפ"ז לא נזכר כלל בברייתא דין זה דמתפלל מיושב והא שכ' הר"ם בתוס' דחוזר ומתפלל מעומד היינו רק אם התפלל כשהוא מהלך אבל יושב שפיר יכול לכוין. והא שכ' הרמב"ם דאם יכול לעמוד עומד בקרון או בספינה היינו דלכתחלה בודאי בעי מעומד לא מיושב דומיא דקרבן אבל לענין בדיעבד אין ראי' מדברי הר"מ שבתוס' שאם התפלל מיושב שצריך לחזור ולהתפלל מעומד: והנה מכל מ"ש יתבאר לנו עוד, דבר אחד לענין הביננו במהלך, הן אמנם שהתוס' כתבו לחלק בין תפלת י"ח להביננו דהביננו מתפלל מעומד משא"כ בתפלת י"ח וכ"כ הרא"ש והרשב"א, ועפ"ז כ' ג"כ בשו"ע סי' ק"י דהביננו מעומד ובסי' צ"ד כ' דתפלת י"ח מתפלל דרך הילוכו ואפי' שלא במקום סכנה ע"ש אולם כבר כתבנו דלפי' הר"מ בתוס' אין חילוק בין הביננו לתפלת י"ח ובשניהם יוכל להתפלל מהלך אך כי מטא לביתי' בעי למהדר ולצלוי' ואם רצה שלא יצטרך לחזור ולהתפלל בשניהם בעי מעומד ועתה עמדתי על דברי רבינו הרמב"ם ז"ל בדינים אלו וראיתי שגם דעתו הוא כן דתפלת י"ח והביננו שוים הם דהנה הרמב"ם בפ"ב מהל' תפלה כ' כלשון הזה בכל תפלה שבכל יום מתפלל אדם תשעה עשר ברכות אלו על הסדר בד"א כשמצא דעתו מכונת ולשונו תמהר לקרות אבל אם הי' טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל ג' ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות וג' אחרונות ויוצא יד"ח וע"ש שכ' נוסח הברכה, וכן דאין מתפללין הביננו בימות הגשמים אולם השמיט מ"ש בגמ' דהביננו מעומד, ובפ"ד מהל' תפלה הי"ט כ' לענין מהלך במקום גדודי חיות ולסטים דמתפלל תפלה קצרה דמתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך והוא כמ"ש בגמ' הביננו מעומד ת"ק בין מעומד בין מהלך, ולפ"ז קשה טובא אמאי השמיט הלכה ערוכה דהביננו צריך להתפלל מעומד ותימה שלא הרגישו בזה כל נושאי כליו. דהנה החלוקה השני' שאמרו בגמ' דת"ק כי מטי לביתי' בעי למהדר ולצלו' והביננו, לא בעי למהדר ולצלויי מביא הרמב"ם דגבי תפלה קצרה כ' הרמב"ם הי' מהלך סכנה כו' מתפלל ברכה אחת כו' ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך כו' וכשהוא מגיע לישוב ותתקרר דעתו חוזר ומתפלל כתיקונה י"ט ברכות ואלו גבי הביננו כ' דמתפלל ג' ראשונות כו' ויוצא יד"ח והך יוצא יד"ח היינו דלא בעי למהדר ולצלויי אבל מדין הביננו מעומד לא הזכיר כלל: וע"כ י"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאין חילוק כלל בין הביננו לתפלת י"ח ושניהם דין אחד להם ומ"ש בגמ' דהביננו מעומד ות"ק מהלך היינו דת"ק כיון שאין בה ג' ראשונות וכי מטי לביתי' בעי למהדר ולצלוי' לאו תפלה גמורה היא כלל ולכן גם לכתחלה היא במהלך אבל הביננו דמתפלל ג' ראשונות וג' אחרונות ולא בעי למהדר ולצלוי' תפלה גמורה היא כתפלת י"ח וז"ש דהביננו מעומד היינו דלכתחלה הוא מעומד כתפלת י"ח ממש וכיון שכ' הרמב"ם בפ"ה מהל' תפלה הלכה א' שמנה דברים צריך המתפלל להזהר בהן ואם הי' דחוק או נאנס כו' אין