פרי יצחק חלק ב קלט

ולצורכה אסור וכיון דאנן קי"ל כר"ש דלדידי' לא אפשר וקמכוין אסור א"כ הרי מעיקר הדין אסור לצורכו ולצורכה ע"ש אמנם אם איפה כן הוא קשה להלום שתי השמועות דפסחים וב"מ דהא בפסחים מוכח להדי' דלצורכו ולצורכה אסור לר"ש וא"כ מאי קמבעי להגמ' בב"מ כיון דקי"ל כר"ש, ועוד הנה התוס' והראשונים שם כתבו דהאי בעי' הוא משום דחיישינן שמא יניחנה שטוחה יותר מכדי צורכה ותתקלקל ולפיכך בס"ת מותר לקרות כשפותחה ולא חיישי דכיון שקבעו לו זמן כו' וכן כלי נחושת וכלי כסף אפי' לצורכו תני' לקמן דמותר להשתמש בו כיון שע"י אותו תשמיש לא יוכל לבוא לידי קלקול ע"ש ומתבאר מזה דהאי בעי' הוא משום שמא יניחנה שטוחה יותר מכדי צרכה אבל שם בפסחים דר"ל דאסור מפני דהוי לא אפשר וקמכוין והטעם הוא מפני שבעת מעשה הוי גזל כפי' רש"י ולא מפני שמא יניחנה אח"כ יותר מכדי צרכה וכיון שהאיסור הוא בעת מעשה במה שמכוין להתכבד והו"ל גזל א"כ תיקשי הכ"נ בספר אמאי קורא בהן נהי שלא יוכל לבוא אח"כ לידי קלקול מ"מ בעת שקורא הרי נהנה משל חבירו והוי גזל ואסור וביותר גבי כלי כסף דמשתמש בהן אפי' לצורכו בלבד וכמ"ש התוס' הא בודאי הוי גזל ואסור אבל לפענ"ד השמועות מתאימות שפיר דבעית הגמ' בב"מ ודאי הוא משום דחיישינן שמא יניחנה יותר מכדי צרכה עד שיתקלקל (והא דבעי לפשוט מהא דבשביל שתינוק ותידוש פסולה היינו משום דס"ד דגם התם לפיכך פסולה משום דחיישינן שמא יניחה לידוש גם אחר ההנקה (וכן מבואר בשטמ"ק) ומשני דמה"ת אסור] ולפ"ז אי נימא דלצורכו ולצרכה מותר והיינו דלא חיישינן שמא יניחנה יותר מכדי צרכה א"כ ע"כ אין הבעלים מקפידים ע"ז כיון שהוא גם לצרכה ולשמא יניחנה יותר הא לא חיישינן ולהכי אפי' נימא לא אפשר וקמכוון אסור נמי מותר הכא דמאי שייך לאסור הואיל וקמכוון כיון שאין הבעלים מקפידים ע"ז ואין כאן גזל כלל ולפ"ז נמי בספר שבודאי לא יבוא לידי קלקול וכן בכלי נחושת כמ"ש התוס' אין הבעלים מקפידים בודאי ולהכי אין ענין לאסור מטעם לא אפשר וקמכוון כיון שאין כאן גזל כלל והוי כמו שנתרצו הבעלים, אולם אי נימא דלצורכו ולצורכה אסור והיינו כמ"ש התוס' שמא יניחנה יותר מכדי צרכה וחיישינן שמא הבעלים מקפידים ע"ז במה שהוא ג"כ נהנה ממנה דשמא יניחנה יותר מדאי עכ"ז זה דוקא אם לא אפשר וקמכוון אסור אבל אם לא אפשר וקמכוון מותר גם זה מותר ואף שהבעלים מקפידין ע"ז במה שמתכבד בה מ"מ כיון דכל לא אפשר וקמכוון מותר ה"נ לא איכפת לן מה שהבעלים מקפידים ע"ז ואיכא איסור גזל כיון דלא אפשר, ולפ"ז הסוגי' בפסחים קאי אי נימא דבעי' דב"מ הוא לאיסור ומטעם שהבעלים מקפידין ומוכח מזה דלא אפשר וקמכוון אסור דאם מותר לא חיישינן במה שהבעלים מקפידים כנ"ל אבל אי נימא דלצורכו ולצרכה מותר והיינו דלא חיישינן שיניחה יותר מדאי ואין הבעלים מקפידים א"כ אפי' לפי מה דקיי"ל כר"ש דלא אפשר וקמכוון אסור נמי מותר הכא כיון שאין הבעלים מקפידים ואין כאן איסור כלל, ולפ"ז הפוסקים שפסקו דלצורכו ולצרכה אסור ע"כ משום דהוא בעי' דלא איפשטא ולחומרא דאי נימא דמותר אפי' לר"ש דס"ל לא אפשר וקמכיון אסור נמי מותר הכא כנ"ל אלא דכל הסוגי' דפסחים הוא את"ל ובבעי' דב"מ אזלינן לחומרא ולפיכך פסקו הפוס' לחומרא דלצורכו ולצרכה אסור והיינו כמ"ש התוס' שמא יניחנה יותר מכדי צרכה ואף דלא אפשר מ"מ הא קיי"ל כר"ש דלא אפשר וקמכוון אסור כן נ"ל לכוין השמועות בעז"ה: סימן נח בדין המוצא מציאה לא ישבע. בשו"ע חו"מ סוס"י רס"ז כתב המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם שאם אתה אומר ישבע יניח המציאה וילך לו כדי שלא ישבע אפי' מצא כיס וטוען בעל המציאה ששני כיסים קשורים היו ואי אפשר שימצא האחד אא"כ נמצא האחר הקשור עמו הרי זה לא ישבע עכ"ל והוא מלשון הרמב"ם סוף פי"ג מה' גזילה ואבידה ע"ש, והסמ"ע כתב וז"ל ואם טען ראיתי שהגבהת שני כיסים שלי נראה שאין זה כדין אבידה ומציאה אלא כשאר טוען ונטען וצריך לישבע שלא מצא אלא אחד עכ"ל, והט"ז שם השיג על הסמ"ע וע"ש שכתב וז"ל דמש"כ הסמ"ע הוא תמוה דמ"ש מטוען החזרתי לך אחד מהם דיש ג"כ חילוק דטוען ונטען ביניהם ואפ"ה חשו חכמים שמא ימנעו מלהגביה מציאה פן יבוא לידי שבועה וה"נ כן הוא כיון שזה המוצא אינו יודע שהבעלים רואים אותו אם תזקיקהו לישבע כשיטען ראיתי שהגבהת שניהם כ"א יתירא מזה פן יטעון עליו הבעלים אח"כ כן ומכח זה ימנעו מלהגביה להשיב וקו"ח מהחזרתי לך אחד דשם יש תיקון בדבר דיחזיר לו בפני עדים ואפ"ה חכמים חשו בדבר קו"ח בזה ע"כ נלע"ד שבכל גווני שמוצא בענין שיש עליו שם מציאה אין עליו שום שבועה כנלע"ד עכ"ל הט"ז והנה מתחילה אומר דכדברי הסמ"ע מפורש בהדי' בדברי הראשונים ועיין בחי' הרשב"א, גיטין דף נ"א ד"ה אמר ר"י וז"ל שמועה זו רבו פירושיו ועיקרן של דברים דהא דר' יצחק בשהלה טוען ברי כו' וכן א"א לפרש בשזה טוענו ברי גמור כלומר אני ראיתיך מגביה שתיהן או מושך בשני שוורים דא"כ כו' אלא ברי גמורה היא וחייב עלי' ולא תקנו בזו והכי איתא בירושלמי תני יכול אם אמר לו שני שוורים מצאת לי והוא אומר לא מצאתי אלא אחד יכול יהא חייב ת"ל או מצא אבדה וכחש בה פרט לזה שלא כחש אבל אם א"ל עומד היתי בראש גגי וראיתיך מושך שני שוורי שני שוורים קשורים משכת לי והוא אומר לא משכתי אלא אחד לא בזה תקנו אלא הכא הכי פירושו כגון שאמר לו עומד היתי בראש גגי וראיתיך מושך שוורים ושני שוורי קשורים היו כיון שמשכת את האחד חזקה גם את השני משכת ודכוותה גבי כיסין באומר ראיתיך מגביה אבל איני יודע כמה משו"ה גבי כיסים חשבינן לה בטענת ברי לישבע עלי' דכיון שהוא ברי באחד מהם גם בשני חושבין אנן אותו כברי חזקה כיסין לא מנתחי אבל שוורין כיון דמנתחי אהדדי כו' הלכך בכיסין הי' לו לישבע אלא שמפני תיקון העולם פטרוהו ור' יצחק לית לי' מתני' וחייב בכיסין כו' עכ"ל ע"ש הרי מבואר בהדי' דכשטוען ברי אני ראיתיך שהגבהת שני כיסים חייב שבועה אפי' למתני' וכמו שהביא ראי' מהירושלמי דלא בזה תקנו כו' וכמש"כ הסמ"ע. וכ"כ בהדי' בחי' הריטב"א בגיטין שם וז"ל באמצע הדבור וכן ליכא לפרש כשטענו שניהם כגון שא"ל עומד היתי בראש ההר וראיתיך שמצאת שני כיסים שנפלו ממני והוא אומר לא מצאתי אלא אחד דבהא אפי' תנא דמתניתין לא הוה פוטר משום תיקון העולם דהא מודה מקצת גמור הוא כיון שהוא ראה הכל והו"ל כטוענו מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' וחייב והכי מוכח בירושלמי דבעינן למיכתב קמן כו' וע"ש דפירש כמ"ש הרשב"א כנ"ל, הרי מבואר בהדי' כמ"ש הסמ"ע הנ"ל דבטוען ברי ראיתי שהגבהת שני כיסים והוא אומר לא מצאתי אלא אחד חייב שבועה ואין כאן משום תיקון העולם כלל, וכן הרמב"ן בחי' גיטין שם הביא דברי הירושלמי הנ"ל דאם א"ל עומד הייתי בראש גגי וראיתיך מושך שני שוורים קשורים והוא אומר לא משכתי אלא אחד לא בזה תקנו וע"ש שהאריך בפי' דברי הירושלמי ומשמע שם דהכי ס"ל, וכ"כ המהרש"ל ביש"ש בגיטין שם וע"ש שכ' וראיתי להעתיק מחי' רשב"א שכתב דברים נכונים בפי' המשנה והסוגיא וע"ש שהעתיק כל דברי הרשב"א הנ"ל ואח"כ סיים וקיי"ל כמתניתין שבכל ענין אינו נשבע אם לא בברי גמור שאומר אני ראיתיך שהגבהת וכ"ש דבזה לא הוי בכלל משיב אבידה ופשיטא שנשבע אפי' לדעת המשנה וכאשר כתב הרשב"א וכן עיקר עכ"ל ע"ש (וכן המהרש"ל בהגהותיו העתיק דברי הרשב"א ע"ש) עכ"פ הרי מבואר בהדי' בחי' הרשב"א והריטב"א ובס' יש"ש ומשמעות הרמב"ן כמש"כ הסמ"ע, וגם מדברי הרמב"ם והטור ושו"ע שכתבו המוצא מציאה לא ישבע כו' אפי' טען בעל המציאה ששני כיסים קשורים היו וא"א שימצא האחד אא"כ נמצא האחר הקשור עמו ה"ז לא ישבע ע"ש ואי נימא דגם בטוען ראיתי שהגבהת