פרי יצחק חלק ב קלז

שני סימנין לעצמם הן וצ"ע. ועיין בב"מ דף ע' בדקינן לאיש דאית לי' דהבא פריכא והקשה הר"ן כיון דאיכא סימן במשקל נמי ניחוש שמא יהיב סימנא ושקיל לי' ותי' דמשקל לא הוי סימן אלא במציאה דלא אפוקי ממונא ממארי' אבל לאפוקי ממונא מזה לזה משקל לא הוי סימן וכ"כ הנמוק"י דמשקל הוא סימן כל דהו ולאפוקי ממונא סימן מובהק בעי ע"ש, ולפמש"כ הר"ן דמדת ארכו הוי סימן מובהק וכמו שהוכיח מהא דנותנין לה בסימן אורך החוט אלמא דסי' מובהק הוא דמהני אפי' בגט וא"כ כ"ש דמדת משקלותיו הוי סימן מובהק דהא עדיף ממדת ארכו ורחבו וא"כ ליהני אפי' לאפוקי ממילא כיון דהוי סי' מובהק) וצ"ל דדוקא גבי בגד שאין דרכו לשקול הוי סימן מובהק וכמ"ש התוס' בד' כ"ג דדבר שדרכו לשקול לא הוי סימן טוב (וכ"כ הר"ן שם) וא"כ ה"נ נסכא דרכו לשקול ולכן לא מהני להוציא ממון אבל בבגד שאין דרכו לשקול לכו"ע הוי סימן מובהק. מיהו מדת ארכו לכאורה נראה גם מדעת התוס' דלא הוי סימן מובהק וכמ"ש בד' כ"ז ד"ה ואנא וז"ל לאו מובהקים ממש אלא מובהקים מסימני חברו כמו זה אומר מדת ארכו וזה אומר מדת רחבו וכ"כ בשטמ"ק ע"ש אלמא דמדת ארכו לא הוי סימן מובהק. ועיין בשו"ת גוא"י חאה"ע סי' נ') והנה בחולין דף ע"ט דאמרינן התם עייל לי הנך דדמיין להדדי אלמא קסבר כו' וסימנין דאורייתא ובחי' הר"ן שם הביא בשם הרמב"ן להקשות על פרש"י דסימני אבידה קאמר דמאי ענין זה לזה דאפי' ת"ל סימנין אלו דאורייתא י"ל דאין מחזירין אבידה בסימנין דלמא מחזי חזי א"נ כסומא בארובה כו' ע"ש ומתבאר מזה דהא דמספקא לן אי סימנים דאורייתא מתרי טעמא י"ל דסימנין לאו דאוריי' די"ל דאף שאמת הוא שאבד אבידה בסימנים כאלו מ"מ אין סומכים על הסימנים מה"ת שזהו שלו דלמא איתרמי סימנין כסימנין ואפי' אי נימא דלא חיישינן לאיתרמי סימנין כסימנין מ"מ דלמא לא אבד כלל אלא כסומא בארובה אמר אי דמחזי חזי. ועי' בקצוה"ח סי' רנ"ט שכ' דהא דמבעי להו אי סימנין דאורייתא היינו אי חיישינן למחזי חזי אבל היכי דלא חיישינן למשקר סימנין מה"ת ול"ח לאיתרמי סימנין כסימנין ומתרץ בזה מה שהק' המפרשים אהא דפריך הגמ' מאי לאו בסימנין לימא בסימן מובהק, דלפי הסברא דחיישינן למחזי חזי גם סימן מובהק לא מהני מה"ת ע"ש היטב שמבאר בזה כל הסוגי'. ולפענ"ד נראה דגם לענין חשש משקר מהני סימן מובהק והיינו דבסימן הניכר ומצוי י"ל שראהו שמצוי הוא לראות או כסומא בארובה אבל בנקב יש בצד אות פלוני ל"ש דמחזי חזי דזה אין דבר מצוי שיוכל לראות כ"כ אצל חבירו באיזה מקום הוי הנקב ואף שאפשר הא גם בעיקר סימנין הרי אפשר שיהי' לשני דברים סימנים שוים וע"כ דלא חיישינן לדבר שאינו מצוי, והנה בגמ' שם הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה אלימא במדת ארכו דלמא בהדי דנקט לי' חזיתי' אלא נקב יש בצד אות פלוני ועי' ברי"ף שהביא ג"כ דבעינן נקב בצד אות פלוני דוקא דבגט סימן מובהק בעי והא הכא עיקר החשש הוא שמא היא משקרת ולא משום דשמא גט של אחר הוא דכל הספק הוא אם כבר נתן לה בעלה הגט או שמשקרת וממנו נפל קודם נתינה ועי' ברא"ש ואמרינן דבעינן שתאמר נקב יש בצד אות פלוני אלמא דלענין שקורי משקר נמי בעינן סימן מובהק ובזה לא חיישינן למחזי חזי ומשקר, ועי' בקצוה"ח שם שכ' על הגמ' דף י"ח דבעינן נקב בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא דהתם ליכא למימר משום חשש משקר דא"כ סימן מובהק ביותר נמי לא מהני ע"ש והרי הכא מבואר להדי' דגם לחשש משקר בעינן סימן מובהק ומהני מדאמרינן אלימא בארכו ורחבו דלמא בהדי דנקט לי' חזיתי' אלא נקב בצד אות פלוני אלמא דבזה לא חיישינן דמשקר כיון שאינו מצוי לראות כ"כ וה"ה באבידה ה"נ דכוותי': עכ"פ בודאי דסימן מובהק מהני גם לענין שקורי משקר והיינו היכא שהסימן הוא כמו נקב בצד אות פלוני דלא שכיח למחזי כ"כ אלא דבכ"ז אין הסימנים מובהקים שוים בגדריהם לומר דמה דהוי סימן מובהק לענין דלא חיישינן למחזי חזי ומשקר או לסומא בארובה יהי' נמי סימן מובהק לענין דלא ניחוש שמא איתרמי סימנין כסימנין (אי נימא דבכל סימן חיישינן לזה) או להיפך דיש סימן דהוי מובהק לענין דלא ניחוש למחזי חזי ומ"מ אינו מובהק להא דנימא דאי אפשר שיתרמו שנים בסימן זה. למשל הנה התוס' בדף כ"ג אהא דמדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן הקשו הא לקמן אמרינן דמשקל עדיף ותי' דה"מ בבגד שאין דרכו לשקול ע"ש והנה בודאי חילוק זה אם דרכו לשקול שייך רק לענין אי נימא שקורי משקר ומחזי חזי לזה אמרינן בבגד שאין דרכו לשקול מנא ידע כמה הוא משקל הבגד כיון שאין דרכו לשקול ומי ששקל פ"א לעצמו או שיודע מאיזה סיבה כמה הוא משקלו מ"מ רחוק הדבר שגם חבירו יודע מזה ולכך הוי סימן מובהק אבל לענין החשש שמא איתרמי סימנים כסימנים שני דברים במשקל אחד בודאי אין נ"מ אם דרכו לשקול או לא דכמו שיוכל להיות שתי חתיכות כסף שדרכם לשקול במשקל שוה כן יכול להיות שקרה ב' בגדים שאין דרכן לשוקלן במשקל שוה אלא להא דחיישינן שמא ראה שפיר אמרינן לחלק, וכן אפ"ל להיפך דיש סימן דכלפי החשש שמא איתרמי שנים בסימן אחד הוא סימן מובהק ולא שכיח ולענין מחזי חזי אינו סימן מובהק כגון שני סימנים לדעת הסוברים דהוי סימן מובהק בודאי הדעת נוטה דרחוק הדבר שיארע שני דברים שוים בשני סימנים אבל לענין מחזי חזי לפעמים אפשר לחשוש גם בשני סימנים כמו אם ב' הסימנים המה זה אצל זה דממ"נ מי שרואה את האחד רואה גם את השני הסמוך לו ואין ראי' יותר כשאומר שניהם דלא מחזי חזי. והנה בגמ' סתם אמרו דנקב יש בו כו' דסימן מובהק הוי מה"ת אליבא דכו"ע אבל עכ"ז יתחלקו למחלקותם להיות מובהק כ"א לפי מה שהוא אם לענין מחזי חזי או לענין איתרמי סימנין כסימנין. ובזה אפ"ל מה שהקשו על הך דיעה דשני סימנים שאינם מובהקים הוי כסימן מובהק מהא דפרכינן מהך דתנן מצא תכריך של שטרות כו' הכ"נ ניחא לי' ללוה והא לפי מה דאמר הגמ' התם הוי שני סימנים מנין וכרוכים והוי מה"ת אולם לפי הנ"ל אפ"ל דלענין זה לא הוי מדאור' דהחשש הוא שמא משקר ולא לשמא הוא כמו אחר דהרי הכא לוה ומלוה אחד ועיין, ולעיל הבאתי דעת הר"ן דארכו הוי סימן מובהק מדמהני גבי גט ולפי הנ"ל אין מוכרח אף דמהני גבי גט היינו דלא ניחוש למשקר (דשם יש רק חשש משקר כנ"ל אבל לענין איתרמי סימנים כסימנים מנים אפשר דארכו לא הוי סימן מובהק דאולי נמצאו הרבה באורך זה: והנה הקצוה"ח שם הביא דעת התוס' בחולין דלא מהני סימנין לאפוקי ממון והקשה מגמ' ב"ב דף קכ"ח הי' יודע בעדות קרקע כו' ושמואל אמר כשר כו' אבל גלימא לא ור"ש אמר אפי' גלימא אפשר דמכוין מדת ארכו ורחבו אבל נסכא לא ור"פ אמר אפי' נסכא אפשר דמכוין מדת משקלותיו ומוכח דמהני סימנא לאפוקי ממון ותי' דמיירי באבידה וע"ש שכ' דלדעת הנ"י דמשקל לא הוי סימן אלא באבידה אבל לאפוקי ממונא סימן מובהק בעי ולדבריו תיקשי הא דאמרינן אפי' נסכא אפשר דמכוין משקלותיו וצ"ל נמי דמפרש לה באבידה ע"ש, אבל קשה האיך אפ"ל דמיירי באבידה א"כ איך קאמר ר"ש אבל נסכא לא הא ר"ש גופי' ס"ל בב"מ דף כ"ג דמשקל הוי סימן ומצאתי בשטמ"ק שעמד בזה וע"ש שמפרש הסוגי' לאפוקי ממון ושלא כדעת התוס' בחולין דאין מוציאין ממון ע"פ סימנים, ובקושית הקצוה"ח על הנ"י אפ"ל ע"פ מש"כ התוס' דמשקל גבי נסכא לא הוי סימן מובהק משום דדרך לשוקלו אבל גבי בגד דאין דרך לשוקלו הוי סימן מובהק (וכ"כ גם הנמוק"י בב"מ ע"ש) ולפי מה שביארתי לעיל דדרך לשקול לא הוי נ"מ אלא לענין שקורי משקר דאמרינן מחזי חזי אולם התם בב"ב דמיירי שהוא עד וגבי עד לא חיישינן דמשקר אלא שמא יש אחרת שמשקלה כזו וכלפי זה לעולם הוי משקל סימן מובהק דאין דרך להיות שני דברים במשקלים שוים דאל"כ לא הי' גם בבגד משקל סימן מובהק דלענין זה אין חילוק מה שאין דרך לשוקלו כנ"ל ור"ש ס"ל דמשקל לא הוי סימן מובהק אפי' לענין זה אי יש אחרת כמותה ותרוייהו ס"ל סימנין לאו דאורייתא אבל ארכו ורחבו ס"ל דהוי סימן מובהק שאין דרך להיות ארכו ורחבו שוים וכ"ז גבי עדות אבל לענין היכי דחיישינן למשקר בודאי לא הוי ארכו ורחבו סימן מובהק וכדמוכח כל הסוגי' בב"מ ובתוס' שם, ובשטמ"ק פי' הכי דשמואל ס"ל דסימנין לאו דאורייתא ובאבידה תק"ח הוא ולהוציא ממון בעי סימן מובהק ולפיכך ארכו ורחבו לאו סי' מובהק הוא ור"ש ס"ל ארכו ורחבו סי' מובהק אבל משקל לא הוי סי' מובהק ור"פ ס"ל סימנים דאור' ולא בעי סי' מובהק ע"ש ודוחק לאוקמי ר"פ דהוא בתרא דלא כהלכתא