פרי יצחק חלק ב קיט

לישראל צא וקדש לי אשה גרושה ז"ל הריטב"א וא"ת האיכא משום לפני עור ואפשר לומר דהאי סוגי' כרבא דהילכתא כוותי' דאמר לא בעל אינו לוקה וכיון שהקידושין תלוין בבעילה לא חשיב בר חיובא משום לפני עור עכ"ל הרי מבואר דאינו עובר בלפני עור אלא דוקא אם נכשל העור בו אבל אם לא נכשל בו אינו עובר משום לפני עור דאי נימא דלפני עור עובר מיד כל שנתן מכשול שיוכל להכשל בו א"כ מה נ"מ בין יבעול אח"כ או לא דלפ"ז מילתא דפשיטא דמיד שקדש לכהן אשה גרושה הרי נתן מכשול לפניו שמא יבעל אותה וכמו מושיט כוס יין לנזיר וא"כ תומ"י עבר בהחלט על לפני עור ואף אם לא יבעול אותה מ"מ כבר עבר על הלאו וכיון דבקדושין עובר בהחלט על לפני עור וא"כ מדוע לא מקרי בר חיובא ומוכח מזה דאינו עובר בלפ"ע אלא דוקא בשנכשל העור וכיון דאפשר שלא יבעול הכהן אותה נמצא שלא עבר למפרע על לפני עור לכך לא מקרי בר חיובא כנ"ל ואין לה"ר להיפך ממ"ש התוס' והראשונים בזה דאע"ג דהישראל עובר משום לפני עור כשמקדשה לכהן מ"מ כיון דאי מקדשה לעצמה לא מחויב לא מקרי בר חיובא ולפ"ז משמע לכאורה דהישראל עובר לפני עור בהחלט אעפ"י שלא יבעול אח"כ דאפ"ל דאין ראי' מזה דלעולם אם לא יבעול לא עבר בלפני עור אלא דמ"מ כיון דלכתחילה בודאי אסור שמא יבעול וככל ספק דאורייתא לכן ס"ל להתו' דמקרי בר חיובא דמ"מ מעשה הקידושין באיסור ולהריטב"א ס"ל דנהי דלכתחילה אסור להכניס עצמו לבית הספק מ"מ כיון דאם לא יבעול נמצא דמעיקרא לא עבר בלאו לכן לא מקרי בר חיובא כנ"ל ועכ"פ מדברי הריטב"א הוא ראי' ברורה כנ"ל, ובאמת גדולה מזה מצאתי להריטב"א בע"ז דף ט"ו שכתב ומסתברא לי דה"ק דהתם כיון דליכא אלא לאו דלפני עור אין לאו בלפ"ע אלא כשנותנו למי שיעשה בו עבירה ודאי ורבנן אסרו אפי' בסתמא היכא שיש רגלים לדבר לחוש שיעשה זה עבירה ועשו סתמא כפירושו וכל היכא דאיכא למתלי לקולא דלאו לעבירה בעי לי' אוקמו' רבנן אדינא והתירוה ע"ש ועכ"פ מוכח מכל הנ"ל דאם לא נעשה המכשול אינו עובר בלפ"ע כנ"ל: סימן נ שמעתין דטובת הנאה ממון הנה מבואר בכמה מקומות בש"ס הפלוגתא אי טו"ה ממון או אינה ממון ועי' בפסחים דף מ"ו פרש"י טו"ה דבר מועט דתניא בבכורות דף כ"ז רשאי ישראל לומר לחבירו הילך סלע ותן כל תרומותיך לבן בתי כהן והיינו טובת הנאה שיש לו לישראל בחלה זו שרשאי לתתה לכל כהן שירצה וליטול דבר מועט מאוהבו של כהן בשביל שיתנה לו כו' ע"ש וכן פרש"י בחולין קל"א ד"ה מוציאין כו' אבל מעשר עני כו' יש בהן טו"ה לבעלים שבידו לתתן לאיזה עני שירצה וחבירו אומר לו הילך סלע זה ותן כל מעשרותיך לקרובי עני כו' ע"ש וכן פרש"י והתוס' והר"ן והרא"ש בנדרים דף ל"ו גבי הא דמבעי להו התורם משלו על של חבירו טו"ה של מי דטו"ה היינו מה שנותן לו ישראל דבר מועט שיתן אותה תרומה לבן בתו כהן ע"ש: ויש לחקור בזה שתי חקירות למ"ד טו"ה ממון אם הוא דוקא בשביל מה שיוכל לקבל דבר מועט מישראל שיתן לבן בתו כהן אבל זולת זה מצד מה שיש לו טו"ה שברשותו לתת לכל כהן שירצה לאוהבו או לקרובו או אפי' יתן לאחר יהי' לו החזקת טובה זה לא מקרי ממון, או דלמא מש"כ שיש לו ליקח סלע הוא לאו בדוקא דעיקר טו"ה הוא מה שיש לו הזכות ליתן לכל כהן שירצה, וכן יש לחקור למ"ד טו"ה אינה ממון אי ס"ל ג"כ שיש לו זכות ליקח סלע מישראל לתת לבן בתו כהן אך מ"מ ס"ל דמשום זה לא מקרי ממון כיון דעיקר מתנות כהונה אינה שלו אלא של הכהנים או דלמ"ד טו"ה אינה ממון באמת אינו רשאי ליקח סלע בעד זה ואף דמ"מ הרי יש לו זכות ליתן לכל כהן שירצה אולם כיון שאינו רשאי ליקח ממון בעד זה לכך לא מקרי טו"ה ממון. ומצאתי בס' ישועות יעקב ח' או"ח סי' תנ"ז ס"ב שכתב וז"ל והנה נחלקו הפוסקים בביאור מה שאמרו טו"ה ממון אי דוקא היכי שיכול לקבל שוה פרוטה עבור טו"ה או אף שאינו יכול לקבל פרוטה מ"מ טו"ה ממון ועי' בר"ן במס' חולין עכ"ל ועי' מש"כ לה"ר דאף שאינו יכול לקבל פרוטה מ"מ חשיב טו"ה ממון ע"ש, והנה אנכי בעצמי לא מצאתי מחלוקת הפוסקים בזה אולם בינותי בדברי האחרונים ומצאתי למהרי"ט אלגאזי בה' בכורות ריש פ' עד כמה שהקשה שם על הגמ' קידושין דף נ"ח דאמר עולא טו"ה אינה ממון איתבי ר' אבא לעולא המקדש בתרומה ובמעשרות ובמתנות כו' הרי זו מקודשת ואפי' ישראל כו' ע"ש והקשה המהריט"א לפי המבואר בבכורות שם דבמתנות אין רשאי לקבל דינר מישראל כדי שיתן לבן בתו כהן א"כ קשה אפי' אי נימא טו"ה ממון מ"מ הא במתנות ליכא טו"ה כלל דהא אין רשאי ליקח דינר וא"כ המקדש במתנות מ"ט מקודשת ואף דהא דאינו רשאי ליקח דינר אין זה רק מדרבנן מ"מ הפקר ב"ד הפקר והרי אסרו חז"ל טו"ה והפקירו זכותו ע"ש, וכ"כ השעה"מ בפ"ה מה' אישות ה"ו ז"ל דמסוגי' דקידושין הנ"ל מבואר בהדי' דאף במתנות כהונה דהיינו זרוע ולחיים יש בהן טובת הנאה לבעלים דאל"כ היאך הי' ניחא לי' לר' אבא מתני' דקתני ובמתנות אפי' נימא דטו"ה ממון מ"מ במתנות כהונה דאין בהם טו"ה לבעלים אמאי מקודשת ועי' להפ"ת סי' ס"א ס"ק ל"ד מ"ש בזה ולא זכר שר להביא ראי' מסוגי' זו עכ"ל השעה"מ ע"ש, עכ"פ נראה מדבריהם דס"ל לסברא פשוטה דלמ"ד טו"ה ממון היינו רק משום דע"י טו"ה יש לו הנאת ממון דרשאי ליקח דינר ולכך במתנות דאינו רשאי ליקח דינר אף דעכ"פ יש לו זכות לתת לכל כהן שירצה מ"מ לא חשיב ממון והיינו שהקשו כנ"ל, והנה בס' טעה"מ כתב בכונת השעה"מ דכונתו הוא להוכיח מזה דאף דבמתנות אין רשאי ליקח דינר מ"מ כיון דעכ"פ יש לו זכות לתת לכל כהן שירצה מקרי טו"ה וחשיב ממון ע"ש ששנה ושילש בזה ודבריו תמוהים שהעמיס בכונתו מה שאין מפורש בדבריו ולא עלה על דעתו וכונת השעה"מ פשוט ומבואר דאף במתנות כהונה יש בהן טובת הנאה לבעלים והיינו כשי' הרמב"ם דאף במתנות רשאי ליקח דינר דלא כסוגי' דבכורות הנ"ל וזה פשוט. אולם מצד הסברא הי' נראה שלא כדברי הג' הנ"ל אלא דטו"ה ממון לא תלי' כלל דוקא במה שרשאי ליקח דינר אלא דאף במתנות שאינו רשאי ליקח דינר מ"מ חשיב טו"ה ממון דדינר זה לא נ"מ כלל הא כיון דיש שנותן דינר לכהן כדי ליתן לקרובו א"כ הדבר בעצמותו שוה דינר ומה נ"מ אם הוא מקבל דינר או שזכות זה נשאר אצלו דלכולם שוה דינר הוא מה שהישראל בעצמו יוכל ליתן לבן בתו כהן או לקרובו וא"כ טו"ה זו הרי שוה דינר, ומטעם זה הי' נראה להכריע דלמ"ד טו"ה אינה ממון ס"ל ג"כ דרשאי ליקח דינר בעד טו"ה אלא שאין זה חשוב ממון כיון דבלא"ה הא הטו"ה בעצמותו הוא שוה דינר לגבי הישראל ומ"מ אינה נחשב ממון א"כ כך לי אם גם רשאי ליקח דינר דדינר זה אינו מעלה כלל וכנ"ל. אולם הנה בירושלמי פ"ו דדמאי ה"ב ונדרים פי"א ה"ג ובקידושין פ"ב ה"ט איתא שם ר' יוסי בן חנינא אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה ר' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטו"ה מ"ט דריב"ח ואיש את קדשיו לו יהי' ור' יוחנן אמר לו יהי' יתנם לכל מי שירצה מתני' פליגא על ריב"ח קונם כהנים ולויים נהנים לי יטלו על כרחו פתר לה באמר אי אפשי ליתן מתנה כל עיקר תדע שהוא כן דתנינן כהנים ולויים אלו נהנים לי יטלו אחרים כו' מתני' פליגא על ר"י המקדש בתרו"מ ובמתנות כו' הרי זו מקודשת אפי' ישראל פתר לה בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן ע"ש ועי' להפנ"מ שכ' ריב"ח אמר אדם נותן כו' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טו"ה שנותן לזה מעשרותיו וס"ל טו"ה ממון הוי וכדמפרש טעמא כו' ור"י אמר כו' שאין רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטו"ה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון כו' ע"ש, והנה דבר זה הוא מוכרח דריב"ח ור"י פליגי ג"כ אי טו"ה הוי ממון דהקושיות שהקשה על ריב"ח ור"י הוא מדין טו"ה דמה שהקשה לריב"ח ממשנה כהנים ולויים נהנים לי יטלו בע"כ היינו רק דמשם מוכרח דטו"ה לא הוי ממון וכמבואר בתלמודא דידן בנדרים שם וכן הא דמקשה על ממשנה דקדושין המקדש בתרומות כו' היינו דמשם נשמט דטו"ה הוי ממון וכן פריך בתלמודא דידן שם לעולא דס"ל טו"ה אינו ממון ממשנה הנ"ל ומשני התם ג"כ בטבלים שנפלו לי כו' כנ"ל ובע"כ צ"ל דס"ל להירושלמי דתלי' זה בזה דלמ"ד אדם נותן