פרי יצחק חלק ב קכ

מעשרותיו בטו"ה שיכול ליקח ממון בעד זה ממילא הוי טו"ה ממון ולמ"ד אין אדם נותן מעשרותיו בטו"ה ממילא טו"ה לא הוי ממון כיון שאין יכול ליקח כלום בעד זה, ואף דבירושלמי שם הקשה עוד על ר"י מהברייתא דאמר הוא לישראל הא לך סלע ותן בכור זה לבן בתי כהן פתר לה ברוצה ליתנו לשנים ובן בתו אחד מהן אמר הא לך סלע ותן כולו לב"ב כהן ע"ש הרי דבכה"ג גם לר"י רשאי ליקח בעד טו"ה וכן פסק הרמב"ם בפי"ב מה' תרומות ע"ש מ"מ משום זה לא נחשב ממון כיון דרק ברוצה ליתן לו מתחלה בחנם רשאי אח"כ ליקח סלע בעד טו"ה, ועכ"פ הנה מדברי הירושלמי מבואר דעיקר הא דחשיב טו"ה היינו רק משום שיכול ליקח דינר בעד זה ולכך פשיטא לי' דלר"י טו"ה אינה ממון אף שרשאי ליתן לכל כהן שירצה מ"מ כיון שאינו רשאי ליקח דבר מה בעד זה לכך אינה ממון ודלא כמ"ש בס' ישוע"י ולפ"ז גם למ"ד טו"ה ממון דרשאי ליתן מעשרותיו בעד סלע מ"מ בבכור ומתנות שאינו רשאי ליקח בעד טו"ה ממילא לא חשיב טו"ה ממון ולפ"ז הדק"ל מהא דפריך הגמ' למ"ד טו"ה אינה ממון ממשנה דקידושין דאפי' אי טו"ה ממון עדיין קשה במתנות מ"ט מקודשת וכקושית מהרי"ט אלגזי ושעה"מ. אלא דיש לפרש הירושלמי בענין אחר והיינו דנהי דדין טו"ה ממון ואדם נותן מעשרותיו בטו"ה תלי' זה בזה אמנם לא דדין טו"ה נמשך מזה אם אדם נותן מעשרותיו בטו"ה אלא דנהפוך הוא דמשום דס"ל לריב"ח טו"ה ממון לכך ס"ל אדם נותן מעשרותיו בטו"ה והיינו דלכו"ע ס"ל דמאיש את קדשיו לו יהיה ילפינן דרשאי ליתן לכל מי שירצה אלא דריב"ח ס"ל דטו"ה מה שרשאי ליתן לכל מי שירצה הוי ממון וא"כ ממילא יכול ג"כ ליקח סלע בעד טו"ה ור"י ס"ל דטו"ה זו אינה ממון נמצא דממה שנתן לו התורה רשות ליתן לכל מי שירצה אין ראי' שרשאי ליקח ממון בעד זה ולפ"ז הירושלמי מקשה שפיר לר"י ממשנה דקידושין דלר"י דס"ל אין אדם נותן מעשרותיו בטו"ה בע"כ דס"ל דטו"ה אינה ממון דאי הוי ממון הי' רשאי גם ליקח סלע בעד זה אולם למ"ד טו"ה ממון גם גוף הטו"ה מה שרשאי ליתן לכל מי שירצה הוי ממון ולכך קסבר דרשאי למסור מעשרותיו בטו"ה ולפ"ז אף במתנות שגזרו חכמים שאין רשאי ליקח דינר מ"מ גוף טו"ה הוי ממון וכנ"ל והנה לכאורה צ"ע מתלמודא דידן קידושין נ"ח ונדרים פ"ה דמייתי שם ברייתא הגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי טבלו דברי רבי ריב"י אומר אינו משלם אלא דמי חולין שבו ובעי למימר דפליגי אי טו"ה ממון ומשני דלעולם לכו"ע ס"ל דטו"ה אינה ממון מ"ס קנסוה רבנן לגנב כו' והנה הר"ן בנדרים פי' דהא דמשלם לו דמי טבלו היינו לפי ערך טו"ה שיש לו בו ולפ"ז צ"ע דמאי שייך לקנוס לגנב הא למ"ד טו"ה אינה ממון אין להבעלים שום ממון בזה כיון שאין רשאי ליקח שום דבר בעד זה וא"כ מאיזה ענין קנסוה לגנב כיון דלא אפסדי' מידי ואף דגם למ"ד טו"ה אינה ממון רשאי ליקח דינר היכי שרוצה מתחלה ליתן לו בחנם כנ"ל מ"מ הא מירושלמי משמע דזה לא הוי ממון כלל מדפריך על ר"י ממשנה דהמקדש בתרומות כו', ובע"כ צ"ל דגם למ"ד טו"ה אינה ממון רשאי ליקח דינר אלא דס"ל דזה לא חשיב ממון לכך בגנב קנסוהו לגנב מה שהפסיד לו טו"ה אף דמדינא טו"ה לא הוי ממון. אולם הנה מדברי הגר"א ז"ל בביאורו ליו"ד סי' רכ"ז נראה דס"ל בפי' הירושלמי דמחלוקתם אי אדם נותן מעשרותיו בטו"ה לא תלי' בדין טו"ה ממון דהנה בנדרים פ"ד פריך שם קונם כהנים ולויים נהנין לי יטלו בע"כ אלמא טו"ה אינה ממון אימא סיפא כהנים ולויים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני לא אלמא טו"ה ממון ומסיק אמר רבא שאני תרומה דה"ט דיטלו בע"כ כיון דתרומה לא חזי אלא לכהנים וכיון דקא אתי למיסרא עלייהו שויא עפרא בעלמא ע"ש ופירשו הראשונים דרבא ס"ל טו"ה ממון, אולם הרמב"ם פסק דטו"ה אינה ממון והביא דברי המשנה כצורתה בפ"ז מה' נדרים והמה סתרי אהדדי ועי' בכס"מ שם שהביא בשם הרב המעילי דס"ל להרמב"ם אף דטו"ה אינה ממון מ"מ אסור משום דויתור אסור במודר הנאה, ועי' בשו"ע סי' הנ"ל שכתב לשון הרמב"ם שהוא דברי המשנה ועי' ביאור הגר"א שם שהקשה ג"כ על הרמב"ם מהא דס"ל דטו"ה אינה ממון וכתב וז"ל אפ"ל דיש חילוק בנדרים דאפי' ויתור אסור דאע"ג דטו"ה אינה ממון אפ"ה אסור ומשמעות הירושלמי כן דלא תלי בפלוגתא דטו"ה ממון אלא אם יכול ליתן בטו"ה אלא שמגמ' דידן לא משמע כן דתלי' בפלוגתא דטו"ה אלא שהוא תופס להירושלמי כדרכו בכל מקום עכ"ל, וע"ש שהאריך בזה וצריך עיון היטב להבין דבריו הקדושים שם אבל עכ"פ זה נראה דס"ל בפי' הירושלמי דמחלוקתם לא תלי' בטו"ה ממון דאל"כ הרי הירושלמי ג"כ תלי דין זה דכהנים ולויים נהנים לי בדין טו"ה וכמו שנראה מפשטות דברי הירוש' שהקשה ממשנה זו דמשמע מזה דטו"ה אינה ממון ולריב"ח בע"כ הוי ממון (ומנא לן דהירושלמי ס"ל טעמא דויתור דאפי' טו"ה אינו ממון ג"כ אסור במודר) ומזה נראה דס"ל להגר"א דלא תלי' זה בזה אלא דאפי' אי נימא דאדם נותן מעשרותיו בטו"ה מ"מ אפשר דטו"ה אינה ממון והיינו שכתב להוכיח דהירושלמי לא תלי' הא דקונם כהנים ולויים נהנים לי בפלוגתא דטו"ה ממון אלא אם יכול ליתן בטו"ה דאי נימא דתלי' בפלוגתא דטו"ה ממון א"כ לא קשה כלל על ריב"ח ממשנה דלמא טעמא דמתניתין הוא משום דטו"ה אינה ממון והרי גם ריב"ח ס"ל דטו"ה אינה ממון ובע"כ דגם אי טו"ה אינה ממון ג"כ אסיר במודר וכמ"ש הרמב"ם ותלי' רק אם יש לו טו"ה היינו אם יכול ליתן מעשרותיו בטו"ה דאי יכול ליתן מעשרותיו בטו"ה אף דאינה ממון מ"מ אסור לכהנים משום דבנדרים אפי' ויתור אסור אלא דלכאורה דברי הגר"א ז"ל צ"ע דעכ"פ משמע מהירושלמי דאי אין אדם נותן מעשרותיו בטו"ה ניחא שפיר המשנה דיטלו בע"כ כיון דליכא טו"ה כלל א"כ סוף סוף דברי הרמב"ם צ"ע שכתב כל דברי המשנה דלפ"ז גם באומר כהנים ולויים אלו אמאי יטלו אחרים דהא משמע מהירושלמי דלר"י ניחא שפיר דיטלו בע"כ דאע"ג דגבי מודר הנאה אף אי טו"ה אינה ממון מקרי נהנה מ"מ יטלו אחרים בע"כ משום דליכא טו"ה כלל דאין אדם נותן מעשרותיו בטו"ה והא הרמב"ם בפ' י"ב מה' תרומות פוסק כר"י וא"כ קשה סיפא דכהנים ולויים אלו נהנים לי אמאי יטלו אחרים דוקא, ונראה לישב דמתחילה הוי ס"ד דלר"י לא משכחת טו"ה כלל אולם לפי מאי דמסיק דגם לר"י ברוצה ליתן לשניים בחנם מותר ליקח דינר מישראל א"כ גם לר"י באמת הוא כמו לריב"ח, ואף דהירושלמי הקשה לר"י ממשנה דקידושין היינו דלענין קידושין לא חשיב ממון בכה"ג אולם לענין מודר הנאה גם בכה"ג אסור ולפ"ז גם לדידי' צריך לישב המשנה כמו שאמר רבא משום דשויא עפרא בעלמא אבל באומר אלו יטלו אחרים משום דיש לו טו"ה באופן זה כנ"ל. והנה בנדרים שם בסוגי' פריך מרישא לסיפא קונם כהנים ולויים נהנין לי יטלו בע"כ אלמא טו"ה אינה ממון אימא סיפא כהנים ולויים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני לא אלמא טו"ה ממון ע"ש והנה לפי הס"ד דתלי בטו"ה ממון קשה רישא אמאי יטלו בע"כ הא כיון דטו"ה אינה ממון ולא מקרי נהנין משלו א"כ יהי' רשאי ליתן לכל מי שירצה ומ"ט הפסיד טו"ה שלו דהא בסיפא אמרינן דלהכי יטלו אחרים משום דטו"ה ממון משמע דאי טו"ה אינה ממון יכול ליתן גם לכהנים ולויים המודרין ובודאי דהוא בעצמו יתן להמודרין למי שירצה דלא אפשר שיטלו בע"כ דהא טו"ה שלו ויכול ליתן לאחרים שלא הדירם בהנאה ופשיטא דלא הפסיד טו"ה שלו א"כ תיקשי גם ברישא אמאי יטלו בע"כ והא טו"ה שלו לתת למי שירצה וכיון דברישא ס"ל דאינה ממון יהי' רשאי ליתן למי שירצה כנ"ל ועיין אולם הנה מצאתי בחי' המאירי בסוגי' שם שכ' וז"ל קונם כהנים ולויים נהנים לי ר"ל שיהיו אסורים בהנאתי הם נוטלים בע"כ שטו"ה אינה ממון ונמצא שאין נהנים מממון שלו אמר כהנים ולויים אלו יטלו אחרים ר"ל ברצונו ולא יטלו המודרים בע"כ ושאלו בגמ' ואי טו"ה אינה ממון אף אלו יטלו בע"כ שהרי אין כאן גזל כו'. אולם דבריו צ"ע דפשטות הגמ' משמע דאי טו"ה אינה ממון יטלו אף אלו המודרים מדעתו כיון שלא מקרי נהנה מממון שלו ומדוע לא יטלו מדעתו, גם מש"כ יטלו בע"כ שהרי אין כאן גזל צע"ג נהי דטו"ה אינה ממון מ"מ הא התורה זכתה לבעלים טו"ה ואיך אפשר ליטול בע"כ וכ"כ הרמב"ם בפ' י"ב מה' תרומות לא יטלם אחר שהורמו אלא מדעת בעלים שנא' איש את קדשיו לו יהיו אלא דאם תפס הכהן אין מוציאין מידו דטו"ה אינה ממון, אבל לכתחלה פשיטא שאסור