פרי יצחק חלק ב יב

ואז צריך להתפלל י"ח שלימות יוכל להתפלל במהלך מ"מ בברייתא סתמא קתני השכים לצאת לדרך ולפ"ז איזה גבול יש בדבר מתי יתפלל הביננו מעומד או י"ח ברכות במהלך וכיון דתפלה מעומד עדיף לחד מ"ד מסמיכת גאול"ת לעולם יתפלל הביננו מעומד, וע"ז כתבו דעוד אומר הר"ם דכי מטי לביתי' בעי למהדר ולצלוי' והיינו דנהי די"ח ברכות מתפלל בדרך במהלך מ"מ צריך אח"כ לחזור ולהתפלל כי מטי לביתי' ולפ"ז ניחא דהיכי דיודע שיגיע לביתו בתוך זמן תפלה ויוכל להתפלל אח"כ מעומד יתפלל בדרך י"ח שלימות במהלך אבל אם לא יגיע לביתו בתוך זמן תפלה אז צריך להתפלל הביננו מעומד, ועוד י"ל דהר"ם באמת אתא לשנוי' קושי' התוס' שהק' מ"ש בין תפלת י"ח להביננו וע"ז תי' הר"מ דבאמת אם מתפלל י"ח שלימות במהלך צריך אח"כ מדינא לחזור ולהתפלל מעומד כמו שכ' הב"י ולפ"ז אין חילוק כלל בין הביננו לתפלת י"ח דמה דמשמע הכא די"ח מותר להתפלל במהלך היינו לפי שיתפלל אח"כ מעומד וכן אם ירא שיפסיקוהו עוברי דרכים בשעת הדחק ויוכל בביתו לחזור ולהתפלל ג"כ יכול להתפלל הביננו במהלך אלא דהגמ' דינא אתי לאשמעינן דהביננו תפלה מעליא היא ומשום דאית בה ג' ראשונות ולפיכך הביננו מעומד והיינו באמת כשלא יוכל להתפלל אח"כ בביתו מעומד שיעבור הזמן אבל אי מצלי אח"כ מעומד יוכל להתפלל גם הביננו במהלך כן נ"ל לישב דברי התוס': והנה הפר"ח חולק באמת על עיקר מ"ש התוס' דהביננו צריך להתפלל מעומד וכ' דהא דמסקינן הביננו מעומד היינו בעיר דגם בעיר יכול להתפלל הביננו בשעת הדחק אבל בדרך יוכל להתפלל גם הביננו במהלך, ומה שהביא ראי' מהא דאמרינן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה אמאי לא קאמר נמי איכא בינייהו דהביננו מעומד ות"ק בין מעומד בין מהלך אלא משמע דבדרך בין הביננו בין ת"ק בין מעומד בין מהלך, לא קשה דז"ל הגמ' מאי איכא בין הביננו לת"ק הביננו בעי לצלוי' ג' קמייתא כו' וכי מטי לביתי' לא בעי למהדר ולצלוי' ת"ק כו' וכי מטי לביתי' בעי למהדר ולצלוי' והלכתא הביננו מעומד ת"ק בין מעומד בין מהלך והנה הרי"ף והרא"ש השמיטו תיבת "והלכתא" אלא מאי איכא בין הביננו לת"ק הביננו כו' ת"ק כו' וכי מטי לביתי' בעי למהדר ולצלוי' הביננו מעומד ת"ק בין מעומד בין מהלך, והנראה דלא הי' תיבת והלכתא כלל בגירסתם שוב מצאתי בס' בית נתן שהעתיק שינוי נוסחאות מש"ס שעל קלף ישן שכ' בהדיא דליכא שם תיבת והלכתא וברור שכן הי' גירסת הרי"ף והרא"ש ולפ"ז קאי באמת על מאי איכא בין הביננו לת"ק דאיכא ג"כ נ"מ דהביננו מעומד ות"ק אפי' מהלך ולפ"ז לא קשה שוב קושית הפר"ח דהרי הגמ' אומר באמת דאיכא בין ת"ק להביננו גם נ"מ זו, ולפמש"כ הדברים מבוארין יפה ואפשר דגם התוס' אינם גורסים תיבת והלכתא ולפ"ז שפיר כ' הר"מ לישב דאין חילוק בין הביננו לתי"ח ובתפלת י"ח באמת כי מטי לביתי' הדר ומצלי' מעומד ובכה"ג יכול להתפלל במהלך, אבל לענין הביננו שם קאי בזה דרוצה לחלק בין הביננו לת"ק וע"ז קאמר דהביננו מכיון שמתפלל ג' קמייתא וג' בתרייתא תפלה גמורה היא ולא בעי למהדר ולצלוי וכן הביננו מעומד ובאופן דלא בעי למהדר ומצלי לכן צריך מעומד ות"ק דלעולם צריך לחזור ולהתפלל בין מעומד בין מהלך אבל באמת בשעה"ד שנצרך להתפלל הביננו גם הביננו הוא במהלך והגמ' ר"ל בכה"ג דלא בעי למהדר ומצלי ולכן קאמר דהביננו מעומד והברייתא בתפלת י"ח באמת כי מטי לביתי' יתפלל מעומד ולכך מתפלל במהלך וזה נ"ל ברור בכוונת הר"מ: עכ"פ סלקנו את כל קו' הפר"ח מעל הר"מ אולם עכ"ז לענין מה דפסק השו"ע דאם התפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל יש לעיין באמת כיון דמהשו"ע משמע דהטעם הוא משום כונה וכמו שכ' בב"י זה הדין גם לענין מהלך והרי מיושב בודאי יכול לכוין וכמ"ש המג"א והרא"ש לחד שינויא וכן מצאתי להדיא להרר"י ז"ל שכ' כן לענין רוכב על הבהמה שנסתפק אם צריך לעכב הבהמה וז"ל בתו"ד ה"נ כשרוכב על הבהמה יעכב אותה ויושב במקומו שהישיבה לא גרע מעומד דהכי משמע מדאמרינן גבי ק"ש שאם הי' מהלך בדרך עומד ואינו ר"ל שאם הי' יושב עומד אלא שאם הי' מהלך די לו בעמידה וכ"ש שאם יושב שהוא יותר טוב ע"ש הרי שכ' להדיא דהישיבה לא גרע מעומד ומשום דמיושב יכול לכוין שפיר, וכן יש לה"ר דעיקר כונה הוא בישיבה מדאמרינן בעירובין ד' ס"ד דאין מתירין נדרים לא מהלך ולא רוכב ולא עומד אלא מיושב ומשום דהתרת נדרים צריך ישוב הדעת ואיך אפ"ל דאם התפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל, ועוד מנ"ל באמת להב"י במיושב שצריך לחזור ולהתפלל הלא מקורו הוא מדברי הר"ם שבתוס' והר"מ מיירי במהלך כדאיתא בתוס' שם ומנ"ל למילף מינה למיושב ואף שכ' הר"ם וז"ל דהכא כי הדר לביתי' מצלי מעומד כדאמרינן בסמוך רב אשי מצלי מיושב וכי אתי לביתי' כו', מ"מ אין ראי' מזה דס"ל דגם במיושב שהתפלל ר"א שנית בשובו לביתו הוא מדינא אלא דאפשר דר"א הא דהדר וצלי מעומד היינו תפלת נדבה וכמ"ש הב"י בתחלה ולא הביא הר"מ דברי רב אשי אלא לדוגמא כמו דאמרינן בר"א שהתפלל מעומד אח"כ ה"נ המתפלל מהלך צריך לחזור ולהתפלל אבל באמת הא כדאיתא והא כדאיתא ור"א שהתפלל מתחלה מיושב התפלל שנית בתורת נדבה ורק מי שמתפלל מהלך צריך אח"כ לחזור להתפלל מעומד מדינא: ונ"ל דעת הב"י דלהר"מ דס"ל במהלך דכי אתא לביתי' הדר ומצלי מעומד יש להוכיח מהברייתא גופא דגם במיושב הדין כן, דהנה הטור כ' בסי' צ"ד וז"ל וכן אם הי' בספינה או ע"ג קרון יושב ומתפלל וכ' הב"י שלמד כן מדתניא בפ' תפה"ש השכים לישב בקרון או בספינה מתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כן ובין כך קורא ק"ש ומתפלל ואמרי' במאי קמפלגי מ"ס תפלה מעומד עדיף ומ"ס מסמך גאול"ת עדיף אלמא דכשיושב בקרון או בספינה מתפלל מיושב וטעמא דקרון א"א לעמוד מפני שמתנענע לכאן ולכאן ע"ש, הרי דהב"י ס"ל דהא דפליגי בקרון או בספינה אי מתפלל קודם ק"ש או קורא ק"ש ומתפלל דע"ז קאי אי תפלה מעומד עדיף אי מסמך גאול"ת עדיף היינו משום דבקרון או בספינה מתפלל מיושב ולכן ס"ל לת"ק דמתפלל קודם ק"ש כדי שלא יצטרך להתפלל בקרון ובספינה כשהוא יושב הרי מבואר בברייתא ג"כ דין דמיושב ולפ"ז כיון דס"ל להר"ם דבמהלך כי אתי לביתי' הדר ומצלי מעומד א"כ ה"ה יושב דהא בברייתא מבואר שניהם בלא חילוק וכמו שאבאר. והנה לפי דברי הב"י צ"ל דהטור לשיטתו דגריס ברישא דברייתא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה ומתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כך ובין קורא ק"ש ומתפלל דלפי גירסא דידן הוא מגילה וקורא בה וכשיגיע זמן ק"ש קורא ולא נזכר "ומתפלל" השכים לישב בקרון או בספינה מתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כך ובין כך כו' ולפ"ז עיקר הפלוגתא הוא בסיפא דברייתא בהשכים לישב בקרון או בספינה וע"ז קאמר דפליגי אי תפלה מעומד עדיף או מסמך גאול"ת עדיף והאי מעומד היינו לאפוקי מיושב דבקרון או בספינה מתפלל מיושב, ולפ"ז קשה טובא לגירסא דידן מנ"ל להגמ' דתנאי פליגי באבוה דשמואל והרי אינו ענין כלל דאבוה דשמואל היו מתפללין מעומד שלא יצטרכו להתפלל בדרך במהלך ולפיכך תפלה מעומד עדיף משום שאינו יכול לכוין אבל בברייתא דפליגי בהשכים לישב בקרון או בספינה היינו אי תפלה מעומד עדיף ממסמך גאול"ת או יסמוך גאול"ת ויתפלל מיושב ולפיכך ס"ל לחד תנא דמסמך גאול"ת עדיף ומתפלל מיושב דגם במיושב יכול לכוין אבל לענין מהלך אפ"ל דלכו"ע תפלה מעומד עדיף ממסמך גאול"ת ולהתפלל בדרך במהלך ול"ל להגמ' לומר כמאן כי האי תנא, ובע"כ דלפי זה הגירסא הא דפליגי אי תפלה מעומד עדיף לא משום שמתפלל בקרון או בספינה כשהוא יושב אלא דאפי' אי יעמוד בקרון ובספינה נהי דמקרי עומד מצד עצמו מ"מ כיון שהקרון והספינה הולכים מיקרי מהלך ולפ"ז ממש הפלוגתא כאבוה דשמואל ולוי אי תפלה מעומד עדיף היינו נגד מהלך לא נגד יושב ולפ"ז אין ראי' מכאן לדברי הטור דמתפלל בספינה או בקרון כשהוא יושב כמובן, ובע"כ צ"ל דלגירסת הטור ברישא השכים לצאת לדרך מביאין לו לולב כו' ומתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר כו'