פרי יצחק חלק ב קכט

בעדים אם אינו רוצה לישבע אבל באמת בשבועה נאמן, אבל ריב"ם סובר דבנאנסו לא צריך כפירה והודאה אר אין הכרח לומר דמהימן לטעון החזרתי בשטר רק דשאתדנה הסברא דעצם הסברא נכונה עכ"ל הדר"ג. ותמהני מאוד על הדר"ג פה מפיק מרגליות יאמר דבר זה, היכן מצינו שיטה כזו לר"ת דלא מחייב מן התורה בנאנסו שבועה רק היכי דאיכא כפירה במקצת והודאה במקצת, כל שי' ר"ת הוא רק דבעי גם הודאה במקצת בהדי שבועה דנאנסו אבל כפירה במקצת לא שמענו מעולם, וכמש"כ התוס' בב"ק שם בהדי' וז"ל ומפרש ר"ת דה"ק כו' והכא נמי בעינן הודאה בהדי שבועה דנאנסו אבל כפירה לא בעינן בההיא דנאנסו כו' וכי היכי דמלוה מחייב אשתי פרות כו' מחייב נמי אפקדון אשתי פרות חדא דהודאה וחדא דנאנסו כו' עכ"ל התוס' ע"ש, ורק רמב"ח הוא דס"ל דארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת וכל שי' ר"ת וריב"א סובבים רק למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן אי בעינן הודאה בהדי שבועה דנאנסו אבל כפירה במקצת למ"ד ע"פ כ"כ שי' כזו לא הי' מעולם, ואם יהי' כוונת הדר"ג משום דבסוגי' דשבועות רמב"ח הוא דשקיל וטרי שם ורמב"ח הא ס"ל דבעינן כפירה במקצת והודאה במקצת א"כ מאי ענין לכאן שי' ר"ת וריב"א הא דבריהם סובבים רק למ"ד ע"פ כ"כ אי בעינן גם הודאה אבל כפירה בודאי לא בעינן ורמב"ח בהדי' ס"ל דד' שומרין צריכין כפירה והודאה ואליבא דרמב"ח ליכא שיטות כלל וא"כ מש"כ הדר"ג דר"ת לשי' דשבועת נאנסו בעי כפירה והודאה וא"כ קשה במפקיד בשטר הא ליכא כפירה כלל ומוכרח לומר דבשבועה נאמן וריב"ם ס"ל כפי' הריב"א דשבועת נאנסו לא בעי כפירה והודאה וממילא אין הכרח לומר דנאמן בשבועה כנ"ל הוא תמוה מאד דממ"נ לרב חייא ב"י דס"ל ע"פ כ"כ גם לר"ת לא בעי כפירה במקצת ולרמב"ח הא לכו"ע ס"ל בהדי' דצריך כפירה והודאה וא"כ גם מש"כ כת"ר בפי' דברי התוס' ב"ב אין להם קיום כלל כנ"ל. אולם הנה ת"ח שאמר דבר הלכה אין מזניחין אותו ולכן נראה להעמיד יסוד דבריו בדרך אחר כאשר נבאר בעז"ה דהנה התוס' בב"ק שם הקשו לפי' ר"ת מסוגי' דשבועות הנ"ל דפריך שבועת שומרין כו' מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נאנסו וז"ל והשתא לפי' ר"ת אהייא קאי אי אההוא דהודאה כו' א"כ הי' כופר הכל ואין זה מגו כו' ואי אההוא דנאנסו קאי כי קאמר נמי להד"ם מחייב שבועה כיון דאיכא כפירה והודאה כו' ואי הוי אמרינן דלר"י ולרמב"ח לא מחייב אפקדון אכפירה והודאה בלא נאנסו הי' ניחא כו' אבל לא יתכן כלל כו' ונראה כפי' ריב"א כו' ע"ש, והנה מש"כ התוס' דלר"י ולרמב"ח כו' בע"כ אין הכונה משום דרמב"ח הוא דקאמר שם בשבועות כמה מעליא הא שמעתא כו' ולפ"ז הסוגי' קאי אליבא דרמב"ח דא"כ מה זה שהקשו התוס' לפיר"ת הא לכו"ע קשה דהא רמב"ח ס"ל בהדי' דבעי כפירה והודאה א"כ מאי קאמר רבא מתוך שיכול לומר להד"ם כו' הא כי נמי קאמר להד"ם מחויב שבועה וכן מש"כ התוס' דנראה כפי' ריב"א מה הועילו בזה נהי דלפי' הריב"א לא בעי הודאה במקצת למ"ד ע"פ כ"כ אכתי קשה איך יתישב הסוגי' לרמב"ח וכן הקשה באמת הגאון רע"א בתשו' סי' קע"ה לרמב"ח לשי', ובאמת צ"ל בפי' דברי התוס' דבודאי אף דרמב"ח קאמר שם כמה מעלי' הא שמעתא מ"מ לא מכרעא מילתא דרבא שהקשה שבועת שומרין כו' הוא אליבא דרמב"ח ועי' בתשו' רע"א שם שתי' דרמב"ח ורבא שקלי וטרי שם אליבא דשמואל והכריח שם בדרך פלפול דשמואל לא ס"ל כרמב"ח ע"ש, ולענ"ד נ"ל בפשיטות יותר דהא רבא הוא דפריך שם שבועת שומרין כו' ורבא ס"ל בהדי' בריש סנהדרין ד"ג דעירוב פרשיות כ"כ דלא כרמב"ח ולפ"ז אפ"ל ג"כ דרבא לטעמי' הוא דפריך ורמב"ח שני ג"כ אליבא דרבא ולזה הקשו התוס' רק לפיר"ת דאף למ"ד ע"פ כ"כ בעי הודאה במקצת וע"ז כתבו דאי הוי אמרינן דלר"י ולרמב"ח לא מחייב אכפירה והודאה בלא נאנסו הוי ניחא והיינו דנימא דלדידהו דלא ס"ל ע"פ כתוב כאן כמו דנאנסו בלא כי הוא זה לא מחייב כן כי הוא זה בלא נאנסו לא מחייב דלא כמש"כ התוס' מתחלה ע"ש ולפ"ז אפ"ל לפיר"ת דהסוגי' קאי באמת דוקא לרמב"ח ורבא לטעמי' דרמב"ח קא פריך ושוב כתבו דלא יתכן דבאמת גם לרמב"ח חייב אכפירה והודאה לחוד ולכן כתבו דנראה כפי' ריב"א דלמ"ד עירוב פרשיות כ"כ לא בעי הודאה במקצת כלל ולפ"ז הא דפריך רבא שבועת שומרין כו' מתוך שיכול כו' הוא לטעמי' דס"ל ע"פ כ"כ ולא בעי הודאה במקצת כלל. היוצא מזה דלפיר"ת דגם למ"ד ע"פ כ"כ בעי עכ"פ הודאה במקצת בהדי נאנסו צ"ל הא דפריך רבא מתוך שיכול כו' הוא דוקא לטעמי' דרמר"ח דלא ס"ל ע"פ כ"כ ואף דלדידי' בעי הודאה וכפירה במקצת מ"מ כיון דאין ע"פ כ"כ להכי אכפירה והודאה לחוד לא מחייב בפקדון, אולם לפי' ריב"א גם לרמב"ח חייב אכפירה והודאה לחוד רק שפי' דלמ"ד ע"פ כ"כ לא בעי כלל הודאה במקצת בהדי נאנסו ולפ"ז ניחא שפיר דהא דפריך רבא שבועת שומרין כו' מתוך כו' לטעמי' דנפשי' הוא דס"ל ע"פ כ"כ כנ"ל, ומעתה נבוא לענין להעמיד יסוד דברי הדר"ג, והיינו דר"ת לשי' מוכרח לפרש דהא דפריך רבא מתוך כו' הוא דוקא אליבא דרמב"ח כנ"ל א"כ כי שני דאפקיד לי' בשטר קשה הא בשטר ליכא כפירה כלל וע"כ צ"ל דבשבועה נאמן וריב"ם יסבור כפי' ריב"א ולפ"ז צ"ל דהא דפריך רבא מתוך כו' לטעמי' דנפשי' הוא דס"ל ע"פ כ"כ ולא בעינן כלל כפירה והודאה בהדי נאנסו וממילא אין הכרח לומר דבשבועה נאמן, ועפ"י הנ"ל מיושב מה שהקשה הדר"ג בסוף מכתבו לפי' ריב"א בשבועות שם דגם בשבועה אינו נאמן הא הכא רמב"ח הוא מארי דשמעתא ורמב"ח לשי' הא בעי כפירה במקצת ובשטר ליכא כפירה כלל, אולם לפי הנ"ל ניחא דלריב"א לשי' הא מוכרח דרבא לא קאי אליבא דרמב"ח כ"א לטעמי' דנפשי' דאל"כ בלא"ה קשה מאי קאמר מתוך כו' הא כי נמי קאמר להד"ם מחויב שבועה אכפירה כיון דאיכא הודאה במקצת ובע"כ צ"ל דרבא לטעמא דנפשי' פריך דס"ל ע"פ כ"כ ולא בעי כפירה והודאה במקצת כלל וכמו שכתבנו בפי' דברי התוס' ב"ק כנ"ל וכ"ז אני אומר לפי דרך הדר"ג אבל באמת כל עיקר יסוד דבריו אינו נכון כלל דמש"כ הדר"ג דאי נימא דבעי כפירה והודאה במקצת א"כ כי שני דאפקיד בשטר אין כאן כפירה כלל הוא תמוה מאוד דמה הכריחו לפרש דכל הג' פרות הפקיד לו בשטר הלא בפשוטו אפ"ל דרק אותה פרה שטוען נאנסו הפקיד לי' בשטר אבל אהך דכפירה והודאה לא הי' שטר כלל והיא מסומנת שאינה של כפירה והודאה כגון שהיא נקבה וכדומה וכפר בא' והודה בא' ועל הפרה שבשטר טוען נאנסה וליכא מגו דלהד"ם או החזרתי וכן איכא כפירה והודאה שפיר וז"ב: סימן נה לחכם גדול אחד. כת"ר בספרו הביא דברי התוס' בכתובות דף ל"ג ע"ב ד"ה גנב שור הנסקל וטבחו משלם תשלומי ד' וה' דברי ר' מאיר וכתבו ז"ל תימא דתיקשי מהכא לר"ל דאמר בפ' מרובה כל היכא דליתי' במכירה ליתי' בטביחה והכא שור הנסקל ליתא במכירה וי"ל דהתם קדשים חמירי דליתנהו כלל במכירה אבל שור הנסקל אם ימכרנו לעכו"ם אין תופס דמיו ולר"ת שאומר דאין שוה"נ נאסר מחיים ניחא עכ"ל התוס', ועל זה הקשה כ"ת בשם חכם אחד בהא דמשמע מדברי התוס' דאי שור הנסקל הוי תופס את דמיו הי' פטור מתשלומי ד' וה' משום שאינו במכירה ואמאי נהי שאינו במכירה הא אכתי איתא במתנה ולענין דו"ה מתנה כמכר הוא, ועוד למה כתבו דאם ימכרנו לעכו"ם הדמים מותרים הא אפי' אם ימכרנו לישראל נמי הדמים מותרים ע"כ דברי החכם, והנה יען כי דברי התוס' בתירוצם במש"כ אבל שוה"נ אם ימכרנו לעכו"ם כו' צריכין ביאור באמת ולא מצאתי למפרשי הש"ס שעמדו עליהם ע"כ אמרתי לכתוב מתחלה מה שנלע"ד בזה. והנה כת"ר שם הוסיף להקשות קושיא אחרת דדברי התוס' הם נגד גמ' מפורשת ב"ק דף מ"ה דשור הנסקל משנגמר דינו מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש ופרש"י אינו מוקדש דלאו ברשותא דמרי' קאי לאקדושי ע"ש ולפ"ז מה לי