פרי יצחק חלק ב קכז

אכן באמת נלע"ד להביא ראי' ברורה דהאי טעמא דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי לא סגי כלל והיינו דאי נימא דמגו דמזויף הוא מגו טוב בע"כ אא"ל דלא מהימן לומר פרוע במגו דמזויף משום דאי פרעי כו', דהנה בב"ב דף ע' איתא בעי מיני' רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתים לך מהו מי אמרינן מגו דאי בעי אמר נאנסו כו' א"ד מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי א"ל מהימן כו' ועי' בתוד"ה או שכ' ז"ל אפי' למ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ומהימן לומר פרוע ול"א שטרך בידי מאי בעי התם משום דזמנין אפשיטא דספרי זייר לה כו' אבל הכא אין על הנפקד ליתן ש ועוד דהתם לוה מאמין למלוה להניח שטר בידו כו' ע"ש, והנה לפמש"כ התוס' הנ"ל א"כ למ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ולא מהימן לומר פרוע במגו דמזויף אי נימא דאף אי מגו דמזויף יהי' מגו טוב מ"מ לא מהימן לומר פרוע משום דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי ואף דהא אפ"ל דזייר לה אפשיטא דספרי א"נ דלוה מאמין למלוה כנ"ל מ"מ אין זה מועיל דאעפ"כ אמרינן אי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי א"כ מכש"כ במפקיד אצל חבירו בשטר דלא שייך לומר אפשיטא דספרי זייר לה או דהנפקד מאמין למפקיד פשיטא דלא מהימן לומר החזרתי במגו דנאנסו משום שטרך בידי מאי בעי וזה ברור, והנה שם בסוגי' אמרינן לימא בפלוגתא דהני תנאי שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרי נשבע וגובה כולו ודייני א"י אמרי נשבע וגובה מחצה כו' מאי לאו בהא קמפלגי דמ"ס מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי ומ"ס לא אמר לא דכו"ע אית להו דרב חסדא כו' וע"ש בסוף הסוגי' אנן דדייני גולה איפכא מתנינן לה ע"ש והנה דייני גולה הם שמואל וקרנא (וע"ש בפי' רשב"ם) ולפ"ז בע"כ ס"ל לשמואל כר"ח דמהימן לומר החזרתי במגו דנאנסו והנה בב"ב שם דף קנ"ד אר"י אמר שמואל זו דברי חכמים אבל ר"מ אומר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ע"ש ולפ"ז בע"כ ס"ל לשמואל כחכמים דא"צ לקיימו (ועי' בדף קנ"ה בתוס' ד"ה אלא) ולא מהימן לומר פרוע במגו דמזויף ואי נימא דטעמא הוא משום דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי א"כ איך סובר שמואל כר"ח במפקיד בשטר כנ"ל דנאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו והא במפקיד פשיטא דאיכא למימר אי איתא דהחזיר שטרא בידי' מאי בעי ואמאי נאמן, וכן מהדר התם בגמ' לאוקמי' כו"ע אליבא דר"ח דנאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו ולא מצי א"ל שטרא בידי' מאי בעי א"כ ממילא צ"ל דאי ס"ד דמגו דמזויף הוא מגו טוב בודאי מהימן לומר פרוע במגו דמזויף ולא מצי א"ל שטרא בידי' מאי בעי, והא דס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו בע"כ הטעם משום דמגו דמזויף לא חשיב מגו כלל כמש"כ התוס' שם בכתובות כנ"ל, וראיתי בס' הפלאה בחי' כתובות שם שכתב לצדד לפי' רש"י בד"ה מודה בשטר דס"ל כסברת אין לפרש שכ' התוס' דהא דאינו נאמן לומר פרוע במגו דמזויף משום דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי ולענ"ד קשה כנ"ל דהא בב"ב שם ס"ל לשמואל כר"ח דלא מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי ומ"מ ס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וכן בעי למימר שם דכו"ע אית להו דר"ח ולפי הנ"ל הרי הך מ"ד דס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ע"כ לא ס"ל כרב חסדא. נחזור לענין למש"כ המהרש"א בב"מ שם דלפיכך הקשו התוס' אהא דא"ר יוסי נפל ליד דיין דלא חיישינן לפרעון דאמאי לא יהא נאמן לומר פרעתי במגו דמזויף ולא הקשו בפשיטות למ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ומשום דבזה י"ל אם איתא דפרעי' שטרא בידי' מאי בעי דדבריו צ"ע כנ"ל, ועוד דהא התוס' בכתובות שם הקשו באמת גם על מ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו דמ"ט לא מהימן לומר פרוע במגו דמזויף ותירצו באמת כמ"ש התוס' בב"מ דירא לומר מזויף פן יכחישוהו וא"כ מ"ש דבב"מ הקשו קו' זו על הך דנפל ליד דיין, ולכן נ"ל דדבריהם נמשכים למה שתירצו שם בכתובות דירא לוה לומר מזויף פן יכחישוהו אלא דלכאורה תי' זה אינו מספיק רק לענין מודה בשטר שכתבו שהמלוה מוציא השטר דאם יתקיים השטר בחותמיו יגבה עפ"י עדי קיום ואז לא יהא נאמן לומר פרעתי דהוחזק כפרן כמבואר בשו"ע חו"מ סי' פ"ב, אולם בנפל ליד דיין שהשטר נמצא בשוק דאיכא ריעותא דנפילה ואם יטעון הלוה מזויף אז לא יחזיר ואפי' קיום לא מהני לי' אהא הקשו התוס' דיהא נאמן לומר פרעתי במגו דמזויף וע"ז תירצו דמ"מ אין זה מגו דטוב לו לומר פרעתי שלא יכחישנו שום אדם מלומר מזויף כי ירא פן יקיימנו ואע"פ שהקיום אינו מועיל לגבות בו מ"מ אינו טוען ברצון דבר שיכול להכחישו וזה ברור מאוד בכוונת התוס': סימן נד לחכם אחד ע"ד שי' הש"ך בחו"מ סי' רצ"ו בהא דמבואר שם דהמפקיד אצל חבירו בשטר וטוען החזרתי נאמן בשבועה בנקיטת חפץ במגו דנאנסו דשבועה זו אינה אלא מדרבנן ואף לפי מאי דקי"ל דנאנסו בעי שבועה מה"ת אף בלא הודאה במקצת מ"מ שבועת החזרתי במגו דנאנסו הוא רק מדרבנן ודלא כהסמ"ע והב"ח שכתבו דהוא שבועה דאורייתא ממש ע"ש, וע"ז הקשו האחרונים הקצוה"ח שם ובשער משפט סי' פ"ז מסוגי' דשבועות דף מ"ה דפריך שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה כו' מתוך שיכול לומר החזרתי יכול לומר נאנסו ומשני דאפקיד לי' בשטרא ולשי' הש"ך דהמפקיד בשטר. וטוען החזרתי נאמן מה"ת במגו דנאנסו בלא שבועה כלל א"כ אכתי קשה היאך משכחת לה שבועת נאנסו יהי' נאמן בלא שבועה במגו דהחזרתי וכ"כ בשו"ת רע"א סי' קע"ה סברא זו בפשיטות ע"ש, וע"ז תמה הדר"ג על דברי האחרונים הנ"ל דהיאך אפ"ל שיהי' נאמן בטענת נאנסו בלא שבועה במגו דהחזרתי הא עיקר נאמנות החזרתי הוא רק מכח מגו דנאנסו ואיך אפ"ל החזרתי במגו דנאנסו ונאנסו במגו דהחזרתי עכ"ד ולענ"ד דברי האחרונים פשוטים מאוד דמאחר דאף לפי האמת דנאנסו בעי שבועה מ"מ נאמן מה"ת לומר החזרתי אף בלא שבועה במגו דנאנסו יהי' מאיזה טעם שיהי' א"כ שוב הדר דינא היאך משכחת לה שבועה דנאנסו יהי' נאמן בלא שבועה במגו דהחזרתי ואין כאן סתירה כלל זה לזה, אכן יש לקיים דברי הדר"ג מצד הטעמים והיינו כיון דאמרינן דנאמן בטענת החזרתי אף בלא שבועה במגו דנאנסו ובע"כ צ"ל דנוח לטעון נאנסו אף דבעי שבועה מטענת החזרתי בלא שבועה דלכך נאמן במגו וא"כ איך אפ"ל שיהי' נאמן בטענת נאנסו בלא שבועה במגו דהחזרתי הא בע"כ טענת נאנסו נוח יותר וא"כ איך אפשר להיות מגו משניהם מזה לזה והנה אם כי אנו אין אחראין לחפש לקיים דברי האחרונים במקום שהם מקשים להעמיד קושיתם מ"מ הנה הגאון רע"א בתשו' הנ"ל כתב ג"כ כדברי הקצוה"ח והשט"מ אולם שלא בדרך קושיא כ"א לישב הסוגי' דשבועות לפי' הריב"א שם במה שהקשו התוס' מרבא אדרבא דבב"ב ס"ל דנאמן לומר החזרתי בשבועה ותי' ר"ת דהא דאמר צריך להחזיר בעדים היינו אם אינו רוצה לישבע וריב"א תי' דבב"ב הוא דוקא בעסקא אבל במפקיד ס"ל לרבא דאינו נאמן אפי' בשבועה וכתב הגאון הנ"ל דהא דלא ניחא לי' להריב"א בתי' ר"ת משום דלשון צריך להחזיר בעדים משמע דאינו נאמן אפי' בשבועה, ושוב הקשה על הגמרא גופי' מנ"ל דס"ל לרבא דאינו נאמן אפי' בשבועה הא גם אי נימא דנאמן בשבועה מ"מ משני שפיר דאפקיד לי' בשטר כיון דהחזרתי גופי' אינו נאמן רק בשבועה במגו דנאנסו ממילא ליכא קושי' דלהימן בנאנסו במגו דהחזרתי ולזה הכריח דס"ל להריב"א כפי' הש"ך דאלו נאמן בהחזרתי במגו דנאנסו נאמן מה"ת בלא שבועה ושוב יהי' נאמן בנאנסו בלא שבועה במגו דהחזרתי דהיו מאמינים לו בלא שבועה מכח מגו דנאנסו ולזה מוכרח שפיר דס"ל לרבא דלא נאמן כלל לומר החזרתי אף בשבועה ע"ש, ובאמת צע"ק דלפי דבריו דס"ל להריב"א כפי' הש"ך א"כ ל"ל לומר דהא דלא ניחא להריב"א כתי' ר"ת משום דלשון צריך להחזיר בעדים משמע דאין לו תקנה אף בשבועה הא מגוף הסוגי' מוכרח כן דאי נימא דס"ל לרבא דבשבועה נאמן א"כ הדק"ל וכמו שהקשו האחרונים וע"כ צ"ל דאינו נאמן כלל], והנה לפמ"ש הגאון הנ"ל יהי' צריך ג"כ לישב פי' הר"ח והרשב"ם בב"ב שם שפירשו ג"כ דלפי הסוגי' דשבועות אינו נאמן אפי' בשבועה וכמו שפי' הריב"א אלא דהוא דחי' בעלמא ולא ס"ל