פרי יצחק חלק ב קלא

הוי מכירה כתב דאין קדשים תמימים יוצאים לחולין כו' והיינו דקדשים ליתנהו כלל במכירה דאין יוצאין מרשות הקדש כלל דמעיקרא הקדש והשתא הקדש ואין כאן שינוי רשות כלל משא"כ בשור הנסקל מצד איה"נ מקרי מכירה לענין תשלומי דו"ה אף שאיה"נ אינם במכירה בעצם וכנ"ל. ומש"כ מענין תפיסת דמים דאם ימכרנו לנכרי אינו תופס דמיו היינו דאם הי' תופס את דמיו והדמים היו אסורין להמוכר לא הוי מכירה כלל אלא מתנה דגדר מכירה הוא שהמוכר מקבל דמים תמור המקח אולם אם הדמים יהיו אסורין להמוכר נמצא שלא שקיל מידי תמור השור והוי רק כמו מתנה ואף דלגבי תשלומי דו"ה מתנה הרי הוא כמכר וכמבואר בב"ק דף ע"ט ת"ר גנב והחליף גנב ונתן במתנה כו' משלם תשלומי דו"ה זה יתבאר לפנינו בס"ד. ומש"כ התוס' אבל גבי שוה"נ אם ימכרנו לנכרי כו' אף דלפמ"ש בכוונת התוס' ה"ה אם ימכרנו לישראל, אכן י"ל ע"פ מש"כ בשו"ת בית אפרים או"ח סי' מ"א לדחות מש"כ הנו"ב להכריח מדברי התוס' בסנהדרין שכתבו דאי שוה"נ נאסר מחיים ליתא במכירה ש"מ דאין זכי' באיה"נ וכתב ע"ז די"ל דאפי' אי נימא דשייך מכירה באיה"נ מ"מ לענין תשלומי דו"ה לא מקרי מכירה דלא נתחדש דבר בין רשות מוכר לרשות לוקח ששניהם אין להם בו הנאה של כלום ע"ש, והנה אף דבדברי התוס' בסנהדרין וזבחים א"א לפרש כמש"כ הגאון הנ"ל ודבריו צ"ע דא"כ אכתי איתא במכירה לעכו"ם דלעכו"ם הרי מותר בהנאה אכן בדברי התוס' בכאן שפיר י"ל בכוונתם כמ"ש הגאון הנ"ל דאף דגם במכירה לישראל אין גרעון מצד שאיה"נ אינו שלו מ"מ לא מקרי מכירה משום דלא נתחדש דבר כנ"ל משא"כ במכירה לעכו"ם. ועתה נבוא לבאר מש"כ התוס' דאם ימכרנו לעכו"ם אין תופס דמיו וכתבנו בכוונתם דאי הוי תופס דמיו והדמים אסורין להמוכר אין זה גדר מכר אלא מתנה דאכתי קשה מה נ"מ בין מכר למתנה הא לענין תשלומי דו"ה גם גנב ונתן במתנה חייב כמבואר בברייתא כנ"ל. אכן נראה לישב בעז"ה דהנה בעיקר הדבר הא דתני' גנב והקדיש גנב והחליף גנב ונתן במתנה משלם תשלומי דו"ה לכאורה י"ל דתלי' בפלוגתא דר"מ וחכמים בבכורות דף נ"ב אם מתנה הוי כמכר דתנן התם ואלו שאין חוזרין ביובל הבכורה כו' והמתנה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים המתנה כמכר ובגמ' שם מ"ט דרבנן תשובו לרבות את המתנה ע"ש וכן בגמ' ערכין דף ל"א מבואר דר"מ וחכמים פליגי גבי בתי ערי חומה אי מתנה הוי כמכר דלר"מ מתנה לא הוי כמכר וחכמים ס"ל דמתנה כמכר ע"ש ולפ"ז לכאורה י"ל דלענין תשלומי דו"ה דכתיב או מכרו תלי' ג"כ בפלוגתא דר"מ וחכמים הנ"ל והברייתא דגנב ונתן במתנה משלם תשלומי דו"ה אתי' אליבא דחכמים דס"ל מתנה כמכר אכן לר"מ דס"ל גבי יובל וגבי בתי ערי חומה דמתנה אינה כמכר באמת ה"ה לענין תשלומי דו"ה גנב ונתן במתנה פטור. אמנם בחי' הרשב"א שם כתב וז"ל גנב ונתן במתנה כו' תימא מהיכי תיתי שתהא מתנה בכלל מכירה כאן משא"כ בכ"מ לענין בתי ערי חומה ולענין גניבת נפש והראב"ד ז"ל כתב דמ"מ נשתרש בחטא כטביחה ומכירה דומיא דטביחה כל שנשתרש בחטא עכ"ל, והנה הדברים מגומגמין דמ"ש לענין גנבת נפש לא מצינו כלל לא בש"ס ולא ברמב"ם זכר למתנה לענין גניבת נפש ונראה דהוא טעות וצ"ל לענין חזרת יובל ועי' במ"מ בפ"ב מה' מכירה ה"י על מש"כ הרמב"ם גנב ונתן במתנה שכ' וז"ל וכתבו המפרשים הטעם שאע"פ שהכתוב לא הזכיר אלא מכירה שהמתנה בכאן בכלל מכירה משום דדומי' דטביחה הוא כ"ז שנשתרש לו ע"ש, והנה מה שהקשו הראשונים מהכ"ת שתהא מתנה בכלל מכירה משא"כ בכ"מ לענין בתי ערי חומה וחזרת יובל נראה דאין כונתם להקשות אליבא דר"מ דס"ל לענין בתי ערי חומה ולענין יובל דמתנה אינה כמכר דהרי אפ"ל דהברייתא הוא באמת שלא אליבא דר"מ אכן צ"ל דקושיתם הוא גם לרבנן ואף דחכמים ס"ל באמת גם לענין יובל ובתי ערי חומה דמתנה הרי הוא כמכר מ"מ הא זהו רק משום דמרבי מיתורא דקראי דגלי בהדי' דמתנה הוי גבייהו כמכר אבל בעלמא מודו רבנן דמתנה לא הוי בכלל מכר ולפיכך הקשו שפיר אפי' לרבנן מהכ"ת גבי דו"ה שתהא מתנה בכלל מכירה כנ"ל, אלא דלכאורה צ"ע מנ"ל דלרבנן בעלמא לא הוי מתנה בכלל מכר ורק גבי יובל ובתי ערי חומה הוי כמכר הא אפ"ל דילפינן מינייהו בעלמא דבכ"מ הוי מתנה כמכר ומאי קשי' להו להראשונים אכן י"ל משום דשניהם ילפינן מיתורא דקראי דבבכורות שם גבי יובל אמרינן דחכמים דרשי תשובו לרבות את המתנה ובערכין שם גבי בתי ערי חומה דרשינן לצמיתות לרבות את המתנה ע"ש ולפ"ז הוי שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין ונראה להביא ראי' גם מדברי שאר ראשונים דגם לרבנן בעלמא לא הוי מתנה בכלל מכר דהנה בשטמ"ק ב"מ דף מ"ו הביא דברי הרי"ף בתשובה שכ' ז"ל וששאלת אם יש בחליפין אונאה אם לאו מה שנראה מן התלמוד הוא שאין בהן הונאה כו' והתורה ג"כ מעידה ע"ז שאמרה וכי תמכרו ממכר כו' במכר הוא דאזהר רחמנא בבל תונו אבל בחליפין לא כו' ע"ש, וכ"כ הכס"מ בפי"ג מה' מכירה ה"א על מש"כ הרמב"ם המחליף כלים בכלים כו' אפי' מחט בשריון אין לו הונייה שזה רוצה במחט יותר מן השריון וע"ש בכס"מ ד"ה כתב ה"ה כו' אבל תלמידי הרשב"א כתבו שכדברי רבינו נראה עיקר שאין אונאה בחליפין לעולם אלא במכר דממכר כתיב עכ"ל והנה מלשון תלמידי הרשב"א נראה דס"ל בשי' הרמב"ם דהטעם דאין אונאה בחליפין משום דממכר כתיב ועי' בקצוה"ח סי' קצ"ה וכ"כ בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ק"ה דלפי דברי תלמידי הרשב"א טעם הרמב"ם הוא דס"ל שאין בחליפין דין אונאה משום דממכר כתיב ע"ש עכ"פ הרי דס"ל להראשונים דחליפין אינו בכלל מכירה א"כ מכש"כ דמתנה אינו בכלל מכירה. אמנם המרדכי בפ' המקבל כתב ז"ל שאל ר' מנחם לר' מאיר אם להחליף בית בבית עם העכו"ם אי מקרי זביני או לא כו' והשיב דבר ברור דחילוף בית נמי מקרי זביני כדאמר האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל דמשום דקאמר אין ברירה ומעיקרא זה נטל חלק הראוי לזה וזה נטל חלק הראוי לזה והחליפו הו"ל מקח וממכר אמר רחמנא דתחזור ביובל כו' עכ"ל ע"ש, ובשו"ת עבודת הגרשוני שם כתב שנלע"ד דחליפין נקרא מכר מלבד הראיות ברורות שהביא המרדכי אני מוסף נופך משלי מהכתוב חלק כחלק לבד ממכריו על האבות ופרש"י לבד כו' חוץ ממה שמכרו האבות דוד ושמואל שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה טול אתה שבתך כו' וע"ש שכתב דהא דממעטינן חליפין מאונאה הוא משום יתורא דקרא דממכר יתירא הוא וע"ש שדחק לישב דברי הרמב"ם מש"כ הטעם שזה רוצה במחט יותר מן השריון דל"ל טעם זה כיון דמממכר נתמעט חליפין, ובשו"ת שבות יעקב סי' קס"ו השיג על דברי תשו' עבוה"ג במש"כ דחליפין נתמעט מיתורא דקרא דממכר דבאמת אין כאן יתורא דקרא כלל דבתו"כ פ' בהר דריש הא דכתיב ממכר לרבות כל מיני מו"מ ע"ש ומש"כ תלמידי הרשב"א למעט חליפין מאונאה מקרא דממכר היינו משום דחליפין לאו מכר הוא אלא דלענין דינא חולק על תלמידי הרשב"א והביא ג"כ ראי' דחליפין הוא בכלל מכר ע"ש, והנה פשטות דברי תלמידי הרשב"א נראה כמש"כ בשבו"י דלאו מיתורא דקרא ממעטי חליפין אלא משום דחליפין לאו בכלל מכר, ומה שחולק עליהם כפי הנראה לא ראה דברי השטמ"ק הנ"ל שגם הרי"ף בתשו' כתב כדברי תלמידי הרשב"א הנ"ל, ומה שהביאו ראיות דחליפין הוא בכלל מכר נראה לישב עפ"י דברי השטמ"ק והרשב"א בב"ק גבי גנב ונתן במתנה דחייב בתשלומי דו"ה אף דמתנה אינו בכלל מכר מ"מ כיון דטעמא דטובח ומוכר דחייב מפני שנשתרש בחטא וה"נ הרי נשתרש בחטא הרי דבמקום דע"פ סברא מתנה הוא כמכר אמרינן דמתנה הוא בכלל מכר ולפ"ז נראה דה"ה לגבי חליפין דבמקום דמן סברא לא גרע חליפין ממכר אמרינן דבאמת חליפין בכלל מכר. ובזה מיושב דברי הרמב"ם שכתב דאין אונאה בחליפין משום שזה רוצה במחט יותר מבשריון ותלמידי הרשב"א כתבו דהטעם הוא משום דחליפין לאו מכר א"כ ל"ל לומר שזה רוצה במחט כו' אולם לפי הנ"ל ניחא שפיר דנהי דחליפין לאו בכלל מכר הוא מ"מ בלאו דלא תונו דהוא משום לתא דגזל ממון חבירו וכמבואר בב"מ דף ס"א אמר רבא ל"ל דכתב רחמנא לאו בגזל לאו באונאה ופרש"י ל"ל כו' שבכולן חסרון ממון שמחסר את חבירו ע"ש ולפ"ז בודאי גם חליפין בכלל מכר ולזה כתב הרמב"ם