פרי יצחק חלק ב קכח

לרבא באמת כן ובחי' הרמב"ן ב"ב שם תמה עליהם דאפי' אי נימא דנאמן בשבועה מ"מ שפיר משני דאפקיד לי' ברעו כיון דהחזרתי גופי' אינו נאמן אלא במגו דנאנסו ע"ש וזהו כמו שהקשה הגרע"א כנ"ל ולפי הנ"ל צ"ל דס"ל כפי' רש"ד ולכך מוכרחים לומר דלפי. הסוגי' דשבועות ס"ל לרבא דאינו נאמן כלל לומר החזרתי אפי' בשבועה, ועכ"פ לפי הנ"ל הרי אכתי צ"ע דגם לשי' הש"ך איך אפשר לומר מגו משניהם מ"ה לזה דהא ע"כ צ"ל דטענה אחת נוח יותר כנ"ל. ולכן נראה לומר דבאמת כבר הקשה השער משפט שם על שי' הש"ך דאיך אפ"ל שיהי' נאמן בטענת החזרתי בלא שבועה במגו דנאנסו מאי מגו הוא כיון דבטענת נאנסו בעי שבועה ע"ש, ואני מוסיף מגמ' ב"מ דף ח' קמ"ל כו' סבר אי אמינא כולה שלי בעינא אשתבועי ע"ש ובודאי אא"ל דטענת נאנסו בשבועה נוח כ"כ כהחזרתי בלא שבועה, ולכן נראה לישב ע"פ דברי הרשב"ם ב"ב שם ד"ה ולטעמיך כו' ולמה לי לשקר במקום עדים לא דמי כו' ונפקד נמי לא הוי חייש לשטרא משום דהוה מצי למיפטר נפשי' בטענת אונס ע"ש וצ"ל דאף דבטענת נאנסו בעי שבועה מ"מ כיון דיש אפשרות למיפטר נפשי' שוב לא חייש לשטרא ולפ"ז ניחא שפיר דנאמן מה"ת בטענת החזרתי בלא שבועה במגו דנאנסו דכל עיקר המגו בעי רק לדחות הך דשטרא בידך מאי בעי וכיון דיש מגו אפשרית ע"י טענת נאנסו סגי ורק דמ"מ מדרבנן צריך שבועה כיון דגם נאנסו בעי שבועה ולפ"ז הנהו תרי מגו לא סתרי אהדדי דהחזרתי במגו דנאנסו הוא רק לדחות הך דשטרא בידך מאי בעי (ולא על עצם הטענה) וא"כ הדר דינא דיהי' נאמן בטענת נאנסו בלא שבועה במגו דהחזרתי ועיין: ומש"כ הדר"ג וז"ל ולענ"ד זה כוונת תוס' ב"ב ד"ה אמר' רבא כו' וריב"ם מפרש כו' ע"ש דלכאורה מה בא ריב"ם להוסיף על ר"ת בד"ה סוף אע"כ לומר דכונת ריב"ם כמו שכתבתי דלר"ת גם בנאנסו לא הוי שבועה מה"ת דהא צריך הודאה במקצת גם בנאנסו אבל ריב"ם סובר דנאנסו הוי שבועה מה"ת בלא הודאה במקצת כמו לשי' ריב"א בב"ק ק"ז וע"כ צריך הריב"ם לחדש תי' שלו וכונתו דאף בהחזרתי לא צריך שבועה מה"ת עכ"ז בנאנסו צריך שבועה מה"ת כיון דהחזרתי לא נאמן רק במגו דנאנסו וא"כ לא אפשר לפטור בנאנסו משום מגו דהחזרתי עכ"ל ולענ"ד כל דבריו נפלאו מאוד דבעיקר מה שתירצו ר"ת וריב"ם לקושית התוס' מרבא אדרבא מאי ענין לזה מחלוקת ר"ת וריב"א לענין אי נאנסו בעי הודאה במקצת דהא הסוגי' דשבועות שקיל וטרי התם אקרא דחייב שבועה בנאנסו ואף דס"ל לר"ת דנאנסו בלא הודאה במקצת ליכא שבועה מ"מ הא בפירוש כתיב בקרא שבועת נאנסו ולר"ת מיירי קרא היכי דאיכא הודאה במקצת וע"ז פריך מגו דיכול לומר החזרתי כו' ומשני דאפקיד בשטר וצריך להחזיר בעדים והיינו אם אינו רוצה לישבע ומאי ענין לזה נאנסו בלא הודאה במקצת ולא ירדתי דעתו מאי דמתלי לה אהדדי גם מה שכתב להעמיס בפי' הריב"ם דס"ל כשי' הש"ך הוא תמוה מאוד במה שהאריך לנו את הדרך דכש"כ אי נימא דס"ל להריב"ם כשי' הסמ"ע דהחזרתי במגו דנאנסו איכא שבועה דאורייתא תי' הריב"ם פשוט מאוד דשפיר משני הגמ' דאפקיד לי' בשטר אף דס"ל לרבא דנאמן לומר החזרתי בשבועה מ"מ כיון דהוא רק מכח מגו דנאנסו א"כ אא"ל דנאנסו לא ליבעי שבועה במגו דהחזרתי וכמ"ש בשו"ת רע"א בפשיטות להקשות על הגמ' לפי' הריב"א מנ"ל להגמ' דאינו נאמן אפי' בשבועה ומזה הוכיח דס"ל להריב"א כפי' הש"ך ע"ש ועכ"פ לפי' הריב"ם דבאמת נאמן בשבועה פשוט הוא כפי' הסמ"ע, ועוד דהא בתוס' שם מפורש בהדי' בזה"ל וריב"ם מפרש כו' ומן הדין אפי' בשבועה לא הי' נאמן אי לאו משום דמהימן במגו דנאנסו בשבועה עכ"ל ומפורש בהדי' כפי' הסמ"ע דזהו שבועה דאורייתא דהא הריב"ם מפרש תי' הגמ' דקאי אקרא. ומש"כ הדר"ג דלכאורה מה בא ריב"ם להוסיף על ר"ת יפה העיר ויש להרחיב הדבור דבאמת דברי התוס' צע"ג להבין עומק הבנתם דמלשון התוס' שכ' ומה שקשה דרבא אדרבא פירשתי לעיל וריב"ם מפרש כו' משמע דהם שני תירוצים וצ"ע דהרי עיקר פי' הריב"ם צ"ל גם לפי' ר"ת דאף לפי מה שתי' ר"ת דצריך להחזיר בעדים היינו אם אינו רוצה לישבע מ"מ קשה כיון דבשבועה נאמן לומר החזרתי א"כ אכתי קשה מתוך שיכול לומר החזרתי כו' ובע"כ צ"ל כפי' ריב"ם כיון דנאמנות החזרתי בשבועה הוא רק מכח מגו דנאנסו ל"ש מגו להיפך וכן ביאר הגרע"א בתשו' שם פי' ר"ת ע"ש. ונראה דהנה לכאורה צ"ע אריכות לשון התוס' לפי' הריב"ם דכיון דס"ל כפי' הסמ"ע כנ"ל דהא דהחזרתי נאמן בשבועה היינו שבועה דאורייתא א"כ מה צורך להסברים הלא אין שום התחלה לקושיא כיון דהחזרתי צריך שבועה מדאורייתא א"כ פשיטא דלא שייך להקשות מתוך שיכול לומר החזרתי יכול לומר נאנסו כיון דגם החזרתי בעי שבועה דעד כאן לא פריך הגמ' מתוך שיכול לומר החזרתי יכול לומר נאנסו אלא משום דהוי ס"ד דהחזרתי נאמן בלא שבועה אבל כי משני דאפקיד בשטר והחזרתי אינו נאמן רק בשבועה שוב לא שייך לומר מתוך שיכול לומר החזרתי יהי' נאמן בטענת נאנסו בלא שבועה, ולכן נראה דהנה המדקדק בלשון התוס' בשבועות וב"ב שם במה שהקשו דרבא אדרבא יראה שעמדו דבריהם על הא דאמרינן מכלל דתרוייהו ס"ל המפקיד כו' צריך להחזיר בעדים לא על הך דמשני דאפקיד לי' בשטר והיינו דהא דאמר מכלל כו' צריך להחזיר כו' הוא לדינא ובאמת הא ס"ל לרבא דנאמן בשבועה וע"ז תי' ר"ת דהיינו אם אינו רוצה לישבע וריב"ם פי' מתחילה סוגית הגמ' הא דמשני דאפקיד לי' בשטר ולפ"ז הא דאמר מכלל היינו מעיקר הדין אף בשבועה אינו נאמן (אי לא משום מגו דנאנסו דלהכי נאמן בשבועה לפי האמת) ואין ביניהם אלא חילוק מועט, ועוד נ"ל דעיקר פי' הריב"ם לא קאי נגד תי' ר"ת כ"א כלפי הר"ח והרשב"ם שכתבו דלפי הסוגי' דשבועות אינו נאמן בהחזרתי אף בשבועה ולפיכך האריך בפי' דברי הגמ' וכ"כ בחי' הרמב"ן ע"ש שתמה על הר"ח והרשב"ם וכ"כ בחי' רשב"א בשבועות וזהו באמת מה שפי' ריב"ם ע"ש, ומש"כ התוס' וריב"ם מפרש זהו העתקת לשון הריב"ם לבאר דברי הגמ' נגד דברי הר"ח והרשב"ם. ובדברי התוס' ב"ב שם ד"ה סוף צע"ג במה שכתבו ואי בשבועת היסת איירי כו' ואומר ר"ת דהך שבועה כו' וצ"ע דהא אפי' לשי' ר"ת מ"מ היכי דאיכא הודאה במקצת חייב נאנסו שבועה דאורייתא ובהכי מיירי סוגי' דשבועות והא דאמר התם מתוך שיכול לומר להד"ם או החזרתי כו' אף דגם אי יטעון כן ג"כ בעי שבועה כיון דאיכא הודאה במקצת כבר הקשו כן התוס' בב"ק דף ק"ז וע"ש שכתבו דאי נימא דלא מחייב בפקדון אכפירה והודאה בלא נאנסו ניחא שפיר אך הקשו מכמה משניות ולכך כתבו דנראה כפי' ריב"א ע"ש אבל עכ"פ לפי' ר"ת בע"כ צ"ל כן כיון דקרא מיירי ע"כ היכי דאיכא הודאה במקצת ומ"מ קאמר מתוך שיכול לומר החזרתי כו' ולפ"ז הא ניחא שפיר הא דקאמר המפקיד כו' צריך להחזיר בעדים היינו בכה"ג דאם הי' טוען נאנסו הי' חייב שבועה דאורייתא דלפ"ז גם בהחזרתי צריך שבועה דאורייתא גם לפי' ר"ת ואם אינו רוצה לישבע שבועה דאורייתא צריך להחזיר בעדים משא"כ המפקיד בעדים בכה"ג אם אינו רוצה לישבע שבועה דאורייתא רק היסת א"צ להחזיר בעדים וכמו דאמרינן לפי' תירוץ התוס' דשבועה זו נתקנה קודם שבועת היסת ועיין: בענין הנ"ל. שנית להחכם הנ"ל הנה ראיתי כי כבוד הדר"ג מתאמץ להעמיד דבריו בפי' דברי התוס' ב"ב ע' בד"ה אמר רבא במה שבא ריב"ם להוסיף על דברי ר"ת ומשום דר"ת אזיל לטעמי' בתוס' ב"ק ק"ז ד"ה עירוב וריב"ם ס"ל כפי' ריב"א בתוס' שם וז"ל הדר"ג לענ"ד נ"ל כוונת התוס' על דרך רחוק קצת דבאמת לפי' שי' ר"ת מוכרחים אנחנו לומר בשבועות דהא דצריך להחזיר בעדים היינו אם אינו רוצה לישבע דאל"כ קשה דלא משכחת כפירה במקצת כיון דקרא איירי דאפקיד בשטר ובשטר הוי כפירת דברים כיון דלא מהימן לכפור נגד השטר ועי' בחו"מ סי' פ"ח כו' דזה הוי דבר ברור היכי דלא יכול לכפור אין כפירתו כלום וא"כ לפי שי' ר"ת דלא מחייב מה"ת בנאנסו שבועה רק היכי דאיכא כפירה במקצת והודאה במקצת לבד נאנסו א"כ אי אמרינן היכי דאפקיד בשטר לא מהימן לכפור אף בשבועה א"כ לא משכחת שבועת נאנסו ע"כ מוכרח ר"ת לפרש דצריך להחזיר