פרי יצחק חלק ב קכב

דמעילה הביא לי מן החלון כו' אעפ"י שאומר לא הי' בלבי אלא מזה בעה"ב מעל דבתר פומי' אזלינן וביותר היכא שכוונת הלב סותרין לדיבור פיו כההיא דאמרינן לעיל מיניה אמתניתין דאעפ"י שאמרה בלבי הי' להתקדש לו אינה מקודשת אע"ג דאכתי סד"א דבעלמא דברים שבלב דברים הכא לאו כלום הוא דלאו כל כמינא דעקרה להתנאים א"כ ה"נ נימא כיון שאומר בפירוש שכוונתו לפוטרה בחליצה אף את"ל דבלבו מחשב לדברים אחרים אין כוונת לבו עוקרים דברים המפורשים בפיו דא"כ תקשי לך גבי נכרי נמי נימא כיון שאומר בפירוש שכותב לשמו ולשמה כו' מה לנו לדעתו אלא ודאי כיון דאנן סהדי דאדעתא דנפשי' עביד הו"ל כאילו פירש דאדעתא דנפשי' עביד עכ"ל. והנה במ"ש דהוי כאילו פירש דעביד אדעתי' דנפשי' אין נראה כן ממ"ש הב"י וז"ל ואיכא למידק כי כתב נכרי תורף אמאי בטל בודאי משום דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד ולא לשמה והאיכא לספוקי דלמא כתב לשמה, וצ"ל שלזה כיון ה"ה שכ' ואם כתב תורף יש לומר שהוא פסול ובטל ולא כתב בטל סתם משום דספוקי מספקא לי' כדפרישית ואעפ"י שהרמב"ם כ' דבטל הוא לטעמי' אזיל דבעי בני כריתות לכתיבת הגט אבל להרמב"ן והרשב"א דלא בעי לכתיבת הגט בני כריתות ולא מפסל בנכרי אלא משום דאדעתי' דנפשי' קעביד איכא לספוקי כדפרישת, ועי' בג"פ מ"ש בזה, ולפ"ז כיון דספוקי מספקא לי' אם גוי עביד לשמה ואין הגט בטל לגמרי איך אפ"ל דאנן סהדי שבודאי אינו כותב לשמה דא"כ לא הי' גם ספיקא ומדמספקא לן אמאי לא יועיל מה שאמר בפיו שכותב לשמה ואף שאולי בלבו הוא מחשב שלא לשמה מ"מ דברים שבלב אינן דברים וכדאמרינן גבי יקריב וכל הסוגי' שם. הן אמת דמדברי התוס' בע"ז דף כ"ז לא משמע שיהי' בעכו"ם ספק שהקשו כיון דגבי ס"ת סתמא לאו לשמן א"כ בפ' השולח דפוסל עכו"ם לכתיבת ס"ת משום שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה תיפוק לי' דעכו"ם סתמא עביד ע"ש ולפמ"ש הב"י דגם גבי גט גבי עכו"ם מידי ספיקא לא נפקא שמא נתכוין לשמה א"כ שפיר איצטריך קרא דבגא"ק לא הוי רק ספיקא והס"ת אית בי' קדושת ס"ת מספיקא שמא כיון לשמה אבל מקרא וקשרתם וכתבתם פסול בודאי ולית בי' ספיקא כלל דלא משום כוונה הוא, מ"מ הרי הרב המגיד והב"י ס"ל בהדי' כן דהוי ספיקא בעכו"ם וישראל עומד ע"ג אי מכוין לשמה ואיך אפ"ל דאנן סהדי שאינו כותב לשמה, (ועיין פרש"י גיטין כ"ג ד"ה לדעתי' דנפשי' עביד וגם מדבריו מבואר דלא הוי רק ספק שמא לא כתב לשמה ע"ש). ותו בר מן דין איכא לאקשוי' דהא בקידושין דמ"ט שם אמרינן מנ"ל לרבא הא אלימא מדתני' יקריב אותו כו' אלא מסיפא וכן בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ואמאי הא בלבו לא ניחא לי' אלא משום דדברים שבלב אינן דברים ומדהקשו והא בלבו לא ניחא לי' משמע דזה ברור לנו שבלבו לא ניחא לי' ובאמת אין לך אנן סהדי גדול מזה שמכין אותו עד שיאמר רוצה אני והוא אומר רק מחמת ההכאה מ"מ הוי ס"ד דכיון שדברים שבלב אינן דברים לא איכפת לן במה שמחשב בלבו שאינו רוצה כיון שדיבור פיו סותר מחשבת הלב וא"כ ה"נ כיון שהוא אומר בפיו שהוא כותב לשמה מה לי שמחשב בלבו שלא לשמה הא אנן קיי"ל דברים שבלב אינן דברים ול"ש אנן סהדי דהא גם גבי גט אנן סהדי דבלבו לא ניחא לי' ומ"מ לא איכפת לן כיון דדברים שבלב אינם דברים וה"נ דכוותי' ובע"כ צ"ל דאף שכתב המהרי"ט והסכימו עמו האחרונים דכל היכא שניכר מחשבת הלב לעיני כל לא מקרי דברים שבלב דדברים שבלב כל אדם הוא, ולפיכך אם שהתה כ"ה שנים ולא תבעה כתובתה אמרינן דמחלה ולא הוי דברים שבלב דאנן סהדי שמחלה, מ"מ ה"ד היכא שדברים בלב לחוד הוא אבל אי אומר בשפתיו להיפך אף דאנן סהדי על מחשבותיו שבלב הוי רק דברים שבלב ואינן דברים וה"נ דכוותי': ועוד מוכח בהדי' דכל היכא שפירש בפיו אין אנו משגיחים לכוונת לבו אף היכא שמוכח דבלבו מכוין להיפך מדאמרינן בנדרים נודרין להרגין כו' ופריך היכא קאמר ומשני יאסור כל פירות שבעולם עלי אם אינן של בית המלך כו' ופריך הא איתסר לי' ומשני באומר היום היכי שבק לי' באומר סתם ומחשב בלבו היום ואע"ג דקיי"ל דברים שבלב אינן דברים אונסין שאני, ועי' בר"ן דכל היכא שאומר לעולם אף דמוכח בהדי' שאונס הוא ומחשב בלבו היום אין כוונת הלב מבטל מחשבתו מה שאומר בפירוש אבל היכא שאומר סתם כוונתו מוכיח שבדעתו היום דוקא אבל באומר בפי' לעולם אף שאונס הוא אין מחשבתו שבלב מבטל מה שהוציא בפיו בפירוש וה"ט נמי דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני אף דמוכח שבלבו לא ניחא לי' דברים שבלב אף דמוכחי אינן דברים לבטל מה שהוציא בפיו בפירוש א"כ הדרא קושי' לדוכתא כיון שאומר בפירוש שכותב לשמה מה לי שמחשב בלבו שלא לשם גירושין דברים שבלב אין דברים ויש לעיין. והנה לענין דברים שבלב אשר אנחנו עוסקים בה, הנה בגמ' ב"ב מ"ח אמר ר"ה תלוה וזבין זביני זביני מ"ט אגב אונסא גמר ומקני ומקשינן מנ"ל הא ובעי לומר מדתני' יקריב אותו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ודלמא שאני התם דאנן סהדי דניחא לי' בכפרה אלא מסיפא וכן בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ודלמא שאני התם משום דמצוה לשמוע דברי חכמים ע"ש אלא סברא הוא אגב אונסא גמר ומקני ע"ש וכן פסקינן דתלוה ויהיב לא הוי מתנה, והנה בקידושין מ"ט דרבא ס"ל דברים שבלב אינן דברים ואמרינן מנ"ל לרבא הא אלימא מדתני' יקריב כו' ודלמא משום דאנן סהדי דניחא לי' בכפרה אלא מדתני' וכן בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דלמא משום דמצוה לשמוע דברי חכמים אלא כו', עכ"פ הרי למדנו דלפי הס"ד דטעמא משום דברים שבלב אינן דברים ולאו משום דמצוה לשמוע דברי חכמים וניחא לי' גם בלבו אלא מכיון שאמר בפיו רוצה אני אף דלא ניחא לי' בלבו דברים שבלב אינן דברים ודחי דאפי' אי דברים שבלב הוי דברים שאני הכא דגם בלבו מכוין כן משום דמצוה לשמוע דברי חכמים, ולפ"ז קשה כיון דאנן קי"ל באמת דברים שבלב אינן דברים א"כ מהני בגיטין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אף בלא טעם משום דמצוה לשמוע ד"ח דאפי' נימא דבלבו לא ניחא לי' מ"מ הוי רק דברים שבלב שאינן דברים א"כ מאי דחי בב"ב לפיכך מהני גבי גט משום דמצוה לשמוע ד"ח הלא לפי דס"ל דדברים שבלב אינן דברים מפשט דקידושין דמהני בלו"ז וא"כ בדין הוא גם שיהי' תלוה וזבין זביני זביני משום כיון שאמר שרוצה למכור אף אי שבלבו לא ניחא לי' הא דברים שבלב אינן דברים וכן אמאי תלוה ויהיב לא הוי מתנה מ"ש גבי גט דאם דברים שבלב אינן דברים מהני שפיר שכופין אותו ומ"ש מתנה דלא מהני (וביותר תיקשי לרבא דס"ל בב"ב שם דבשדה זו אפי' תלויה וזבין לא הוי זביני והא רבא בעצמו הוא בעל המימרא דדברים שבלב אינם דברים וכיון שבפיו אומר שרוצה א"כ מה שבלבו לא ניחא לי' הא לא הוי רק דברים שבלב שאינם דברים) וצ"ע לכאורה לישב השמועות. ברם עיקרא דמילתא כך הוא, אונס הן גבי גט והן גבי מכירה לא מהני כלל ולאו משום דמחשבתו שבלב אינו מסכמת להדברים שבפיו אלא אף שיהי' במציאות שיכופו גם למחשבתו אונסא אינו כלום וגם הדברים שבפה גופי' אינו כלום כיון שאינו אומרם מרצונו הטוב והוא מוכרח לאומרם לאו כלום הוא וזהו הטעם דגבי גיטין אם יכופו אותו שלא כדין שיאמר רוצה אני אף שבפה אומר רוצה אני ודברים שבלב אינו דברים מ"מ אין זה כלום והטעם שהרי הוא אנוס למה שאומר בפיו ואונס לאו כלום הוא מעיקרא דמילתא כדילפינן מולנערה לא תעשה דבר, נמצא דכל שכופין אותו אפי' בלא דברים שבלב ואפי' אם אינם דברים מעשיו בטלין כיון שהי' באונס אבל היכא שבפה אומר מדעתו בלי שום אונס כמו ההוא דזבין נכסא אדעתא למיסק לארעא דישראל שמכר לו בפיו סתם ובלבו חשב ע"מ זה הוי דברים שבלב דאינן דברים, ובזה ילפינן מגט וקרבן דמהני כופין אותו עד שיאמר רוצה אני והתם מיירי שכופין אותו עפ"י דין שעפ"י דין צריך לכופו וכיון שהדין נותן לכופו לא נחשב מצד הכפי' כמעשה אלמות שהוא בטל, אלא נהי דמותר לכוף אותו והוי כמו שאומר מדעתו שרוצה מ"מ הא בלבו לא ניחא לי' דמחשבתו אי אפשר לכוף ולא גרע מאם לא הי' ע"י כפי' והי' אומר בפיו שרוצה ובלבו אינו רוצה שאינו מועיל לכך הוי ס"ד דהטעם משום דברים שבלב אינן דברים וע"ז משני דילמא משום דמצוה לשמוע ד"ח ולהכי אמרינן דגם