פרי יצחק חלק ב קלב

שזה רוצה במחט יותר מבשריון וכיון שיש לחלק בין חליפין למכר ממילא אמרינן דחליפין לאו בכלל מכר, וכן בכל מקום דמכר הוא גזה"כ אמרינן באמת חליפין לאו בכלל מכר, וכן מה שהביא בתשו' עבוה"ג ראי' מקרא דלבד ממכריו על האבות הרי שם ג"כ אין נ"מ בין שמכרו זה לזה בכסף או טול אתה שבתך כו' כמובן. ומה שכתב המרדכי בשם רבינו מאיר להביא ראי' מהא דא"ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ומשום דאין ברירה וזה נטל חלקו של זה כו' והחליפו הו"ל מקח וממכר דחוזר ביובל, לא זכיתי להבין דהא חכמים ס"ל דגם מתנה הוא כמכר לחזור ביובל ולפ"ז לא גרע חליפין ממתנה והנה בודאי קי"ל כחכמים לגבי ר"מ דמתנה חוזר ביובל וכן פסק הרמב"ם בפי"א מה' שמיטה ויובל ע"ש, והנה בגמ' גיטין דף כ"ה וצריכא דאי איתמר בהא כו' אבל התם מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל אבל ירושה ומתנה לא כו' ע"ש וצ"ע דהא חכמים פליגי על ר"מ וס"ל דדוקא ירושה אינו חוזר ביובל אבל מתנה הוא כמכר וצ"ע כעת, אבל עכ"פ הדין אמת בודאי דקי"ל כחכמים דמתנה חוזר ביובל וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל. ובס' קהלת יעקב מענה לשון ח"ג סי' תר"ך כתב וז"ל חליפין מכירה מקרי כדאמרינן בפ' מרובה דע"ט לענין טביחה ומכירה דחליפין מכירה נמי הוי ע"ש אכן דבריו תמוהים דמשם אין ראי' דהא לגבי טביחה ומכירה גם גנב ונתן במתנה חייב ומכש"כ חליפין והטעם כמ"ש בשט"מ כנ"ל. נחזור לענין דמדברי כולם נלמוד דמתנה בודאי לא הוי כמכר וע"כ לא נחלקו אלא בחליפין כנ"ל ולפ"ז הרי הקשו הראשונים שפיר לכו"ע אפי' אליבא דחכמים דמהיכי תיתי לגבי תשלומי דו"ה שיהא מתנה בכלל מכירה, ועכ"פ לפי מה שתירצו הראשונים לקושי' זו דלפיכך הוי מתנה בכאן כמכר משום דאמר ר"ע מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי דו"ה מפני שנשתרש בחטא או ששנה בחטא ומכח טעם זה גם מתנה הוי בכלל מכירה כנ"ל, ולפ"ז נראה דה"ה לר"מ דס"ל לגבי יובל ובתי ערי חומה דמתנה אינה כמכר מ"מ לגבי תשלומי דו"ה דחייב מפני שנשתרש בחטא מודה ר"מ דמתנה הוי כמכר דמה נ"מ בין ר"מ לחכמים דהרי לא פליגי אלא לגבי יובל ובתי ערי חומה אבל בעלמא גם לחכמים מתנה אינה כמכר ומ"מ לגבי תשלומי דו"ה ס"ל לחכמים דמתנה הוי כמכר כנ"ל א"כ ה"ה לר"מ. אכן באמת נראה דלר"מ בע"כ גם גבי תשלומי דו"ה לא הוי מתנה כמכר דהנה בערכין שם בגמ' איתא ת"ר לצמיתות לחלוטין דבר אחר לצמיתות לרבות את המתנה מ"ט צמית צמיתות אמרוה רבנן קמי' דרב פפא כמאן דלא כר"מ דאי כר"מ האמר מתנה אינה כמכר אמר ר"פ אפי' תימא ר"מ שא"ה דרבי רחמנא לצמיתות אמרו רבנן לר"פ כו' והא גבי יובל דכתיב תשובו לרבות את המתנה ור"מ לא קא מרבי אלא הא ודאי דלא כר"מ, ועי' פרש"י האמר במס' בכורות מתנה אינה כמכר לחזור ביובל כו' תשובו איש אל אחוזתו ודרשינן בבכורות לרבות את המתנה עכ"ל, והנה הא דפריך בגמ' והא גבי יובל דכתיב תשובו לרבות את המתנה ור"מ לא קא מרבי כו' צע"ג מאי ענין יובל לבתי ערי חומה ומאי תלי' זה בזה וכי בשביל דר"מ לא דריש קרא דתשובו לרבות את המתנה לענין יובל לכך לא מצי למידרש לענין בתי ערי חומה קרא דלצמיתות דהו"ל למכתב צמית וכתיב צמיתות לרבות את המתנה מאי ענין תשובו לצמית צמיתות דלמא תשובו לא דריש וצמית צמיתות דריש ולא נמצא דוגמתה בש"ס. אמנם ראיתי בפי' רגמ"ה שם שכתב ז"ל דהא גבי יובל כתיב תשובו לרבות את המתנה ור"מ לא קא מרבי דתשוב תשובו לא משמע לי' לרבות ה"נ צמית צמיתות לא משמע לי' לרבות המתנה כו' עכ"ל, ובבכורות שם לענין יובל דחכמים אומרים מתנה כמכר ואמר בגמ' מ"ט דרבנן תשובו לרבות את המתנה פי' שם רגמ"ה וז"ל תשובו איש יכול למימר שובו מדקאמר תשובו לרבות המתנה עכ"ל והיינו שפי' רגמ"ה בערכין כנ"ל, והנה אם כי צריכין אנו לקבל פי' רגמ"ה באימה אמנם לא זכיתי להבין פירושו דסוף סוף קשה מאי ענין תשוב או שוב תשובו לצמית צמיתות, ועוד דהנה רש"י בבכורות שם לא פי' כרגמ"ה מדהוי לי' למכתב שובו וכתיב תשובו אלא דכולא קרא יתירא לדרשא וע"ש בפרש"י ז"ל תשובו איש אל אחוזתו קרא יתירא הוא דהא כבר נאמר ושבתם איש אל אחוזתי והלכך לרבות את המתנה עכ"ל ע"ש ולפ"ז קרא דתשובו וצמית צמיתות אינם מענין אחד כלל וא"כ הרי צע"ג דמאי תלי' זה בזה כנ"ל. ולכן נלע"ד לפרש דברי הגמ' דס"ל להגמ' דהא דלא דריש באמת ר"מ תשובו לרבות את המתנה זהו משום דס"ל לר"מ דמתנה אינה כמכר והיינו דס"ל דכל היכי דכתיב מכר הוא דוקא מכר ולא מתנה והוי כמו דנתמעט מתנה בהדי' ולזאת הוא נמנע לרבות מאיזה קרא מתנה כיון דכתיב בהדי' מכר הרי כבר נתמעט מתנה ובזה פליגי ר"מ וחכמים דחכמים ס"ל נהי דמקרא דמכר אין ללמוד מתנה מ"מ אפשר דקרא מרבה דמתנה הוא בכלל מכר אולם ר"מ ס"ל דכל היכי דכתיב מכר הוא מכר דוקא ולפ"ז אי אפשר לרבות מאיזה קרא דגם מתנה הוי כמכר דכיון דכתיב מכר הרי נתמעט מתנה בהדי' כנ"ל והיינו דפריך בגמ' והא גבי יובל דכתיב תשובו ור"מ לא קא מרבי והיינו משום דס"ל דכל היכי דכתיב מכר הוי כמו דנתמעט מתנה בהדי' ולא אפשר לרבות מקרא א"כ הכ"נ גבי בתי ערי חומה דכתיב מכר לא אפ"ל דר"מ מרבי מתנה מקרא דצמית צמיתות. ועכ"פ לפי הנ"ל הרי מוכרח דלר"מ גנב ונתן במתנה פטור מתשלומי דו"ה משום דמתנה אינה כמכר ואין לומר דהכא שאני מכיון דהטעם דחייבה תורה דו"ה בטבח ומכר משום שנשתרש בחטא וה"נ מתנה הרי נשתרש בחטא, דזה אינו דהרי ר"מ ס"ל דכל היכי דכתיב מכר הוא דוקא מכר וכמו דנתמעט מתנה בהדי' ולא אפשר לומר לרבות מאיזה קרא מתנה א"כ מכש"כ גבי תשלומי דו"ה אי אפ"ל מכח סברא דמתנה כמכר דנשתרש בחטא דכיון דכתיב מכר גבי תשלומי דו"ה הרי נתמעט מתנה בהדי' ואף דגם במתנה איתא להא דנשתרש בחטא מ"מ גזה"כ הוא דוקא מכר ולא מתנה ולפ"ז הא דתני' בברייתא גנב ונתן במתנה משלם תשלומי דו"ה בע"כ לא אתי כר"מ דלר"מ בנתן מתנה באמת פטור מדו"ה ואין זה דוחק לומר דהברייתא הוא דלא כר"מ דהרי גם סתם משנה בערכין הנ"ל גבי בתי ערי חומה דתנן אחד המוכר ואחד הניתן במתנה הוא דלא כר"מ וכמבואר בגמ' שם. ומעתה מיושב שפיר דברי התוס' בכתובות הנ"ל במה שכתבו אבל שור הנסקל אם ימכרנו לעכו"ם אינו תופס את דמיו ובארנו בכוונתם דאי הוי תופס את דמיו והדמים היו אסורין בהנאה נמצא דאין זה מכר אלא מתנה דנדר מכר הוא שמקבל דמים תמור המקח כנ"ל, אלא דלכאורה אכתי קשה הא בברייתא מבואר דגם גנב ונתן במתנה חייב בתשלומי דו"ה אולם לפי הנ"ל ניחא שפיר דהרי הכא לר"מ קיימינן דהוא אמר בברייתא גנב שור הנסקל וטבחו משלם תשלומי דו"ה ולדידי' מקשי התוס' לר"ל והא ליתא במכירה ולפ"ז שפיר כתבו התוס' משום דאינו תופס את דמיו דאי הי' תופס דמיו הוי רק כמתנה ולר"מ לשיטתי' גנב ונתן במתנה פטור מתשלומי ארבעה וחמשה כנ"ל: ובחתימת דברי אמרתי להעיר מה שעלה על דעתי עוד לפרש דברי התוס' בכתובות הנ"ל בתירוצם שתירצו דשור הנסקל אם ימכרנו לעכו"ם אינו תופס דמיו שדבריהם אינם מובנים דהרי כתבו בתחילה דאיה"נ ליתא במכירה כנ"ל, והי' נ"ל לפרש בכוונתם דאף דמדינא איסורי הנאה ליתא במכירה ואם גנב שוה"נ ומכר לעכו"ם אינו משלם תשלומי דו"ה מ"מ לענין טביחה בהא דאמר בגמ' לר"ל דכתיב וטבחו ומכרו כל היכי דאיתא במכירה איתא בטביחה וכל היכי דליתי' במכירה ליתי' בטביחה כיון דאם ימכרנו לעכו"ם אינו תופס דמיו מקרי איתא במכירה לענין דיהי' איתא בטביחה, אך לא רציתי להחליט דבר בזה עד שמצאתי בשו"ת בית שלמה להגאבד"ק סקאלא חיו"ד סי' קפ"א שהביא דברי התוס' בכתובות הנ"ל דמשמע לכאורה דשוה"נ בר מכירה הוא אף שאסור בהנאה וכתב ז"ל ועלה לפע"ד דדברי התוס' שבכתובות אינם מתנגדים לדברי התוס' שבסנהדרין וזבחים רק שכוונתם בכתובות הוא כיון שאם עבר ומכרו לנכרי אינו תופס דמיו הגם שאין מכירה שייך בו מ"מ כיון שעכ"פ אין תופס דמיו לא מקרי ליתא במכירה לענין זה שנאמר כל דליתא במכירה ליתא בטביחה עכ"ל ע"ש והוא כמו שכתבנו כנ"ל, אכן הגאון הנ"ל דחה פי' זה דא"כ מאי חילק